בית שערים אורח חיים קנט

לא מהני וכמבואר כ"ז ר"פ המגרש משא"כ במתנה אם נותן חפצו לא' באומר חוץ מפלוני נראה ודאי דמהני ועי' באבני מילואים סי' קל"ז וסי' קמ"ג וטעמא נ"ל דהרי אמר בהשולח דמ"ב לענין משחרר חצי עבדו דלא מהני דוקא בהניח חציו אבל שחרר חצי' נותן במתנה חצי' מהני משום דעכ"פ נפיק כולי' מרשותי' ע"ש ולכן בהפקר שאינו רק הפקעת רשות אם אינו מפקיר לכ"ע א"כ לא נפיק כולה מרשותי' ולא מהני וכן בגירושין שהבעל מפקיע רק קנינו וממילא האשה זוכה בעצמה ואם אומר חוץ מפלוני לא נפיק כולה מרשותי' וכן בקידושין דהיא אינה מכנסת עצמה לרשות הבעל אלא דמשוי' נפשה כחפץ של הפקר וא"כ באומר חוץ מפלוני לא נפקא כולה מרשות עצמה ולא מהני משא"כ במתנה הוא נפק כולי' מרשות המקנה רק שאינו מכניס ברשות הקונה אלא חוץ מפלוני שפיר מהני וזה כונת הר"ן דמשוי נפשה כחפץ של הפקר

ועונ"ל בכונת הר"ן לפמ"ש תוס' בב"מ דף ע"א בד"ה בשלמא סיפא לחומרא ובנ"י ב"מ במשנה דראה אותן רצין אחר המציאה דבכל זכי' בעי' נמי שיהי' שלוחו של בעל הממון ונראה דזה דוקא במקום שבעל הממון מכניסין לרשות הקונה ולזה כתב הר"ן דגבי קידושין היא כחפץ של הפקר ואין שליח הבעל צריך להיות שלוחה כמו אם זוכה לא' מהפקר שאינו שלוחו של המפקיר. ובזה ניחא באומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי קידושך דמהני וכמ"ש הראשונים בטעמא דמילתא ולכאורה תקשי אכתי איך יכולה לקבל קידושין משליח הבעל הלא השליח צריך להיות גם שליח המקנה וקטנה לא מצי משוי שליח וא"ל דאה"נ דלא מצי לקבל משליח הבעל דא"כ הו"ל לראשונים לחלק בכך אלא דלפמ"ש ניחא דבקידושין לא בעי שלוחו של האשה כיון שהיא אינה מכנסת עצמה לרשות הבעל וכנ"ל

ועונ"ל בכונת הר"ן דהאשה לא מקרי דעת אחרת מקנה ולהכי לא מהני קידושי קטן דאם האשה היתה מכנסת עצמה לרשות הבעל א"כ לשיטת הסוברים דבדעת אחרת מקנה יש לקטן זכי' מדאוריי' הי' מהני קידושי קטן דהאשה הוי דעת אחרת מקנה משא"כ אם האשה משוי נפשה כחפץ של הפקר לא מהני קידושי קטן דאין הקטן זוכה בדבר הפקר מדאורייתא ופלא על הנוב"י תנינא באה"ע סי' כ"ד שהק' למה לא מהני קידושי קטן הלא איכא דעת אחרת מקנה והאריך שם בזה ונעלמו ממנו לפי שעה דברי ר"ן הנ"ל וצ"ע

ועוד פלא בעיני לפמ"ש הרמב"ם פ"ו מה' גירושין ה"ט דמשו"ה אין קטנה עושה שליח קבלה לקבל גיטה אעפ"י שחצירה קונה לה משום דשליח קבלה צריך עדים ואין עדות לקטן ע"ש ובלח"מ ובפנ"י בסוגי' דנערה המאורסה גיטין דס"ד ע"ב וא"כ איך יהני קידושי קטן הלא קידושין צריך עדים ואין עדות לקטן וצ"ע. ועונ"ל דאפי' לסוברי' דבדעת אחרת מקנה יש לקטן זכי' מדאורייתא מ"מ כשהגדיל יכול לחזור בו מקבלת המתנה כמו אם זכין לאדם שלא בפניו דודאי מהני מה"ת ואעפי"כ כשיתודע לו יכול לומר איני בזכותך ה"נ בקטן מה שמרוצה לקבל מתנתו כשהוא קטן אינו רצון כיון שאינו בן דעת וא"כ כשהגדיל יכול לחזור בו ולא מהני רק לענין שאין הנותן יכול לחזור בו כיון דקטן יש לו מעשה רק שאין לו מחשבה ובדעת אחרת מקנה לא בעי' כונת הקונה כמ"ש הרשב"א בגיטין בסוגי' דזקן והנמ"י ב"ב גבי ר' ענן שקיל בידקא בארעא ע"ש אבל הקטן ודאי יוכל לחזור בו כשהגדיל ל דא"א להקנות לו בע"כ וכיון שרצונו בקטנות אינו נחשב רצון שפיר יוכל לחזור בו ולפ"ז לא מיבעי דמי שבא על האשה שקידש הקטן שאינו חייב מיתה למ"ד הת"ס ל"ש התראה דדילמא יחזור בו כשיגדיל אלא אפי' למ"ד שמה התראה וגם אפי' לענין איסור לעלמא נמי נראה דלא מהני הקידושין מידי דכיון דקידושין צריך עדים ועדים גופייהו מיספקא להו אם יתקיימו הקידושין דאפשר שיחזור בו כשיגדיל א"כ הוי כקידושין בלא עדים ולא מהני כלל וכמ"ש הג"א סוף גיטין לענין ספק קרוב לו וכו' דאם עדים גופא מסופקי' אם קרוב לו או לה הו"ל כקידושין בלא עדים ועי' בב"ש סי' ל' ובאבני מילואי' שם

אמנם נתיישבתי דיש לחלק דוקא אם העדים מסופקי' אם קרוב לה או לו אז ודאי הוי כמקדש בלא עדים שהרי אם הוא קרוב לו אין כאן קידושי' כלל ובין הבעל ובין האשה שניהם יכולי' לחזור אבל בקידושי קטן הנ"ל אף דהוא יכול לחזור כשהגדיל מ"מ היא הא אינה יכולה לחזור ומצדה נגמרי' הקידושין שפיר הוי כקידושין בעדים ודמי כאלו התנה הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז דלא אמרי' דהוי כקידושין בלא עדים שהרי הם מסופקי' דילמא לא יתן ויתבטלו הקידושין דמ"מ כיון שאם יתן אין הברירה בידה לבטל הקידושי' ונגמרי' מצד א' שפיר מהני וה"נ דכוותי' ועי' בר"ן בכתובות בסוגי' דמודעה הי' דברינו שכ' חילוק זה בין תנאי למודעה ואף שאינו דומה לתנאי דבתנאי י"ל דמשו"ה הוי כקידושין בעדים משום דודאי בדעתו לקיימו וכמ"ש רש"י בפ' כל הגט לענין ברירה מ"מ מ"ש נראה ישר בסברא שגם לנדון דהג"א אינו דומה. א"כ נ"ל דמ"מ ל"ק קושי' נוב"י הנ"ל לפי שביארתי דהא דקטן קונה בדעת אחרת מקנה לא עדיף מזכין לאדם שלא בפניו ויכול לחזור בו כשיגדיל והארכתי בזה בשיטת הראשונים בסוגי' דשליחות. והנה זה ברור לענין זכי' שלא בפניו דמה שהוא חוב אף שא' עשה בשבילו ואח"כ גילה דעתו דניחא לי' במה שעשה אעפי"כ לא מהני כיון דבשעת השליחות לא ידעי' שניחא לי' ובעצמותו הוא חובי' ועי' במלחמות בגיטין דף טי"ת ובבעה"מ שם וברשב"א נדרי' דל"ו גבי תורם משלו על של חבירו. ולפ"ז אני אומר דהא דקטן קונה בדעת אחרת מקנה היינו דוקא במידי שהוא זכות לקטן כגון מתנה אבל קידושין דחוב הוא לו דנאסר בקרובותי' וגם נתחייב בשאר וכסות עכ"פ לדידן שהקידושין והחופה בפ"א א"כ גם בדעת אחרת מקנה ג"כ לא מהני ועי' בנוב"י קמא אה"ע סי' ס"ב ותנינא סי' נ"ה

ולפ"ז אין אנו צריכין למ"ש המ"מ בפ' כ"ט מה' מכירה דהא דפעוטות מקחן מקח רק מדרבנן ולא מהני מדאורייתא אף שהוא דעת אחרת מקנה שקטן קונה מדאורייתא היינו משום שהקטן אינו יכול להקנות המעות למוכר וממילא הקטן אינו קונה החפץ ולמ"ש בלא"ה לק"מ דדוקא מתנה קונה הקטן בדעת אחרת מקנה דזכות הוא לו משא"כ במקח דלאו זכות הוא לו שהרי אין קונין מקח לאדם שלא מדעתו ודאי דאין הקטן קונה אף בדעת אחרת מקנה ודו"ק

ומ"ש שם בנוב"י לתרץ דמשו"ה לא מהני קידושי קטן משום דהקטן אינו יכול להקנות לה המעות וכדברי הה"מ הנ"ל. ג"כ תמוה בעיני דא"כ אם גדול נתן לה מעות ואמר התקדשתי לפלוני קטן דמהני מדין עבד כנעני כדאמרי' בקידושי' דף ד' ליהני קידושי קטן שהרי היא קנתה המעות שגדול הקנה לה. והקטן יכול לקנות האשה דהוי דעת אחרת מקנה לדברי נוב"י. וא"ל דמדין עבד כנעני לא מהני אלא בתורת שליחות. ובקטן כיון דאיהו לא מצי עביד שליח ג"כ לא מצי עביד ואי דא"כ איך מהני בעבד כנעני גופא למה דס"ד דר' אליעזר בגיטין דף כ"ג דדרשי' מה אתם ישראל ועבד לאו בר שליחות ואפי' למסקנא דדרשינן מה אתם בני ברית ועבד הוי בר שליחות מ"מ איהו ל"מ עביד דהא קונה עצמו בכסף ע"י אחרים ולא ע"י עצמו עי' בקידושין דכ"ג. ז"א דכיון שעי"ז נעשה משוחרר ויהי' בר שליחות ובישראל גמור שפיר מהני וכמ"ש תוס' בכתובות די"א ד"ה מטבילין אותו ע"ד ב"ד בתי' השני ע"ש משא"כ בקטן אף אם יהי' קידושין מ"מ ישאר קטן ולאו בר הקנאה. מ"מ הא ודאי ליתא דהא באומר הולך מנה ותתקדש לפלוני דמהני מדין עבד כנעני לא בעי כלל שיהי' שליח של עושה פלוני כמבואר בריטב"א קידושין שם ובשו"ע אה"ע סי' כ"ט ס"ה להדי' וא"כ אכתי תקשי שבאופן זה ליהוי קידושין

עוד הק' שם בנוב"י לדברי עצמו דמשו"ה לא מהני קידושי קטן לפי שאינו יכול להקנות המעות לאשה א"כ עתה שתקנו חכמים שפעוטות יכולי' להקנות יהני הקידושי' מה"ת לפ"מ שהביא ב"ש סי' כ"ח סק"ג וסק"ל בשם ב"י והר"ן דהיכי דהמעות נקנה מדרבנן מהני לקידושי תורה ע"ש. ולפענ"ד נראה לחלק דדוקא היכי שהמקדש הוא בר הקנאה אלא שהקנין הוא רק קנין דרבנן שפיר אמרי' כיון דהפקר ב"ד הפקר וקנין ב"ד קנין והוא קונה המעות מכח זה מה"ת הוי קידושי דאורייתא שהמקדש מקדש אותה שתקנה המעות מה"ת בתורת הפקר ב"ד וא"כ המקדש הוא המקנה לה המעות בקנין זה שהוא קנין תורה ושפיר הוי קידושי דאורייתא. משא"כ בקטן דלאו בר הקנאה הוא מה"ת לפי שאין בו דעת להקנות א"כ אף שתקנו חכמים שיוכל להקנות והוא קונה המעות מדאורייתא משום הפקר ב"ד מ"מ הלא הקנין הוא בלא"ה קנין דמהני מה"ת אלא שאין בו דעת להקנות בו וא"כ מה יתן ומה יוסיף הפקר ב"ד וקנינים הלא גם בזה אין בו דעת להקנות אלא שהוא קונה המעות מה"ת מחמת שהחכמים וב"ד הקנוהו לה וא"כ לא קנתה כסף קידושין מן המקדש מה"ת ושפיר הוי רק קידושי דרבנן [ואין להתעקש דאם קנתה המעות מה"ת מחמת הפקר ב"ד מהני מדין עבד כנעני דלא מצינו שנתנה התורה כח זה לב"ד] ולדעתי הוא סברא ישרה. כ"ז כתבתי בחפזון לפום רהיטא בהשקפה ראשונה. לכן נא ישים עינו על דברי וישיבנו דבר. ובזה הנני חותם בברכת אה"ר ואהבת עולם חתנו כבנו המכבדו ומוקירו לנצח

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קנ"ב

שיל"ת ב' אויפאלו ג' צו תרנ"ז לפ"ק

בימי הפורים, אור לישרים חתני ידידי ותלמידי, הרב המאוה"ג מעוז ומגדל, חריף פיפיות, בנוי לתלפיות כמו"ה גרשון שטערן ני' האבדק"ק מ' לודאש

שני כתבים ממך קבלתי ועד"ת באתי מ"ש ליישב קושי' מהרש"א בתוס' חולי' כ"ח דבדרוסה איכא נמי חזקה שלא נולדה דרוסה לשיטת הסוברים דדריסת האם אינו מזיק לולד והו' מיעוטא דמיעוטא בזה לא אכניס עצמי כי הוא קנין שאינו שלך לבדך רק דברי הכל הוא

אבל מה שהקשית במכתבך הראשון על דברת הגהות מהרל"ח או"ח