בית שערים אורח חיים קנח

תשובה קנ"א

שיל"ת יום א' לסדר וימתקו המים תרכ"ו לפ"ק פה מאדע יע"א

אלף שלומים, מגבהי מרומים, לנאהבים ונעימים, סוכ"ה בשושנים, ה"ה כבוד חותני אהובי ידידי חביבי צמידי, הרבני המופלג בהפלגת חכמים, שלימים ותמימים חרפ"ו שלוב"ה אל בקיאותו ותשב באיתן קשתו, כש"ת מו"ה חיים יוסף דוב שהכ"ל בו ני', כאור בהיר ולנות ביתו הוא חותנתי היקרה, הצנועה המאושרה, מנב"ת מרת זלאטא תי' לאוי"ט

ידיו גלילי זהב ממולאים ששון ושמחה קבלנו בעתו ובזמנו ושמחנו מאוד בשלומכם. והנה כבוד חותני ני' נתקשה לפמ"ש הר"ן בנדרים ד"ל ע"א דאשה אינה מקנית עצמה לבעל אלא דמשוי נפשה לגבי בעל כחפץ של הפקר וכו' א"כ מצינו שליח להפקיר שהרי אשה מתקדשת ע"י שליח קבלה שלה כמבואר באה"ע סי' ל"ו והרי הב"י בסי' תל"ד הביא בשם הר"ן דביטול חמץ ע"י שליח לא מהני כמו דלא מהני הפקר ע"י שליח והאריך בזה. ושוב קיים דין הר"ן ולא מטעמי' רק כיון דביטל בלב מהני הוי כמו מידי דממילא ולא מהני בי' שליחות כמ"ש הרא"ש בנדרים דע"ב גבי האומר לאפטרופוס ע"ש. בגמר דבריו אדם נתפס הלא עיקר שליחות כתיב בתרומה אתם גם אתם ותרומה היא בלב שהרי נוטלת במחשבה ואדרבה סברת הגמ' הי' שיותר מועיל שליחות בדבר שהוא במחשבה בעלמא כדאמר בר"פ האיש מקדש מה לתרומה שכן ישנן במחשבה ע"ש

ומילתא דתמוהי מידכר דכירי ראיתי בחת"ס או"ח סי' קע"ו שהק' לו הגאון מו"ה בונם איגר זצ"ל למה לא יועיל שליחות גוי לתרומה מטעם ברירה שהוברר הדבר שע"ז הי' מחשבת בעה"ב ולא גרע מאומר כל מה שיתרום הקטן יהי' תרומה והשיב לו דלמ"ד יש ברירה אה"נ אך לא מטעם שליחות ונ"מ לענין שליח עושה שליח ולענין פיחת יו"ד והוסיף יו"ד ולענין שאלה אם הבעה"ב יכול לשאול על תרומת השליח מיהו אנן קי"ל אין ברירה ע"ש ועי' בשג"א סוף סי' נ"ו שכ' דאפשר דר"י מודה בעכ"ח דאסור אעפ"י שיש לו תקנה והא דמעלין את המדומע דשרי הואיל ויש לו תקנה ע"י שיתן עיניו בצד זה דשאני התם שהרי קודם שמעלה אותו כבר גמר בדעתו מאיזה צד יעלה אותו ומשעה שגמר זאת בדעתו כבר ניתקן ושוב אין במעשה העלאה משום מתקן ע"ש באריכות. ולפ"ז קשי' לי לענין ביטול חמץ כיון דביטול בלב מהני למה לא מועיל כשאמר לשלוחו לבטלו ולא מטעם שליחות רק כיון שאמר לשלוחו לבטלו הרי כבר ביטלו הוא בעצמו כיון דביטול בלב נמי מהני ונהי נמי דתלי ביטולו בביטול השליח שאם השליח מבטלו יהי' בטל ואם לאו אל יהי' בטל מ"מ הוי רק כמו אם ביטל ע"מ שירדו גשמים היום שאם ירדו מהני הביטול וה"נ אם ביטלו השליח נתקיים התנאי וליהוי ביטול [ולא תלי' בתנאי שא"א לקיים ע"י שליח דהתנאי בטול דהביטול הוא רק דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור ועיי' פנ"י בכתובות בסוגי' דמתנה עמש"ב ר"פ אעפ"י] ואפי' אם נימא דתנאי כזה תלי' בברירה עי' רש"י בר"פ כל הגט ובחידושי הרמב"ן שם ואנן קי"ל בדאורייתא אין ברירה מ"מ תקשי לדעת הר"ן ריש פסחי' דבדיקה בלא ביטול נמי מהני מדאורייתא וא"כ הביטול הוא רק מדרבנן ובדרבנן יש ברירה ואפשר יש להעמיד זה בכונת הב"י סי' תל"ד וצל"ע קצת

, ועלה בדעתי להצדיק דברי חותני ני' אם כי לא כיוון לזה דכבר תמה הר"ן איך מהני כלל הביטול מטעם הפקר והלא אין בלשון זה כלל לשון הפקר וגם הפקר בלב לא מהני. ומכ"ש דקשי' אליבא דר"י דס"ל להפקר עד דאתי לרשות זוכה ותי' משום דחמץ בלא"ה אינו ברשותו של אדם אלא דעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו משו"ה סגי בגילוי דעת דלא ניחא לי' דליהוי לי' זכותא בגוי' וכונת דבריו לפענ"ד דודאי חמץ אינו ברשותו ואינו ראוי לעבור עליו בב"י וב"י אך אם הוא רוצה שיהי' החמץ שלו ועל רצון זה מורה מה שאינו מבערו התורה הקנתו לו לענין לעבור עליו בב"י אף שלא הקנתו לו לענין שאר דבר וממילא כשמגלה דעתו שאינו רוצה שיהי' החמץ ברשותו אין התורה מקנות לו בע"כ ודמי לזה מתיאש וזה אינו רוצה לקנות בב"ק בסוגי' דייאוש וממילא נשאר שאינו שלו מצד שהוא איסור הנאה ואינו עובר ולפ"ז אין הביטול שמוציא דבר מרשותו אלא שאינו רוצה להכניס ברשותו וזה הוי שפיר כמידי דממילא ולא מהני בי' שליחות אלא דלפ"ז אין אנו צריכין לדברי הרא"ש בנדרים הנ"ל דאפי' נימא דהתם מהני שליחות מ"מ הכא לא מהני דלא מצינו שליחות רק להוית דבר כמו תרומה ופסח וגירושין וקידושין משא"כ כאן הוא שליחות להיות יושב ובטל כאלו עשה שליח שיאמר בעבורו אי אפשי במתנה או שלא יזכה לו במתנה וזה אין לו ענין כלל לשליחות וידעתי שזה היפוך דברי ב"י שם

ויותר נראה לי לחדש סברא אחת דהנה מצינו בגמ' דקידושין בסוגי' דשליחות דבמה שיש לשליח שותפות בגווי' טפי נעשה שליח מבדבר שאין לו חלק בו וכדדחי שם בגמ' כמה פעמים ודילמא שאני התם דאית לי שותפות בגווי' ולפ"ז אני אומר אף דבאמת ילפי' שליחות אף בלית לי' שותפות בגווי' מ"מ היינו דוקא בענין שיש נ"מ גם לשליח מענין השליחות ונוגע גם לשליח כמו לכ"ע כמו בתרומה שמעיקרא הי' אסור כל הכרי גם על השליח משום איסור טבל ואחר שתרם מה שהפריש הוא עליו באיסור תרומה אם הוא ישראל והשאר מותר לו וכן בקידושין אפי' השליח קרוב מ"מ קודם הקידושין לא היתה אסורה עליו בא"א וע"י הקידושין נאסרה עליו ובגט להיפך וכן בקנין מעיקרא לא הי' חפץ של בעלי' שיהי' אחר עשיית השליחות ואם הי' נותנו לשליח לא הי' מהני ועכשיו הוא הבעלי' ומהני נתינתו וכן בכל הדברי' יכול להגיע נ"מ לשליח בעשיית השליחות משא"כ בביטול חמץ שלא יעבור בב"י א"א שיצמח מזה איזה נ"מ לשליח כיון דקי"ל שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרי' ואפי' אחרים ישראל כמבואר בצל"ח פסחים בסוגי' דחמץ של נכרי שעבר עליו הפסח ובכמה דוכתי וא"כ ל"ש בי' שליחות כיון שאין לשליח שום תפיסת יד בענין השליחות לכן לא מהני ביטול ע"י שליח ולדעתי הוא סברא נכונה

ואל ישיבנו א"כ לא יוכל לבער ג"כ ע"י שליח הא ליתא דממנ"פ כ"ז שלא עבר בב"י א"כ לא צריך שליחות דמ"מ החמץ מבוער מן העולם ואם אחר שעבר בב"י ומבער לתקן הלאו כיון דהוא להנל"ע לשיטת תוס' בפסחים דכ"ט ע"ב דלזה ודאי לא מהני מה שהוא מבוער אם הוא אינו מבערו מ"מ מאן יימר דאז מהני שליחות דילמא באמת לא מהני. אבל מה שיש לפקפק ע"ז הוא דהרי אנן קי"ל דר"ש קנסא קניס הואיל ועבר עליו בב"י וכו' ומכח קנס זה אסור גם לאחרי' וכמבואר בהדי' בר"ן פסחים כ"ח במשנה דחמץ של ישראל שעעה"פ וא"כ גם השליח שייך בענין הביטול שלא יאסר עליו החמץ אם יעבור עליו הפסח. הן ודאי אם לא בדק והביטול הוא דאורייתא י"ל דכיון דאין לו שייכות בשליחות מה"ת אלא מדרבנן לא מהני לביטול דאוריית' אך כשבדק שאין צריך ביטול אלא מדרבנן י"ל כנ"ל. אמנם לפ"ז עדיין י"ל כיון דהביטול הוא על חמץ שאינו ידוע א"כ שפיר לא מהני ע"י שליח דילמא יש בביתו חמץ ע"י תערובות באופן שעובר עליו ועיי' במג"א סי' תמ"ב. ובזה לא קניס ר"ש עיי' בב"י סי' הנ"ל וא"כ אין לשליח שייכות בביטול ולא ביטולו ויש לפלפל בזה הרבה

אמנם הדרנא בי' דודאי יש גם לשליח שייכות בענין הביטול שהרי אמרי' בב"ק דצ"ח ע"ב גזל חמץ לפני הפסח ובא אחר ושרפו במועד פטור שהכל מצווין עליו לבערו. וא"כ ודאי נוגע גם לשליח ולמה לא יוכל לבטלו ע"י שליח ואולי י"ל דתלי' בפלוגתת רש"י ותוס' דלרש"י דתשביתו היינו ביטול מיקרי שיש לשליח שייכות מצד שהכל מצוין לבערו אבל לשיטת תוס' דביטול הוא מטעם הפקר ואין לו ענין לתשביתו רק להנצל מב"י ולענין ב"י אין לשליח שייכות כיון דאתה רואה של אחרי' ישראל וצריך עיון

ובעיקר קושיתו נ"ל דלק"מ דודאי אי אפשר להפקיר ע"י שליח והא דמהני קידושין ע"י שליח קבלה היינו משום דלדעת הר"ן האשה אינה מכנסת עצמה לרשות הבעל אלא דמשוי נפשה כחפץ של הפקר ובהפקר אין המפקיר צריך להיות שם בשעה שא' זוכה בחפץ וכן כאן האשה כששולחת שליח לקבל קידושין היא מפקרת עצמה לבעל וזה אינה עושה כלל ע"י השליח ושליחותו הוא רק לזכות לה בכסף קידושין או בשטר וא"כ אינו שליח כלל להפקיר. וכעין זה אמרתי להסביר דברי הראשונים בהא דאומר אדם לבתו קטנה צאו וקבלו קידושיך בקידושין דף י"ט דקטנה נמי יש לה יד לקבל קידושין כיון דאיכא דעת אחרת מקנה ואי דאינה יכולה לזכות בכסף קידושין להאב דאין שליחות לקטן מ"מ הא כאן אחולי אחיל גבי ואינה זוכה אלא לעצמה אלא דמ"מ קטנה שאין לה אב אינה יכולה להתקדש דאינה יכולה להפקיר עצמה לגבי בעל משא"כ כאן האב עושה אותה כחפץ של הפקר ואף שאינו עומד שם בשעת קידושין הלא בהפקר א"צ להיות שם בשעה שא' זוכה

עוד אני צריך לעורר לב חותני ני' דודאי מהפקר ל"ק כלל לענין קידושין דהפקר לא מהני ע"י שליח משום דהוא מטעם נדר וכמ"ש ב"י סי' תל"ד וזה ל"ש לענין קידושין ועיי' בקצו"ח סי' רע"ג. אלא לשיטת שמדמין ביטול להפקר וא"כ אין הטעם שאין יכול להפקיר ע"י שליח משום דהפקר מטעם נדר דא"כ אין ביטול דומה להפקר וכמ"ש ב"י סי' הנ"ל ואז שפיר הק' מעלתו גם לענין קידושין אבל תי' הנ"ל נכון לדעתי

ובגוף דברי הר"ן שכתב דאשה עושה עצמה כחפץ של הפקר י"ל דודאי לאו כהפקר ממש קאמר דהא הפקר מטעם נדר הוא ומשו"ה אינו יכול לחזור בו כמבואר בשו"ע סי' רע"ג. והלא חזי' בקידושין דנ"ט דפליגי ר"י ור"ל במקדש אשה לאחר ל' יום וחזרה בה תוך ל' אם יכולה לחזור או לא ופלוגתייהו אם נתינת מעות ליד אשה מקרי מעשה ואם נימא לדעת הר"ן דאשה דומה להפקר איך תוכל לחזור מנדרה שקבלה על עצמה להתקדש לו אבל הנ"ל בכונת הר"ן הוא כך דבהפקר קי"ל דצריך להפקיר לכ"ע בין לעניים בין לעשירים אבל אם יפקיר חוץ מלפלוני לא מהני וכן בגיטין וקידושין אם אומר הרי אם מותרת לכל אדם חוץ מפלוני וכן בקידושי' אם מקדשה חוץ מפלוני