בית שערים אורח חיים קנו

בפסח א' ודורש להם בהלכות פסח השני וכו' והי' לרש"י לציין על ומזהיר על פסח ב' וגם מה הוסיף רש"י על דברי הגמ' ומזהיר על פ"ש אבל כונת רש"י דממאי דמזהיר על פ"ש אין ראי' כקושי' הנ"ל אבל כיון דעמד בפ"ר לא הי' לו לומר בדיני פ"ש רק מאי שצריך גם לראשון אבל הוא דרש להם בהלכות פסח השני מה שאינו שייך לראשון וא"כ מוכח דשואלי' ודורשי'

ובהכי ניחא מאי דהוי ק"ל הא בפסחים פ"ה ילפי' מן ועצם לא לא ישברו בו דפ"ש דאפי' עצם שיש בו מוח אסור לשבור וא"כ מאי ראי' מייתי מהא דמזהיר על פ"ש דשואלי' ודורשי' הא הוצרך ללמדם דאסור לשבור אפי' עצם שיש בו מוח ולפמ"ש א"ש שוב מצאתי בס' או"ח פסחים ה' שהק' ותי' כן

אבל לפענ"ד בלא"ה לק"מ גם שניהם דודאי כיון דשואלי' ודורשי' והוצרך להגיד להם דיני פ"ש ומינה נשמע גם דיני' הצריכי' לפסח ראשון שוב לא הי' צריך להגיד להם הדיני' בפ"ר אבל אי לאו דשואלי' ודורשי' לא הי' להאריך אלא אל תעשו פסח ותו לא והי' לו לומר כל הדיני' על פ"ר ושוב לא יהי' צריך לאמרם בפ"ש רק ככל חוקת הפסח יעשו אותו ומשו"ה נקט בגמ' שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פ"ש ולא נקט שהרי משה עומד בי"ד בניסן ודורש בפסח שני אלא דמזה אין ראי' כקושיות הנ"ל רק מדעמד בפ"ר ומזהיר אזהרות ששייכי' לפסח א' על פסח שני וממנו ילמדו לראשון והי' לו לעשות בהיפך להזהיר על פסח ראשון שעומד בו וממנו ילמדו לפ"ש אע"כ ללמדינו בא דשואלי' ודורשי'

אבל דע עוד כי כל מצוה שנאמר למשה מפי הגבורה נאמרה לו פירושה בע"פ בכל פרטי' ודקדוקי' כמ"ש רש"י ורמב"ן בחומש בכמה מקומות וא"כ כשנאמר לו ועצם לא תשברו בו פי' לו הקב"ה שהוא ללאו והוא אפי' בעצם שיש בו מוח וכן שנה הוא המצוה לישראל ולפ"ז גם אם לא הי' מזהיר על פ"ש היו יודעי' כל זה תדע דאל"כ הלא לא הי' מזהיר על פ"ש אלא ע"י שאלה ואם לא היו שואלי' לא הי' מגיד להם כלום אי אין שואלי' ודורשי' ל' יום קודם ועיי' בב"י וטו"ז או"ח סי' תכ"ט וא"כ מנין היו יודעי' דיני' אלו בפסח ראשון אע"כ שפי' להם כל הדינים בפסח ראשון או שסמך עצמו כיון דדורשי' מעצמו ל' יום קודם במה שצריך לאותו היום מיד כמ"ש טו"ז יפרש להם בפ"ש וא"כ ממנ"פ מוכח דשואלי' ודורשי' דאי אין שואלין ודורשין ע"כ פי' להם כל הדיני' בפ"ר ולא הי' צריך להאריך אלא לומר אל תעשו פסח ואי לא פי' להם בפ"ר וסמך שיגיד להם בפ"ש ע"כ משום דדורשי' מעצמו א"כ נמי מוכח דשואלי' ודורשי' וא"ש. ומהרא"ב ל"ק לי' אלא מנ"ל לדידן דלאזהרה אתי דילמא שא"צ לשבור וכן פי' משה לישראל וע"ז תי' צ"ק דמוכח כן מקרא דכתי' בפ"ש אבל כיון דמוכח כן ממילא ודאי כן שנה משה פרקו נאה לישראל בפ"ר ולא הי' צריך להאריך בפ"ש אלא משום שואלי' ודורשי'

ובגוף קושי' מהרא"ב הנ"ל נ"ל למאי דאמרי' בפסחים פ"ה דמועצם לא תשברו בו דפ"ר הייתי אומר דוקא עצה שאין בו מוח אבל עצם שיש בו מוח הו"א דשובר אפי' הוא לאו כדי לקיים מ"ע דואכלו את הבשר דאתי עשה ודחי ל"ת ולהכי איצטריך ועצם לא ישברו בו דפ"ש דעצם שיש בו מוח נמי אינו שובר עיי"ש ולפי"ז ע"כ ועצם לא תשברו בו דפ"ר ללאו אתי דאי לומר שא"צ לשבור שמא ניקב קרום של מוח הא באמת צריך לשבור כדי לאכול המוח ולקיים מ"ע דואכלו את הבשר אלא די"ל דקו' שלו הי' כיון דבאמת כתי' בפ"ש ועצם לא ישברו בו לעצם שיש בו מוח א"כ דילמא לאו לאזהרה אלא שא"צ לשבור כדי לבדוק קרום של מוח אבל מה הי' קושיתך אלו לא אמר פ"ש הו"א דלא לאזהרה קאתי ז"א דאי לאו ועצם וכו' דפ"ש ודאי מוכח דלאזהרה קאתי וכמ"ש

ומה דק"ל על תי' צ"ק א"כ איך מוכחי' בגמ' מועצם לא ישברו דפ"ש אפי' עצם שיש בו מוח הא צריך ועצם דפ"ש דנידע שהוא לאזהרה. מיהו בזה י"ל לפמש"ל דה"ק כיון דאיצטריך ועצם דפ"ש לאזהרה וע"כ משום דפ"ר הו"א דא"צ לשבור כדי לבדוק קרום של מוח א"כ ע"כ בעצם שיש בו מוח קאי. אבל אכתי קשי' להיפך מנ"ל דלאזהרה אתי דילמא להיפך אי לא הוי כתי' רק בפ"ר הו"א בעצם שאין בו מוח לאזהרה ולהכי כתי' בפ"ש דאפי' עצם שיש בו מוח וא"כ אינו לאזהרה רק שא"צ לשבור כדי לקיים בו מ"ע דואכלו את הבשר או כדי לבדוק קרום של מוח כקושי' מהר"ם הנ"ל וצ"ע. ואולי י"ל דזה אין סברא שימעט קרום מוח שבעצם ממ"ע של ואכלו את הבשר רק משום דאין עדל"ת שבמקדש כדאמרי' בזבחים וא"כ שפיר מוכח דלאזהרת אתי

אלא דיש לי מקום עיון דמלשון הגמ' משמע דילפי' פ"ר מפ"ש דגם ועצם לא תשברו בו מיירי נמי אפי' בעצם שיש בו מוח ואמאי והלא כל הטעם משום דאין עדל"ת שבמקדש והאי קרא בפסח מצרים כתי' ושם לא הי' עול"ת שבמקדש ואמאי לא דחי. ואח"כ עיינתי בתוס' שם בפסחים ומצאתי ששינו לשון הגמ' בזבחים צ"ו וכתבו דאין עדל"ת בקדשים וא"כ הדין הזה תלוי בקדשי' לא במקדש ולק"מ

ומה שהק' תוס' בפסחים שם ת"ל דלא דחי משום דלא הוי בעידנא לפענ"ד לפמ"ש מג"א בסי' תמ"ו בשם שבולי לקט דבמצוה דרבים לא בעי' בעידנא לק"מ דפסח נמי מצוה דרבים ואף שכתב מג"א שם דדוקא במצוה שא' מוציא רבים יי"ח מקרי מצוה דרבים מ"מ כבר כתבו תוס' יומא ו' ע"ב ד"ה אמר דפסח כיון שבא בכנופי' הוי כקרבן צבור ודחי שבת וטומאה אף שאין כל ישראל שותפי' בה ה"נ מקרי מה"ט מצוה דרבים ולא בעי' בעידנא ויש לחלק קצת מ"מ נ"ל כמ"ש ועיי' יומא נ"א ותוס' חגיגה ו' ד"ה קרבן

אך קושטא קאמינא דגוף קושי' מהרא"ב לא נהירא לי דודאי אי ועצם לא תשברו בו הוא ללאו ממילא שפיר ילפי' מיני' נמי דאזלי' בת"ר אבל שנאמר דקרא לא אתי רק לגלות דאזלי' בת"ר ולא צריך לבדוק אחר נקיבת קרום של מוח מ"ש דאפקי' רחמנא בלשון ועצם לא תשברו בו וכי טריפות א' ניקב קרום של מוח יש לנו והלא ח"י טריפות יש וכולם א"צ בדיקה ואינם תלוי' כלל בשבירת עצם ואדרבה מלשון זה משמע דוקא שבירת עצם א"צ כדי לבדוק אבל היכי דא"צ שבירת עצם לבדיקה צריך לבדוק ובאמת א"צ לבדוק כלל אחר שום טריפות ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קמ"ח

שיל"ת ב' אויפאלא ג' ויקרא תרמ"ז לפ"ק

ברכות שמים מעל לאהובי חתני הרב המאוה"ג מהו' גרשון שטער ני' רב בק"ק מ. לודאש יע"א

מה שהקשית למאי דמקשי' מנ"ל משבירת עצם בפסח דאזלי' בת"ר דלמא בדקו קרום של מוח ע"י שאמרו לנכרי לשבור עצם דאמירה לנכרי מותר מה"ת ותי' דילפי' מפסח מצרים דאז הי' להם עדיין דין ב"נ ונכרי לנכרי נעשה שליח כשיטת מ"ב ואסור אמירה לנכרי מה"ת ועיי' פנ"י פ' בא בפסוק כל מלאכה לא יעשה בהם וקשי' לך הא אז לא נצטוו עדיין על הטריפה דיאסר משום ממשקה ישראל וכו' וגו' לא נאמר עדיין מן הבקר להוציא את הטריפה א"כ אפי' ניקב קרום של מוח כשר לפסח וראי' לזה דהא הסכימו האחרונים דבב"נ לא אזלי' בת"ר ועכ"ח כנ"ל

ולפענ"ד לק"מ דנהי דלא נאמרה עדיין דיני טריפה מ"מ גנאי להקריב ק"פ מן דבר שעתידה תורה לאסור לישראל והרי אפי' בנח כתי' שהקריב קרבן מן הבהמה הטהורה ואחכז"ל שעתידה להיות טהורה לישראל ועיי' רש"י ורמב"ן פ' נח וזה פשוט

ועוד נ"ל דהרי כל הדינים שנאמרו בפ' פסח מצרים נאמרו גם לדורות אחר מ"ת וא"כ ע"כ גם פסח מצרים הי' באופן שהוא כשר אחר מ"ת וכיון דטריפה פסול אחר מ"ת גם עכשיו הי' פסול ומוכח דאזלי' בת"ר ויהי' כשר אחר מ"ת וא"כ גם עכשיו כשר אף דבב"נ לא אזלי' בת"ר מ"מ הלא בב"נ עדיין לא נאמר פסול ואי' טריפה רק משום שיהי' פסול ואסור אחר מ"ת וכיון שאז יהי' כשר גם עכשיו כשר דדיו לבא מה"ד להיות כנדון אבל האחרונים כתבו שפיר דאי לא אזלי' בת"ר ואינו כשר אחר מ"ת אלא בבדיקה ושבירת עצם ע"י נכרי דמותר מה"ת א"כ קשה איך הי' כשר פסח מצרים כיון דעכשיו אמירה לנכרי אסור מה"ת אף שיהי' מותר אחר מ"ת. וראי' דפרשת פ"מ נאמרה לדורות שהרי פ' פסח ראשון לא נאמרה רק בפ"מ ותדע דלא נאמרה ונשנית בסיני דהא לא נאמרה רק לישראל ואי נאמרה לב"נ ונישנית בסיני לזה ולזה נאמרה כדאמרינן בסנהדרי נ"ט ע"ש

אבל אני תמה עליך הרי בהדי' מבואר בע"ז דף וי"ו דקרבן טריפה פסול בב"נ ע"ש ומה דק"ל א"כ מה מהני רוב הא בב"נ לא אזלי' בת"ר נ"ל דבר חדש דאף לסוברי' דאברהם וזרעו יש להם דין ב"נ עד מ"ת לחומרא היינו דוקא במצות שהם שווין בה עם שאר ב"נ דהיינו שבע מצות ב"נ אבל בענין המצות שמיוחדי' בה אברהם וזרעו שאין נוהגי' בשאר ב"נ בענין זה הם כלאחר מ"ת ודינם בהם כישראל לאחר מ"ת אפי' לקולא וא"כ מצות ק"פ שהוא מצוה מיוחדת להם דינם בזה כישראל ושפיר אזלי' בת"ר כמו אחר מ"ת וזה כלל גדול בדין זה לפענ"ד

ובזה נדחה גם תי' שלהם דנכרי לנכרי נעשה שליח דבענין שבירת עצם בפסח שהוא מצוה מיוחדת לבני יעקב בזה דינם כישראל ואין נכרי נעשה שליח שלהם. מיהו בלא"ה תירוצם תמוה הא מבואר בגיטי' כ"ג בגמ' ותוס' וקידושי' בסוגי' דשליחות דמילתא דליתא בדנפשי' ל"ש שליחות כלל. ועוד דלמאי דמסקי' בגיטי' שם דלא דרשי' מה אתם ישראל אלא מה אתם בנ' ברית ופירש"י מהולי' ובאו בברית מצות ע"ש א"כ פשיטא דזרע אברהם שהם בני ברית מילה ומצות ג"ה ועכשיו נצטוו גם בפסח נהי שאין להם דין ישראל מ"מ נקראי' בני ברית ואין הנכרי נעשה שליח להם דאינו דומי' דאתם אפי' לדעת מ"ב. ואני