בית שערים אורח חיים טז

תשובה ח' עוד להנ"ל שיל"ת ב' איפאלו ד' חוקת תרנ"ד לפ"ק

מכתבך קבלתי בזמנו. והנה הבאת תי' ממחו' הגאון מהראז"ס נ"י אבדק"ק פאקש על קושי' ברית אברהם איך ילפי' עדל"ת מכלאים בציצית דילמא בציצית ה"ט משום דמללה"נ וכלאים אינו אסור אלא היכי דאיכ' הנאת לבישה ותי' דגם בציצית אינו מחויב רק בבגד דאיכ' הנאת לבישה וא"כ איך נאמר מללה"נ הא אם אין לו הנאה אינו חייב בציצית אמת שכן דעת ב"י באו"ח סי' יו"ד שאינה חייב בציצית אלא כסות הבא להגין על האדם מפני קור וחום ולא אם לבשו מפני הכבוד כתי' א' אבל בתי' הב' לא ס"ל כן ובד"מ שם השיג עליו דא"כ טליתות שלנו שלובשי' רק לשם מצוה אין בו מצות ציצית כלל אלא ודאי מצות ציצית היא בכל בגד של ד' כנפות שלובש אפי' ליכ' הנאת לבישה וקושי' ברית אברהם בתקפה, והנ"ל בזה דל"ש מללה"נ אלא במצוה שהיא אקרקפתא שמחויב לחזור עלי' ולעשותה דבזה שייך שניתנו לעול על צואריהם וכמ"ש רש"י בכמה דוכתי דמה"ט מללה"נ אבל במצות ציצית דאי בעי אינו לובש כלל בגד של ד' כנפות וא"צ ציצית ל"ש שניתן לעול על צוארו כ"ע מודו דליהנות ניתנו ודבר זה למדתי מדברי רשב"א נדרי' ט"ו דמשו"ה ל"ש במצות עונה מללה"נ לפי שמצוה זו אינה אלא מחמתה שיש לו אשה ולא מחמתו שאינו מחויב שיהי' לו אשה לקיים מצות עונה וכיון דמחמת נדרו אסורה עליו אין כאן מצוה המחייבו ע"ש וה"נ כיון שהציצית הם כלאים אין כאן מצוה המחייבתו שילבוש בגד בד' כנפות עם ציצית ול"ש מללה"נ, ולזה נתכוון גם נמ"י שם במ"ש שאין מצות טבילה במעיין ובימות החמה כמצות שופר ותשמיש של מצות פ"ו והיינו דהאי רמי' עלי' ומחויב לעשות וניתן לעול על צוארו ואם אינו עושה עובר בעשה וטבילה לא רמי' עלי' ואפי' אי טבילה בזמנה מצוה אם אינו טובל אינו עובר בעשה ול"ש מללה"נ

ולפמ"ש רשב"א שם ליישב הקושי' נימא מללה"נ משום מצות פו"ר דרמי' עלי' ותי' דאפשר באחריתי וה"נ אפשר באחריתי בטלית וציצית של צמר ואף שכתבו תוס' כתובות מ' ד"ה כגון דכלאים בציצית לא מקרי אפשר לקיים שניהם משום דאפשר ללבוש טלית של צמר וציצית של צמר ע"ש התם ה"ט משום דלא אמרה תורה לבוש טלית בציצית אלא אם הוא לובש טלית מחויב בציצית וכיון שהוא רוצה בטלית של פשתן ל"ש לומר שילבוש של צמר ומשו"ה היכי דליכ' תכלת מקרי אפשר לקיים שניהם שיעשה ציצית ממינו כיון דציצית הם המצוה ע"ש בתוס' אבל לענין מללה"נ ל"ש לומר שהתורה נתנה לעול על צוארו כיון דאין מחויב מה"ת בפשתים דוק' ואפשר בשל צמר א"כ מה שלובש של פשתים הוא לרצונו והנאתו ואדעתא דנפשי' קעביד ל"ש מללה"נ וא"ש

ועוד נ"ל סברא ישרה דאפי' להסוברי' דמתהני בהדי מצוה שרי היינו אם מתהני ממצוה גופא כמו בתשמיש וטבילה במעין בימות החמה אבל בציצית הוא נהנה מן הבגד וזה אינו המצוה והמצוה היא הציצית ומהם אין לו הנאת לבישה א"כ ל"ש בזה מללה"נ ועיי' כעין סברא זו בתשו' שתי הלחם לענין עדל"ת ותבין: ובזה הנני חותם בשלו' חמיך דוש"ת המחכה לבנין אריאל, וביאת הגואל

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ט'

שיל"ת ב' איפאלו יום ב' לס' ויגש "תמהר" ישועה לפ"ק

שלומים מרובים, כטל וכרביבים לכבוד ידידי הרבני המופלג מלא פלג חרוץ ושנון שמו ינון כמו"ה משה נ"י סאלאמאן. בק"ק ב' מאדאראש

מכתבו משבוע העברה בא אלי בעש"ק סמוך להכנסת כלה שבת מלכתא והנני להשיב עד"ת במה שנתקשה עמ"ש רש"י במנחות מ' ע"א דב"ש לא דרשי סמוכי' ול"ל עדל"ת א"כ מאי פריך בנזיר מ"א ע"ב ור"א עדל"ת מכלי' ומשני מגדילי' וכו' הא סתם ר"א שבש"ס הוא ר"א בן הורקנוס ושמותי הוא כדאמרי' בכמה דוכתי והוא מתלמידי ב"ש דלית להו עדל"ת ועוד דרש"י בעירובי' ק' פי' טעמא דר"א דאמר ינתנו במתן ד' משום דאתי עשה דחטאת ודחי ל"ת דבל תוסיף והא ר"א מתלמידי ב"ש לית לי' עדל"ת וא"כ רש"י סותר עצמו אלו דבריו, ולפענ"ד אף שתוס' בנדה ז' ע"ב ד"ה שמותי ובשבת ק"ל ע"ב פירשו כן דר"א שמותי היינו שהוא מתלמידי ב"ש ועי' תוס' ביצת ל"ד ע"ב ד"ה ואומר אבל רש"י בנדה שם פי' שמותי לשון שמתא שברכוהו כדאמרי' בהזהב נ"ט וא"כ רש"י לשיטתו לק"מ דלא ס"ל כלל שהיה מתלמידי ב"ש דלית ליה עדל"ת כמ"ש במנחות הנ"ל וכן הוא ברש"י שבת כ"ה ע"ב יע"ש, אמנם רש"י בשבת דף הנ"ל פי' שמותי שברכוהו וכו' ובש"ס ירושלמי מפרש שמותי הוא מתלמידי שמאי הי' וכיון שאין הוכחה דתלמודא דידן פליג על ירושלמי תקשי כנ"ל

אמנם מ"מ לק"מ דכבר כתבו תוס' שם בנזיר מ"א ד"ה ור"א דר"א ע"כ ס"ל עדל"ת מדמוקי זקנו בכהן מצורע ודחי עשה דגילוח מצורע לאו ועשה דכהנים לאו דזקן ועשה דקדושים תהיו אלמא פשיט' לי' לר"א בעלמא דעדל"ת גרידא דאל"כ מנ"ל לאוקמא בכהן לוקי בזקן דישראל מצורע ולאשמועי' דעשה דגילוח מצורע דחי לאו דהשחתה דישראל אבל בכהן מצורע דילמא לא דחי לאו ועשה דכהנים דקדושי' וכו' אע"כ ס"ל בעלמא עדל"ת וא"כ לישראל לא צריך קרא ומשו"ה מוקי ליה בכהן דעשה דגילוח דחי עשה ול"ת עי"ש וא"כ ע"כ לא ס"ל לר"א כב"ש בהא ופריך שפיר

והא ודאי לא קשי' איך יחלוק ר"א על ב"ש רבותיו דכמה פעמים מצינו אין הלכה כתלמיד נגד הרב ומכלל דפליגי ועי' במבוא התלמוד דף צ"ז ע"ב בקיצור כללי הגמ' ד"ה אין ושם דף צ"ט ע"א ד"ה והתנאי' ועי' תוס' ע"ז נ"ט ובנדה ז' נמי ס"ל לר"א ד' נשים דיין שעתן ופליג אב"ש דס"ל בריש נדה כל הנשים דיין שעתן ובזה ניחא דרש"י פי' שם שמותי שברכוהו ולא פי' נמי שהוא מתלמידי ב"ש כמו בשבת הנ"ל משום דבנדה פליג אב"ש ואין חסרון שהוא מתלמידי ב"ש רק החסרון משום שברכוהו

ועוד הערני חתני הרב האברך נ"י דבסוכה ל"א אר"נ דגזל עצים וסיכך בהם ד"ה אין לו אלא דמי עצים ופרש"י בחד פי' משום תקנת השבים ושם קאי על ר"א וחכמי' וא"כ אית לי' לר"א תקנת השבים ופליג אב"ש בגיטי' נ"ה דלית להו תקנת השבים, מיהו יש לדחות דגם ר"א ל"ל תקנת השבים רק כפי' השני של רש"י משום דקננהו בשינוי מעשה ושינוי השם ועיין כפ"ת שם ועוד י"ל דוק' גבי עצים דשכיחי לנגזל לקנות בדמים שיתן לו אית לי' לר"א תקנת השבי' אבל מריש דלא שכיח לנגזל לקנות לית לי' תקנת השבים והיינו האי דב"ש בגיטי' הנ"ל דמה"ט איצטריך רבינא לאשמועי' התם גבי כשורה כדאמרי' בסיכה שם, ותו הביא דב"ש ס"ל בביצה י"ב דאין מוציאי' ביו"ט לא את הקטן ולא את הלולב ולא את ס"ת לרה"ר ופירשו תוס' שם ור"ח דמיירי בקטן למולו עי"ש סד"ה דילמא וא"כ ע"כ ס"ל לב"ש דמכשירי מילה אינן דוחי' שבת ולפ"ז ע"כ ר"א פליג אב"ש דס"ל בשבת ק"ל דמכשירי מצוה דוחי' שבת, וגם זה אינו ראי' דגם ב"ש י"ל דס"ל מכשירי מצוה דוחי' שבת אבל זה רק בא"א לקיים שניהם והתם מיירי באפשר לקיים שניהם שאפשר למולו בלי הוצאה ומשו"ה אסרי ב"ש דבכה"ג מודה ר"א דאסור ועי' בשבת קל"ג ושם ק"ל בתוס' ד"ה ר"א ואפ"ה שרי ב"ה מטעם מתוך דהוי צורך היום קצת וכמו אוכל נפש דהותרה ביו"ט וכמ"ש הרא"ש ביומא פ"ג דמותר לגמרי אפי' אפשר לעשות בהיתר עי' יומא ד"ו ע"ב ועי' ר"ן ביצה י"ז כן נמי אי אמרי' מתוך שהותרה לצורך אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך אוכל נפש אלא דבעי' צורך היום קצת נמי הותרה לגמרי אפי' אפשר לעשות בהיתר משא"כ לב"ש דל"ל מתוך מצד מכשירי מצוה אינו אלא הודחה ואם אפשר לעשות בהיתר לא הודחה ועי' בחת"ס או"ח סי' קמ"ז שעמד בזה והניח בצע"ג ובמחילה מכ"ת לק"מ

וגם זה ודאי לק"מ דא"כ איך קי"ל עדל"ת כיון דר"א שמותי הוא דאם שמותי הוא משום דהוא מתלמידי ב"ש ודאי לק"מ דהא בזה ב"ש לא ס"ל כן אלא אפי' אם שמותי משום דברכוהו מ"מ רק היכי דאחר פליג אר"א לית הלכתא כוותי' אבל לא בשביל שר"א ס"ל כתנאי' לא יהי' הלכתא כוותיהו ועי' בנדה ח' דהלכה כמותו משום דקאי ריב"ב כוותי', וממילא א"ש גם דברי רש"י בעירובי' דהרי מוכח מהאי דנזיר דר"א אית לי' עשה דוחה ל"ת ודלא כב"ש

מיהו בהאי דעירובי' נ"ל דבלאה"נ לק"מ דאין כונת רש"י משום עדל"ת דזה ל"ש התם כמ"ש תוס' שם ד"ה במתן ד' משום דהוא עשה שבא ע"י פשיעה ועוד דלא אמרי' עדל"ת אלא אם בדבר זה שעובר ל"ת מקיים עשה אבל כאן עובר ל"ת בדם שלמים ומקיים עשה בדם חטאת בכה"ג לא אמרי' עדל"ת וכמ"ש בתשו' שתי לחם למהר"מ מאגיז סי' מ"ד והריטב"א בעירובי' שם ערבב שני התנאים יחד דעשה דפשיעה לא אמרי' בכה"ג והביא שם עוד בשם התוס' דל"ש התם עדל"ת משום דאין עשה דוחה ל"ת שבמקדש בזבחי' צ"ז ועי' טו"א ר"ה כ"ח מה שמפלפל בזה, אלא נ"ל דכונת רש"י הוא דשם אם נותן רק מתן א' עובר על בל תגרע ואם נותן מתן ד' עובר על בל תוסיף וס"ל לר"י דעדיף לעבור לאו דבל תגרע בשב וא"ת מלעבור לאו דבל תוסיף בקו"ע ור"א ס"ל דמותר לעבור על בל תוסיף אפי' בקו"ע ומקיים מ"ע דחטאת על עבור על בל תגרע בשב וא"ת ומבטל מ"ע דחטאת ג"כ ובזה אפי' ב"ש דלית להו עדל"ת הכא מודו דדחי מטעם הנ"ל וא"ש

ויש להסביר יותר עפמ"ש בסוף ספר נוב"י קמא לתרץ קושי' חתם על תוס' פסחים מ"ו ד"ה אחרישה שהקשו והא יו"ט עול"ת ואין עשה דכיסוי דוחה ל"ת ועשה ותי' תוס' חולי' קמ"א בשם ריב"א כיון דעדל"ת לא נשאר כ"א עשה דיו"ט ולא לקי יע"ש והק' הנ"ל כיון