בית שערים אורח חיים קעח

כך היתה קבלה בידם ומן כזית בכל איסורי' לדעת מ"ל פ"א מחמץ סתם אכילה הוא בכזית

אבל להנ"ל א"ש דבאמת כל השיעורי' מסרו הכתוב לחכמים לשער לפי חכמתם וסברתם אלא דזה נגד הסברא דבכותבת חסר משהו לא מיתבי' דעתי' ורגע קודם שקיעת החמה הוא קטן ורגע אח"כ הוא גדול לזה הי' הלממ"ס שכל השיעורי' אשר ישערו לפי חכמתם הוא מצומצם ואפי' חסר משהו בצר לי' שיעורא אלא דלפי"ז תיקשי מה פריך התם דאוריי' נינהו מדר' חנן הא מ"מ צריך הלמ"ס דבעי מצומצם ואולי משום דאמרי' חטה לבית המנוגע וכו' פת חטין ולא פת שעורי' גפן כדי רביעית יין לנזיר ופרש"י ותוס' דמשערי' ביין ולא במים כי אינו דומה המשער ביין למשער במים שהיין עב וכו' אלמא מוכח מקרא דבעי' שיעורי' מצומצמי' ונילף מיני' לכל השיעורי' דקפיד רחמנא אמצומצמי' והי' ניחא בזה מה ששמעתי להקשות בשם ס' תורת נביאים דמה פריך שיעורי' דאוריי' נינהו וכו' והאיכא עוד שיעורי' שאינם נרמזים בקרא זה ולהנ"ל ניחא דכל השיעורי' הוציאו חכמים מסברא אלא דרב חידש דהא דבעי' מצומצמי' הוא הלמ"ס וע"ז פריך שפיר כמו שכתבנו

וראיתי בחת"ס שם שהקשה האיך אמר ארץ שרוב שיעורי' כזתים הא בא"י הי' חטי' ככליות ועדשי' כדינרי זהב וכל פרי' משונה והי' צריכי' לשער בזתים דעלמא ולא בשל א"י. ולפענ"ד כיון דמשערי' בכזית בינוני כדאמרי' בברכות דף ל"ח א"כ אף שהיו פירות א"י מבורכי' והיו גדולי' ביותר מ"מ לא היו כולם כך ופירות הנמצאים בקרקע של נכרי ודאי לא הי' כך והי' כזית בינוני כמו בכל מקום ושפיר שיערו בו. אך אכתי תיקשי כותבת ביוה"כ דמשערי' בגסה האיך אפשר לשער בשל א"י הא יש גסה מאוד

ועלה בדעתי דבר חדש אף דקי"ל כזית בכא"פ דאוריי' וכן בכל איסורי אכילה וכותבות ביו"כ ג"כ בכא"פ מ"מ ה"ד בראוי לבילה שאפשר לבולעו בב"א אבל שיהי' שיעור האיסור באופן שאינו יכול לאוכלו בב"א רק בזאח"ז לא שמענו וא"כ שיערו בכותבת גסה שעכ"פ יוכל לבולעו בב"א. אך ז"א לר"י דאמר כותבת הגסה יתירה מכביצה ובית הבליעה אינו מחזיק יותר מב' זתי' כדאמרי' כריתות י"ד שהוא רק כביצה וא"כ עכ"ח שיעור דיוה"כ אין יכול לבלוע בב"א ולפי"ז מיושב דקדוק כפ"ת דמה שייכות להאי וקים להו לרבנן דבהכי מיתב' דעתי' להא דכותבת הגסה יתירה מכביצה דבל"ז דיתירה מכביצה הי' אפשר לומר דיוה"כ ככותבת מקרא דדבש אבל כיון דיתירה מכביצה ליכא למימר מקרא דדבש דקשה כנ"ל משו"ה צריך לומר וקים לרבנן וא"ש

הארכתי קצת גם לפלפולא למען כבודו ולען למודו. ובזה יהי' כזית הודו. ויצליח בתורה ועבודה תמה. ברה כחמה. עדי יבנה עיר ד' שמה. כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת ושלום מר אביו ידינ"פ הרב הגאון ני' עוד ינוב בשיבה. בנחת ושובה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קס"ו

שיל"ת ב' אויפאלו ג' דסליחות תרס"א לפ"ק

מברך השנים, יכתוב ויחתום אותך לחיים ארוכים ומתוקנים תלמידי אהובי הרבני המופלג בהפלגת חכמים ונבונים כמוהר"ב כ"י וכאל"ש

מכתבך בד"ת קבלתי ומה שעמדת על דברי רש"י יומא ע"ט ע"ב ד"ה שיעורו של זה שכתב ע"כ דחמץ נפיש מכזית ולהכי כתב שאור דאי לא כתבי' וגמר מחמץ הו"א דיו לבא מן הדין להיות כנדון ולא מיחייב עלה אלא בשיעורא רבה וכו' ופלא בעיניך הא האי דחמץ בכותבו' ילפי' רק מדכתי' שאור דאל"כ הוי חמץ בכזית ככל רוב שיעורי תורה. ואיך כתב רש"י דאי לא כתוב שאור הו"א דגם שאור בכותבו' כחמץ כבר עמד בזה בס' תוס' יו"כ במקומו ע"ש. ומה שנ"ל בזה עפמ"ש חת"ס או"ח סי' קצ"ז ליישב מ"ש בסידור האר"י שאור שחימוצו קשה מנוקבא שיעורו בכותבות תמר נוקבא משא"כ חמץ שיעורו בכזית והוא תמוה ששנה משנתו כב"ש ובהיפוך דהא שאור בכזית וחמץ בכותבות ותי' דחזי' לב"ש דבכזית שאור יש חימוץ כמו בכותבות חמץ וא"כ למה דקי"ל כב"ה דזו"ז בכזית נמצא דיש בכזית שאור חימוץ ככותבו' חמץ ובחמץ רק בכזית ע"ש והנה בעשה דתשביתו נמי פתח מכתוב בשאור לחוד אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם כי כל אוכל חמץ וכו' ומשמעותי' דפשטי' דקרא דמשו"ה צריך להשבית משום דילמא אתי למיכל וכמ"ש הר"ן ריש פסחים לענין ב"י ע"ש והרי שאור אינו ראוי לאכילה כדאמרי' ביצה ז' ול"ש דילמא אתי למיכל ולכן ס"ל לב"ש דבאמת חיוב תשביתו היא רק בחמץ ככותבו' שיש בו חימוץ כמו בכזית שאור וה"פ דקרא תשביתו שאור היינו חמץ שיש בו חימוץ כמו בכזית שאור דהיינו ככותבו' ובזה שייך שפיר שמא אתי למיכל ולפ"ז למ"ש תוס' פסחים כ"ט דב"י ניתק לעשה דתשביתו שפיר ידעי' דגם לאו דב"י אינו בחמץ אלא בככותבו' וממילא הו"א דגם שאור הוא בכותבו' אי ילפי' מחמץ כדאמרי' ולהכי כתי' שאור ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור וא"ש. ויש להאריך בזה הרבה בסוגי' דביצה אבל אין הזמן מסכי' ושלום מנאי רבך

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קס"ו

שיל"ת ב' אויפאלו י"א למב"י תרמ"ז לפ"ק

שלום וברכה יריק ד' ממעל לאהובי חתני הרב המאוה"ג החרוץ כמו"ה גרשון שטערן נ"י אב"ד ק"ק מ' לודאש יע"א

נועם פלפולך מיום ה' ויקרא הגיעני והנאני אבל הוא רק לפלפולא בעלמא ואלו תורף דבריך ליישב קושי' שעה"מ פ"ג מנדרי' אהא דאמרי' בפסחים מ"ה דהוי נזיר וחטאת שכהבכ"א ואין מלמדין הא איצטריך יקדש גבי חטאת לעשה דלא נימא עדל"ת כדמשני ר' אשי בזבחים צ"ז. וקושי' תוס' מנחות כ"ו על הגי' שהרי אמרה תורה משרת וכל משרת דא"כ ר"י נמי דריש כל ותקשי ליתני נמי חמץ בפסח ול"ש תי' הגמ' לאפוקי מדאביי ועוד מ"פ בגמ' דצריך משרת לטע"כ נימא דהמל"א ילפי' מוכל משרת. וכתבת דצל"ח הק' מאי פריך דנילף בכה"ת המל"א מנזיר הא לענין איסור בלא"ה ח"ש אסור מה"ת ואי למלקות אין עונשין מה"ד. ותי' דלעולם לאיסורא רק ח"ש בתערובת מותר והמל"א לפמ"ש תוס' בתחילת הסוגי' הוא רק כשמעורב האי' עם היתר וכן הר"ש פ"ב דטבול יום כתב כן אך הק' מחולין צ"ח גבי פלגא דזיתא דתרבא וכו' מבואר דגם בתערובת ח"ש אסור מה"ת ומתרצי' העולם דודאי בכל איסורי' דח"ש אסור רק משום חזי לאיצטרופי שפיר י"ל דוקא בעין אסור מטעם אחשבי' כמ"ש חכ"ץ סי' פ"ו וזה ל"ש בתערובת די"ל דלא אחשבי' לאיסור רק להיתר אבל בחלב דכתי' כל חלב לרבות ח"ש אסור אפי' עי"ת והתם בחולין בחלב מיירי ומדויק שם לשון רש"י שפי' דילפי' ח"ש מכל חלב. ובס' טהרת הקודש כתב דלר"ל דח"ש מותר מה"ת א"א דהמל"א דשני היתירי' פוגשי' זב"ז ולפ"ז לתוס' דהמל"א הוא רק בתערובת א"כ מיד שנבלע היין בפת פקע איסור ח"ש ואיך אפשר המל"א ע"כ אר"י דבנזיר כתי' וכל משרת ומרבי' מכל ח"ש וא"כ אסור ע"י תערובת ושפיר המל"א ולפ"ז א"ש דדריש כל רק לאיסור ח"ש ועיקר דרש דהמל"א ממשרת ופריך שפיר הא איצטריך לטע"כ. ושוב כתבת דהא דכתבו תוס' דר"י לא דריש כל רק לאיסור ולא למלקות היינו היכי דצריך קרא לאיסור אבל היכי דל"צ לאיסור מוקמי' לי' באם אין ענין למלקות ושעה"מ שם הק' מאי פריך וניתי עשה ודוחה ל"ת הא העשה בא ע"י פשיעה ול"ד כמ"ש תוס' עירובין ק' ותי' דשם הי' חל לאו דבל תוסיף קודם שנתערב אבל כאן קודם שנבלע לא הי' לאו שהרי הי' רק ח"ש פגול ורק עי"ת דהמל"א בא הלאו שפיר דחי אפי' שבא ע"י פשיעה. ותי' זה א"ש אי לא ילפי' בכה"ת המל"א מנזיר משום דהוי נזיר וחטאת שני כתובי' וא"כ הו"א דאפי' ח"ש בעין מותר וצריך כל חלב דח"ש אסור לאי' גרידא ולא למלקות אבל מה הי' קושי' שעה"מ דנילף המל"א בכה"ת מנזיר ויקדש דחטאת צריך לעשה דלא נימא עדל"ת ז"א דאי אמרי' המל"א בכה"ת א"כ אפי' ח"ש בתערובת אסור וכ"ש בעינא וקשה ל"ל כל חלב לח"ש וע"כ למלקות וכר"ש דכ"ש למלקות ולפ"ז הי' כאן לאו על ח"ש פגול והדק"ל דאין עדל"ת כשבא ע"י פשיעה דל"ש תי' שעה"מ וא"כ ל"ל יקדש

ולמען תדע כי הוא רק לפלפולא ואין זה דרך ישר לפני איש וערבובי' דרישא אכתוב הרבה פקפוקי' שאין בהם חידוש רק להראותך הסתירות שיש מיני' ובי' ואבא מן המאוחר אל המוקדם מ"ש דאם ל"ק קושי' הגמ' וניתי עודל"ת שפיר הוי נזיר וחטאת ב"כ ליתא כיון דלר"א, האמת הוא דיקדש הוי עשה א"כ נהי דגם בלא העשה נמי לא הי' עדל"ת מ"מ צריך יקדש לעשה בקדשי' פסולי' לעבור בל"ת ועשה ולא להמל"א וא"כ אין כאן ב"כ ואמת כי גם תי' שעה"מ שם אינו מעלה ארוכה לזה אבל אין דבריך מיושבי' בזה רק גם דבריו תמוהים. אך נ"ל להצדיק קצת דבאמת גוף הדבר יש ליישב קושי' שעה"מ הא איצטריך יקדש דאין עשה דוחה ל"ת ועשה ולא להמל"א ז"א דאי לאו להמל"א מאי שייטא דהאי עשה לכאן ולמה לא נכתבה בקדשי' פסולי' בעינא אע"כ להמל"א ושפיר הוי ב"כ אלא די"ל דשפיר ק"ל דילמא נכתבה כאן כדי לתת טעם דאין עשה דאכילת כשרי' דוחה ל"ת דאכילת פסולי' וכ"ז אי בלא העשה הוי דחי אבל אי גם בלא העשה לא דחי שוב שפיר אמרי' נהי דאיצטריך לעשה מ"מ למה נכתבה כאן אי לאו משום המל"א וא"ש

אבל דא תימא לדבריך אי ילפי' המל"א בכה"ת מנזיר ע"כ אתי כל חלב דלוקי' על ח"ש וא"כ מאי פריך כלל בפסחים דנילף המל"א בכה"ת הא א"כ לוקי' על ח"ש וזה א"א דהרי לדעת הרא"מ שהביא מל"מ בפ"א מחמץ הי' הל"מ דאין לוקי' בפחות מכזית ויען דהי' מקובל הל"מ זו ודלא כר"ש לכן ע"כ לא יליף המל"א בכל התורה