בית שערים אורח חיים קעז

כשכל שני סימני' שלמים דאיכא רובו מתוך כולו אבל בחצי קנה פגום דליכא כולו ל"א רובו ככולו וא"כ אינו ראו' לפנים ואינו חייב עליו משום שחוטי חוץ ושפיר כתב רש"י דלא מצי למנקט עולה משום דבעי שני סימנים

והנה דברי חת"ס תמוהים בעיני שכתב דמסנהדרין ילפי' דבעי' רוב מתוך כל אבל אם לא נתועדו רק רוב סנהדרין אינו כלום והלא רובו ככולו לא ילפי' כלל מסנהדרין מקרא דאחרי רבים להטות רק ילפי' בנזיר דף מ"ב מדגלי רחמנא גב' נזיר ביום השביעי יגלחנו הכא הוא עד דאיכא כולו הא בעלמא רובו ככולו ומדאיצטרך קרא ולא ילפי' מאחרי רבים ע"כ דשני ענינים הם וא"כ מה ענין רובו ככולו לסנהדרין דשם אינו רובו ככולו רק דאזלי' בתר רוב וצ"ע

הן אמת כי יש להתבונן מה החילוק ביניהם ונ"ל דהא דאזלי' בתר רובא היינו כשהרוב הוא בעולם בהוי' כגון רוב סנהדרין שהרוב הוא בעולם או רוב בהמות כשרות שהרוב הוא בהוי' בעולם וכדומה אבל רוב בהעדר לא ילפי' מהתם כגון בנזיר שנאמר הואיל ורוב השערות מגולחים ונעדרים ואינם בעולם הוי גם המיעוט כאילו אינו בעולם או בשחיטת רוב סימני' הואיל ורוב החיות ניטל ואינו בעולם הוי כאילו ניטל גם המיעוט זהו רוב בהעדר לא ילפי' מאחרי רבים להטות וצריך קרא דנזיר דרובו ככולו. ואמנם לפי"ז בהאי דהוריות ג' עד שישגו כולם או עד שתפשוט הוראה בכולם וכן בהאי דנדה כ"ט ביצא רובו דאמרי' שם רובו ככולו לא צריכי' למילף מקרא דנזיר רק מאר"ל דשם הרוב בהוי' וגם א' ילפי' מקרא דנזיר צריך שפיר רובו מתוך כולו דגם בנזיר הוי רובו מתוך כולו וא"כ יש להצדיק דברי החת"ס ז"ל

אבל נראה לחדש דלא דמי כלל דאר"ל מיירי כשהרוב והמיעוט סותרי' עצמם רוב מזכי' ומיעוט מחייבי' וכן רוב בהמות כשרות ומיעוט טרפות וכן בט' חניות וכדומה משא"כ ענין רובו ככולו אין הרוב והמיעוט סותרי' עצמם למשל שגילח רוב שערות ואנו אומרי' שצריך לגלח גם המיעוט או ששחט רוב סימנים ונאמר שצריך לשחוט גם המיעוט או שיצא רובו ואנו נאמר שצריך לצאת גם המיעוט או שישבו מאה להורות והורו רק ע' ואנו אומרי' שגם המיעוט צריך להורות אין המיעוט מתנגד לרוב ולפי"ז מאר"ל לא ידעי' אלא דאזלי' בתר רובא ואין התנגדות המיעוט יכול לגרע כח הרוב אבל מ"מ ל"ה ידעי' דרובו ככולו דבזה אי אמרי' דצריך גם המיעוט לעשות כמו הרוב אין המיעוט מגרע כח הרוב להכי צריך קרא דנזיר דרובו ככולו ואי מקרא דנזיר דרובו ככולו הו"א הא דרובו ככולו משום דאין המיעוט מנגד אבל מ"מ לא הוי אזלי' בת"ר היכי דהמיעוט סותרו להכי איצטריך קרא דאר"ל. ולפי"ז לבתר דגילתה תורה מאר"ל דאפי' הרוב והמיעוט סותרי' עצמם נמי אזלי' בתר רוב שוב אפי' היכי דסתרי אהדדי נמי אמרי' רובו ככולו וא"ש מה שעמד הפמ"ג בפתיחתו לתערובת איך מוכח מסנהדרי' דמותר לאכול שלשתן יחד הא אוכל אחד ודאי איסור דכיון שיש היתר רוב היתר אמרי' רובו ככולו אף דסתרי אהדדי כיון דילפי' מסנהרדי' דאפי' בסתרי אזלי' בת"ר

ועתה נבוא ליישוב קושיתו דנ"ל לחדש דל"א רובו ככולו מתוך כולו אלא אם יש דבר המאחד הרוב והמיעוט להיות אחד ואז שייך לומר על הרוב והמיעוט שהוא כולו וסגי ברובו מתוך כולו עד"מ שערות הנזיר הם כולו והאיש הנזיר מתאחד אותם וכן בולד שיצא רובו ודאי הרוב והמיעוט הם גוף א'. ובמאה שישבו להורות הישיבה להורות מתאחד והם כולו וי"ל רובו מתוך כולו וכן בתערובת או"ה התערובת מתאחד אותם להיות כולו וכל התערובת כיון שאינו ניכר וא"א לאיסור להפרד מן ההיתר ושאר דברי' שבעולם אינם מן התערובת הזה שייך לומר שהוא כולו ומכ"ש בתערובת שאובי' במי גשמים כנידון חת"ס שהוא תערובת לח בלח ודאי היא כגוף א' ושייך לומר כולו ולכן אם רובו כשר הוי רובו מתוך כולו וכשר כמ"ש החת"ס והה"נ בתערובת או"ה בין שרוב היתר או רוב איסור שייך לומר רובו ככולו וכמ"ש וכ"כ גם מע"כ אבל לענין המל"א פרש"י בפסחים מ"ד ד"ה מפת דמיירי שאינם מעורבים רק היתר ואיסור ניכרי' בפ"ע וגם בשרה פתו מיירי שאין היין נבלע בכל הפת ואותו חלק פת שאין היין נבלע בו הוא דבר נפרד בפ"ע ואין דבר אשר יתאחדו עם היין יותר ממה שהוא אחד עם פת ומים דעלמא ואין כאן כולו כלל עד שנאמר שהוא רוב מתוך כולו דאין כאן כולו כלל רק רובו שהוא איסור אבל היתר שניכר בפ"ע ואין שייך המיעוט להרוב לומר שהוא כולו וא"ש ועי' בכפ"ת ופנ"י ר"ה כ"ח כעין סברא זו לענין בל תוסיף

ועוד נ"ל כיון דמקוה של מ' סאה אפי' כולה שאובי' כשירה לטבילת בעל קרי כמו"ש ב"י סי' פ"ח באו"ח וכן לענין טבילת ידים לכמה שיטות צריך דוקא מ"ס ושאובי' כשר א"כ מקוה שיש בה מ' סאה ורובה מי גשמי' ומיעוט שאובי' שייך לומר שהוא כולו לפי שהוא מקוה שלימה בודאי לטבילת ב"ק וטבילת ידים רק רובה בהכשר ומיעוטה בפסול והוי רובו מתוך כולו בהכשר אבל בעלמא ל"ש לומר על או"ה שהוא כולו שאין כאן כולו כנ"ל

ובזה הי' אפשר ליישב קצת קושי' מחה"ש בסי' תרכ"ו סק"ג שהקשה לדעה א' שאפי' אין בכשר כשיעור מהני בחמץ תקשי קושי' הר"ן הא אפשר להסיר האיסור עיי"ש. ולפמ"ש הא דבניכר האיסור ל"א רובו ככולו משום דאין כאן כולו שכ"א עומד בפ"ע רק באינו ניכר התערובת עושה אותם אחד אבל בסכך אף שניכר מ"מ שייך לומר בו כולו שהוא כל הסכך מסוכה זו והסוכה מאחדם שיהי' כולו לכן שפי' אמרי' בי' רובו ככולו וכיון שרובו בהכשר כשר דהוי רובו מתוך כולו וא"ש

אבל קושטא קאמינא דלפענ"ד קושי' מהרש"ק לק"מ דאנן ל"א רובו ככולו אלא דהו' המיעוט כמאן דליתא כמו בנזיר אי לאו דגלי קרא הו"א אם גילח רובו הוי מיעוט שיעור הנשאר כמאן דליתא וכן בנדה כ"ט ויצא רובו אמרי' דמיעוט שבפנים כמאן דליתא וכן במאה שישבו להורות צריך קרא דבעי' פשטה הוראה בכולה ואל"ה הו"א רובו ככולו עכ"פ במאה שישבו להורות והורו רק ע"א די"ל המיעוט כמאן דליתא ומ"מ נשאר שיעור סנהדרי' וכן בשוחט רוב סימנים אמרי' המיעוט כמאן דליתא אבל לומר רובו ככולו אם יש רוב שיעור דהוי כאילו הי' כל השיעור הא לא אמרי' דליכא למילף מנזיר רק לעשות מישנו אינו אבל לעשות יש מאין אין לנו. וזה נ"ל כונת רש"י בחולין ח"י שהבאתי לעיל דבמקום שחיטה ושחט רובו אמרי' רובו ככולו ואמרי' מיעוט כמאן דליתא אבל לשוי' מקום שחיטה מה"ט ולומר כיון דמקיף רוב הקנה הוי כאילו מקיף כל הקנה ולעשות יש מאין בזה ל"א רובו ככולו ולפי"ז ה"נ לענין המל"א לעשות מהיתר איסור מה"ט דרובו ככולו ל"א

ומה שהקשה ממנחות כ"ז דמצריך קרא דמיעוט מעכב את רובו מוכח אף דל"ה רובו מתוך כולו אמרי' רובו ככולו. נראה לי בזה תרי ותלת טעמי חדא דכבר חקרו האחרונים כמו דח"ש אסור מה"ת באיסור' גבי מ"ע נמי יש קצת מצוה בח"ש והו"א בכל הני דמתני' דזבחי' נהי דנתנה בהם התורה שיעור מ"מ גם בח"ש יש מצוה קמ"ל קרא דלא מיבעי' דליכא מצוה אלא אפי' איסורא נמי איכא דפסולה אפי' חסר כ"ש. ועוד דבקדשי' בעי' שנה עליו הכתוב לעכב ואם לאו אמרי' דהוא רק למצוה לכתחילה והו"א דשיעורין אלו שנתנה בהם התורה הוא רק למצוה ולא לעכב ולהכי מצרכינן קרא לעכב וכן נראה מפשטות הסוגי' שם. אך הא ליתא לפי מש"כ תוס' שם ד"ה מסלתה דדוקא למעכבין זא"ז צריך שנה עליו הכתוב לעכב ולא לעכובא דנפשי' אם חסר כ"ש

שנית נ"ל דאם קמץ קומץ שלם והקטירו פחות כ"ש נמי פסול אף דהוי רובו מתוך כולו וכן נמי בעשרון שהביא עשרון ולא נתן בכ"ש לקמוץ רק פחות מעשרון הוי רובו מתוך כולו וכן ביין שהביא כשיעור ולא ניסך רק פחות כ"ש וכן בשמן שהביא כשיעור ולא נתן על המנחה רק פחות מכשיעור הוי רובו מתוך כולו והו"א דכשר להכי איצטריך קרא דפסול

ויותר נ"ל דבר חדש עפי"מ דאמרי' ר"ה י"ג וכתובות ק"ד ומנחות ק"ג כל מדות חכמים כך הוא וכו' בארבעים סאה חסר קורטוב אינו טובל וכו' חסר שומשום אינו מטמא וכו' חסר נימא אחת אינו מטמא ולמדתי מזה מילתא חדתא דהא דאיצטריך קרא דרובו ככולו ה"ד על מיעוט דמינכר דמצד הסברא הייתי אומר דרובו אינו ככולו אבל במיעוט דלא מינכר דהיינו חסר כ"ש אז אדרבה מצד הסברא הייתי אומר דזה מיקרי כולו לולי מדות חכמים ששיערו דאפי' כ"ש הו' חסרון ועי' מג"א סי' ר"י ועי' ב"י סי' ק"א בשם מהרא"י לענין ברי' דאם חסר משהו כדרך להתפרפר מ"מ הוי ברי'. ואף דילפי' רובו ככולו מדאיצטריך קרא בנזיר דאינו ככולו ושם בנזיר אפי' שייר שתי שערות לא עשה ולא כלום כמבואר בנזיר מ"ב והאיך מוכח משם במיעוט דמינכר דרוב ככולו דילמא צריך קרא דאפי' מיעוט דלא מינכר אינו ככולו אבל בעלמא בלא מינכר הוי ככולו אבל מיעוט מינכר מנ"ל נראה לי דבניטל הרוב ולא נשאר בהוי' רק מיעוט קטן נמי הוי מיעוט הניכר אבל אם הרוב בהוי' וחסר כ"ש הוי מיעוט דלא מינכר ובלא ילפותא מנזיר ידעי' דהוא ככולו וא"כ אפי' אינו מתוך כולו נמי הוי ככולו להכי איצטריך חדא במנחות כ"ז דמיעוטו מעכב את רובו דאפי' חסר כ"ש פסולה וכדאמרי' התם בגמ' וא"ש

ולדעתי מענין זה הוא מה שאמרו בסוכה ה' ועירובין ג' שיעורין הל"מ היינו הא דבעי' שיעור מצומצם ואפי' פחות כ"ש פטור זהו הלמ"ס ועי' ברמב"ם פי"ד ממ"א ה"ב שכתב ושיעור זה עם כל השיעורי' הלממ"ס הם ואסור מה"ת לאכול כ"ש מדבר האסור אבל אינו לוקה אלא על כזית ואם אכל כ"ש פחות מכשיעור מכי' אותו מכות מרדות משמע דשיעורי' הלממ"ס הוא לענין זה שאם חסר אפי' כ"ש מכזית נמי אינו לוקה כמו"ש. וניחא לי בזה דברי רש"י בסוכה שפי' שיעורי' של איסור' כגון כזית לכל אכילת איסור וככותבת ליוה"כ והוא פלא שהרי אמרו ביומא ע"ט וקים לי' לרבנן דבהכי מיתב' דעתי' ונראה שמסברתם ובקיאותם בטבעיות המציאו זאת וכן שם דף פ' שינה הכתוב במשמען ושינו חכמים בשיעורי' ואי הכל הלממ"ס הלא