בית שערים אורח חיים קנה

בחומש פ' בחקותי ועי' רמב"ן בהשגות לס' המצות שורש ג' ד"ה וכן אות ה' שכ' כי אין ביטול למצוה אלא מפני שאינה נוהגת לא משני שאינה צריכה אילינו. וד' יחנינו ויברכינו בכל הברכות שבתורה. עדי יבנה בית הבחירה כנפשך ונפש חותנך הדוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קמ"ה

שיל"ת ב' אויפאלא יום ב' לס' ראשי המטות תרנ"ח לפ"ק

שלום לך אהובי תלמידי הרבני החו"ב מו"ה יודא ני' הירש

על דבר מי ששכח לומר יעו"י בתפלת שחרית דר"ח ולא נזכר עד אחר תפלת מוסף והורה המורה שיניח תפילין שנית ויברך עליהם ויתפלל ח"י ברכות ואתה הבאת ראי' דאם מתפלל לתשלומי' א"צ להניח תפילין מרסי' ק"ח דכתב המחבר טעה או נאנס ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים הראשונה מנחה והשני' לתשלומים ואם היפך לא יצא ידי תפלה שהוא תשלומין וכו' ותמהו טו"ז ומג"א דמה שינוי יש כאן בתשלומי' דנימא שהראשונה הי' לתשלומי' ואי נימא שצריך להניח תפילין לתשלומין שפיר הוי שינוי ואף שמג"א סי' ל"ז הביא בשם תשו' מ"ע להניח תפילין גם בתפלת המנחה מ"מ אנן לא נהגי' ואיכא היכר. ולפענ"ד ראי' זו אינני מכיר דהרי כתב שם בשו"ע וכן הדין בכל מקום שצריך להתפלל תפלה לתשלומין והיינו גם במוסף ומנחה או מנחה ומעריב ושם ודאי קשה מה שינוי יש

ומסברא נראה דצריך להניח תפילין דהא דצריך להניח תפילין בשעת ק"ש אף שאין מניחין כל היום הוא מדאמרי' בברכות י"ד ע"ב כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו אבל מה שמניחין בתפלת שחרית הוא רק משום דמצותן כל היום אלא מפני שצריכין גוף נקי וכו' על כן נהגו שלא להניחם כל היום אבל בשעת תפלה בקל יכול להזהר וכמו"ש טור וב"י סי' ל"ז וא"כ מ"ל בעיקר תפלה ומ"ל בתפילת תשלומין [ועיי' באה"ט או"ח סי' תכ"ב סק"ב שנראה קצת להיפוך ממ"ש] והא דאין מניחין תפילין בתפלת המנחה והמ"ע בתשו' סי' ט"ל צווח ככרוכי' ע"ז נראה כמו דקיי"ל בסי' קכ"ט דאין נשיאת כפים במנחה משום דשכיח שכרות מה"ט נמי אין מניחין תפילין במנחה ואם כנים דברי ממילא נדחה ראיתך דאם מתפלל תשלומי' במנחה אין מניחין תפילין גם בתשלומי' מה"ט דשכיח שכרות אבל אם מתפלל תשלומים בשחרית שפיר מניח תפילין דאז ל"ש שכרות ובקל יוכל ליזהר בשעת תפלה

ומ"ש שלא לברך עליהם לפי המבואר במג"א וטו"ז סי' כ"ה סי"ב שאין לברך עליהם רק כשחולצן ליכנס לבית הכסא לפענ"ד נראה דצריך לברך דהא כתב מג"א שם סקכ"ב משום דאין רשאי לילך בהם לביה"כ ואידחי לי' ע"ש וה"נ כיון דבר"ח חולצן קודם תפלת מוסף כמבואר סוסי' כ"ה וא"כ כיון דהמנהג לחלוץ קודם מוסף הוי תפלת מוסף הפסק כיון דהמנהג שלא לילך בהם בשעת תפלת מוסף וכ"ש במקום דאומרי' במוסף קדושת כתר ושפיר צריך לברך. ועוד דעכ"פ בשעה שעומד בתפלת מוסף לא הי' רשאי להניחם ועי' באו"ח סי' צ"ז ס"ד ודמי להא דאמרי' בחולי' פ"ז מישתא וברוכי בהדדי לא אפשר והוי הפסק וצריך לברך ומ"ש כיון שדרך העולם להניחם ע"ד שיהיו עליו בשעת ק"ש ותפלה א"כ דעתו לפטור עד שיתפלל תפלה כתיקונה לא נ"ל דהוא מילתא דלא שכיח שישכח יעלה ויבא ולא יזכור עד אחר תפלת מוסף ולא אסיק אדעתי' לפוטרם בברכתו. ובזה אמלא כפי קוצר. וכ"ט לא יבצר. כנפש רבך הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קמ"ו

שיל"ת ב' אויפאלו ד' וירא תרנ"ח לפ"ק: שוכ"ט לבני אהובי הרבני החריף ובקי. זך ונקי מו"ה יודא צבי ני' בק"ק שאראש פאטאק יע"א

קבלתי מכתבך וכו' ומה שתמהת על ב"י או"ח סי' תכ"ט שכתב ונראה דה"פ דמס' סופרים וכו' דמשמע מכל דבריו שם שבר"ח ניסן לא הקריב שום נשיא רק ביום שאחר ר"ח התחילו להקריב שהוא נגד גמ' ערוכה בשבת פ"ז דתנא אותו יום נטל עשר עטרות וא' מהן ראשון לנשיאי' וכו' אלמא דבאותו יום שהוקם המשכן התחיל הקרבת הנשיאי'. עי' רמב"ן בחומש פ' נשא בפסוק ויקריבו נשיאי ישראל שהביאו את העגלות מלאי' בקרבנותם לפני המשכן והשם צוה קח מאתם וכו' ואח"כ לקחו הנשיאי' את קרבניהם מעל העגלות ויקריבו אותם לפני המשכן כי הי' חושבי' להקריב הכל בו ביום וכו' והשם צוה נשיא א' ליום יקריבו ע"ש וא"כ שפיר יכול להיות שצוה שהראשון יקריב למחרתו כמ"ש ב"י ומ"מ הי' ר"ח ראשון להקרבת הנשיאי' קרבניהם לפני המשכן אבל לא הקריבו על המזבח עד יום אחר ר"ח הם מדוייק בלשון הגמ' ראשון לנשיאים ולא קאמר ראשון לקרבן נשיאי' וגם רש"י פי' ראשון להקרבת הנשיאי' לחנוכת הבית ולא פי' לחנוכת המזבח לפי שאין פי' להקרבת נשיאי' ע"ג המזבח רק להקרבת נשיאי' לפני המשכן וזה לא הי' דוקא לחנוכת המזבח רק גם עגלות ובקר לשאת המשכן והי' לחנוכת הבית

ומה שהכריח הב"י לפרש כן הוא עפמ"ש תוס' שם בשבת הא דלא חשיב ראשון להקמת המשכן משום דאמרי' במדרש שכל ז' ימי המילואי' הי' משה מעמיד את המשכן ומפרקו ויש אגדות חלוקות בזה ומס' סופרי' ע"כ לא ס"ל כן מדחשיב א' בניסן יו"ט לפי שהוקם המשכן ומנ"ל הא דילמא הוי יו"ט משום הקרבת הנשיא כמו שאר ימים אע"כ דנשיא ראשון לא הקריב עד למחר. ולפ"ז בלא"ה אין תמיהתך תימא שהם אגדות חלוקות כאשר הם חלוקי' ביום הקמת המשכן. ואפשר עוד כיון שכל נשיא עשה יו"ט ביום הקרבת קרבנו לא ניחא לי' לב"י שהנשיא הראשון יפסיד יו"ט בלילה שלפניו ומקצת היום

ומה שהערת על מ"ש ב"י דמשכחת ה' ב' ה' בניסן אחה"פ לבני א"י שאין עושין פסח אלא ז' ימים ונשאר מניסן אחה"פ ח' ימים ואם חל יום א' של פסח בה' משכחת ה' ב' ה' ובזמן שמקדשי' ע"פ ראיי' משכחת ב' ה' ב' שחל יום א' דפסח ביום ב' וק"ל דאם חל יום ראשון ש"פ ביום ב' או ה' א"כ הוי יום ב' או ה' שאחה"פ א"ח והרי אמרי' בסוכה, מ"ה ע"ב כל העושה איסר לחג וכו' כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן וילפי' לי' מקרא ופירש"י בלשון ב' וי"א יום אחר החג וא"כ אסור להתענות בו ואיך התענו התלמידי'. כבר דברו מזה מג"א ומחה"ש סוס"י תכ"ט ע"ש אבל לפענ"ד לק"מ דודאי מי שבטוח בעצמו שלא יבא לידי עבירה ע"י אכילה ושתיה ומשתה ושמחה אם עושה איסר לחג באכילה ושתי' הוי כאלו בנה מזבח ושולחנו של אדם מכפר עליו אבל מי שמתירא לנפשו שמא מתוך משתה ושמחה באו לידי עבירה כמ"ש הטור שם דמה"ט מתעני' באשכח אחה"פ ואחר סוכות ודאי א"צ לעשות איסר לחג באכילה ושתי' ולהוסיף חטא על פשע ומותר להתענות בא"ח וקרא דסוכה אסמכתא בעלמא ויש ליישבו דשני פירושי' של רש"י אמת וה"פ דקרא אסרו חג בעבותי' שאוסר היו"ט באכילה ושתי' שלא יבא לידי עבירה אז הוא עד קרנות המזבח כאלו הקריב קרבן ואז וי"א יום אחר החג אבל מי שא"י לאסור החג בעבותי' שלא יבא לידי עבירה שפיר מותר להתענות יום אחר החג

ובזה יש ליישב קושי' הב"י שם עמ"ש הטור ונ"ל דהנך נ"י אחה"פ קאמר כמו שרגילי' באשכנז וכו' ותמה ב"י הא באשכח מתעני' אחר ניסן והתלמידי' הי' התעני' בניסן ולפמ"ש א"ש דקאמר שמתעני' בניסן אחה"פ והרי לא משכחת לה אא"כ מתעני' בא"ח והרי אסור להתענות וע"ז תי' כמו שרגילי' באשכנז וכו' ושמא מתוך כך באו לידי עבירה וכו' כן התלמידי' מותרי' להתענות בא"ח ואין מצוה באכילה ושחיי' אם יש לחוש שמא מתוך כך יבואו לידי עבירה וא"ש. ובזה אומר שלום לך ושלום לעזרך מקודש כנפשך ונפש אביך הדוש"ת באהבה: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קמ"ז

שיל"ת ב' אויפאלו אור ליום ב' ויקרא תרמ"ז לפ"ק

שוכ"ט לידידי הרב המופלג הוותיק מלא עתיק כמו"ה שלום ני' רב בק"ק ווערבאץ

יקרתו הגיעני ועתה באתי על ד"ת על דבר קושיתו וכבר עוררני בקושי' זו בימים אלו חתני אהובי הרב המאוה"ג מוהרג"ש ני' הרב מלודאש אשר שאל ודרש שלשים יום קודם לפסח בהלכות פסח אהא דאמרי' פסחים דף ו' שואלי' ודורשי' בה' פסח למ"ד יום קודם הפסח וכו' מ"ט דת"ק שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר על פסח שני וכו' ופי' תוס' דלא הי' צ"ל אלא אל תעשו פסח ותו לא והקשה דשעה"מ פ"י מק"פ הק' בשם מהר"א ברודא מנ"ל דועצם לא ישברו בו לאזהרה אימא דא"צ לשוברו קאמר דסד"א שמחויב לשבור שמא ניקב קרום של מוח כדאמרי' בחולין י"א משו"ה אתי קרא לגלוי דא"צ לשבור דאזלי' בת"ר ודומי' דהכי אמרי' בזבחים ס"ו מאי ולא הבדיל א"צ להבדיל ועי' בתוס' שם דמכל לאוי' שבתורה לא ק"ל וכו' ותי' בשם צ"ק דהא בפסח שני נמי כתי' ועצם לא ישברו בו וע"כ ללאו כתי' א"כ מאי ראי' מייתי מעשה שעמד בפסח א' ומזהיר על פסח שני הא אם לא הי' אומר דיני פ"ש לא היינו יודעי' דועצם לא תשברו תש לאזהרה אתי

עיי' בר"ן שם שכ' ולא מייתי ראי' מפני שהשיב להם דלא סגי בלא"ה אלא שלא הי' להאריך ולפרש כל דיני פ"ש ע"ש וא"כ לק"מ דנהי שהי' צ"ל להם שיעשו פ"ש ועצם לא ישברו בו דמזה נ"מ גם לפ"ר אבל לא הי' צריך להאריך בשאר דיני פ"ש שאינם שייכי' לראשון וע"כ משום דשואלי' ודורשי' וזה מדוייק בלשון שכתב שהרי משה עומד