בית שערים אורח חיים קעו

נקפי' בשולי הכלי כעין שמרים וכמו שהוא בחומץ שלנו וע"ש ברש"י מ"ד ד"ה ואי משטר ובבעה"מ שהבאתי במכתבי הקדום. ובזה אתן החותמת. בדברי שלום ואמת. והוא הנותנות. חיים וברכה עד העולם כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קס"ד

שיל"ת חוסט יום ב' לס' וברך את לחמך תרמ"ב לפ"ק

חיים וברכה למשמרת, לגפן אדרת, ה"ה מחותני ידידי הרב הגאון וכו' כקש"ת מו"ה זוסמאן אליעזר נ"י סופר אבדק"ק האלאש יע"א וכל מרבית ביתו לשלום יפקדו ויהי נועם ד' עליהם

יקרתו הגיעני בזמנו וכו' ומה שרצה לתת טעם להיתר מצטרף לאיסור עפי"ד החת"ס או"ח סי' ק"מ דלא אמרי' רובו ככולו אלא מתוך כולו אבל אם אין כאן רק רוב ל"א רובו ככולו ובזה מיישב קושי' הגאון מהרש"ק שם דנימא בכל השיעורין רובו ככולו ולרש"י נזיר דל"ז דוקא באיכא רוב איסור אמרי' המל"א וא"כ א"ש כיון דאיכא שיעור שלם ורובו איסור הו' רובו מתוך כולו ושוב אמרי' רובו ככולו הנה גוף דברי חת"ס קשי' אצלי מש"כ גבי סנהדרין הוא מטעם רובו ככולו הלא אמרי' בסנהדרין דף י"ז סנהדרין שראו כולן לחובה פוטרין אותו וכן פסק הרמב"ם פ"ט מה' סנהדרין ה"א וא"כ ברובן מחייבין א"א לומר דחייב משום רובו ככולו דהרי בכולן מחייבין פטור ואף דבכולן מחייבין הטעם דפטור כיון דגמירי הלנת דין למיעבד לי' זכותא והנהו תו לא חזי לי' כדאמר רב כהנא שם וזה ל"ש ברובן מחייבין מ"מ כיון דסוף סוף בכולו פטור ל"ש לומר דרובו מחויב משום רובו ככולו אלא דגזיה"כ הוא לדון עפ"י הרוב. ועי' בנזיר דמ"ב דילפי' רובו ככולו מה"ת מידגלי רחמנא גבי נזיר וכו' ואינו כלל מטעם רוב כמו בסנהדרין מאחרי רבים להטות

וגם קשה בעיני מהא שכ' הר"ן בסוכה דל"ג בהא דאתרוג חסר ביו"ט שני דכשר דוקא בשרובו קיים דשמו עליו הא לא"ה לא דאתרוג אמר רחמנא ולא חצי אתרוג ע"ש ודלא כפסקי מהרא"י סי' צ"ב שהביא המג"א סי' תרמ"ט סקכ"ז שאפי' נשאר מיעוטא כשר וקשה דבנשאר רוב אתרוג נמי נימא אתרוג אמר רחמנא ולא רוב אתרוג אעכ"ח דרובו ככולו אפי' אינו מתוך כולו שאין מיעוט האתרוג כלל בעולם ויש לדחות קצת דהתם לאו מטעם רובו ככולו רק משום שעדיין קורים אותו בשם אתרוג ולא רוב אתרוג וכמ"ש הר"ן דשמו עלי' ומ"מ צ"ע דנראה הא דשמו עליו היינו משום דרובו ככולו

ואמנם מאז חידשתי סברא ישרה ביישוב קושי' מהרש"ק הנ"ל דל"א רובו ככולו אלא כגון לענין שחיטת רוב סימנין דאם שוחט כל הסימן אין הסימן שלם ואינו כולו מפני שהתורה אמרה שזהו כל הסימן רק יען שזהו כולו באמת ואז אמרי' רובו ככולו וכן ברוב ציבור טמאי' וכי כל הציבור הוא כולו מפני גזירת התורה שזהו כל הקהל והלא אין כאן קהל יותר ואמרי' רוב הקהל ככולו וכן באתרוג וכי אתרוג שלם הוא כולו מגזיה"כ הלא באמת הוא כולו לכן אמרי' רובו ככולו אבל בשיעורי' מה כולו שייך לומר על כזית איסור או כותבת ביוה"כ או כביצה לענין טומאת אוכל דילמא שני זיתים או חצי זית וחצי כותבת או שני ככותבת וכדומה הם כולו אלא שהוא כל השיעור שנתנה בו תורה ואם אתה אומר שרוב הזית הוא כזית א"כ יהי' השיעור רוב זית ויהי' זה כולו ואיך שייך בזה רובו ככולו וכן במקוה מה כולו הוא מ' סאה דילמא שמונים או עשרי' אלא שזהו שיעור מקוה שנתנה בו תורה ואם אתה אומר שדי בכ"א סאה א"כ יהי' כ"א סאה שיעור מקוה ויהי' זה כולו ואיך תאמר רובו ככולו הלא אין כאן כולו יותר משא"כ בסימנין ואתרוג וקהל הנ"ל גם אם אתה אומר לענין הדין רובו ככולו מ"מ כולו נשאר כולו כאשר הוא שלם והוא באמת כולו

ואמנם גם לדעת חת"ס נראה לי לחלק דזה ברור דאם יש מ' סנהדרין ול"א אינן מומחי' ואין סמוכים אף דיש ע"א אנשים לא נאמר בזה רובו ככולו או אם יש ז' ישראלי' וג' נכרים ל"א רובו ככולו לומר דבר שבקדושה ואמאי לא טמא גם בזה דהוא רובו מתוך כולו. אלא דז"א דאלו שאינן מומחי' וסמוכי' אינן בגדר סנהדרין כלל וא"א להיות מסנהדרי' וכן נכרי אינו בגדר לומר דבר שבקדושה כלל והוי כמאן דליתא וממילא אינו מתוך כולו וכעין דאמרי' לענין עדות דבע"ד אינו בגדר עד ואינו פוסל שאר עדים דהוי כמאן דליתא וכן בנכרי ואשה חידש הנתיבות ותומי' בחו"מ סי' ל"ו דאינן פוסלי' לפי שאינן בגדר עדות בשום פעם הויין כמאן דליתנהו ויעיי' סברא מתוקה בריטב"א ר"פ לולב הגזול דפסול אשר הוא גם בשאר מצוות כגון לכם זו רק פסול בד' מינים ואינו אלא ביום הראשון ולא בשאר ימים אבל פסול שמיוחד בד' מינים כגון לקיחה תמה ולקיחה לכ"א נוהג בשאר ימים לפי שאין זה ענין פסול בלולב רק אינו מצות לולב כלל כמו דלא נאמר שתפוח פסול באתרוג הלא תפוח אינו אתרוג וייחור של תאני' אינו לולב וכן הדר והביא שם ג"כ דאם אין בו כשיעור ואופתא וכו' ואתרוג שנקבוהו עכברי' ברובו והדס ושוטה כולם פסולי' בכל הימים משום דהוי כמין אחר יעש"ה. וה"נ נכרי לענין דבר שבקדושה ואינו מומחה וסמוך אינו פסול בסנהדרין אלא שאין זה בגדר סנהדרין וגדר אמירת דבר שבקדושה וכמין אחר לגמרי וכמאן דליתא ול"ש בזה רובו ככולו

ומעתה אני אומר לענין המל"א נמי דכוותי' היתר אינו בגדר איסור כלל וא"א לשחוטה שתעשה נבילה כדאמרי' מנחות דכ"ג והוי כמאן דליתא ול"ש בזה לומר שהוא מתוך כולו לפי שהמיעוט אינו מסוג ומין וגדר זה כלל ואין כאן רק רוב לחוד ול"א רובו ככולו

ועוד אני תמה על דבריו מרש"י נזיר דל"ז ד"ה בשלמא דשם כתב רש"י דל"א המל"א אלא היכי דנפישי מידי דאיסורא וקמשלי' לי' היתירא וע"ז הקשה רש"י מהא דפרכינן לעיל ממקפה ומדוכה אע"ג דנפישי חולין תבלין שאני הואיל ותבלין לטעמא הוא דעבידי חשיב להו ולא בטלי והוי כמאן דנפישי ואם כדברי פר"מ אכתי מה מקשה בשלמא היכא דהאיסור הוא רוב באמת שפיר אמרי' המל"א משום דאיכא רוב איסור אמרי' רובו ככולו ברובו מתוך כולו אבל בתבלין של איסור שהם המיעוט ל"ש רובו ככולו א"וו כדכתיבנא דל"ש בזה רובו ככולו כלל והא דבעי' נפישי איסור היינו כי היכי דלא ליבטל בהיתר ולהכי בתבלין דלא בטילי אפי' הם מיעוט אמרי' המליא. וד' יופיע עלינו נהרה. עדי יבנה בית הבחירה. כנפשו ונפש מחותנו אוהבו מאז הדוש"ת: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קס"ה

שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' וישלח תרמ"ג לפ"ג

אלף שלומים, מגבהי מרומים, לכבוד ידידי וחביבי הרב הגדול בתורה, משיב מלחמה שערה, חריף ובקי, משנתו קב ונקי, כבוד מו"ה ישעי' זילבערשטיין נ"י בק"ק וואינוצען יע"א

נועם מכתבו בד"ת הגיעני בזמנו ובעתו ומחמת עניני' שוני' לא יכולתי להשיב עד הנה. ועתה באתי להשתעשע בדבריו אשר העיר על דברת החת"ס או"ח סי' ק"מ שכ' דלא אמרי' רובו ככולו אלא מתוך כולו וסיים אה"נ אם יש מקוה של מ' סאה ורובו כשר ומיעוטו שאובין דכשר ומזה למד מע"כ ברוב איסור ומיעוט היתר חייב לא מטעם ביטול אלא משום רובו ככולו ולפי"ז ק"ל דר"י ס"ל פסחי' מ"ג בכל איסורי' שבתורה אין המצל"א חוץ מנזיר ותוס' שם מ"ד כתבו דזה רק ברוב איסור או בשוה ולא ברוב היתר א"כ בשאר איסור אפי' ברוב איסור אינו מצטרף ולהחת"ס קשה נימא רובו ככולו דהא הוא רובו מתוך כולו ועכ"ח דגם בזה ל"א רובו ככולו ומיעוט שאובין דכשר הוא מטעם ביטול והד"ק מהרש"ק לדוכתא דילמא לכך צריך הלמ"ס דלא נימא רובו ככולו ואפי' מתוך כולו

הנה כבר הערני בכיו"ב מחותני הגאון אבדק"ק האללאש נ"י ואי"ה אשלח לו העתק רצוף פה [עי' בתשו' הקודמת] ואני טרם אענה אקדים כי בימי חרפי קודם שיצא חת"ס או"ח לאור למדתי סברא זו מדברי רש"י בחולי' ח"י שכ' דכי אית לי' לר"י רובו ככולו ה"מ במקום שחיטה ושחט רובו להא מילתא אמרי' רובו ככולו אבל לשוי' מקום שחיטה כשר משום האי טעמא ל"א רובו ככולו והסברתי בטבעת הגדולה שמקפת כל הקנה ואיכא מקום שחיטה בכולה בזה אמרי' דבשוחט רובו כשר דהוי רובו מתוך כולו אבל בשאר טבעות שאינן מקיפין את כל הקנה וא"כ אין כאן כולו רק שמקיף הרוב ואינו רובו מתוך כולו בזה ל"א רובו ככולו לשוי' מקום שחיטה

ואמרתי ליישב בזה קושי' אחרונים בסוגי' דרבוצה על מש"כ רש"י בל"א והיינו דנקט חטאת משום דאיתא בעוף ועולה לא מצי למינקט משום דאפי' בעוף בעי שני סימנין והוא פלא הלא לרש"י לעיל דף כ"ט גם בעולת עוף חייב משום שחוטי חוץ בשחט סימן אחד בחוץ ושפיר יכול למינקט עולה ובעוף וחצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש עי' בס' לב ארי' ובמהרש"א בדף כ"ט. ונ"ל משום דלכאורה קשי' לפי סברא הנ"ל דל"א רובו ככולו אלא מתוך כולו א"כ למה מהני שחיטה כלל בחצי קנה פגום והוסיף עליו כ"ש נהי דכשר בשחט רוב הקנה דרובו ככולו היינו בכולו שלם דאיכא רובו מתוך כולו אבל בחציו פגום דליכא כולו ל"א רובו ככולו. אך זה ליתא דשחיטה במיפק חיותא תלי' מילתא ועי' חולי' י"ט וכיון דבחצי קנה פגום אין כאן טריפות ועדיין יש כאן כל החיות בקנה ובכ"ש שהוסיף נפק רוב חיותא אמרי' רובו ככולו אם נפק רוב החיות בשחיטה הוי כאילו נפק כל החיות והוא רובו מתוך כולו שהרי עדיין יש כל החיות. וכ"ז בחטאת עוף אמנם בעולת עוף דבעי שני סימנים ופריך בחולי' כ' וכ' מתה עומד ומולק ומשני לקיים בו מצות הבדלה א"כ הבדלת שני סימנים אינו תלוי' בחיות ולפי"ז אפי' למ"ד בחולי' כ"א דסגי ברוב שנים היינו