בית שערים אורח חיים קנג

לא משום איסו' תחומין וספק נזירות להקל א"כ בכל יומא נמי הוי רק ספק אם יבא או לא אף דליכא איסו' תחומין ונימא ספק נזירות להקל. אמנם לק"מ דהא דאמרי' ספק נזירות להקל היינו משום דלא מחית אינש נפשי' לספיקא כדאמרינן נדרים י"ט ונזיר ל"ד והרי הכא שנדר ביום שב"ד בא עכ"ח נכנס לאותו ספק וכמ"ש חת"ס ול"ש ספק נזירות להקל ולהכי אסור בימות החול אבל בשבת ויו"ט שפיר מותר כיון דיש ספק אם ראוי לבא בשבת ויו"ט משום איסו' תחומין א"כ נהי דנכנס בספק שמא יבא שמא לא יבא היינו ביום שעכ"פ בודאי ראוי לבא אבל בשבת ויו"ט שיש ספק אם ראוי לבא דהוי כעין ס"ס שמא אינו ראוי לבא ואת"ל אין תחומין וראוי לבא מ"מ שמא לא יבא שפיר לא מחית נפשי' לספק זה ואמרי' ספק נזירות להקל וא"ש

אך לכאורה הא ליתא למ"ש תוס' שם דבחול ביום שנדר בו מקרי אינו ראו' לבא אם לא אתי אלי' מאתמול וא"כ אי נימא דלרמב"ם משו"ה שרי בשבת ויו"ט אם נדר בו ביום משום דלא מחית נפשי' לספיקא דראוי לבא א"כ גם בחול אמאי אסור ביום שנדר בו הא הוי ספק ראוי לבא בו ביום שמא לא אתי אלי' מאתמול. אבל לק"מ דרמב"ם ס"ל דלמסקנא דקאמר האי תנא ספוקי מיספקא לי' אי יש תחומין וכו' הדר בי' ממאי דהוי ס"ד דאלי' בא קודם משיח אלא בא אח"כ יום א' לפני מלחמת גוג וכמש"ל אלא דבשבת ויו"ט שרי משום דיש ספק אי יש תחומין או אין תחומין וס' נזירות להקל משום דלא מחית נפשי' לספק ראוי לבא ומאי דקאמר בגמ' לחומרא היינו לענין תחומין ועי' ב"י סי' ת"ד ועי' פלתי ובחול אסור אפי' באותו יום שנדר משום דנכנס לספק זה ול"ה ספק ראוי לבא משום דלא אתי אלי' מאתמול דאין אלי' בא קודם ב"ד כלל וא"ש

ולפ"ז ניחא דתוס' נמי ס"ל כשיטת רמב"ם וק"ל לפי המסקנא אמאי אסור בחול ביום שנדר בו והלא משיח ב"י יש לו לבא תחילה ועדיין לא בא ואף דאפשר שבא לב"ד הגדול מ"מ הוי יום שנדר בו ספק אי ב"ד ראו' לבא ולא נכנס להאי ספק ולישתרי. אך כ"ז לפי' קמא דיום שב"ד בא היינו שבא באמת ולא מחית נפשי' רק לספק בא באמת ולא לספק ראוי לבא אבל לפי' ר"ת דפי' ביום שב"ד בא בו היינו ראוי לבא שפיר אמרי' דנכנס לספק ראוי לבא ול"ק ממשב"י כיון דאפשר שכבר בא לב"ד הגדול הו"ל רק ספק ראוי לבא ומתחילה נכנס לספק זה ושפיר אסור בחול ביום שנדר בו משא"כ בשבת וי"ט שרי דנהי דנכנס לספק במציאות מ"מ לספיקא דדינא אי יש תחומין לא נכנס ושוב אמרי' ספק נזירות להקל וא"ש

ואחרי כל הבא נשובה ונחקורה בקושיתו ואני תמה על תמיהתו ומ"ט לא קשי' לי' גם בשבת למאי דקי"ל תחומין דרבנן כמ"ש הטור סי' ת"ח איך דחי' זמן הגאולה בשביל איסו' דרבנן ואם יאמר דתנא דברייתא ס"ל כמ"ד תחומין דאו' אכתי תקשי להפוסקים בסי' ת"ד דיש תחומין למעלה מיו"ד משום דאמרי' בגמ' תנא ספוקי מיספקא לי' וכו' ולחומרא לענין תחומין עי' ב"י שם ומה ראי' הוא זו הלא כאן קיימי' אי תחומין דאו' ושפיר לחומרא אבל לדידן דתחומין דרבנן מנ"ל דלחומרא דילמא לקולא או אפשר דוקא אי תחומין מה"ת מספקא לי' לתנא אי גזרו למעלה מיו"ד אטו תוך יו"ד אבל אי דרבנן פשיטא לי' דאין תחומין למעלה מיו"ד. אבל לפענ"ד לק"מ מתרי טעמי חדא כמ"ש ראשונים בהאי דלא אמרה תורה שלח לתקלה אף דאין מבטלי' איסו' לכתחילה רק דרבנן מ"מ לא יתכן שיהא זמן מצוה מה"ת מה שאסרו חכמים אח"כ וכך אני אומר דמעולם לא הוקבע זמן גאולה וביאת המשיח בעבירת איסור דרבנן ולא יתכן שיקבע הקב"ה גאולתינו ופדות נפשינו במה דאסרו חכמים אח"כ כי גנאי הוא שיהי' הגאולה בכה"ג וממילא אין כאן דחיית זמן גאולה כלל וזה דלא כטו"א בר"ה י"א שכתב אי תחומין דרבנן א"ש דזמן בעתה פי' בניסן לר"י ולר"א בתשרי וכשאסרו חכמים תחומין נדחה זמן זה אלא דמעולם לא הוקבע זמן גאולה בעבירת דבר שאסרו חכמים אח"כ ולק"מ

וזאת שנית דמאן יימר דמשום איסור דרבנן דהיינו תחומין אם הגיע זמן הגאולה ביו"ט מאחרי' את הגאולה אחר יו"ט דילמא באלו אמרו מקדימים לפני יו"ט ולא מאחרי' ואפ"ה מותר ביין ביו"ט אי יש תחומין משום דבן דוד בודאי לא בא ביו"ט משום תחומין ואי הי' זמן גאולה ביו"ט הי' בא לפני יו"ט. וא"כ אין דוחי' הגאולה כלל מפני איסור דרבנן רק מקדמי' ויחוש גאולה. וד' יחוש לגאלינו. וישלח לנו את אלי' הנביא לבשרינו בביאת משיח צדקינו במהרה בימינו אמן כנפשו ונפש ידידו מחותנו אוהבו הנאמן הדוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קמ"ג עוד להגאון ה"ל נר"ו

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק מקץ ב' דחנוכה תרמ"ו לפ"ק

ראשית דבר אומר מז"ט וכו' ומ"ש ע"מ שהקשיתי דנימא גבי תחומין מתוך דזה קושי' מהרש"א כתובות ז' בתוס' ד"ה מתוך וכבר תי' חת"ס או"ח סי' קמ"ט כמ"ש גם אני במכתבי. ולפענ"ד קושי' מהרש"א הי' כיון דהא דאין עדל"ת ביו"ט היינו משום דיו"ט עשה ול"ת הוא וא"כ תחומין שהוא רק לאו בעלמא אין בו עשה דשבתון הו"ל למימר דמותר לצורך או"נ דאתי עשה דשמחה יו"ט ודחי לי' דאכילה ושתי' ביו"ט מ"ע הוא כמ"ש הרמב"ם פ"ו מיו"ט הי"ט ואי דלא הוי בעידנא כיון דהוא הכשר מצוה וא"א בענין אחר מקרי בעידנא כמ"ש כמ"י ב"מ ל' ואי דאפשר לקיים שניהם שיאכל ד"א הא ליתא דאם רוצה לאכול מאכל זה אין לו שמחה באחר אלא דהי' אפשר לומר דמ"מ מיו"ט לשבת אסור מדרבנן וע"ז כתב מהרש"א דאפי' מלאכה גמורה התירו מה"ט דמתוך ומותר ביו"ט והתירו נמי לערב ע"ח בשבת וז"ל מהרש"א וצריך ליתן טעם אמאי לא התירו נמי תחומין לצורך דאפי' מלאכה גמורה התירו מה"ט דמתוך הרי דגבי תחומין לא הזכיר מתוך כלל רק כתב לצורך כנלע"ד

ומה שנ"ל עוד ליישב אמאי לא אמרי' מתוך גבי תחומין דכבר הסברתי הא דאמרי' מתוך ומה סברא הוא זו דילמא לצורך אונ"פ הותרה ולא שלא לצורך. ועי' במג"ש ביצה י"ב מ"ש בזה. אבל לפענ"ד נראה דהנה ביו"ט איכא ל"ת ועשה דשבתון ועי' רמב"ן פ' אמור דאפי' בדבר שאינו מלאכה אלא שמייגע בעובדא דחול איכא עשה דשבתון אבל בדבר שהוא בגדר מלאכה קושר ומתיר ותופר שני תפירות וכדומה איכא עשה דשבתון אפי' אינו יגיעה כלל. והנה מי ששובת בשבת ויו"ט קיים מ"ע דשבתון ומי שאינו שובת עובר באיסור עשה ונ"ל מסברא דאפי' מי שעושה מלאכה בשבת ויו"ט לצורך פקונ"פ דמותר הוא מ"מ לא קיים מ"ע דשבתון אף ששובת אח"כ ודאי אם עושה מלאכה אח"כ עובר בכל פעם באיסור עשה דשבתון אבל אינו מקיים מ"ע אלא א"כ שובת בו לגמרי אבל אם ביטל השביתה רגע א' שוב א"א לקיים מ"ע דשבתון שהוא שישבות כל יום שבת ויו"ט ולפ"ז אי נימא דמלאכת אונ"פ אסור ביו"ט שלא לצורך אונ"פ א"כ בגדר מלאכה הוא גם ביו"ט רק שהתורה התירה לצורך אונ"פ א"כ איך כתבה התורה שבתון ביו"ט הא אם עושה לצורך אונ"פ שוב א"א לקיים שבתון כלל אעכ"ח מתוך שהותרה לצורך הותרה נמי שלא לצורך ואינו בגדר מלאכה כלל ביו"ט ושפיר יכול לקיים מ"ע דשבתון ויש להאריך בזה בשי' רש"י ותוס' אי בעי' צורך קצת מה"ת, ומעתה בתחומין דליכא אלא לאו בעלמא ואין בו מ"מ דשבתון ל"ש ה"ט ומשו"ה ל"א בי' מתוך וא"ש. יהי' ד' אלדינו עמנו ויברכנו בברכה משולשת כנפשו ונפש מחותנו ידידו ואוהבו הדוש"ת: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קמ"ד

שיל"ת ב' איפאלו יום ג' ויחי תרמ"ו לפ"ק

שוכ"ט לחתני אהובי הרב המאוה"ג הותיק, מלא עתיק כמו"ה גרשון שטערן ני' רב דק"ק מ' לודאש ולבתי היקרה נות ביתך נאוה קודש הרבנית החשובה היקרה, צפירת תפארה מ' מרים תי' לאוי"ט יהי נועם ד' עליכם

זה כביר לא מצאה ידי די השיב לך על ח"ת כי היית' טרוד בשאר תשובות והיום פניתי מעט ונתתי עיני בדבריך הנעימים להשיב לך כאשר יחנני החונן לאדם דעת. ונפשך לשאול הגיע בדין הטלת מום בקדשים בזה"ז אם הוא רק מדרבנן שכבר האריך בו החת"ס יו"ד סי' ש"ו ואתה פקפקת על מה שהרעיש החת"ס שם ע"ד ש"ס ע"ז דף י"ג דמטיל מום בקדשים בזה"ז גרע ממטיל מום בבע"מ משום דלא לגופי' ולא לדמי חזי והרי אמרינן בעירובין מ"ג האומר הנני נזיר ביום שב"ד בא אסור לשתות יין בימות החול שמא יבא היום וא"כ הרי חזי כל שעתי' לגופא וכתבת דתוס' שם הק' מסנהדרין כ"ב ותענית ט"ז דאמרי' דכהנים מותרי' ביין שתקנתם קלקלתם ול"ח שמא יבא ב"ד ותי' ר"ת דיום שב"ד בא היינו יום שראוי לבא ובפליתי סוסי' ק"י החזיק בפי' ר"ת והעלה שכן הוא דעת הרמב"ם וא"כ שפיר לא חזי לגופי' דל"ח שב"ד בא ממש. ולדעתי דבאמת לא קשי' לי' לפר"ת רק לתי' ראשון שבתוס' דהכא כיון דאי אתי עבר על נזירתו חיישינן וכונתם לענ"ד כמ"ש מהרי"ט דאפי' לרמב"ם דשדאו' מה"ת לקולא מ"מ היכי דעומד להתברר מה"ת לחומרא ה"נ לדידן אפי' ברוב לא סמכי' בדבר העומד להתברר שעשה איסור למפרע. ובמקו"א הבאתי סמוכי' לזה מהא דאמרי' בנדה ס"ז ע"ב ר"ש אומר אחר תטהר אחר מעשה תטהר אבל אמרו חכמים אסור לעשות כן שלא תבא לידי ס' ופי' תוס' דקאי אטבילה ולא אתשמיש ע"ש וא"כ מדאסרו טבילה כדי שלא תבא לידי תשמיש משמע דתשמיש אסור מדינא ועי' ב"י ביו"ד סי' קפ"ג דלהרבה שיטות אסורה לשמש מה"ת דחיישי' שמא תראה ותסתור ולא מוקמי' אחזקה כיון דעומד להתברר ל"מ חזקה וה"נ רוב ומטעם שכתב ב"י שם שאדם מוזהר ועומד שלא יביא עצמו למקום שיבא לעבור איסור כרת ע"ש ובודאי אי' כרת לאו דוקא כדאמר' ביבמות קי"ט