בית שערים אורח חיים יח

בכל עונה עד שיהי' לו בנים [אפי' האשה מוחלת] מפני שהוא מ"ע של תורה שנ' פרו ורבו כמ"ש רמב"ם רפט"ו מאישות ועי' באה"ע סי' ע"ו ס"ו וא"כ מ"ל אם חייב לבעול בעילה אחת כדי שיהי' אפשר לקיים מ"ע דפ"ו או שחייב לבעול שתי בעילות בכונס בתולה כדי שיהי' אפשר לקיים מ"ע דפו"ר הכל הוא גוף המצוה גם בעילה ראשונה דאטו נאמר לפי שאין אשה מתעברת רק בגמר ביאה שתחילת ביאה הוא רק הכנה למצוה ולא מצוה גופא אלא לפי שא"א לגמר ביאה בלא תחילתה הכל הוא מצוה גופא ה"נ כיון שא"א ביאה שני' שתתעבר בלי ראשונה גם הראשונה גוף המצוה כמו תחילת ביאה דהוי רק חצי מצוה ושפיר אונן פטור ואסור, וגדולה מזה כתב נמ"י ב"מ ל' בשם הרנב"ר דכהן והוא בביה"ק מקרי בעידנא כיון דמתעסק בהשבת אבידה ואפי' להחולקי' שם היינו משום דפ"א משכחת השבת אבידה בלי עסק זה וכדאמר ר"ש בזבחי' י"ג לפי שאפשר שלא בהילוך אבל היכי דבשום פעם א"א לקיים העשה בלי הכנה זו מודו דמקרי בעידנא וכמ"ש פסקי תוס' זבחי' צ"ד דאז הוי מגוף המצוה וה"ב דכוותי'

ועוד שהרי לדעת הרבה ראשוני' גם בבחור שנשא אלמנה נוהג ז' ימי משתה עי' רשב"א ור"ן כתובות ז' ובמ"מ פ"י מאישות הי"ב ולדידהו גם בבחור שנשא אלמנה מתני' הך בריית' דטבחו טבוח שכונס ובועל בעילת מצוה ואלמנה שכבר היא בעולה שפיר יכולה להתעבר מביאה ראשונה של בעל זה וא"כ איכ' מצוה גופא דפ"ו ותקשי קושי' מהרש"ל הא אונן פטור מכל המצות ואינו רשאי להחמיר

והיותר קשה הא מצות עונה ודאי איכ' בבעילה ראשונה של נישואי בתולה ותקשי קושי' מהרש"ל הא אונן פטור מכל המצות אינו רשאי להחמיר, ואפשר לומר דמניעת עונה הוא לאו ומלאוין גם אונן אינו פטור כמ"ש ח"ץ סי' א' ואינו מוכרח ועי' פמ"ג פתיחה כוללת לאו"ח ח"ב אות כ"ח, ועוד דליכא לאו רק אם עושה כדי לצערה וכמ"ש הרמב"ם פי"ד מאישות ה"ז, ועוד דהרי לדעת פמ"ג הנ"ל דוקא אם עבירת הלאו הוא בקו"ע אין אונן רשאי לעבור אבל אם עבירת הלאו הוא בשוא"ת רשאי האונן לעבור כמו ב"י. ולפענ"ד נראה עוד דאפי' נאמר שאונן עובר על ב"י אף שהוא בשוא"ת ומחויב לבערו היינו דוקא התם שקיום הלאו אינו חיוב גברא בקו"ע שאפי' שרפו אחר או נכרי או נשרף מאליו נמי אין כאן שוב עבירת ב"י אבל גב' עונה קיום הלאו הוא חיוב גברא בקו"ע ולא משכחת רק ע"י עצמו ודאי אונן פטור ואינו רשאי להחמיר: ובזה הנני מחו' ידידו הדושית באהבה רבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה י"א

שיל"ת ב' איפאלא ג' תצא תר"ן לפ"ק

שוכ"ט וכוח"ט להרבני המופלג ענף עץ אבות החו"ש מו"ה שרגא כ"ץ נ"י

כתבו בא אלי בד"ת בעתו אבל לא הרשני עתי להשיב על אתר וגם עתה אין ספריי אתי כי בביתי בוני' מבפני' אך למען לקרבו לתורה ויוסיף לקח לקחתי מעט פנאי להשיב

ומה שנתקשה למ"ש תוס' עירובין ק' ע"א ד"ה מתן ד' אהא דהקשו וליתי עשה ולידחי לאו דבל תוסיף ותי' דל"ד לכלאים בציצית דהכא ע"י פשיעה הוא בא והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו ע"ש א"כ מה הקשו תוס' במכות ט"ו ד"ה אם דליתי עשה דולו תהי' ולדחי ל"ת דאשה גרושה מאשה לא יקחו וכו' הא התם נמי ע"י פשיעה נעשה כבר נשמרו תוס' מזה במתק לשונם שכתבו והי' יכול להתקיים בלא דחיית הלאו וכונתם דודאי כיון דהדין הוא דעדל"ת אף שאינו מחויב בעשה יוכל להביא עצמו לידי חיוב עשה כדי שידחה ל"ת כמו שמותר ללבוש טלית של פשתן בת ד' כנפות ולחייב עצמו בציצית שידחה עשה דציצית לאו דכלאים ועי' תוס' כתובות מ' ד"ה כגון אלא דהכא הי' אפשר לקיים לו העשה בלי דחיית הלאו אלא שמתוך פשיעתו א"י לקיים העשה רק ע"י דחיית ל"ת ובכה"ג אין עדל"ת אבל שם במכות אם לא הי' פושע לא הי' יכול לקיים העשה דולו תהי' לאשה שלא הי' חייב בה כלל אף שפשע והביא עצמו לידי חיוב עשה שפיר דל"ת כיון שלא הי' יכול לקיים העשה בלי דחיית ל"ת ודוקא היכי שיכול לקיים העשה בלי דחיית ל"ת והוא פשע שא"א לקיימה בלי דחיית ל"ת אז לא דחי אבל היכי שא"א לקיים העשה בלי דחיי' אלא שלא הי' עליו חיוב עשה בלי פשיעתו והוא פשע וגרם לעצמו חיוב עשה שפיר דחי, וכן במ"ש שעה"מ פ"ג מנדרים ה"ו ליישב קושי' רשב"א בנדרים וס' החינוך יתרו סי' ל"ב איך חל נדר על דבר מצוה ניתי עשה ולדחי ל"ת דבל יחל ותי' משום דבא ע"י פשיעה שנדר שלא יאכל מצה ע"ש התם נמי שפיר הי' יכול להתקיים העשה בלא דחיית הלאו ואתי שפיר

ומה שהק' מיבמות ה' דילפי' מראשו בנזיר מצורע דאתי עשה דגילוח מצורע ודחי עול"ת דנזיר ותער לא יעבור על ראשו וקדוש יהי' אף דהוי אינה שוה בכל, מ"מ הא בא ע"י פשיעה שנדר בנזיר, הנה ודאי יש לדחות קושייתו דמשום שאינה שוה בכל דחי אפי' בא ע"י פשיעה כמו שדוחה עשה ול"ת אף דבעלמא לא דחי אלא דאכתי תקשי למאי דלא אסיק אדעתי' ה"ט דאינה שוה בכל ובעי למילף מכאן בכה"ת עדל"ת תקשי הא בא ע"י פשיעה, ובזה גם תי' שכתב עפ"י סברת ברוך טעם דבל"ת שאינה שוה בכל דא"צ למילף מכלאים בציצית לא בעי' בעידנא ה"נ לא בעי' שלא ע"י פשיעה אינה עולה יפה דאכתי תקשי לפי הס"ד דלא ידע מזה, אך מה שדחה דאפשר שלא בא ע"י פשיעה שנדר בנזיר תחילה ואח"כ נצטרע וכדמשמע לשון הרמב"ם פ"ז מנזירות הט"ו יפה כיון, והכי משמע נמי לשון הגמ' נזיר מצורע שהי' נזיר תחילה ואח"כ נעשה מצורע, אלא דלפענ"ד מ"ש דמשו"ה נקט הרמב"ם נזיר שנצטרע ונתרפא בתוך ימי נזירתו וכו' הוא משום קושי' הנ"ל ליתא אלא דבלא"ה לא משכחת שיהיה מצורע מוחלט תחילה ואח"כ נדר בנזיר לפי מ"ש שם בה"ט נזיר שנצטרע והוחלט כל ימי חלוטו וז' ימי ספירו שסופר אחר שיטהר מצרעתו בין תגלחת א' לב' אין עולי' לו מימי נזירתו וכו' ועיי' בכ"מ שם דעכ"פ אינם סותרי' ולפ"ז נראה דאם נדר בנזירתו בימים אלו אין הנזירות חל כלל עד שיטהר ואף שכתב הרמב"ם בפט"ו דגם בימים אלו חל עליו ל"ת דתער לא יעבור על ראשו רק דעשה דקדוש יהי' בטל מאיליו ע"ש היינו בהי' נזיר קודם שהי' מצורע דכבר הוא נזיר שהרי ימים הראשונים אינם נסתרי' כמו"ש כ"מ אבל לחול נזירות בתחילה אינו חל כיון דל"ש בי' קדוש יהי' ומשו"ה נקט הרמב"ם נזיר שנצטרע ובו' שהי' נזיר תחילה ואח"כ נצטרע וכ"ש שהקושי' מתישבת שאינו בא ע"י פשיעה דהא לא משכחת אלא שהי' נזיר תחילה אך הפירוש ברמב"ם אינו נכון, אבל נתישבתי דז"א שהרי פסק הרמב"ם פ"ז מנזירות ה"ז דאפי' נדר בנזיר והוא טמא מת חלה עליו וע"ש ה"ח והוא מגמר' נזיר ט"ז ע"ב וכר"י ואף שאין עולי' לו מ"מ חלה הנזירות וכמ"ש בה"ה ה"נ אף שאין עולי' חלה הנזירות אפי' בתחילה וליתא למ"ש

ומה שנ"ל ביישוב הדבר עפמ"ש שעה"מ שם ליישב הקושי' מזבחי' צ"ז גבי יקדש דפריך וליתי עשה ולידחי ל"ת ומאי קושי' הא בא ע"י פשיעה ותי' דדוקא בהאי דעירובין שחל ל"ת דב"ת באותו דם קודם שפשע דאז לא הי' עוד עשה שידחה אותו דהי' אפשר לקיים העשה בלי דחיית הלאו לכן לא אתי עשה ודחי לאו שחל עליו מקמי' הכי כיון שע"י פשיעה בא לדחות הלאו אבל שם בזבחים לא חל ל"ת קודם שפשע שהרי הי' רק ח"ש דאפי' לר"י ליכא רק איסורא בעלמא ורק ע"י פשיעתו חל הל"ת משום דהמל"א וא"כ כשחל הל"ת כבר יש כאן עשה לדחות אותה שפיר עדל"ת אפי' בא ע"י פשיעה דבמקום עשה לא נאמר הל"ת כלל אבל כשחל הל"ת קודם דשפיר נאמר הל"ת ואח"כ ע"י פשיעתו גורם לדחות אותה אז לא דחי ועי' תשו' בית אפרים סי' ה' באו"ח בשם הליכות עולם את"ד ולפ"ז ה"נ אפי' מצורע בתחילה ואח"כ נדר בנזיר דבא ע"י פשיעה מ"מ כיון דלא חלה הל"ת קודם שפשע רק אחר שפשע שכבר יש עשה לדחות הל"ת שפיר דחי אף שבא ע"י פשיעה ולפ"ז נדחה מ"ש שעה"מ ליישב קושי' רשב"א וחינוך הנ"ל דהתם נמי לא חל הל"ת קודם שפשע ונדר

ועוד נ"ל לפמ"ש תוס' כתובות מ' ד"ה כגון שהקשו הא כלאים בציצית אפשר לקיי"ש שיעשה בטלית של צמר חוטי' של צמר ותי' דבטלית של פשתן א"א לקיים שניהם דלא אפשר לקיים מצות תכלת בלא כלאים דתכלת עמרא הוא וזה אין לנו לומר שיהא אסור ללבוש טלית של פשתן משום דאפשר בשל צמר דאין זה חשיב אפשר עיי"ש פי' משום דרוצח ללבוש של פשתן וע"ש בש"מ ולפ"ז הא דכתבו תוס' דהיכי דבא ע"י פשיעה אין עדל"ת היינו משום דבלי פשיעתו הי' אפשר לקיים שניהם וכיון דאפשר לקיי"ש אינו דוחה רק ע"י פשיעתו א"א לקיי"ש לא דחי וכן בהאי דשעה"מ בנדר לבטל את המצוה דמיירי באומר קונם עלי מצה בליל פסח דאי בקונם מצה עלי בכל השנה אפי' שבועה נמי חלה לבטל את המצוה בכולל וא"כ בלי פשיעתו שפיר יכול לקיים שניהם שלא ינדור ויאכל מצה בליל פסח ויקיים העשה ומ"מ לא יעבור על עשה ול"ת דנדר ואפי' אוסר עצמו באכילת מצה כל השנה מ"מ מקרי אפשר שהרי יכול להתנות חוץ מליל פסח אבל בנודר בנזיר והוא מצורע ל"ל שהוא פשיעות שנדר בנזיר ואפשר לקיי"ש שלא ינזור דזה לא מקרי אפשר שהרי הוא רוצה להיות נזיר בכל הדברים שלא יעבור עליהם ולא ידחה אותם עשה וא"א לומר הרני נזיר חוץ מתגלחת דאינו נזיר עד שיזיר מכולם כמבואר בנזיר י"א וברמב"ם פ"א מנזירות הי"א וי"ב וא"כ או דאינו נזיר כלל או שאסור בכולם וא"כ לא מקרי אפשר ולא הוי פשיעה כלל ושפיר דחי

אבל באמת גם תי' שעה"מ לא נהירא לפענ"ד דדוק' בהאי דעירובין כתבו תוס' שפיר כיון שבא ע"י פשיעה אין עדל"ת ואינו מקיים העשה ומפסיד שכר העשה כיון שפשע אבל בנודר לבטל המצוה הרי הוא אינו רוצה לקיים העשה ל"ש לומר כיון שפשע אין עדל"ת ולא יקיים המצוה שהרי כך רצונו הרע לכן אדרבה נימא עדל"ת