בית שערים אורח חיים קסו

הרא"ש דהישראל עובר דמקרי ביתו כיון שקונה הבית ע"י תשמישו בחמץ שלו שמונח שם אבל בחמצו של גו' המופקד ביד ישראל וקבל עליו אחריות נהי דייחד לו בית וקנה הגוי הבית ע"י תשמישו בחזקה מ"מ אלו מיגניב או מיתביד דקנה הישראל למפרע הוברר דלא הי' חמץ של הגוי רק של ישראל דקנהו בחצרו כיון דהוא חצר שלו קודם שמונח שם החמץ וא"צ לחצירו וקנינו באי' כא' ולכן חולקי' על ר"ת וס"ל דאסור בכה"ג. ולפ"ז בקונה חמץ לעכו"ם במעות של גוי אלו מיגניב או מיתביד החמץ זכה ישראל למפרע בהמעות ונתחייב במעות אחרים ואי יש שליחות לגוי זכה הגוי בחמץ שקנה ישראל במעות שלו ואינו מחויב לשלם לגוי רק משום שישראל קנה המעות למפרע ולכן אינו עובר

ובזה מיושב קושי' קצו"ח סי' שפ"ו סק"ז שהק' בשם בנו אהא דאמרי' בפסחים ו' איצטריך סד"א הואיל וכי איתי' בעיני' הדר לאו ברשותי' קאי קמ"ל ועי' פירש"י שם אלמא דוקא בחמץ ס"ל לר"ש אפי' איתי' בעינא דהוי גל"מ כממון משום דכתי' לא ימצא אבל בעלמא ס"ל דוקא היכי דליתא בעיני' כממון דמי אבל היכא דאיתי' בעינא לא והרי בסנהדרין קי"ב אהא דתנן הי' בה (קדשי) קדשי' קדשי מזבח ימותו ופריך ואמאי ימותו וכו' ומשני ר"ל ממון בעלי' הוא והכא בקדשים שחייב באחריותן ור"ש הוא ועי' פירש"י אלמא דאפי' איתי' בעינא קאמר ר"ש דכממון דמי ע"ש. ולפמ"ש א"ש דהא דל"ל לר"ש היכי דאיתי' בעינא שהוא ממון שלו משום דכל זמן שהוא בעין באמת אינו רק ספק שמא יגנוב או יאבד ויהי' שלו למפרע אבל אם מחזירם בעיניהו איגלאי מילתא שלא הי' שלו מעולם ולהכי איצטריך קרא בחמץ דאפי' מחזירם בעיניהו אחה"פ מ"מ כיון דבפסח הי' אפשר שיהא שלו למפרע עובר בב"י ודאי ולא מספק ואפי' מחזירם בעיניהו משום דכתי' לא ימצא אבל התם בעיה"נ שפיר אסירי' בהנאה מספק שמא יגנבו או יאבדו ויהא למפרע של בעלים ולכן ימותו ואדרבה בזה ניחא מ"ש רש"י ולא אמר שיחרימו אותה עמהם משום כבוד שמים משום דכל כמה שהן בעיניהו יש רק ספק אם הם של בעלי' או של הקדש לכן לא יחרימו משום כבוד שמים שמא הם של הקדש

מיהו קושי' קצו"ח בלאה"נ לק"מ למ"ש תוס' פסחים ו' ד"ה התם דבהאי דב"מ דף ע' במקבל צאן ברזל מן הנכרי' שמתחילה היתה הבהמה של נכרי וכיון דאי בעי זוזי ולא משכח שקיל בהמה לא נפקא מרשותי' אבל כשבהמה של ישראל ומצי מסלק לי' לנכרי בזוזי ולא נכנסה לרשותו וה"נ כשהחפץ של מפקיד אף דאי מיגניב או נאבד הוי למפרע של נפקד כל זמן דאיתי' בעיני' ואפשר לא מיגניב ומיתביד לא נכנסה לרשות הנפקד אבל גבי קדשים שחייב באחריותן שמתחילה הי' של המקדיש וכיון דאלו מיגניב או מיתביד הוי למפרע של המקדיש לא יצאה מרשותו אפי' איתי' בעיני' וא"ש

ומ"ש ליישב קושי' מל"מ הנ"ל משום דהריב"ש שם כ' ולא עוד אלא שהוא עובר על החמץ בב"י וכו' ומלקות נמי איכא שהרי עתה עשה מעשה כשקונה אותו וק"ל בשלמא לאותו צד שכ' הריב"ש כיון דאין ישראל שליח העכו"ם קנה הישראל החמץ שפיר משכחת מלקות אם התרו בו בשעת משיכה דאז עושה מעשה לעבור בב"י ואפי' התרו בו אח"כ שלא יעבור בב"י בכל רגע אף שאינו מעשה מ"מ כיון שתחילתו הי' ע"י מעשה ג"כ חייב כמ"ש תוס' שבועות ט"ז ד"ה או לענין לבישת כלאים [ועי' במל"מ פ"ג מביאת מקדש הכ"א אי בעי' דוקא תחילת המעשה באי' ע"ש] אבל לצד השני שכ' הריב"ש דגם הישראל לא קנה והוא עדיין של הגוי המוכר אלא דישראל עובר בב"י לפי שאחריות החמץ עליו לגוי המוכר קשי' איך משכחת מלקות נהי דבשעה שמשך החמץ ועשה מעשה משיכה מיד נתחייב באחריות מ"מ הא קי"ל בשותפי' דאין בהם דין שומרי' כיון דנתחייבו באחריות זל"ז הוי שמירה בבעלי' עי' בש"ך סי' קע"ו סקט"ז כמו בשמור לי ואשמור לך היום בסי' ש"ה וא"כ ה"נ כיון דהישראל לא קנה החמץ גם גוי המוכר לא קנה המעות דהוי מקח טעות כמ"ש תוס' ב"ק ק"ב ע"ב ד"ה מי לתי' שני והיכי דאיכא מקח טעות כתבו תוס' ב"ב צ"ב ע"ב ד"ה אי דאין המעות מלוה רק פקדון וצריך להחזיר גוף המעות א"כ נתחייב הגוי באחריות המעות והישראל באחריות החמץ והוי כמו שמור לי ואשמור לך דישראל פטור מאחריות החמץ ואף דהנכרי הוציא המעות אח"כ ונעשה מלוה מ"מ הא לענין שמירה בבעלי' אזלי' בתר שעת משיכה כמבואר סי' רצ"א סכ"ח. ועוד דבשעת משיכה שנעשה מעשה לא הי' אחריות עליו ואח"כ כשבא חיוב אחריות אין כאן מעשה וא"א ללקות עליו כיון שאין בו מעשה

אך ז"א כיון דהמעות של גו' המשלח א"כ גוי המוכר נתחייב באחריות המעות לגוי המשלח ואינו שאול לשליח ישראל ושפיר שליח ישראל חייב באחריות החמץ לגוי המוכר כיון שאין בעליו עמו. ואפי' אי יש שליחות לענין שמירה בבעלי' עי' ב"מ צ"ו וא"כ אפשר כיון דגוי המוכר שאול לגוי בעל המעות הוי נמי כאלו שאול לשלוחו מ"מ השתא קיימי' אי אין שליחות לגוי א"כ אין הישראל שלוחו כלל ושפיר לא הוי שמירה בבעלה ושפיר נתחייב ישראל באחריות בשעת משיכה שעשה מעשה ושפיר לוקה

וכ"ז אם אין שליחות לגוי אבל אם יש שליחות וגוי המשלח קנה החמץ ושליח ישראל נתחייב באחריות לגוי שקנה וא"כ ע"כ צריך שיקדם קנין הגוי לאחריות דכ"ז שלא קנה הגוי החמץ למי ישלם דאין לומר דכ"ז שלא קנה המשלח הוא של המוכר ונחייב ישראל באחריות למוכר דהא עכשיו קיימי אי יש שליחות לגוי וממילא הוי שמירה בבעלי' וא"כ בשעת תחילת המעשה אין כאן עבירה ותו אין בו מלקות ולהכי יען שרצה ריב"ש לומר דאפי' מלקות יש בו יהיב טעמא משום דאין שליחות אבל לעולם מודה דאפי' יש שליחו עובר בב"י רק דאין בו מלקות

ובזה מיושב קושי' ראשונים בסוגי' דהרהינו שהקשו אף דישראל מנכרי ל"ק משכון מ"מ עובר בב"י כיון דחיוב באחריות ע"ש ולהנ"ל ניחא דתומי' סי' ע"ב סקנ"ד הוכיח דהא דמלוה ברשות בעלי' לאו לחזרה אינו רק מדרבנן ובלוה ישראל ולא בלוה גוי וא"כ כשהלוה ישראל לגוי ונתן לו המעות עדיין יכול לחזור בו והגוי אינו אלא שומר דלאונסין ברשות לוה קיימא כדאמרי' בקידושין מ"ח וא"כ כשנותן הגוי המשכון לישראל הוי שמירה בבעלי' ואין כאן אחריות על ישראל ואף שהוציא הגוי המעות מ"מ הא אזלי' בתר שעת משיכה

דברים אלו מרפסן איגרא דלדבריו במקח טעות כיון שהלוקח והמוכר חייבי' באחריות זל"ז הוי שמירה בבעלי' ואין שום א' מהם חייב באחריות א"כ כיון שאין חייבי' א"כ אין כאן שמירה בבעלים וליחייבו באחריות. ועוד דאי אין חייבי' באחריות א"כ גם אם נאנס החפץ צריך המוכר להחזיר הדמים ללוקח וכן אם נאנסה המעות צריך הלוקח להחזיר החפץ והא ודאי ליתא דא"כ מה פריך שם ב"ב צ"ב כיון דאיקר בישרא וקם בדמי רדי' למאי נ"מ הוי מקח טעות והוצרך לשנויי לטרחא ושקיל וטרי התם ה"ד לימא דנ"מ אי נאבד השור או המעות באונס אם הלוקח והמוכר צריכי' להחזיר מה שבידם א"וו דז"א דאין המוכר צריך להחזיר המעות אלא אם מחזיר הלוקח השור וכן הלוקח אינו מחויב להחזיר השור אלא כשמחזיר המוכר המעות דכיון שלוקח נתן המעות בשביל השור כ"ז שאינו מחזיר לו מעותיו יכול להחזיק בשור וכן המוכר לא נתן השור אלא בשביל המעות וכ"ז שאינו מחזיר לו שורו יכול להחזיק במעות וא"כ אין לזה דמיון כלל לשמור לי ואשמור לך דשם חיוב האחריות בשביל שקיבל עליו שמירה וכיון שהוא שומר של חבירו הרי הוא עמו במלאכתו לכן כ"א פטור מאחריות ואין צריך לשלם אם נאבד ואפי' בפשיעה כמבואר סוס"י רצ"א אבל כאן אין שום א' מחויב בשמירת ממון חבירו ואין כאן שמירה בבעלי' כלל אלא שכ"א אחריות מה שקיבל מחבירו עליו לפי שאם לא יחזירו מה שקיבל ממנו גם הוא אין צריך להחזיר לו מה שק שקיבל הוא ממנו ושפיר אף שלא קנה הישראל החמץ והמוכר לא קנה המעות מ"מ אחריות החמץ על ישראל שאם לא יחזור לגוי החמץ לא יחזיר לו המעות וכן אם הגוי לא יחזיר לו המעות אין צריך הוא להחזיר החמץ ושפיר נתחייב הישראל באחריות החמץ בשעת משיכה שעשה מעשה ושפיר יש מלקות ולק"מ אריב"ש

ובזה נדחה גם מ"ש בסוגי' דהרהינו דחיוב אחריות המשכון ודאי אינו על ישראל משום דמלוה על ה המשכון הוי שומר שכר משום פרוטה דר"י דזה ל"ש בגוי דלאו מצוה קעביד כמ"ש תוס' שבועות מ"ד ד"ה שומר וגם דר' יצחק ליתא כיון דס"ל גם ישראל מגוי לא קנה משכון וא"כ אין כאן חיוב אחריות אלא מדשמואל שבועות מ"ג דכנגד החוב הוי כאלו פי' שאם יאבד המשכון יאבדו מעותיו ועי' חו"מ סי' ע"ב ס"ב וסמ"ע וש"ך שם וש"ך שם סקמ"א וא"כ נהי דהוי הגוי שומר שלו על המעות מ"מ חיוב הישראל באחריות המשכון אינו מדין שומרי' דנימא דפטור משום דהוי שמירה בבעלי' דכ"ז שלא יחזיר לו המשכון אין הגוי צריך לשלם ולהחזיר לו המעות ושפיר הק' דיעבור בב"י משום חיוב אחריות על החמץ

ועוד דתוס' ב"ב לא כתבו כלל דהוי זוזי פקדון גבי' וחייב באחריותן רק כתבו דאי איתניהו להני זוזי צריך להחזירם כיון שהוא מקח טעות ול"ד להלואה דהלואה להוצאה ניתנה ע"ש וא"כ אי לאו דהי' חיוב באחריות מטעם הנ"ל דכ"ז שאינו מחזיר המעות אינו מחויב להחזיר לו המקח לא הי' מחויב באחריות כלל וכמ"ש תוס' שבועות ל"ז ע"ב ד"ה מיעוט דאע"ג דאין בשטרות דין שומרי' וגם שורף שטרותיו של חבירו פטור למאן דלא דאין דיני דגרמי מ"מ כי איתניהו בעיניהו מחויב לאהדרינהו כיון דשל חבירו הם וה"נ מחויב להחזיר המעות כיון דהוא של חבירו אבל אין עליו חיוב שמירה ואחריות כלל

וגם מה שתי' כיון דהמעות של גוי המשלח א"כ המוכר גוי נתחייב באחריות לגוי המשלח ואינו שאול לשליח ישראל. תמהני הלא הוא לא קיבל המעות מגוי המשלח רק משליח והמשלח תובע לשליח והשליח להמוכר ואף דקי"ל רספ"ו דגם בגוי שייך שיעבודא דר"נ אפשר דהיינו דוקא במשכון ואפי' הוא בלא משכון היינו דוקא אם גוי משועבד לישראל וישראל להגוי ישראל השני משועבד לישראל ראשון אבל גוי המשועבד לישראל והישראל לגוי פשיטא דאין גוי הראשון יכול לתבוע את השני דלא להם נאמרה שיעבודא דר"נ ואפי' נימא דגם בכה"ג