בית שערים אורח חיים יז

דנשאר עשה דיו"ט ואסור לו לחרוש ולכסות א"כ כשמכסה בהדי דחריש הו' מהב"ע ואינו מצוה ושוב איכא גם ל"ת דיו"ט כיון דליכא עשה דדחי לי' וילקה ותי' נוב"י דהא דאין עשה דוחה עשה היינו משום מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה כדאמרי' בחולי' הנ"ל אבל אם עבר ועשה אמר' להיפך מאי אולמא ושפיר קיים מלוה ומשו"ה ליכ' ל"ת ע"ש באורך שהביא גם גמ' דעירובי' הנ"ל, ולפ"ז אני אומר דה"ט דר"י דס"ל במתן א' משום מה אולמא דבל תגרע מבל תוסיף וא"כ שב וא"ת עדיף ואי דבמתן ד' יקיים עשה דחטאת ז"א כיון דמצד השני ל"ת הדין במתן אחת דשב וא"ת עדיף ועי' נוב"י הנ"ל שהוא סברא דאוריית' וא"כ אם נתן במתן ד' לא קיים עשה דחטאת דהוי מהב"ע ור"א ס"ל כסברת נוב"י דגם מצד הל"ת אם עבר ונתן במתן ד' אין כאן עבירת לאו דאמרי' להיפך מה אולמא דהאי ל"ת מהאי ל"ת וא"כ אינו מהב"ע וקיים מ"ע דחטאת וכיון שכן אפי' לכתחילה מחויב במתן ד' כדי שירויח קיום מצות עשה דחטאת

ולפ"ז דברי רש"י בעירובי' שבעתים מזוקקים שכתב ינתנו במתן ד' דקסבר קום עשה מצוה עדיף אע"ג דבהאי מצוה איכא צד עבירה דעבר אבכור אבל תוסיף אתי עשה דחטאת וכו' ודחי לבל תוסיף עיי"ש והוא פלא כיון דמצד עשה דוחה ל"ת אתאי' עלה א"כ מה קשי' לרש"י הכא דיש צד עבירה טפי מבכל עדל"ת דעלמא וכבר העלו הקדמוני' דאין כאן צד עבירה בעדל"ת דהלאו לא נאמר במקום עשה וא"כ גם כאן לק"מ ואם יש מקום להקושי' לא תי' רש"י כלום דאתי עשה ודחי ל"ת הלא הוא גופא קשי' אמאי דחי כיון דאיכ' צד עבירה, ולפי האמור א"ש דכאן ל"ש עדל"ת כמש"ל וטעמא דר"א כיון דע"כ עובר או לאו דבל תוסיף או לאו דבל תגרע מוטב לעבור על בל תוסיף דקסבר קום עשה עדיף, פי' שמרויח מצוה וכנ"ל וע"ז הק' רש"י הא בהאי מצוה איכא צד עבירה וכו' כיון דמצד השני ל"ת היינו אומרים שב וא"ת עדיף א"כ הוי מה"ב ואינו מרויח מצוה כלל וע"ז תי' רש"י כיון דאם עבר ועשה אמרי' מאי אולמא להיפך וא"כ שפיר מרויח קיום מצוה דחטאת ולכן דחי לי' אפי' לכתחילה וכמש"ל והדברי' ישרי' למוצאי דעת: ובזה תנוח דעתו וד' יאיר נרו כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה י'

שיל"ת ב' איפאלו ה' לסדר באר חפרוה שרים לפ"ק

חיים וברכה למשמרת, לגפן אדרת, פרי עץ חיים, גדול ורחב ידים, אהובי מחותני הגאון מו"ה יעקב שלום סופר נ"י דומ"ץ דק"י בפעסט

ספרו היקר, כאור בוקר, תורת חיים: שתול על פלגי מים קבלתי בעתו ובעטו עט סופר ואין דרכי להיות נחי"ת בשב"ח בקרני רו"ם כי הוא שבחא דאתי ממעל"ה אבל הי' ראוי להשיב מיד ולהכיר טובה אמנם סיבות שונות מנעוני והן היום אקריב את תודתי וברכתי עליו תבא יפוצו מעינותיו חוצה וכאשר מצא כק"ן ידו עד סי' ק"ן כן יברך ד' חילו לאוריית' ופועל ידיו תרצ"ו לברך על המוגמר בסי' תרצ"ו

והנה ראיתי בסי' יו"ד אות י"א כתב לפרש הא דאמר רבא במנחות מ' ע"ב השת' בבל תוסיף קאי מעשה לא הוי דרבא לשיטתו בתמורה ד' דכ"מ דא"ר ל"ת אעל"מ וק"ל דא"כ כי פריך בתמורה שם ואלא במאי קמיפלגי אביי ורבא לימא דפליגי בהטיל למוטלת, הנה זה יותר מכ"ה שנה עלה גם בדעתי לפרש כן אבל שתי תשובו' בדבר חדא דרבא לא קאמר דעביד לא מהני אלא אם עשה המעשה בעבירה אבל בציצית אם הטיל למוטלת אכתי לא עשה שום עבירה ולא עבר על בל תוסיף עכ"פ למה דקי"ל כלי קופסא פטור' מן הציצית ואינו עובר על בל תוסיף עד שלבשו ומה"ט כתב חי' הר"ן סנהדרי' פ"ח דגבי לולב שייך גרוע ועומד הוא קודם שעובר על בל תוסיף כיון שעבירת ב"ת הוא רק בשעת נטילה ומיד שנטלו יצא בו אבל בתפילי' שמצותו כל היום ראוי לומר שהוא גורע במצותו ע"ש וה"נ בציצית דאמרי' התם גרוע ועומד הוא נמי אינו עובר על בל תוסיף עד שלבשו [והגם דבציצית נמי אפשר שהוסיף אחר שהוא מעוטף בהן דמצותן כל היום ומברך עליהם להתעטף בציצית מ"מ כיון דאינו מחויב כלל ללבוש בגד של ד' כנפות עם ציצית דלענין זה קי"ל דחובת מנא הוא א"כ כל רגע שמשהה עליו בגד של ד' כנפות עם ציצית הוא עושה מצוה בפ"ע שמשהה עליו הטלית כד' לקיים מצות ציצית ועכ"פ בכדי ששיטה ולבישה עי' מכות כ"א וא"כ אפי' כשמוסיף חוטי' אחר שהוא מעוטף בהם ג"כ הוא גרוע ועומד על מצוה שהוא עושה אחר הוספה ואינו מצוה אחת עם מה שעשה קודם הוספה שקודם הוספה הי' המצוה משום שהי' לבוש בהם אז ומחמת זה אין מצוה עתה רק מחמת שהוא לבוש עכשיו בהם אבל בתפילי' שהם חובת גברא כל היום ומצוה אחת כל היום אינו גרוע ועומד אם הוסיף אחר שהניחן דקודם שהוסיף קיים מצוה וכשמוסיף גורע] ועכ"פ אינו עובר בציצית על ב"ת עד שלובשן אבל בשעת עשייה אינו עובר בהטיל למוטלת וא"כ לא אמר רחמנא כלל לח תעביד ואמאי לא מהני

וזאת שנית הרי גם אם נכרי הטיל למוטלת אף דעשאם עכו"ם פסול כמבואר רסי' י"ד והו' כאלו נעשו שם מאליהם עי' טו"ז יו"ד סי' ד' סק"ד או אם יש שם תוספות חוטי' העשויים מאליהם מן הקוצי' והנימי' והגרדין עיי' רש"י מנחות מ"ב ג"כ עובר משום בל תוסיף ועי' פמ"ג או"ח בפתיחה כוללת אות ל"ד ול"ה וכבר כתבו תוס' שם בתמורה דבצורם אוזן בכור ל"ש לומר דלא מהני דלא גרע מאלו נפל בו מום מאליו ע"ש וה"נ דכותי'

ועוד בה שלשי' דאפי' למ"ד כלי קופסא חייבי' בציצית דאז אפשר דעובר על בל תוסיף מיד שהטיל למוטלת בעוד שמונחי' בקופסא מ"מ ל"ש כאן אעל"מ דלא אמרי' דלא מהני רק במקום דאפשר לומר שלא יהי' קיום למעשה הנעשה בעבירה כגון אונס שגירש אם מחזיר או אם לא איתקש גירושי' למיתה שהי' הגירושי' בטלי' כקושי' תוס' שם א"כ אין קיום למעשה עבירה שהוא הגירושי' או תורם מן הרעה על היפה וממין על שאינו מינו דאי אמרי' לא מהני מעשה העבירה בטיל שאינו תרומה וכן כל הני דמייתי שם אפשר שיהי' מעשה הנעשה בעבירה בטיל אבל כאן איך נימא דלא מהני וכי אפשר לבטל מעשה העבירה במה דאמרי' לא מהני והר' יש לפנינו שמנה חוטי' או ח' ציצית הגע בעצמך אטו נימא בשוחט בשבת בחוץ לע"ז ומתה דלא מהני ואסורה משום אמ"ה הרי מתה לפנינו וכל פלפולי' אחרוני' בזה אינו לאסור משום אמ"ה, ויש עוד להאריך בזה אבל אין הזמן מסבים והפי' הפשוט כיון דבב"ת קאי ועומדי' לקצוץ לכן לא הוי מעשה ועי' רשב"ם ב"ב פ"ג ד"ה רואי' ושם ק"ב

ובסי' ע' אות ה' הביא בשם מר אביו מחו' הגאון זצ"ל במ"ח תנינא סי' ד' ליישב קושי' מהרש"ל בתשו' סי' ע' אהא דאמרי' בכתובות ד' הרי שהי' פתו אפוי' וכו' ובועל בעילת מצוה ופורש ואמאי והא אונן פטור מכל המצות ולהרבה פוסקי' אינו רשאי להחמיר כדאית' בירושלמי ע"ש ותי' במ"ח כיון דאין אשה מתעברת מביאה ראשונה הוי רק הכנה למצוה והוי רק כמו דבר הרשות שמותר לאונן, ואני תמה בין לטעם משום שאין לו מי שישא משאו ובין לטעם משום כבודו של מת אינו רשאי להחמיר עי' תוס' ברכות י"ז וב"י סי' ע"א מ"ל אם עוסק במצוה גופא או בהכנה למצוה סוף סוף אין לו מי שישא משאו ואינו כבוד המת, ואפי' למה שנראה מדעת מהרש"ל בתשו' הנ"ל דהא דאונן פטור מכל המצות היינו משום דהעוסק במצוה פטור מן המצוה כדאמרי' בסוכה כ"ה ועי' פמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות כ"ח וחכ"ץ סי' א' ור"י ברכות ח"י נמי אינו רשאי להחמיר ע"ע כמ"ש רשב"א בסוכה שם דלא איצטריך קרא אלא דאפי' בעי להניח מצוה זו ולעשות מצוה אחרת גדולה ממנה אין הרשות בידו ע"ש וא"כ ק"ו שאינו רשאי להניח מלוה זו של קבורת מת ולעשות הכנה למצוה אחרת

ועוד דהרי כתב רשב"א בסוכה שם וברכות י"א דמבשבתך בביתך ילפי' דהעוסק במצוה גופא פטור מן מצוה אחר אבל מן ובלכתך בדרך ילפי' דאפי' בהליכה לדבר מצוה אעפ"י שאין הליכה גופא מצוה רק הכנה למצוה נמי פטור ממצוה אחרת ואסור להניח הכנת מצוה זו ולעשות אחרת וכ"ש שאסור להניח מצוה גופא ולעסוק בהבנת מצוה אחרת

אבל גם בגוף הדבר שכתב דבעילת מצוה הוא רק הכנה למצוה ולא מצוה גופא אני תמה ולא מיבעי' למ"ש ש"מ שם בכתובות לדעת רש"י דקרי לי' בעילת מצוה דהיינו מצות כניסה דכי היכי דליחול עלי' חתונה בעי' דליבעול דהיינו עיקר כניסת חופה, א"כ אין זה הכנה למצות פו"ר כלל אלא מצוה בפ"ע ליקח אשה והוא מצוה גופא וכן כתב הרמב"ם פ"א מאישות ה"ב וליקוחי אלו מ"ע של תורה הם וכשמנת שם בתחילת ההל' מנה אותן שתי מצות מצוה א' לישא אשה בכתובה וקידושי' ומצוה ד' לפרות ולרבות ממנה ע"ש, אלא אפי' לדעת תוס' בכתובות שם שכתבו קרו לי' בעילת מצוה משום דכתי' בי בועליך עושיך ואמרי' אין אשה כורתת ברית אלא למ' שעושה אותה כלי ועי"כ מדבק בה ובאי' לידי פו"ר ולהכי קרי לה לבעילה ראשונה בעילת מצוה נמ' נראה דהוא מצוה גופא ולא רק הכנת מצוה והמעיין בש"ע שם יראה דקשי' להו לתוס' אמאי נקרא בעילת מצוה הא אינו רק הכנה למצוה דהא אינה מתעברת מביאה ראשונה וע"ז תי' קרי ליה בעילת מצוה וכו' ולהכי קרי לה לבעילה א' בעילת מצוה וכתב ש"מ פי' דבהאי טעמא סגי למקר' בעילת מצוה ע"ש וא"כ הוא מצוה גופ' לא רק הכנה, ואדרבה נראה מדבריו שם שהוא מצוה יותר משאר בעילות שאח"כ וטעמא נ"ל כמ"ש תוס' יבמות קי"ט דבעילת אשתו אינו חשוב תלוי במעשה אלא ממילא בא שאדם נזקק לאשתו וא"כ עיקר מעשה המצוה בבעילה ראשונה של בתולה שעושה אותה כלי

ועוד נ"ל סברא ישרה דהרי מצות פו"ר אין הדבר מסור ביד האדם לקיים שיהי' לו בן ובת והוא בידי שמים אלא שחייב לבעול