בית שערים אורח חיים קפז

אבל האמת אגיד שאיני מאמין כלל לשמועתו שכתב הגאון הנ"ל כן והוא לא הראה לי המקום אשר אומר כן כי בתוס' ב"ק פ"ז ד"ה וכן מפורש להיפך שכתבו ונראה דאע"ג דפטר ר"י סומא מכל המצות מ"מ מדרבנן חייב דאע"ג דאשה דמיפטרא ממ"ע שהז"ג ולא מיחייבי' אפי' מדרבנן משוש שיש מצות הרבה דמחייבת בהו אבל סומא אי פוטרת לי' מכל המצות אפי' מדרבנן א"כ הו"ל כמו נכרי שאינו נוהג בתורת ישראל כלל ע"ש ומבואר דמה"ת סומא פטור אפי' ממצות שאשה חייבת. ובזה הנני חותם בברכת התורה. ויהי כזית הודו

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה מע"ד

שיל"ת ב' אויפאלו ג' מקץ תרס"ד לפ"ק

ביומי דחנוכה שלום וברכה. להרבני החו"ש. וריח לו כלבנון. שמו ינון כמו"ה אלימלך נ"י פריעדלאנדער בבארגא פרוכד

כתבו בד"ת קבלתי ומה שתמה על הריטב"א במכות כ"ב ד"ה ואזהרתי' שהק' ולימא נמי דלילקי נמי משום זדון מעילה דלא ישאו עליו חטא ותי' בשם הרמ"ה דכיון דאיה"נ הוא ולא מצי לאיתהנויי מיני' בהיתירא לית בי' משום מעילה ואע"ג דכל הקדש איה"נ הוא מ"מ לא חייבו הכתוב משום מעילה אלא אם דבר מאי' הקדש חזי לאיתהנויי מיני' ולפי"ז מה פריך בפסחים כ"ז ע"ב והלא מעל המסיק לישני דהכא מיירי בהקדש שאסור בהנאה בלא"ה דלית בי' משום מעילה. ולפענ"ד דלק"מ דהרי שם בפסחים קאי לרבנן דשרו בקמייתא וא"כ מצד שאר איה"נ מצי לאיתהנויי מיני' בהיתירא ורק משום הקדש קאמר דהפת אסורה משום דאפי' באלף לא בטיל ופריך שפיר והלא מעל המסיק כיון דבר מהקדש מצי ליתהנויי מיני' בהיתירא שפי' יש בו משום מעילה

ולפלפולא בעלמא י"ל דתוס' בפסחים שם הק' מה חומר הוא זו הלא הקדש דשיל"מ ע"י חילול ומה"ט אין דינו להיות בטיל אפי' באי', קל ותי' מג"ש דאה"נ קאמר משום דהקדש אפי' באלף לא בטיל משום דהוי דשיל"מ ומשו"ה גם זוז"ג אסור דזוז"ג משום ביטול נגעו בה כמ"ש ר"ן בע"ז מ"ט ולפ"ז לדעת כנפי יונה ביו"ד סי' ק"ב דביצת טריפה שנולדה ביו"ט ונתערבה בטילה דלא מקרי דשיל"מ כיון דגם למחר אינה מותר רק מטעם ביטול משום אי' טריפה דלא כצ"צ ע"ש א"כ ע"כ הכא מיירי שאינו אסבה"נ מחמת אי' אחר דאל"כ לא הוי דשיל"מ וא"כ פריך שפי' והלא מעל המסיק

ותו הק' לדעת הריטב"א סוכה ל"ה דאי' הנאה אעפ"י שאין בו דין ממון לכם קרי' בי' א"כ בפסחים כ"ג דפריך והרי שרצי' וכו' ומשני שאני התם דאמר קרא לכם שלכם יהא ואיך מוכח מלכם היתר הנאה הא גם איה"נ מקרי לכם. וחכם א' הק' עוד מב"ק ע"א דקאמר אי מה קודש אסבה"נ אף מעשה שבת אסור בהנאה ת"ל לכם שלכם יהא וקשה הא גם איסה"נ מיקרי לכם. ולפי פשוטו אינם קושיות כלל דלא ממשמעותא דלכם דריש היתר הנאה אלא משום דלכם קרא יתירה הוא

אבל עוד נ"ל לחלק בסברא ישרה דדוקא בדבר שיש לבעלים צורך בו כמו אתרוג של ערלה דראוי לבעלי' לצאת בו יי"ח אפי' אסבה"נ דמללה"נ מיקרי לכם והוי בעלי' אבל דבר שאינו ראו' לבעליו לשום צורך מודה הריטב"א דלא מיקרי בעליו ולא הוי לכם דלא גרע מדבר שאין בעה"ב מקפיד עליו בפסחים ו' ע"ב דהוי הפקר ועי' ברש"י שם ונוב"י קמא אה"ע סי' נ"ט ולפ"ז בשרצי' ומעשה שבת אי לאו דמותרי' בהנאה לא הי' לו בהם צורך ואין בעה"ב מקפיד עליהם והוי הפקר ולא מקרי לכם ומדכתי' לכם ש"מ שמותר בהנאה וא"ש

ועוד נ"ל דלכאורה דברי הריטב"א הנ"ל סותרים למ"ש הריטב"א בקידושי' נ"ו שהק' אמאי המקדש בערלה וכה"כ אינה מקודשת הא הם מן הנשרפי' דאפרן מותר והוי דבר של ממון ותי' דאפי' יש באפרן ש"פ כיון דהשתא לית בהו דין ממון אינה מקודשת דכי שריף להו לבערינהו לאו דידי' נינהו וכל הקודם זכה באפרן ודוחק לומר דבערלה וכה"כ כיון דמצותן בשריפה מקר' לכם כל זמן שלא שרפן שהם שלו לקיים בהם מצות שריפה אבל כי שריף להו לבערינהו וכבר קיים מצותו לאו דידי' נינהו וכל הקודם זכה [ואפי' נסבול דוחק זה קושיות הנ"ל לק"מ דבשרצי' ומעשה שבת אף אם אסורי' בהנאה מ"מ אינם מן הנשרפי' וא"צ לקיים להם מצותן והוי כערלה וכה"כ לאחר שריפה וכל הקודם זכה ולא מקרי לכם אע"כ מדכתי' לכם מותרי' בהנאה. ולפ"ז הי' אפשר לומר עוד דדוקא בערלה וכה"כ שהם מן הנשרפי' דאפרן מותר כ' הריטב"א בסוכה דמקרי לכם ובעלי' לפי שיכול ליהנות באפרן ולא בשרצי' ומעשה שבת שאינם מן הנשרפי' אפי' אם אסורי' בהנאה ואפרן אסור לא מקרי לכם ואינו בעליו ומיושב קושי' הנ"ל אלא דא"כ ודאי סותר עצמו למ"ש בקידושי' הנ"ל] אבל האמת יורה דרכו דאין כאן סתירה דודאי מודה הריטב"א דכל איה"נ דאין בהם דין ממון יכולי' אחרי' ליטלו שלא מדעת בעלי' כמ"ש בקידושי' רק דס"ל כל זמן שלא נטלו אחר מקרי לכם ולכן דייק בלשונו בסוכה דודאי כל מידי דהוי דידי' וברשותי' דלית בי' זכות לאחרי' לכם קרינא בי'. ולפ"ז בשרצי' דכתי' יהיו לכם בהויתן יהא לכם מוכח דמותרי' בהנאה דאל"כ אינם לכם בהויתן גם להבא שהרי אחר יכול ליטלם וכן במעשה שבת כתי' קודש היא לכם היא בהוייתו כדאמרי' בזבחים ה' ומנחות ד' הוא בהויתו יהא ואי אסבה"נ אינו לכם בהויתו שהרי אחרי' יכולים ליטלו וא"ש

וקושי' ראשונה משרצי' נ"ל ליישב עוד דדוקא בערלה וכה"כ שהי' שלו קודם שנאסר בהנאה שהרי האילנות וגפני' והקרקע שלו ס"ל לריטב"א דאע"ג דנאסר בהנאה לא נפיק מרשותי' ומיקרי לכם וזה שדייק כל מידי דהו' דידי' וברשותי' אבל לזכות ולהכניס ברשותי' איה"נ כהאי דציידי חי' ועופות בפסחים כ"ג שצריך לזכות בהם מן ההפקר מודה ריטב"א דאין קנין נתפס באיה"נ ולא מקרי לכם וכעין זה מחלקי תוס' פסחים ו' ד"ה התם גבי בהמת ארנונא ע"ש וא"כ שפיר מוכח מדכתי' לכם דשרו בהנאה. ויש לומר עוד דמשו"ה דייק הריטב"א בסוכה דלית בי' זכות לאחרי' לכם קרי' בי' אבל אם יש בו זכות לאחרי' כמו הפקר שכ"א יכול לזכות בו דמה"ט מקרי מגביה מציאה לחבירו חב לאחריני לפי שיש לכ"ע זכות זה בו שיכול לזכות בו אין שום אדם יכול לזכות בו וא"כ ציידי חי' ועופות אם היו אסבה"נ לא מיקרי לכם לפי שיש לאחרי' זכות בהם כמותו דהא הפקר הם לכ"ע וא"ש. ובזה יהי' שלום מנאי החותם בברכת התורה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קע"ה

שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' שמיני תרמ"ג לפ"ק

שפע ברכה טובה, עד זקנה ושיבה, לכבוד ידידי הרב המאוה"ג המפורסם, צדיק כביר. כקש"ת מו"ה חיים צבי ווינקלער נ"י יושב בשבת תחכמוני ביישוב וואמאשפערטש יע"א ולפנים אבדק"ק ראצפערטא

יקרתו הגיענו ועתה באתי להשיב על ד"ת מה שהק' בפסחים כ"ג דפריך והרי תרומה דרחמנא אמר וכל זר לא יאכל קודש ותנן מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וכו' ועי' בתוס' שם שנדחקו אמאי לא פריך בפשיטות טפי ממתני' יבמות צ"ט כהנת שנתערב ולדה בולד שפחתה וכו' ומוכרי' את התרומה והדמים שלהם. ואם איתא דתרומה אסורה בהנאה א"כ כשם שאסור להם לאכול מס' שאינו כהן כך יהי' אסור למכור שמא אינו כהן ואסורה בהנאה. קושי' זו כבר כתובה על ס' מהרי"ט אלגאזי פ"ג דבכורות בהלכות להרמב"ן ז"ל והוא בספרו כ"ח ע"ב ע"ש. והנה לדעת רמב"ן הנ"ל ודאי דלק"מ דהרי גם באיה"נ אין איסור במכירה לפי שאינו דמיהן אלא שיש בו משום גזל וכדאמר בירושלמי אהא דמכרן וקידש בדמיהן הדא אמרה שמקדשי' בגזילה וכאן כיון דמספיקא אומר לכהן אייתי ראי' וכו' ואין כאן משום. גזל שפיר מותר למכור. אמנם גם לדעת רשב"א דמכירה אסורה באיה"נ נ"ל דהיינו דוקא בדבר האסור לכל ישראל בהנאה וא"כ הוא איסור חפצא שהחפץ הוא איה"נ אז גם המכירה אסורה לפי שאיה"נ דבוק בחפץ ונהי שאין דמיו נתפסי' באיסור אבל אסור ליקח דמי' בעדו דג"ז הנאה מהחפץ שהרי נותן דמי חליפי החפץ אבל בתרומה שמותרת לכהן ואין איה"נ דבוק בחפץ רק שלישראל אסור [ועי' בצל"ח שם בדעת הירושלמי דבכה"ג מותר בהנאה לגמרי] ונהי דגמ' דידן לא ס"ל כן מדפריך מתרומה מ"מ ה"ד הנאת הגוף לישראל אבל הנאת מכירה כיון שאין איה"נ על החפץ רק על הגברא שפיר מותר למכור שהרי אין גופו נהנה מתרומה רק מהדמי' ולקבל מעות בעד חפץ זה מותר אף שהוא חליפי החפץ דחפץ זה בר דמים הוא

וביתר ביאור לפמ"ש חו"י בתשובה שהביא חת"ס בתשובה חיו"ד סי' ק"ל שם בדעת הרשב"א מדאיצטריך או מכור גבי נבילה ילפי' בכה"ת דכתיב לא תאכל פירושו גם דבר המביא לידי אכילה דהיינו מכירה וכיון שהכהן יכול למכור אפי' כדי שיהנה ישראל מדמיהן ה"נ מותר לישראל למכור דגרם הנאה שמביא לידי אכילה הוא וזה עכ"ח אינו אסור לישראל דהא הכהן מותר לגרום לו הנאה זו ועי' בחת"ס שם ובנדרים פ"ה דשם אף שאחר מותר בהנאת נכסיו מ"מ אסור למוכרם ליהנות בו המדיר לפי שנדרי' הוא איסור חפצא. וגם י"ל דהתם במה שאסרם על עצמו הפקירם משא"כ בתרומה דרחמנא אסרה עי' פי"א דתרומות מ"י

וחתני הרבני החריף מו"ה גרשון נ"י תי' לפמ"ש פמ"ג בפתיחה לבב"ח ובפתיחה לה' פסח פ"א אות ח' דח"ש אינו אסור מה"ת בהנאה דל"ש חזל"א דהל"מ דכא"פ לא נאמרה אלא אכילה ועי' צל"ח פסחים כ"ב ד"ה והרי אמ"ה דגם שיעור הנאה הוא בכזית דילפי' מאכיל' וא"כ ביבמות שם י"ל דמוכרי' פחות מכזית והוא שו"פ דאין כאן איה"נ מה"ת וספיקא דרבנן לקולא אבל באכילה אסורי' דח"ש אסור מה"ת משא"כ