בית שערים אורח חיים קעט

מנזיר וגם לדעת מל"מ שם דסתם אכילה בכזית ואת' הלכתא דזה רק למלקות ג"כ הוא כן דא"א למילף המל"א בכה"ת דא"כ לוקין על ח"ש וא"א להוציא קרא ממשמעותי' לגמרי דבעי' כזית דוקא למלקות וכן הל"מ דהא דבעי' כזית היינו דוקא למלקות עכ"פ הי' הל"מ דלמלקות בעי' שיעור דוקא. ולא עוד אלא דגמ' ערוכה היא בשבועות כ' ואס"ד ר"מ בעלמא כר"ש ס"ל ל"ל לצרף והרי התם בפסחים לר"ע קיימי' דלא ס"ל כר"ש וא"כ א"א למילף בכה"ת המל"א דא"כ ע"כ לוקי' על ח"ש ור"ע ס"ל בהדי' דאין לוקי'

ועוד דמהא מיפריך ק"ו דידך דאמרת אי המל"א וח"ש בתערובות אסור ק"ו בעינא וע"כ כל חלב למלקות בח"ש ותקשי הא למלקות נמי ל"ל כל חלב ת"ל כיון דלוקי' על ח"ש בתערובת כ"ש ח"ש בעין. אך ז"א דהא גם בהמל"א אין לוקין בשאר איסור' אפי' ילפי' המל"א בנזיר. אבל אכתי תקשי בנזיר גופא דלוקין על המל"א דר"ע הוא דאמר נזיר ששרה פתו ביין ויש בו כדי לצרף כזית חייב וא"כ כיון דלוקין על ח"ש עי"ת כ"ש ח"ש בעיני' ותקשי קושי' הגמ' ל"ל לצרף אע"כ דליתא להאי ק"ו ואפשר דבתערובות אסור ולוקי' אפי' ובעינא מותר והטעם יבואר להלן אי"ה

ועוד אפי' נאמר כמ"ש דכל חלב ע"כ אתי למלקות בח"ש מ"מ זה דוקא בחלב אבל בשאר איסור דהטעם משום חזל"א אין לוקין דהרי לשיטתך אתה קאי לסוברי' דבחלב ח"ש אסור עי"ת מן כל חלב ולא בעלמא ואיך חזרת מסברא זו תכ"ד וא"כ הוא ליכא מלקות בח"ש פגול קודם שנבלע וא"ש תי' שעה"מ ונסתר בנינך

וגוף תי' שעה"מ אשר כתבת צדיקים ילכו בם תמוה בעיני דממנ"פ לר"ל דח"ש מותר מה"ת ל"ל כלל המל"א כמ"ש בשם טה"ק ולר"י דח"ש אסור מה"ת א"כ קודם שנתערב הי' בו איסור תורה ולמה ידחה העשה איסור תורה כיון שעשה בא ע"י פשיעה וצ"ע

ומ"ש דגם לר"י אי ל"צ כל לאיסור דריש לי' למלקות אינו נראה דא"כ מה הק' תוס' ביומא ע"ד ל"ל לר"י טעמא דחזל"א ת"ל מכל חלב ונדחקו לתרץ דאי לאו משום חזל"א לא הוי דרשי' כל חלב לח"ש ואמאי לא תי' דבעי' טעמא דחזל"א כדי שנדרוש כל חלב למלקות בח"ש עכ"פ בחלב גופא והל"מ דבעי' כזית הוא בשאר איסורין. ואין לומר משום דלשון הברייתא הואיל ואינו בעונש משמע דאינו בעונש כלל לא כרת ולא מלקות דא"כ כ"ש דתקשי אמאי אינו במלקות כיון דל"צ כל לאיסור נוקי לי' למלקות ואפי' נדחוק ונאמר דסברא דחזל"א לאו סברא אלימתא הוא וצריך גם כל חלב לאיסורא אלא דאי לאו האי סברא לא הוי מוקמי' לי' לח"ש אבל כיון דאיכא ה"ט מוקמי' כל חלב לח"ש מ"מ התינח לתי' תוס' אבל עכ"פ הו"ל לתוס' להק' כן שהוא קושי' חמורה יותר שסברת ר"י נסתר מברייתא דא"כ למה אינו בעונש אע"כ דאפי' ידעי' איסורא בלי כל נמי לא דרשינן כל למלקות לר"י. ובלאה"נ עי' בג"וו כלל ע' דמשמע לי' מהר"מ דכל דבר שבא מריבוי וי"ו או את וכדומה אין לוקה עליו ע"ש וא"כ כל נמי דכוותי'

ומ"ש דאי לאו כל א"א למידרש משרת להמל"א כיון דח"ש ע"י תערובת מותר שני היתרי' פוגשי' זב"ז מלבד שהסברא הוא שיבוש דטת"ק כתב שפיר דא"א שיהי' שני הדיני' אמת ביחד שח"ש יהי' מותר וח"ש חלב עם ח"ש היתר יהיו אסורי' אבל כיון דח"ש בעין אסור מה"ת שוב ודאי אי אין המל"א אינו אסור בתערובות אבל כיון דהמל"א שפיר אסור בתערובת דגם ההיתר נעשה איסור דכיון שאי' והיתר פוגשי' זב"ז נעשה ההיתר איסור ומאן יימר שני היתרי' פוגשי' זב"ז אדרבה שני איסורי' פוגשי' זב"ז דמיד שנבלע היין בפת נעשה הפת ג"כ אי' ואלו היינו אומרי' דח"ש עי"ת מותר באמת ומ"מ המל"א הי' דומה לסברת טה"ק אבל כיון שאנו אומרי' המל"א וח"ש עי"ת אסור יותר מבעיני' שגם היתר נעשה אי' אין זה דומה לסברת טה"ק כלל. ואם תאמר הרי אם נתערב רובע זית איסור ברובע זית היתר שהאיסור והיתר ביחד ג"כ רק ח"ש באמת ח"ש עי"ת מותר וא"כ אפי' בחצי זית איסור ומ"ז היתר נמי א"א לומר המל"א ז"א דמנ"ל הא באמת אי אמרי' המל"א ח"ש עי"ת ג"כ אסור אפי' באופן הנ"ל. אלא אפי' לו יהיבנא לסברתך מ"מ מ"ש דצריך כל כדי שיהי' ח"ש אסור אפי' עי"ת ואז שפיר דרשי' משרת להמל"א אין לו שחר דמה יחסותא דכל הלא גם אי לא כתיב כל נדרש משרת להמל"א וכיון דא"א לומר המל"א אא"כ ח"ש עי"ת אסור נילף מיני' נמי דח"ש עי"ת אסור והרי גם אתה כתבת בסוף דבריך דאי ילפי' מנזיר המל"א בכה"ת א"כ גמרינן מנזיר לאסור ח"ש עי"ת וק"ו לח"ש בעין ומסוף דבריך ניכר שראש דבריך אינו אמת

אבל גם גוף סברת טה"ק מוקשה דא"כ לר"י נמי תקשי בנזיר דלוקי' על המל"א ואמאי כיון דשני פטורי' מלקות פוגשי' זב"ז אמאי ילקה וע"כ גזיה"כ הוא כמו בב"ח דהאי לחודא והאי לחודא שרי ובהדדי אסור וכן כלאים ולקמן אבאר הנלפענ"ד בזה

ומ"ש בשם העולם ליישב קושי' הר"ש מחולין צ"ח דאף דבשאר איסור ח"ש עי"ת מותר מ"מ בחלב אסור מכל חלב אינו נראה לפענ"ד דא"כ לא ילפי' בעלמא מחלב וא"כ מאי הק' תוס' ביומא הנ"ל ל"ל לר"י טעמא דחזי לאצטרופי ת"ל מכל חלב הא מחלב לא ילפי' בעלמא ואי הקושי' להיפך כיון דידעינן מסברא ל"ל כל חלב כ"ש דתקשי דצריך כל חלב כדי לאסור ח"ש בתערובות. ועוד דע"כ אין קושי' תוס' כן דע"ז לא משני מידי וגם אין לשון הקושי' משמע כן. ועוד דמבואר במל"מ פ"א מחמץ ה"ז עפ"י ר"ן פ"ג דשבועות דמטעם חזל"א ילפי' בכה"ת מחלב דח"ש אסור מה"ת וא"כ אם בחלב אסור עי"ת מכל חלב גם בעלמא אסור עי"ת מכל חלב. ועוד דמבואר בלשון הר"ן שם דאע"ג דהתם ביומא מריבוי' דכל חלב מייתי' ח"ש הא ודאי האי ריבוי' לא כתי' אלא גבי חלב ואפ"ה ילפינן מיני' לכל איסורי' משום דפשיטא לן דלא אסרה רחמנא אלא משום דחזל"א וכו' מבואר דגם בחלב אינו אסור רק משום חזי לאיצטרופי ואי בזה לחוד לא סגי רק צריך לזה נמי סברת אחשבי' גם בחלב כן הוא וא"כ גם בחלב אינו אסור ח"ש עי"ת כיון דלא שייך אחשבי'

ועוד המעיין שם בר"ש יראה רח"ש עי"ת דמותר אין הטעם משום דל"ש אחשבי' אלא דמיירי שאין בתערובת כבכא"פ וא"כ ל"ש חזל"א דהרי בתערובת זה א"א לבא לידי חיוב מלקות ומשו"ה שרי ועי' ב"י או"ח סי' תרי"ב או אפי' יש בו כבכא"פ ואפי' כבכא"פ דאורייתא היינו דוקא בעין ולא עי"ת ועי' תוס' נזיר ל"ו ד"ה וכבכא"פ אבל עכ"פ מעורב ברוב היתר כ"כ עד שא"י לבלוע בפ"א כ"כ מן התערובת שיהי' בו כזית איסור וא"כ ל"ש בי' חזל"א למלקות ומשו"ה ח"ש בתערובת שרי ושפיר ק"ל ע"ז מחולין צ"ח דהי' שלשי' חלקי' היתר וא"כ בתערובת כזה א"א לבלוע שלשים וא' זיתים כ"א שיהי' חייב מלקות ול"ש חזל"א וא"כ ח"ש מותר מה"ת והארכתי בזה במק"א. ולפ"ז בתערובת חד בחד דשייך בי' המל"א כמ"ש תוס' בפסחי' דאפשר לבלוע מן התערובת שיעור שיהי' בו כזית אי' בפ"א דהא בית הבליעה מחזיק ב' זיתים כדאמרינן בכריתות דף י"ד ושייך בי' חזל"א לחיוב מודה הר"ש דח"ש עי"ת אסור מה"ת ובזה נסתרו כל דבריך

ועוד נ"ל דלכאורה דברי חכ"ץ סי' פ"ו תמוהי' שכתב בטעם דח"ש אסור מה"ת משום אחשבי' והלא בגמ' אמרו משום חזל"א. וסבור הייתי לומר דהכל חד והפי' הוא ח"ש אסור ממנ"פ אם יאכל עוד עד כשיעור הרי חזי לאיצטרופי ואם לא יאכל יותר הרי אחשבי' ושני הטעמים צריכים להדרי. או דמשום סברת חזל"א מוקמי' כל חלב על ח"ש כמ"ש תוס' אבל הטעם דאסרה תורה ח"ש מן כל חלב היינו משום דאחשבי'. אבל יותר נראה לפי מה דמשמע מדברי הר"ן בנדרי' ח"י דכל איסורי אכילה שבתורה אית בהו איסור חפצא וממילא כיון דיש איסור אחפץ אית בי' נמי אי' גברא ע"ש ולפ"ז בח"ש י"ל דמותר מה"ת ואין כאן איסור חפצא כלל מצד הנאכל וממילא ליכא איסור גברא ולזה מהני סברת חזל"א עם עוד ח"ש ויהי' איסור על החפץ א"כ ע"כ איסור חפצא יש על ח"ש דאל"כ איך שני חפצי' היתירים נעשים חפץ איסור בהצטרפם אבל אכתי י"ל דנהי דאיכא אי' חפצא בח"ש מצד הנאכל מ"מ לית בי' איסור גברא מצד האוכל דלא אכיל כדרך אכילה ועי' מ"ש מהרש"ל שבועות כ"ג בתוס' ד"ה דמוקי ולזה מהני סברת אחשבי' וא"ש

ובזה יובן היטב סברת טה"ק דבשלמא לר"י דס"ל ח"ש אסור מה"ת משום חזל"א והוי על ח"ש איסור חפצא מצד הנאכל נהי דאי' גברא מצד האוכל לית בי' אלא מטעם אחשבי' וע"ז לא לקי מ"מ בהמל"א שפיר עכ"פ בנזיר דכיון דיש על החפץ אי' חפצא ואין חסרון רק מצד האוכל שאינו אוכל כדרך אכילה דהוי רק ח"ש אבל כשאוכל חצי זית איסור וחצי זית היתר בב"א כדאמרינן בנזיר ל"ז שפיר הוי כדרך אכילה ושפיר לקי אבל לר"ל דלית לי' סברת חזל"א א"כ אפי' איסור חפצא ליכא בח"ש שפיר ל"ל המל"א דהא אין כאן איסור כלל ובזה מיושב מה שהקשיתי עליו לעיל, ולפ"ז התינח לר"ל דח"ש מותר אפי' בעיני' אבל לר"י כיון דבעינא אסור והוי איסור חפצא אע"ג דבתערובת מותר דל"ש אחשבי' היינו מצד האוכל דליכא איסור גברא אבל המל"א שפיר אמרי' בי' דהרי יש כאן איסור ול"צ לאחשבי' דהרי אוכל שיעור אכילה וכנ"ל וא"כ ליתא למ"ש דאם נאמר כתי' העולם על קושי' הר"ש עכצ"ל כסברא הנ"ל וממילא דל"ש סברת טה"ק לר"י בח"ש בתערובת וכמ"ש

ועתה אודיעך מה שנלפענ"ד בזה. ועל קושי' הצל"ח נ"ל פשוט למ"ש תוס' שבועות כ"ב ד"ה דמוקי' דאע"ג דאין שבועה חל על איסור עשה מ"מ על ח"ש דאינו רק איסור בעלמא חייל ע"ש ולפ"ז שפיר פריך דנימא המל"א בכה"ת ואי דבלא"ה ח"ש אסור מה"ת ז"א דמ"מ חייל שבועה עלי' כיון דאינו אלא איסור בעלמא אבל, כי ילפי' המל"א מנזיר הוי לאו גמור ונהי דאין לוקי' עליו משום אין עונשין מה"ד מ"מ הוי לאו גמור כמו לשאב"מ דאין לוקין למ"ד דס"ל כן ומ"מ הו' לאו גמור ולא חייל עלי' שבועה כמו על איסור עשה וא"ש

וביישוב קושי' שעה"מ נ"ל ע"ד פשוט דהנה שני פעמים כתיב יקדש בפ' צו חדא במנחה כל אשר יגע בהם יקדש וחדא בחטאת כל אשר יגע בבשרה יקדש ובשניהם דריש בתו"כ האי דרשא