בית שערים אורח חיים קסח

הפרישה קאי בפקדון שחייב מן הדין בפשיעה ויוכל לפטור עצמו בשבועה שלא פשע ואפשר שלא ישבע וישלם ויקנה למפרע ומשו"ה שפיר עובר אפי' ע"י אחריות פשיעה דגם עי"ז אפשר שיקנה למפרע וא"ש

ובזה א"ש מ"ש הפרישה ולהכי מהני המקום שייחד לו דעי' בנתיבות בפתיחה לסי' ר' דחצר המושאל ומושכר קונה לשוכר ונהי דקונה גם למשכיר ולמשאיל אבל חפץ של שואל ושוכר אינו קונה למשאיל ולמשכיר ע"ש מילתא בטעמא וכבר כתב הרא"ש דאעפ"י שהנפקד קיבל עליו אחריות מ"מ עיקר הממון של הבעלים וכיון שהשאילו הנפקד ביתו לשמירת ממונו קרי' בי' ביתו דמפקיד ע"ש וס"ל לפרישה בדעת רש"י דהיינו דוקא בייחד לו בית אז השאיל לו ביתו אבל בלא ייחד לא מקרי ביתו דמפקיד רק דנפקר וא"כ א"ש דמהני ייחד דהשאיל לו ביתו וקונה הבית לשואל ולא למשאיל מן השואל וא"כ גם יגנב ולא ישבע וישלם א"א לו לקנות למפרע וא"כ ודאי לא יהי' שלו ומשו"ה אינו חייב לבער דאם ודאי לא יקנה אינו חייב לבער משום אחריות פשיעה וכמ"ש תוס' הנ"ל

ובהכי מיושב נמי קושי' תוס' דפריך שפיר למימרא דשכירות קני' דאי שכירות לא קני' א"כ חצר המושאל קונה למשאיל ולא לשואל וא"כ אמאי בייחד בית אינו זקוק לבער הא כיון דחייב בפשיעה אפשר שלא ישבע וישלם ויקנה למפרע וכנ"ל וא"ש

ועוד נ"ל לפמ"ש פר"ח שם בסי' ת"מ דהא דמחויב לבער באחריות פשיעה היינו משום דקרא דלא ימצא סתמא משמע דעובר בכל גווני אלא דממלת לך מפקעי' היתר לשל אחרים ולכן כל כמה דמצינן למעוטי ההיתר ממעטי' לי' ולא מוקמי' לי' אלא בדלית לי' אחריות כלל אפי' מפשיעה הא לא"ה חייב לבערו ע"ש ולפי"ז נ"ל דכ"ז לפי הס"ד אבל למאי דמסיק שאני הכי דכתי' לא ימצא מי שמצוי בידך יצא זה שאין מצוי בידך א"כ מלא ימצא גופא ממעטי' שאינו עובר בלי קבלת אחריות ועי' פנ"י שם שפיר י"ל דאינו עובר אלא בקיבל עליו אחריות אונסי' דאז מקרי מצוי בידך ולא באחריות פשיעה ואפי' אחריות גניבה ואבידה. ולפי"ז הפרישה שפיר מיישב קושי' תוס' דרש"י פי' כן לפי הס"ד אבל במסקנא גם רש"י ס"ל כפי' תוס' ושפיר י"ל דגם לרש"י בעי' דוקא אחריות אונסי' וכמ"ש תוס' ב"מ ושבועות וא"ש

וביישוב קושי' תוס' שייעדתי לעיל שהקשו אי סגי באחריות גניבה ואבידה א"כ במלוה על משכון של חמץ ל"ל דר"י ת"ל דחייב באחריות גניבה ואבידה מדשמואל ואפי' בלא פריש דמה שכנגד המשכון הו' כפריש. ולפענ"ד נראה דהרי דעת הראב"ד פ"ד מחמץ דדוקא בחיוב אחריות מן הדין עובר אבל בגוי אנס ויכפהו לשלם שלא מן הדין אינו עובר ע"ש וצריך טעם לחלק ביניהם ונ"ל דהסברא כך הוא דבשלמא אם חייב מן הדין יש לו קנין בגוף הפקדון לחובתו דתורה אוקמא ברשותו ועי' תוס' ע"ז ע"א ד"ה ואס"ד ומשו"ה עובר אבל היכי דפטור מן הדין רק שהגוי אלם וכופהו לשלם שהם תשלומי' מבחוץ ואין לו קנין בגוף החמץ אפי' לחובתו שפיר אינו עובר וזה ישר בסברא

ומעתה אני אומר דהא דחייב באחריות גניבה ואבידה מדשמואל ע"כ אינו משום דיש לו קנין בגוף המשכון לחובתו שהרי אם החוב יתר על המשכון נמי מפסיד כל החוב ואבד קתא דמגלא אבד אלפי זוזי ואי הטעם משום דיש לו קנין בגוף המשכון לחובתו לא הי' לו להפסיד רק כנגד המשכון וע"כ דזה תנאי וחיוב מבחוץ שמוחל החוב אם יאבד המשכון כמו אלו התנה אם ירדו גשמים ביום פלוני מוחל החוב ועי' גיטין ר"פ המגרש דתנאי לא הוי שיור וא"כ בלא פריש נמי דאינו מפסיד רק כנגד המשכון מ"מ כבר כתבו תוס' דה"ט משום דכנגד המשכון הוי כאלו פריש ומפסיד מדשמואל וממילא דגם בזה אין לו קנין בגוף המשכון אפי' לחובתו רק הוי כתנאי מבחוץ ולכן שפיר אינו עובר וא"ש

תשובה ק"ס עוד להנ"ל

על דברת מג"א סי' תס"ז סקכ"ה שהעלה דאם הי' חתיכת בשר מונח בקערה ואכל מתוכה הבשר עם חתיכת מצה והרגיש בפיו שיש חטה וא"י אם בבשר אם במצה הבשר והמצה שניהם אסורי' ואין לומר דהוי ס"ס ספק שמא הוי במצה ואת"ל בבשר שמא עתה נפל זה לא הוי ספק דא"ת שהי' במצה צריך אתה לאסור המצה וזה לא אמרי' אפי' באי' דרבנן ואפי' בס"ס וכ"כ הד"מ סי' תל"ט וק"ל מ"ש משני שבילי' דבזאח"ז שניהם טהורים בשלמא על הד"מ ל"ק דמיירי באי' דאו' אבל מג"א מיירי באי' משהו דרבנן קשי' לי' מ"ש מב' שבילי' וניחא לפמ"ש בהשלמת נה"כ סי' קי"א לתרץ קושי' הש"ך סקי"ט ע"ש הנה מ"ש דעל ד"מ ל"ק משום דמיירי באי' דאורייתא אין לו שחר דהרי בשני שבילי' אפי' באי' דאורייתא טהורי' בזאח"ז ואפי' בב"א כתבו תוס' פסחים י' דאינן טמאי' רק מדרבנן ע"ש

אבל מ"ש דלתי' בן הש"ך מיושב גם כאן יפה כוון דכמו שכ' שם כיון שאם אתה מתיר לזה ע"כ צ"ל שאי' נפל לקדירה אחרת ומאי חזית דאסרת להאי דילמא להאי ה"נ כיון שאם אתה מתיר לבשר צ"ל שהי' במצה ומאי חזית דאסרת למצה דילמא לבשר. וכן למאי שתי' פלתי שם בסי' קי"א דבשני שבילי' אם שואל הלכתי בשביל א' וא"י באיזה א"צ להזכיר שגם חבירו הלך בא' מהם אבל כאן אם ישאל חתיכה אי' נפל לקדירה ודאי יאסור החכם וע"כ צריך להזכיר קדירה של חבירו שא"י באיזה נפל והוי כשואל עליו ועל חבירו דשניהם טמאים ה"נ אם ישאל על הבשר בלא המצה ליכא רק ס' א' ואוסר החכם וע"כ צריך להזכיר שאכל גם מצה והוי כבא לשאול על שניהם. וכן למאי שתי' חוו"ד שם דדמי להאי דראיתי טומאה שנזרקה ביניכם דאפי' בר"ה שניהם טמאי' משום דהס' נולד מבין שניהם שבלא חבירו לא הי' ס' כלל ע"ש ה"נ דכוותי' ס' א' מבין הס"ס נולד מבין שניהם אם הי' חטה בבשר או במצה ואפי' בזאח"ז שניהם אסורים ועי' טו"ז יו"ד סי' ק"ץ סקי"ז ותבין יותר

אך כל זה אינינו שווה ליישב מ"ש תוס' ב"ק י"א ע"א ד"ה דקא שהקשו ואמאי לא יהיו טהורי' דילמא ביום ראשון יצא ראשו או רובו ואפי' לא יצא דילמא הוא זכר ותי' דלא מצי למישרי בס"ס דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי שאם תראה יום מ"א תשתרי נמי מס"ס דשמא לא יצא רובו ביום א' ואפי' יצא רוב שמא נקיבה הוא וכו' ע"ש והתם תקשי מ"ש משני שבילי' ולא שייכי כל הג' תי' הנ"ל דגם אם נטהר בתחילה עדיין לא אסרנו ראי' של יום מ"א שהרי עדיין לא ראתה ושמא לא תראה כלל בסוף יום מ"א וגם ל"ש תי' פלתי שהרי אינו צריך להזכיר לענין הס"ס ראיות יום מ"א ומכ"ש דל"ש לומר דהוי כבא לשאל עליו ועל חבירו שהרי אכתי לא ראתה ביום מ"א ואפשר לא תראה וגם תי' חוו"ד ליתא דהא אין הספק נולד מבין ראי' של עכשיו וראי' של יום מ"א וצ"ע

ומזה הי' נ"ל ראי' למה שהבין מ"ל פי"ט מאה"ט בדעת הר"ן בכתובות כ"ז שאם האחד ידע בדחברי' אפי' שואל רק על עצמו נמי טמא כמו בבא לישאל עליו ועל חבירו כיון שיודע שיטהרו גם את חבירו ע"ש וה"נ כיון שיודע שאם תראה ביום מ"א נמי יטהרו משום ס"ס שוב שניהם טמאים ובזה מיושב נמי קושי' ש"ך הנ"ל אבל מה אעשה והמ"ל עצמו שוי' נפשי' הדרנא מסברא זו

לכן נ"ל דבר חדש עי' פי' המשניות לרמב"ם נזיר ס"ג שכתב והטעם בזה מה שאמר שחזקת טמא טמא ופי' רגלים לדבר שהענין יצא לדבר שאין לו תכלית כל. זמן שנלך אחר האפשריות ואמנם העיקר כשנתקיים איזה ענין שיהי' נניחהו בחזקתו עד שיבא דבר מבואר שיבטלהו מזאת החזקה וכל דבר שיהי' בו ספק ואפשרות אחר ה"ז לא תסתלק החזקה וכו' ע"ש מבואר דחזקה אינה מבררת הספק שהוא טמא באמת אלא שמספק אין מוציאי' אותו מחזקת מה שהי' קודם לידת הספק ונשאר כמו שהי' ועי' ש"ש ש"א פח"י בהגהות מהרב"פ וש"ה פ"ג. ולפי"ז אני אומר דהא דאמרי' בזאח"ז שניהם טהורים היינו דוקא מחמת חזקת טהרה דנהי שהא' ודאי טמא מ"מ כיון שא"י איזהו א"א להוציא שום א' מחזקתו שהי' בה קודם לידת הס' וכן בשני בתים בדוקי' בפסחים י' א"א להוציא שום בית מחזקת בדוק וכן במחבואה בכתובות כ"ז א"א להוציא מס' שום אשה מחזקת היתר לכהונה מס' אבל במקום שהיתר הוא משום ס"ס דאנו מתירי' משום דהסברא הוא שהס"ס מברר באמת שהוא מותר וכיון דתרי ס"ס סתרי אהדדי א"כ הא' ודאי אינו מבורר להיתר וא"א להתיר שניהם לכן שניהם אסורי' ואפי' בזאח"ז אבל במקום חזקה אפי' בב"א טהורים מטעם הנ"ל רק דרבנן החמירו בב"א משום דמיחזי כשיקרא עי' תוס' פסחים ומ"ל הנ"ל ולק"מ קושיתו והכל ניחא בס"ד. וד' יראנו מתורתו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות. עדי יחיש ישועות הניבאות. ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קס"א

שיל"ת ב' אויפאלו א' בהר כ"ד למב"י תרס"ה לפ"ק

בימי ספירת העומר, ואמר שומר, אתא בוקר, לדורש בתורה וחוקר, בני אהובי הרבני החריף ובקי וכו' כמו"ה בן ציון ני' בלוהם וביתך שלום וכאשל"ש

אחרי הודיע משלומינו ועל כן נקוה לשמוע גם מכם אשיב בד"ת בסוגי' דהרהינו אין הזמן מסכים להשיב על כל פרט רק להעמידך על האמת באיזה דברי' הר"ן הק' בנכרי שהלוה את ישראל אמאי מותר בהנאה נימא הואיל ואי בעי פדה לי' הוי שלו וק"ל אי איה"נ אין לו בעלי' ול"ש בי' קנין א"כ ל"ל הואיל ובידו לפדותו דאז יהי' אסבה"נ ואינו שלו. ז"א כיון דקודם הקנין מותר בהנאה קונה אותו ואסור בהנאה כמ"ש ר"ן ע"ז מ"ב אלא דכאן אין ענין לזה כלל וגם אם פודהו א"צ קנין חדש דממילא הוא שלו וגם א"ל לכל זה וקושי' הר"ן הוא כיון דאם פדה לי' אף דאסבה"נ ואינו שלו מ"מ לענין ב"י אוקמא רחמנא ברשותו ועובר בב"י וממילא אסבה"נ אחה"פ