בית שערים אורח חיים קס

סי' תרל"ז דא ודאי קושי' הוא וצריכא עיונא שכתב עמ"ש הטור השוכר בית מחבירו בי"ד וא"י אם הוא בדוק א"ל אם הוא בעיר שואלו וכו' והק' ב"י כי איתא למשכיר קמן אמאי שיילי' לי' ולא סמכי' אחזקת בדוק מ"ש מבהמה דאיתא קמן ומ"מ לא בדקי' לה בכולהו טריפות אלא מוקמי' לה אחזקתה וב"י תי' דשאני בהמה שהיא בחזקת כשרה משנולדה אבל בית בחזקת שאינו בדוק הוא ואין כונתו שהבהמה הי' לה חזקת כשרות רק שלא הי' לה חזקת טריפות אבל בית הי' לו חזקת אינו בדוק ועי' מג"א שם סק"ד. אך מהרל"ח תי' דהתם איכא רובא וחזקה דבהמה בחזקת כשרה נולדה וגם איכא רובא דרוב בהמות כשירות הן אבל הכא ליכא אלא דחזקה מכח רובא אתי' דהואיל ורוב העולם בודקים אמרי' שהוא בחזקת בדוק אבל חזקה ליכא ע"ש והקשית הא תוס' חולי' פ"ו ע"ב הקשו דבע"ז ל"ד אסר ר"מ גבינות בית אוניקו ומפרש טעמא בגמ' מפני שרוב עגלי' שבאותו עיר נשחטי' לע"ז ופריך מה ארי' רוב אפי' מיעוט נמי דהא ר"מ חייש למיעוטא ומה קושי' אם אין רוב נשחטי' א"כ מיעוטא דנשחטי' מיעוטא דמיעוטא דאיכא לגבינה חזקת היתר דמסייע לרוב ותי' דאיכא למיפרך מה אירי' רוב אפי' פלגא ופלגא נמי ע"ש ובהגהת מרדכי חולין סו"פ הזרוע תי' כיון דגבינה עצמה ל"ל העמידנה על חזקתה חזקה דבהמה לאו כלום הוא ולפ"ז מה פריך בחולי' י"א ור"מ היכי אכיל בישרא הא איכא חזקה ורוב והו"ל מיעוט טריפות מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ר"מ וכאן ל"ש לא תי' התוס' ולא תי' המרדכי

ולפענ"ד נראה בכונת מהרל"ח דבלא"ה תמוה מה חזקת כשרות יש לבהמה כשנולד דילמא נולד טריפה מן הבטן אבל הדבר פשוט דכונתו שהוא חזקה דאתי' מכח רובא וכמ"ש הראשוני' בגבינות שנעשו מבהמה ונשחטה ונמצאת טריפה דמוקמי' בהמה אחזקתה והשתא הוא דנטרפה ועי' ברא"ש ור"ן ורשב"א חולי' י"א וביו"ד סי' פ"א. אלא דהתם כיון שנמצאת טריפה א"כ יצאה מן הרוב ותו עכשיו אין כאן רוב רק חזקה דאתי' מכח רובא והיינו חזקה דדינא שאנו החזקנו הבהמה שהיא כשירה עי' כתובות כ"ד ע"ב גדולה חזקה וכו' וקידושי' ס"ט ועי' מהרי"ט ספר ב' סי' ב' ושע"ת ח"ב כ"ח פ"ב. וכבר ידוע סברת הפלא"ה ספ"ק דכתובות דרוב שכבר החזקנו אותו לענין איסור מהני אפי' לענין ממון והנה האי רוב דרוב בהמות כשרות כבר הוא מוחזק לנו וכמ"ש רש"י בתשו' שהביאו הראשונים אתמול אכלנו מחלבה וכו' ואז ליכא לברורי ושפיר סומכי' על הרוב. וזה כונת מהרל"ח דהתם איכא רובא שגם עכשיו יש דרוב בהמות כשרות לא כמו גבי גבינות דעכשיו ליכא רוב ואיתרע החזקה לפי שיצאה מן הרוב חזקה דבהמה בחזקת כשירה נולדה חזקה דאתי' מכח רובא וכבר החזקנו אותו בשעה שא"א לברר ורובא דרוב בהמות כשרות הן פי' שגם עכשיו יש רוב ולא איתרע החזקתה לכן א"צ לברר אבל הכא ליכא אלא רובא דחזקה מכח רובא אתי' דהואיל ורוב העולם בודקי' אמרי' שהוא בחזקת בדוק אבל חזקה ליכא שעדיין לא החזקנו הרוב שהרי רק עכשיו אנו דני' עליו ועוד דעכשיו איכא לברורי וא"א להחזיקו כלל ועי' יו"ד סי' ח"י בטו"ז סק"י וש"כ סקכ"ה וזה לפענ"ד פשוט ואמת בכונת מהרל"ח. אבל לר"מ דחייש למיעוטא באמת אסור לאכול החלב מכל בהמות דחיישי' למיעוט טריפות לפי הס"ד דפריך היכי אכיל בישרא וא"כ א"א להחזיק הרוב כלל מכח קושי' הגמ' דניחוש למיעוטא וליכא חזקה רק רוב לחוד ופריך שפיר ור"מ היכי אכל בישרא

ובגוף קושי' ב"י נ"ל ליישב בשני פנים האחד דאמרי' בכריתות י"ז לר"ז דמשו"ה בעי' שתי חתיכות לחיוב אשם תלוי משום דאפשר לברר איסורו ושמא יבא אחד ויאמר שאיסו' אכיל וה"נ אם המשכיר קמן והשוכר לא יבדוק שמא יבא המשכיר. ויאמר שלא בדק ויבורר שעשה השוכר אי' שלא בדק אבל גבי בהמה אם לא נבדוק אחר ח"י טריפות גם אח"כ לא יבורר שעשה איסו' ועי' רשב"א חולי' ט' בטעם ב' שנתן לבדיקות הריאה ולהכי א"צ לברר

וזאת שנית הרי אמרי' בחולי' כ"ג ע"ב בקוץ עד שתינקב לחלל ופרש"י אבל הגיע לחלל יש לחוש שמא ניקבו הדקי' ובבדיקה א"א שאין נקב דק מינכר בהם ועי' בטוש"ע יו"ד סי' נ"א ומשמע דגם בזמן הש"ס לא הי' אפשר לבדוק אחר נקב כ"ש בכל איברים הפנימי' ואפי' בדק אחר כל ח"י טריפות ולא מצא עדיין אפשר שיש נקב דק באחד מאיברים הפנימי' ועי' תוס' פסחים כ"א ד"ה ואי כתבו ואין עובר משום בל יטמין דבל יטמין נפקא לן מלא ימצא ואין זה מצוי כיון שא"י היכן הוא ע"ש וה"ה נמי לענין בדיקה דרבנן משום דילמא אתי למיכל אי בדק ולא מצא קיים המצוה ודאי דל"ש דילמא אתי למיכל כיון שאינו מצוי וא"י היכן הוא ועי' בר"ן רפ"ק דפסחים דבדיקה וביטול שניהם מה"ת ואי בדק ולא מצא ודאי קיים מצותו אפי' יש חמץ בביתו ועי' מג"א סי' תל"ד סק"ה ולפ"ז א"ש דבשלמא גבי שוכר בית אם אינו בודק ואינו שואל סומך רק על חזקת בדוק שפיר אמרי' היכי דאיכא לברורי מבררי' ואין סומכי' על החזקה כיון שאם יברר וישאל למשכיר ויאמר שהוא בדוק ודאי קיים מצותו בלי סמיכה על רוב וחזקה כנ"ל אבל בבהמה גם אם יבדק כל ח"י טריפות אכתי אפשר שיש נקב משהו באחד מאברים הפנימים וצריך לסמוך על הרוב כשרות אף דאחר הבדיקה יש חשש קטן יותר מקודם הבדיקה מ"מ כיון שגם אח"כ אינו ודאי היתר א"צ לברר וסומכי' על הרוב. ויען אני טרוד מאוד אקצר. וכ"ט ממך לא יבצר. כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קנג

שיל"ת ב' אויפאלא יום א' י"א ניסן תרנ"א לפ"ק

שוכ"ט ושמחת יו"ט לידינ"פ מחותני הרב הגאון הגדול כקש"ת מו"ה זוסמאן סופר ני' אבדק"ק פאקש

יקרת מכתביו בא הנה בשעה שלא הייתי בביתי וכבואי לביתי בד' העבר הייתי טרוד מאוד במילי דפסחא ולא הי' אפשר להשיב מפני הכבוד עד היום אשר ביקש אודות בנו צר לי מאוד כי אינני יכול למלאות מבוקשו בזה כי גדרתי בעדי ולא אצא בל"נ לסמוך בהיתר הוראה מפני מעשה שהי' לא ניתן לכתוב וגם קודם לזה משכתי ידי מזה ודי בזה

ומה שדקדק בתוס' פסחים ט' ע"ב ד"ה היינו שהקשו דגבי תשע חניות ליכא חזקת היתר ואמאי לא כתבו דאיכא חזקת אי' כמו"ש בנדה ח"י ד"ה הולך. לפענ"ד דברי תוס' נדה תמוהי' דמה חזקת אי' שייך שם הא הרוב ודאי יצא מחזקת איסור והמיעוט ודאי לא יצא מחזקת אי' והוא אסור ודאי מסופקי' אם חתיכה זו מרוב שהוא ודאי היתר או ממיעוט שהוא ודאי אי' ואיך שייך בזה בהמה בחזקת אי' עומדת. ובסברא זו פירשתי דברי רבינו ברוך שבהג"א פ"ק דחולין שהק' איך נאמן ע"א בשחיטה הא איתחזק אי' ובשלמא אם נמצאת שחיטה כהוגן וא"י אם מומחה שחטה אמרי' רמא"ש מומחין הן אבל היכי שנתנו לו בשר לאכול ניחוש שמא הרגו בקופיץ ותי' ר"ב כיון דרמא"ש מומחין הן לא בעי' תרי אע"ג דאיתחזק אי' והוא תמוה דאכתי איך מיישב הקושי' שמא הרגה בקופיץ ואמרתי דסברתו כיון דאם שחטה ודאי כשרה אע"ג דאיתחזק אי' משום רמא"ש מומחין א"כ הספק רק אם שחט או הרגה בקופיץ והרי ודאי יש בהמות שחוטי' כהוגן והספק על בשר זה אם הוא מבהמה שחוטה או מהרוגה בקופיץ וע"ז ל"ש חזקת אי' ושפיר ע"א נאמן ועי' בנוב"י קמא אה"ע סי' ל"א בין ראוהו חי מבערב ובין לא ראוהו חי מבערב דאם ראוהו חי שפיר מוקמי' אדם ידוע בחזקת חיים אבל בלא ראוהו חי אטו ליכא מת בעולם ל"ש חזקת חיים כיון שאין אנו מסופקי' על אדם ידוע רק אם נגע בחי או במת ע"ש וה"נ דכוותי'. ואין בידי ליישב אלא לדחוק דכוונת תוס' דהאי מקשן ס"ל דהא דט' חניות מוכרת בשר שחוטה אין הפי' שאנו יודעים בודאי שהבשר שבט' חנויות הוא כשר רק שאנו יודעי' שמוכרי' בשר שחוטה ורוב השחוטות כשרות וזה שפיר הוי נגד חזקת אי' דבהמה בחיי' בחזקת אי' עומדות וא"כ הוי רוב כשרות נגד חזקת אי' ולהכי פריך שפיר. אבל אין מוכרח די"ל דמיירי שאנו יודעי' בודאי שהשחוטות שבט' חנויות הם כשרות ואין כאן חזקת אי' וכנ"ל ולכן הקשו בפסחים דעכ"פ ליכא חזקת היתר

ומה שנתקשה איך מדמה ט' ציבורי' לט' חנויות הא בט' ציבורי' הי' לכל ככר חזקת מצה קודם שנתחמץ ומנין שקבוע דוחה רוב וחזקה. לפמ"ש לק"מ דכאן ודאי איכא מיעוט שיצא מחזקתו ול"ש חזקה רק רוב אבל מלבד זה נ"ל דבחי' רמב"ן ע"ז ס"ו נתקשה במשנה פ"ב דערלה דמבואר דשאור ועיסה הוי מב"מ והא אינו שוה לא בשמא ולא בטעמא ותי' דשאני עיסה הואיל וראויין להמתין והוי חמץ ובר"ן הגי' והוי שאור ממילא משו"ה הו"ל מב"מ מהשתא ועיי' חי' חת"ס שם ולפי"ז ל"ש כלל חזקת מצה הא ממילא נעשה חמץ וא"א שישאר מצה אלא ע"י מעשה שאפאה קודם שנתחמץ וא"כ הו' חזקה דתלי' במעשה ולא אזלי' בתרי' כמו ברובא דתלי' במעשה

ומה שחקר לדעת על מ"ש לו פ"א חילוק בין אם אנו דנין על כלל ובין אם אנו דנין על הפרט איני זוכר עתה אולי הוא סברת נוב"י שהזכרתי לעיל או סברת תוס' ורא"ש בשבועות מ"ה גבי אחזוקי אינשי בגנבי או אולי כוונתו על דברת דג"מ יו"ד סי' ט"ו. ויען כי הזמן גרמא דהאידנא טרידנא טובא אמלא כפי קיצור ואי"ה בפ"א נתעלם באהבים ונחדש ימינו כימי קדם כנפש מחותנו הנאמן באהבתו המאוה לו כ"ט

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קנ"ד

שיל"ת ב' אויפאלו יע"א

ישאו הרים שלום לכבוד ידידי חביבי הרבני החריף ובקי, זך ונקי) מו"ה משה שמואל ני' בק"ק סערענטש

מכתבו הגיעני ובד"ת כתי' ענה ומה שהתפלא עמ"ש צל"ח פסחים