בית שערים אורח חיים קפ

יקדש להיות כמוה וכו' והוי ק"ל תרתי ל"ל ושוב מצאתי בקרבן אהרן שעמד בזה ועשה צריכותא מדנפשי' בדוחק אבל לפענ"ד הדבר פשוט דחדא איצטריך לעשה דלא נימא אתי עשה ודחי ל"ת והשני איצטריך דליהוי נזיר וחטאת שני כתובי' הבכ"א לענין המל"א ואין מלמדי' כדי שנדע בכה"ת אין המל"א וא"כ לק"מ קושי' שעה"מ כמובן. ובהכי ניחא דקאמר משום דהוי נזיר וחטאת ב"כ ושביק מנחה דקדים והוי לי' למימר משום דהוי נזיר ומנחה ב' כתובי' הבאי' כאחד. ולפמ"ש א"ש מנחה לא הוי ב"כ דאיצטריך לעשה כקושי' שעה"מ אבל חטאת שפיר הו' שני כתובי' כנ"ל

ועונ"ל משום דק"ל למה דמבואר בתו"י יומא ט"ל ע"א ד"ה שמגיעו כפול דמ"ע דאכילת קדשי' הוא דוקא בכזית ועי' חת"ס או"ח סי' מ"ט וסי' קכ"ז א"כ מה פריך וניתי עשה ונדחי ל"ת הא קרא דיקדש להיות כמוה מיירי בחצי זית קדשי' פסולי' שנבלע בחצי זית כשר ועי' שעה"מ פ"ג דנדרים א"כ אינו מקיים מ"ע דאכילת כשרים כלל בח"ז ואי עביד בפסולי' דח"ש אסור מה"ת ואיך ידחה ואפי' לא ס"ל המל"א ומיירי שנבלעו הרבה זיתים פסולים בהרבה זיתים כשרים מ"מ תקשי הא ל"ה בעידנא דמיעקר לאו מיקיים עשה דהא איסור דפסולי' עובר בח"ש ומ"ע דאכילת כשרים אינו מקיים אלא בכשיעור עור ועיי"ש תוס' זבחים סד"ה וא' ותי' פסקי תוס' שם דאם א"א לקיים העשה בענין אחר לא בעי' בעידנא ל"ש כאן דהתם בשום פעם א"א לקיים עשה דאכילת מוח בלי עבירת ל"ת של שבירת עצם אבל כאן אפשר לקיים מ"ע דאכילת קדשים בבשר זה קודם שנתערב והוא פלא. ונ"ל למ"ש תו"י שם אבל כאן לא הי' מצות אכילה לגמרי כיון שאין שם אלא כפול ולא היו שבעי' וכו' ומשמע דוקא מצות אכילה גמורה אין כאן בח"ש אבל מ"מ מצוה הוי גם בח"ש כמו ח"ש באיסורי' דאסור מה"ת ועי' חת"ס הנ"ל ולפ"ז א"ש דכמו מ"ע בכשיעור דוחה ל"ת בכשיעור ה"נ מצוה דח"ש דוחה איסור דח"ש ופריך שפיר. אלא דאכתי תקשי אי אמרי' המל"א א"כ כשאוכל שיעור מאו"ה יחד עובר לאו גמור משום המל"א ועדיין לא קיים מ"ע גמורה שהרי לענין קיום מ"ע דאכילת קדשים לא אכל אלא ח"ש דבזה ל"ש המל"א ועי' מה שאכתוב בזה לקמן וא"כ שפיר לא דחי ועי' נמ"י ב"מ כ' ומאי פריך. וצ"ל דקושי' הגמרא הי' אליבא דרבנן דר"ע דל"ל המל"א ומוקי משרת לטע"כ וכסוגי' דחולין צ"ט דגם יקדש לטע"כ ואפי' ל"א המל"א ועי' בתוס' שם ד"ה גלי ופריך שפיר כנ"ל. ולפ"ז לר"ע דמוקי משרת להמל"א קאמר שפיר דהוי נזיר וחטאת ב"כ דא"ל כקושי' שעה"מ דלעולם ילפי' בכה"ת המל"א מנזיר ויקדש דחטאת צריך כי היכי דלא נימא עדל"ת ז"א דא"נ לא כתיב יקדש הא ילפי' חטאת מנזיר דהמל"א וממילא ל"ש כלל עדל"ת כקושי' הנ"ל ואתי שפיר

ועל דבר קושי' השני' הא הוי עשה דפשיעה ולא דחי ל"ת. נלפענ"ד דהאחרונים הק' מאי פריך ניתי עשה ולידחי את ל"ת ופירש"י ניתי עשה דואכלו אותה דכשירה ולידחי ל"ת דלא תאכל דפסולה הלא לפמ"ש בחי' רשב"א חולין ק"ח ד"ה ואי אמרת שכ' דחלב שנפלט מן החתיכה הרי הוא כחלב נבילה ואוסר החלב שביורה כולו מפני שהוא מינו משא"כ בשאר איסור וכו' ותדע שהרי לוקה על ח"ז בשר וח"ז חלב משא"כ בשאר איסורי' וכו' לפי שאין המל"א רק בקדשי' וכו' ומבואר דבקדשי' דהמל"א נעשה ההיתר נבילה וגופו של איסור ועיין עוד בחי' רשב"א שם צ"ח ד"ה אמר רבא וא"כ כיון דבחטאת המל"א א"כ הוי כולו קדשי' פסולי' ומי איכא מ"ע לאכול קדשים פסולים עי' ישוע"י סי' תמ"ב באו"ח. ונ"ל לחדש דבר עי' תוס' זבחים צ"ז ד"ה ניתי מה שהקשו שם ותי' דקרא איכא לאוקמא בבישול קדשים וחולין כי מתני' ע"ש ולפ"ז נראה ברור דאם נבלע חטאת בחולין דאמרי' יקדש להיות כמוה דהחולין נאכלי' כחומר חטאת והמל"א וחייב זר האוכלן על כזית מן התערובת דהחולין נעשי' חטאת הה"נ דמקיים בכזית מן התערובת מ"ע דואכלו אותה ומיגו דהוי קודש לאי' הוי נמי קודש למצוה וזהו פי' יקדש שנעשה קודש. ומעתה בנבלע פסול בכשר יש לדון מי נימא דכשר מצטרף לפסול לעבור עליו בל"ת או מצטרף הפסול לכשר לקיים מ"ע באכילת כזית מן התערובת ומסברא נראה כיון דעדל"ת ה"נ עשה עדיף מל"ת ומצטרף הפסול לכשר לקיים בו מ"ע של ואכלו ולא מצטרף הכשר לפסול לעבור בל"ת וזהו קושי' הגמ' וניתי עשה דכשר ולידחי ל"ת דפסול ומיושב קושי' אחרונים. והנה תוס' בעירובין סיימו דהכא ע"י פשיעה הוא בא והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו ע"ש ולפ"ז ניחא דהתם אינו מקיים מצות מתן ד' אלא במתן ד' ולא במתן א' וזה הי' יכול לקיים בלי תערובת אבל כאן מקיים מ"ע גם באכילת הפסול וזה לא הי' יכול לקיים בלי תערובת ואדרבה אפי' בכשר לא הי' מקיים מ"ע גמורה בלי תערובת כיון דהוא רק ח"ש כמש"ל ולהכי שפיר עדל"ת אף שבא ע"י פשיעה וא"ש

ועתה נבא ליישב קושי' הר"ש מחולין צ"ח דהנה הא דסבר מר בר ר"א לשעורי' בתלתי' פלגי דזיתא פשוט משום דהא דבעי' ששים היינו משום דמסתמא אין בכל האי' שיתן טעם יותר מששים אבל יש שאין נותני' טעם אפי' יותר מל' עי' בב"י וש"ך סי' צ"ח ולכן הוי ס"ל דזה דוקא באיסור דאורייתא דמספק אם נו"ט אסור דסדא"ו לחומרא אבל באיסור דרבנן כיון דיש ספק אם נו"ט ביותר מתלתי' סד"ר לקולא. אך לכאורה קשי' בכה"ג שיש ס' אם נו"ט אמאי לא שרי' אפי' באיסור דאורייתא דנוקי ההיתר בחזקת היתר ויש בזה שני תי' א' כיון דנפל בו אי' איתרע חזקת היתר וכמ"ש הפלתי סי' צ"ח ולפ"ז אפי' באיסו' דרבנן ל"ש סד"ר לקולא דהא איתחז' אי' וכמ"ש הש"ך בדיני ס"ס אות כ"א. ויש ג"כ תי' אחר דאדרבה אוקי אי' בחזקת שלא נתבטל ומשו"ה בעי' ששים ולפ"ז באיסור דרבנן אוקי חזקה מול חזקה והוי סד"ר ולקולא. אמנם למ"ש תוס' כתובות כ"ב ד"ה הבא דחזקה מול חזקה מקרי איקבע איסורא ובאיקבע איסור אפי' בדרבנן אסור כש"ך הנ"ל א"כ גם כאן אפי' לתי' זה בדרבנן נמי בעי' ששים דוקא. והנה נ"ל להביא ראי' לתי' ראשון דר"ש פ"ב דמקוואות כתב לפי הבנת אחרונים דדבר שהי' אסור מה"ת ונעשה בו מעשה שמה"ת ודאי מותר אך יש ס' אם נעשה באופן שיהי' מותר מדרבנן הוי סד"ר ולקולא ואין לומר אוקי אחזקת איסור כיון דמעיקרא הי' אסור מה"ת ודאי יצא מחזקה זו שוב לא מקרי חזקה כלל ולפ"ז ה"נ א"א לומר דאדרבה אוקי איסור בחזקתו דהא ח"ש בעיני' אסור מה"ת ועי"ת מותר מה"ת כמ"ש הר"ש א"כ כשנתערב האי' ודאי יצא מחזקתו הראשונה ול"ש אוקי איסור אחזקתו וע"כ כתי' הא' וא"כ פשיטא דאפי' באיסו' דרבנן צריך ששים. ולפ"ז א"ש דמר ברי' דר"א סבר לשער בל' משום סד"ר לקולא כנ"ל א"ל אבוה לאו אמינא לך לא תזלזל בשיעורא דרבנן דאפי' תאמר דבאיסור דאו' בעי' ס' משום דמוקמי' איסור בחזקתו מ"מ אין להקל גם באיסור דרבנן משום דחזקה מול חזקה מקרי איקבע איסורא כתוס' הנ"ל ועוד האמר ר"י ח"ש אסור מה"ת ומוכח כתי' הא' וא"כ ודאי אין להקל גם באיסור דרבנן כנ"ל ואפי' ס"ל כר"ל דח"ש מותר מה"ת מ"מ מדר"י נשמע לר"ל דהאמת כתי' הא' ולפמ"ש אדרבה ראי' מכאן דח"ש עי"ת גם לר"י מותר מה"ת דאל"כ ל"ש פי' הנ"ל ומה אקשי לי' מר"י דילמא כר"ל ס"ל וא"ש. עד הנה עזרני ד' לשעשע בפניני אמרי תוה"ק. והוא יחנני מתורתו נפלאות ויחנני דעה בינה והשכל להשיג האמת בתורה ולעסוק בה לשמה מתוך הרוחה ונחת רוח. כנפשך ונפש חותנך המברכך בברכת שדים ורחם

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קס"ח עוד להרב הנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' חוקת התורה זמר"ת לפ"ק

כתבך מן יום ה' בהעלותך הגיע לידי בזמנו ולא הרשני עתי להשיב עד היום ומ"ש ליישב קושי' העולם שמביא אור חדש בפסחים מ"ד דפריך מדרבנן נשמע לר"ע וכו' והיינו דנילף המל"א בכה"ת בק"ו מנזיר ומקשי' הא הו"ל ק"ו שתחילתו להחמיר וסופו להקל דאינו ק"ו כדאמרי' בפסחים כ"ז דהא אי לא אמרי' המל"א בכה"ת לא מכפר עלי' יוה"כ דאין יו"כ מכפר על ח"ש כדאמרי' בכריתות ח"י ע"ב ועי' במל"מ פ"ג משגגות ה"ט וא"כ נשאר איסורי' אבל אי אמרי' המל"א הרי יכפר עלי' יוה"כ והוי סופו להקל ואינו ק"ו. וכתבת ליישב עפ"י דברי ס' שו"ת ארי' דבי עילאה או"ח סי' ה' ובזה יישבת גם שני קושי' תוס' בשבועות כ"ב ע"ב הנה אם איתא לדברי ס' הנ"ל דבר שכל אמרת אבל באמת אין פי' וביאור לדבריו שכתב דמוכח ח"ש אסור מה"ת דהא קי"ל בכל איסורין שבתורה אין המל"א ואפ"ה ענשה תורה על כזית שלם בכא"פ א"כ ע"כ ח"ש הוא איסור דאל"כ אלא שהוא היתר גמור איך מצטרף לעונש על כזית עכ"ד ומשמע דאי אמרי' המל"א לא מוכח דח"ש אסור מה"ת וע"ז בנית דבריך. וז"א דגם אם המל"א נמי מוכח דח"ש אסור מה"ת לסברא זו דנהי דהמל"א אבל אין היתר מצטרף להיתר ואי ח"ש היתר איך מצטרפי' שני ח"ש בכא"פ לעונש הא שניהם היתר ואין היתר מצטרף להיתר לכן סברא זו אינו מתקבל על הדעת והבו דלא לוסיף עלה

ומה שנ"ל בהתרת קושי' הנ"ל עפמ"ש ר"ש במס' טבול יום פ"ב מ"ג דאף דח"ש אסור מה"ת היינו דוקא בעיני' אבל ע"י תערובות לא ע"ש. והנה הא דאמרי' המל"א היינו דוקא כשאוכל האיסור והיתר ביחד כדאמרינן בנזיר ל"ז ע"ב היתר לאי' בב"א וע"ש ברש"י ותוס' וזה מקרי עי"ת כמבואר זבחים ע"ח גבי פגול ונותר וטמא שבללן זה בזה ע"ש ברש"י ותוס'. ולפ"ז אין כאן סופו להקל כלל רק גם סופו להחמיר דאם אכל ח"ש איסור וח"ש היתר אי אמרי' המל"א נהי דיו"כ מכפר עלי' מ"מ קודם יו"כ עבר לאו שיש בו מלקות או שאר עונש אבל אי נימא דאין המל"א א"כ לא אכל רק ח"ש בתערובת ואין כאן איסור מה"ת כלל ונהי דאין יו"כ מכפר על ח"ש מ"מ הלא זה א"צ כפרה כלל כמ"ש ועי' נתה"מ סי' רל"ד

ובזה יש ליישב שני קושי' תוס' שם בשבועות כ"א אהא דבעי ר' אשי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן בכמה כיון דכזית איסורא דאו' כ' קא משתבע אהיתירא קא משתבע ודעתי' אמשהו א"ד