בית שערים אורח חיים קנז

תמה עוד הלא שליחות ילפי' מפסח וגירושי' ותרומה וא"כ קודם מ"ת שליחות מנ"ל כלל אפי' נכרי לנכרי

ובגוף הקושי' נ"ל לפמ"ש במק"א [עיין לעיל סי' קכ"ד] [עפ"י דברי הראב"ד דאף דאין מבטלי' אי' לכתחלה דרבנן מ"מ א"א שיהי' מצוה לבטל אי' לכתחלה וה"נ נהי דאמירה לנכרי דרבנן מ"מ א"א שיהי' מצוה לעבור אי' דרבנן ולומר לנכרי לשבור עצם בפסח ולקיים מצות ק"פ רק באופן זה אע"כ דאזלי' בת"ר

ושנית לפמ"ש במק"א [עיין לעיל סי' פ"ט] דהא דאמירה לנכרי שבות היינו רק באיקראי בעלמא אבל לעשות בכל שבת כל המלאכות ע"י אמירה לנכרי אסור מה"ת ויישבתי בזה דברי הסמ"ג ה"נ לעבור בכל ק"פ על אי' אמירה לנכרי לשבור עצם שהוא בקביעות אסור מה"ת אלא ודאי דא"צ לזה דאזלי' בת"ר

ועוד נ"ל דבר חדש דבכ"מ שא"א לעשות הדבר רק ע"י שליח לכ"ע יש שליחות וכעין דאמרי' לענין אשלד"ע דבחצר דבע"כ מותיב בה יש שליח לד"ע כיון דהשליח עושה בע"כ וה"נ אם המשלח בע"כ עושה שליח כמו כאן דא"א לעשות הפסח בלי שבירת עצם ובדיקת קרום של מוח ובע"כ עושה שליח עכו"ם לשבור עצם הגולגלת בכה"ג אפי' נכרי לישראל נעשה שליח ואם הוא דבר עבירה הוי כאלו ישראל עשה העבירה כיון דא"א לו להקריב ק"פ בלי שבירת עצם ואין לומר דהוי כאלו הוא לא שיבר העצם כיון דבע"כ צריך להיות שבירת עצם וא"א לק"פ בלא זה. ומחמת רוב טרדות אקצר. וכ"ט מכם לא יבצר. כנפשך ונפש חמיך הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קמ"ט עוד לרב הנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלא ד' שמיני י"ב ניסן תרמז"ל

ידיך אתינו ויכונני להחזיק באיזה דברים מדבריך הראשונים ומ"ש להקשות לפמ"ש פמ"ג או"ח בסדר הנהגת הנשאל סדר ב' אות מ"ג דס' איסור מותר לב"נ אליבא דכ"ע אפי' באיקבע איסורא ע"ש א"כ איך אפשר לומר דילפי' רוב מפסח מצרים הא אז הי' להם דין ב"נ וס' טריפה שרי' וכשר לפסח. הנה לפמ"ש חוו"ד סי' ק"י ליישב דעת הרמב"ם דתורה מיירי רק מתמים ודאי ע"ש א"כ גם זה לק"מ דנהי דס' אי' שרי לב"נ מ"מ קרבן אינו כשר אלא בתמים ודאי ושפיר מוכח רוב. וגם למ"ש מהרי"ט ח"ב בסי' א' השני שהבאת דגם לרמב"ם דסד"א לקולא מה"ת מ"מ היכי דאפשר לברר הספק מה"ת צריך לברר ושפיר ילפי' מפסח דאזלי' בת"ר ע"ש ג"כ לק"מ דאף דס' שרי' לב"נ מ"מ ספק שאפשר לברר גם לב"נ אסור

אבל מה שכתבת בדברי מהרי"ט אלו ליישב הקושי' דילמא בדקו קרום של מוח ע"י אמירה לנכרי לשבור העצם וישבת כיון דעדיין לא איתחזק בפסח אמאי אסרה תורה לישראל לשבור ליתא דז"א קושי' דכי אין התורה רשאי לאסור ספק זה שמא יוחזק בפסח ויעבור למפרע על שבירת עצם ועיי' חת"ס יו"ד סק"ב לענין קציצת אילן מאכל שלא התירה תורה לקצוץ רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא ולא מספק אפי' לשיטת רמב"ם דס' שרי' מה"ת ע"ש אבל לא דקדקת בדברי מהרי"ט שם דרק משום דאפשר לברר הס' אתי עלה וכמ"ש ולא משום דעדיין לא איתחזק בפסח

ומ"ש לתרץ דלחומרא כ"ע מודו דהי' להם דין ישראל וא"כ ס' טריפה ג"כ פסול לקרבן אלא דק"ל א"כ למ"ש אחרוני' דבב"נ לא אזלי' בת"ר תקשי לפי האמת איך עשו פסח. לק"מ דתרי חומרא דסתרי אהדדי לא אמרי' וממנ"פ אם דינם כב"נ ס"ט כשר לקרבן ואם דינם כישראל כשר מכח רוב ופסח כשר הוא בין לישראל בין לב"נ וא"ש

ומה שהארכת ליישב קושי' מהרא"ב [ע"ל סי' קמ"ז] עפמ"ש פלתי סי' ס"ג בשם פר"ד דישראל שקיימו תורה קודם שניתנה הי' אצלם רק כמצוה דרבנן שקיימו כל מה שאברהם אמר לקיים ע"ש א"כ לא קיימו רק ודאי אבל ס' הוי סד"ר לקולא ולפ"ש בפ"מ ל"צ לבדוק קרום של מוח משום ס' נקב וא"כ ע"כ את' ועצם לא תשברו לאזהרה

בשתים לא עלתה לך חדא דפר"ד לא כתב כן רק במצות שלא נצטוו אברהם וזרעו לקיים מפי הקב"ה רק שקיימו מעצמם לפי שעתידה תורה לצוות ע"ז זה הי' אצלם כמצוה דרבנן אבל פסול טריפה לקרבן שנצטווה נח מפי הקב"ה אי סד"א לחומרא גם בב"נ שפיר פסול וכן מבואר בפלתי שם להדי'. שנית גוף דברי פלתי אינם מחוורי' שכל מה שקיימו ישראל אחר מ"ת מה"ת קיימו גם הם קודם מ"ת מדרבנן וכיון דס' טריפה פסול ואסור לישראל מה"ת לשיטת הראשונים דסדאו' מה"ת לחומרא א"כ גם קודם מ"ת נהגו בו בנ"י איסור ופסול מדרבנן ואפי' לשיטת הרמב"ם דרק מדרבנן לחומרא מ"מ הלא גם מצות דרבנן קיימו ואפי' ע"ת ול"ש לומר בזה שאצלם הי' סד"ר לקולא והבן כי כן הוא האמת

ומה שפקפקת עמ"ש ליישב קושי' תוס' פסחים פ"ה דפסח הוי מצוה דרבים ולא בעי בעידנא ופקפקת דא"כ גם ל"ת דשבירת עצם הוי ל"ת דרבים. ז"א דבל"ת אין נפ"מ אם היא דרבים וכעין שכתבו רש"י ורי"ף פ"ב דב"מ דלענין לדחות לא מהני הל"ת ה"נ להיפך לענין להדחות לא מהני ל"ת דרבים. ועוד למ"ש המג"א סי' תמ"ו דלא מקרי עשה דרבים רק שופר דיחיד מוציא רבים י"ח וכתבתי כיון דפסח בא בכנופי' ומקרי מה"ט ק"ץ ה"נ מקרי עשה דרבים מה"ט וזה ל"ש בל"ת דועצם לא תשברו ולא מקרי ל"ת דרבים

ושאר דבריך ניתנו לכתוב וד' יראינו מתורתינו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות כנפש חמיך המאוה לכם כ"ט: עמרם תק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קנ

שיל"ת ב' אויפאלו יע"א

שלום רב לבחור חמד המופלג ושנון כה' צבי קינצליכער ני' כעת דיין בק"ק ב' הוניאד

מכתבו קבלתי בעש"ק לעת מנחת ערב וכו' ומה שהק' בזבחים צ"ז דקאמר אין עדל"ת שבמקדש שנ' ועצם לא תשברו בו ר"ש בן מנסיא אומר אחד עצם שיש בו מוח וא' עצם שאין בו מוח ואמאי ניתי עשה ולדחי את ל"ת אין עדל"ת שבמקדש הא האי קרא בפסח שני כתי' כמבואר פסחים ע"ה ועיי' תוס' זבחי' שם וא"כ דילמא הא דלא דחי היינו משום דהוי עשה שאינו שוה בכל דהא קיי"ל כר"י בפסחים צ"א דנשי' בפסח שני רשות ומנ"ל דגם בפסח ראשון אסור בשבירת עצם שיש בו מום דנילוף מיני' שאין עדל"ת שבמקדש והאריך בזה. ולפי פשוטו לק"מ דכמו דילפי' פ"ש מפ"ר שדוחה שבת וטומאה עיי' פסחי' צ"ז ויומא נ"א ותוס' שם וכן לשאר דברי' ה"נ ילפי' מהאי היקישא גופא ראשון משני דאסור אפי' בשבירת עצם שיש בו מוח וממילא מוכח דאין עדל"ת שבמקדש דהא פ"ר שוה בכל דנשי' בראשון חובה ופשוט

ועוד נ"ל דעכ"ח מוכח דגם בפ"ר אסור לשבור אפי' עצם שיש בו מוח דאס"ד דוקא בפ"ש א"כ לא נכתוב קרא ועצם לא תשברו בו רק בפ"ש ואנא ידענא דבפ"ש אפי' עצם שיש בו מוח אסור משום דל"ש עדל"ת משום דהוי עשה שאינו שוה בכל ונילוף פ"ר משני לענין עצם שיש בו מוח דל"ש עדל"ת אע"כ מדכתי' ועצם לא תשברו גם בפ"ר מוכח דגם בפ"ר אסור לשבור עצם שיש בו מוח ומשום דאין עדל"ת שבמקדש ועיין בעין משפט בזבחי' שם שציין ועצם לא תשברו בו "שמות י"ב" והיינו בפ"ר ומיני' יליף ר"ש בן מנסי' וכנ"ל ומוכח דאין עדל"ת שבמקדש

ובהכי יש ליישב קושי' תוס' בפסחי' וזבחי' שהקשו איך שייך כאן עדל"ת הא ל"ה בעידנא ולפמ"ש דמראשון ילפי' י"ל לפמ"ש מג"א סי' תמ"ו בשם שיבולי לקט דבמצוה דרבים לא בעי' בעידנא ואף שכ' מג"א דוקא בא' שמוציא רבים י"ח מקרי מצוה דרבים ולא במצות תשביתו שכ"א עושה לעצמו ע"ש מ"מ כבר כתבו תוס' יומא וי"ו ע"ב ד"ה אמר דפסח כיון שבא בכנופי'. הוי כקרבן ציבור ודחי שבת וטומאה אף שאין כל ישראל שותפי' בה ה"נ מקרי מה"ט מצוה דרבים ולא בעי בעידנא הגם שיש לחלק קצת ועיי' יומא נ"א ותוס' חגיגה וי"ו ד"ה קרבן ומכ"ש לר"י דס"ל בפסחי' צ"א דאין שוחטי' את הפסח על היחיד ודאי הו' מצוה דרבים שהרי בא עכ"פ בשותפות שנים ואפי' למ"ד דשוחטין על היחיד דקי"ל כותי' מ"מ עפ"י הרוב נמני' עליו חבורה גדולה כדי שיהא הפסח נאכל על השובע עיי' פסחים ע' והוי מצוה דרבים ולא בעי בעידנא

אמנם קושטא קאמינא דהא ליתא וקושי' מעיקרא לק"מ דנהי דפסח הוי מצוה דרבים היינו עשיית פסח אבל אכילת פסח אפי' למ"ד בפסחי' ע"ח ע"ב דאכי' פסחים מעכבא היינו דבעי' שיהי ראוי לאכול ממנו כזית בשעת זריקה אבל אם ראו' לאכול ממנו כזית בשעת זריקה אינו מעכבא אפי' אינו אוכל אח"כ ואפי' הי' ג"ז מעכב היינו שצריך לאכול ממנו כזית ואף דאיכא מצוה דרמי' עלי' לאכול פסח כמ"ש רמב"ם פ"ח מק"פ מ"מ ז"א אלא בכזית אבל אם כבר אכל כזית כבר קיים מצוה זו ולא רמי' חיוב אקרקפתא דגברא לאכול יותר רק אם יש עוד מבשר הפסח מצוה עליו לאכול כמו שהוא מצוה בכל אכילת קדשים אם יש לו וזה אינו מצוה דרבים שכל א' אוכל בפ"ע וגם הוא עשה דשוה בכל אפי' בנשים בפסח שני דנהי דנשים בשני רשות אבל אם עשתה פ"ש ויש כאן בשר פסח לאכול אז מוח של עצמות מצוה עלי' לאכול כמו אנשים ושפיר פריך ליתי עשה דואכלו את הבשר ולידחי ל"ת דשבירת עצם דעשה דואכלו את הבשר במוח שבעצמות הוא שוה בכל דגם אנשי' אם אין להם בשר אינם מחויבי' שכבר אכלו כזית בשר וגם נשים אם יש להם מחויבי' לאכול. ובזה הנני חותם בברכת תורה ולומדי': עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל