בית שערים אורח חיים קנד

מ"ל חי' לאו מ"ל אי' כרת אלא משום דמיירי באי' כרת דנדה נקט כרת או אולי משום דכ' דאסור מה"ת ואזיל לשיטתו בכ"מ בדעת הרמב"ם דרק בס' כרת סדאו' לחומרא מה"ת אבל לדידן דסדאו' מה"ת לחומרא בכל האיסורי' אסור מה"ת בכה"ג וא"כ במטיל מום בקדשי' בזה"ז נמי כיון דאם יבא ב"ד היום ויהי' ראוי לגופא עביד איסורא למפרע שפיר הק' חת"ס אמאי מותר להטיל מום ולהביא עצמו למקום שיבא לעבור על אי' תורה

מיהו למ"ש חת"ס עצמו חלק ששי סי' צ"ח ליישב קושי' תוס' דהתם גבי כהנים לא חיישי' לדבר שאינו מצוי אבל בעירובין מתחילה נכנס לאותו ספק ונדר ביום שב"ד בא וכיון שנכנס לאותו ספק צריך לחוש לו ע"ש וא"כ במטיל מום בקדשים שלא נכנס לאותו ס' אין כאן חשש ולק"מ. אלא שכ' שם דהוצרכו לתירוצם דבדבר אי' חיישי' לחשש זה משום האי דביצה ה' דחיישי' לשמא יבנה ביהמ"ק. אבל לפענ"ד מהאי דביצה לק"מ וכמ"ש תוס' ריש יומא דלמיתה לזמן מרובה חיישי' ולזמן מועט ל"ח ה"נ הכהנים מותרי' לשתות יין ואין להם לחוש שמא היום יבא ב"ד שזה זמן מועט אבל התם בביצה חיישי' שמא ער ר"ה הבא יבא משיח שהוא שנה שלימה וזמן מרובה שפיר חיישי' ולק"מ

ועוד נ"ל לפמ"ש תוס' נדה מ"ד ע"ב ד"ה דקי"ל שהקשו אהא דאמרי' בשבת קל"ו דעגלה דאישתחיט ביום ז' אסור משום דפסק הלכה כרשב"ג דאם לא שהה ז' ימים ספיקא הוי ואמאי לא אזלי' בת"ר ותי' דנפלי' הוי מיעוט דשכיח ודבר ההוה הוא ולכך החמירו חכמי' וכו' ופי' דג"מ ביו"ד סי' ט"ו כיון דע"כ ודאי יש מיעוט נפלי' בעולם והס' הוא בכל הבהמות א"כ בודאי יכשל פ"א במיעוט נפלי' לכן החמירו ע"ש ולפ"ז תקשי אמאי כהנים מותרים ביין משום שעברו כמה שנים ולא בא והלא פ"א ודאי יבא והם שותים בכל יום וא"כ ודאי יכשלו ח"ו פ"א. אך זה שיבוש דנהי דודאי יבא פ"א מ"מ בכל דור אינו ודאי שיבא בדור זה ולכן כל הכהנים שבדור מותרי' ביין דאמרי' שלא יכשלו כלל ולא חיישי' שיבא ב"ד בימיהם אבל בביצה שם דגזירת חכמים בביצה ביו"ט שני של ר"ה הי' לכל הדורות הבאי' ואם לא יגזרו הלא פ"א ודאי יבנה בהמ"ק ויאמרו אשתקד מי לא אכלנו וכו' ולכן שפיר חיישי' לשמא יבנה בהמ"ק ולק"מ

ומה שהבאת שהפליתי חיזק בריחו פר"ת והעלה שגם דעת הרמב"ם כן. הנה בתשו' אחת [עי' לעיל סי' קמ"ב] הוכחתי בראיות ברורות מדברי הרמב"ם פ"ד דנזירות הי"א דהרמב"ם לא ס"ל כפר"ת רק כפי' הפשוט ביום שב"ד בא ממש וקשה עלי להעתיקם כ' רב הוא. אמנם מה שהביא פליתי ראי' לפר"ת מהא דפריך בגמ' דקאי אימת דקנדר אילימא דקאי בחול כיון דחל עלי' נזירות היכי אתי' שבתא ומפקעא לי' ואי איתא דהפי' בא ממש תקשי הא כיון דעבר היום ולא בא הנזירות של אותו יום הוא בטעות א"כ מהיכי תיתי יהי' אסור בשבת אע"כ כפר"ת דהפי' ראוי לבא. לפענ"ד אינה ראי' כלל דכבר פרש"י שם כיון דחל עלי' נזירות בע"ש ומיספקא לי' דילמא אתי משיח היום לב"ד הגדול היכי משתרי לשתות למחר בשבת ליחוש דילמא אתי לב"ד הגדול מאתמול והנה מה שדייק רש"י דחל עלי' נזירות בע"ש הוא שפת יתר דהא אפשר דחל עלי' נזירות בשאר ימים ואז ג"כ אסור בשבת וגם אח"כ דייק רש"י דילמא אתי משיח היום ושוב דייק בלשונו למחר בשבת וגם סיים דילמא אתי לב"ד הגדול מאתמול אלא דרש"י בא ליישב קושי' פלתי דודאי משום חשש דחל עלי' נזירות בשאר ימים שמא בא בהם ב"ד לא הי' אסור בשבת דאם הי' בא בשאר ימים כבר הי' ביאתו מפורסם בשבת וכיון שאינו מפורסם ודאי לא בא והוי נזירות בטעות כקו' פלתי רק קו' הגמ' הי' שמא בא לב"ד הגדול בע"ש וחל עלי' נזירות וגם בשבת עדיין יש ספק זה שמא נזירות הוא מע"ש ואינו בטעות דבאמת ב"ד בא מאתמול בע"ש לב"ד הגדול ועדיין לא נודע ביאתו בשבת ולק"מ קושי' פליתי דבשבת עדיין לא ידעי' שהי' נזירות בטעות. ובהכי ניחא דהמתין בקושי' זו עד אחר שחידש דאף דאין אלי' בא מע"ש מ"מ משיח אתי. שוב מצאתי בחי' ריטב"א שם שהק' קושי' פלתי והוכיח מזה כפר"ת ופלא בעיני על מאורי אור שלא שתו לבם שרש"י נשמר מזה

ומ"ש ליישב קו' חת"ס דחשש שמא יבא ב"ד הוא רק חששא דרבנן ונזיר ג"כ רק מדרבנן אסור לשתות יין וא"כ שפיר מותר הטלת מום בקדשים בזה"ז מה"ת דלא חזי לא לגופא ולא לדמים דל"ח לביאת ב"ד מה"ת ומדרבנן באמת אסור להטיל מום גם בזה"ז וכ"כ מהרמ"ש יו"ד סי' רי"ג ורי"ד. איברא ודאי חששא דאו' ובמאכ"ת אישתמיטתי' הא דאמרו שם בגמ' האי תנא ספוקי מיספקא לי' אי יש תחומין או אין תחומין ולחומרא ופירש"י ומשו"ה אסור בחד בשבא ולחומרא ועי' בלח"מ פ"ד' דנזירות דהאי סוגי' אתי' כר"ש דס' נזירות להחמיר ואי נימא דאפי' בחול אסור רק מדרבנן א"כ בשבת ויו"ט דהוא ס' הו"ל סד"ר ולקולא ולא אמרי' בזה ס' נזירות להחמיר אע"כ דבחול אסור מה"ת משום ס' מנזירות להחמיר והוי נזיר מה"ת לכן בשבת דהוי ס' אזלי' לחומרא וידעתי שהרבה ראשוני' פירשו ולחומרא לענין תחומין עי' באשר"י ובריטב"א

ומה שהבאת ראי' שהוא רק חשש דרבנן מסוכה מ"א ור"ה ל' וכמשפרש"י שם ד"ה מדרבנן כלומר הוא בא לגזור עליו משום האי טעם דלעיל דשמא יבנה. לא כונת יפה דודאי החשש שמא יבנה המקדש הוא חשש מה"ת אלא דהתם כיון שלא נבנה בהמ"ק ביום הנף כשהאיר המזרח אפי' אם יבנה ודאי עוד באותו היום מ"מ האיר המזרח מתיר וכדאמרי' התם להדי' אילימא דאיבני בשיתסר הרי האיר המזרח התיר ומשו"ה אינו אסור רק מדרבנן שמא לשנה הבאה יאמרו אשתקד מי לא אכלנו בהאיר המזרח וכו' ואין זה ענין כלל לנ"ד

ומה שהבאת קושי' מעין החכמה על תוס' שבועות י"ד ע"ב ד"ה אין שהקשו בר"ה ל' גבי הא דתנן יום הנף כולו אסור קאמר התם דאיבני בלילה דאיבני בחמיסר והא אין בונין ביהמ"ק בלילה וביו"ט ותי' דבהמ"ק דלעתיד שיהי' עשוי מאליו בי"ש וכו' שפיר יכול להיות ביו"ט ובלילה ע"ש והק' הא א"כ אינו נבנה ביום הנף רק בעצרת כדי שיתקדש בשתי לחם שהם חמץ דהא דאינו מתקדש בחמץ היינו רק משום דלא אפשר דאין בונין בהמ"ק בלילה וביו"ט אבל האי דאפשר צריך להתקדש בחמץ דוקא בעצרת וכתבת לתרץ דביהמ"ק שהוא בי"ש קדוש ועומד וא"צ קידוש ואי דא"כ אין נ"מ בדיני' אלו דמה דהוי הוי ז"א דאם תהי' הגאולה בעתה יהי' הבנין בידי אדם כמ"ש רמב"ם פי"א ממלכי' דמשיח יבנה המקדש ושפיר איכא נ"מ בדיני' אלו אבל ריב"ז חשש מגאולת אחישנה ויהי' הבנין בי"ש בלילה וביו"ט ביום הנף דא"צ קידוש עכ"ד ונראי' הדברי' דבהמ"ק בי"ש א"צ קידוש ולק"מ

ואני אומר דמעיקרא לק"מ מכמה טעמים חדא דכיון דכל העזרות שנבנו בידי אדם אי אפשר להתקדש בחמץ א"כ ע"כ לא הוקש קידוש עזרה לירושלים רק לענין דבר שנפסל ביוצא ממנו ולא לענין חמץ רק אדרבה מתקדש במצה וכיון שדין העזרות ע"כ להתקדש במצה א"כ גם הבנין בי"ש צריך להתקדש במצה דוקא ולא בחמץ ומאי חזית דמדמית לי' לירושלים אדרבה מדמי לי' לשאר מקדשות וא"ש

ושנית דודאי אם הגיע זמן הגאולה ובנין בהמ"ק ביום הנף בין בעתה בין באחישנה לא חשיב זה אפשר להמתין בבנינו עד עצרת וגדולה מזו כ' רש"י ותוס' שם בשבועות בע"א ד"ה אין שהק' איך נתקדש בימי יושיע ושלמה למ"ד אין מנחה בבמה וכ"ת במנחת העומר הא בימי שלמה הי' הקידוש בסוכות ותי' בתי' השני כיון דלא אפשר לא צריך והא דקאמר אין מתקדשת היינו היכי דאפשר כגון שבאי' להוסיף על העזרה ותקשי האיך מקרי זה לא אפשר הא הי' אפשר להמתין עד עצרת אעכ"ח דלשהות בנין בהמ"ק עד עצרת מקרי לא אפשר והא דפריך שם באפשר לקדש בחמץ בעצרת היינו רק מבא להוסיף על העזרה דלענין הוספה מקרי אפשר להמתין עד עצרת או אפשר דקו' הגמ' לא הי' רק אמאי לא קאמר נמי דמקדשי' בחמץ אם אפשר וכגון שאירע שבוני' או מוסיפי' בעצרת אבל להמתין בבנינו עד עצרת מקרי לא אפשר

ושלישית הרי אמרי' שם דט"ו דלמ"ד קדושה ראשונה קידשה לשעתא וקידשה לע"ל א"צ קידוש ועזרא זכר בעלמא הוא דעביד וא"כ כיון דבאמת ריב"ז מה"ת קאמר אלא ר"י הוא דטעי וסבור דמדרבנן קאמר א"כ אפשר דס"ל לר"י דריב"ז סובר קידשה לע"ל וא"צ קידוש ושפיר יבנה המקדש ביום הנף ולק"מ

ומה"ט לא נ"ל מ"ש דבהמ"ק דבי"ש לא בעי קידוש דהרי חזי' דלמ"ד קידשה לע"ל לא בעי קידוש אף שהמחיצות והחומות חדשי' רק המקום שהמקדש עומד עליו בעי קידוש ועי' תוס' די"ד ד"ה אמטי וע"י שהמקום שהמקדש נבנה עליו נתקדש קדוש הבנין כל מה שהי' בלבם לקדש א"כ נהי שיהא הבנין בי"ש אבל המקום שעומד עליו אינו בי"ש והמקום בעי קידוש למ"ד לא קדשה לע"ל ועי' ברמב"ם וראב"ד בהשגות פ"ו מה' בית הבחירה הי"ד ודברי ראב"ד שם תמוהי' שכ' דאפי' למ"ד קדשה לע"ל היינו דוקא שאר א"י אבל לא ירושלים ומקדש והרי בגמ' הנ"ל אמרי' להדי' למ"ד קדשה לע"ל לא בעי קידוש אף ירושלים ועזרות ועי' כ"מ שם והדברים ארוכים ואכ"מ

ומ"ש מדברי הרמב"ם פי"א ממלכי' שכ' על המלך המשיח יבנה המקדש משמע שיהי' בידי אדם וניחא לך שאם יהי' בעתה יהי' בידי אדם אינו כלום דכי הפי' ברמב"ם ובונה המקדש בידים אתמהה אפי' אם יהי' הבנין בידי אדם אין משיח בונה בידים אלא בציווי ועי' רמב"ן בחומש פ' וישב בפ' והנה אורחת ישמעאלי' באי' ויגיד עליו ריעו ומקבץ נדחי ישראל דודאי אין הפי' שיקבצם בידים וא"כ גם אם הבנין בידי שמים שייך ובונה המקדש עפ"י דיבורו של מלך המשיח וצדקתו ועל ידו ועי' רמב"ן הנ"ל בנסים שעשה מרע"ה פעמים תלה בד' ופעמים בשליח מרע"ה ויבנה בי"ש ע"י משיח. ובפרט מרמב"ם אין ראי' שכתב בפי"ב שם שבימות המשיח לא יתבטל דבר ממנהגו של עולם ואולי ס"ל שגם בנין המקדש יהי' בידי אדם אך אין ראי' דס"ל כן דאפשר עולם כמנהגו נוהג בדברים תמדיים אבל נס לפי שעה כבר הי' לעולמים ומכ"ש שכתב שם ה"ב שאלו הדברים לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו עיי"ש בה"א. אבל מה דתמי' לך אם יבנה בי"ש וא"צ קידוש מה נ"מ בדיני' אלו אין חידוש בזה כי התורה לא תסמוך דיני' על הנסים כמ"ש רמב"ן