בית שערים אורח חיים קנב

בזרוע או לר' יודא שבא לקרב ולא לרחק ולר"ש שבא להשוות המחלוקת בין החכמים בד"ת אלי' בא אחר ביאת ב"ד קודם מלחמת גומ"ג לישר לישראל שכבר הממשלה ביד מלך המשיח ובידו לישר את ישראל אבל לחכמים שם שאלי' בא לעשות שלום בעולם ופי' הראב"ד לעשות שלום לישראל מן האומות ולבשר אותם מביאת הגואל עי' תוי"ט שם א"כ אלי' בא קודם ביאת המשיח אבל לדעת הרמב"ם שפי' לעשות שלום בעולם להסיר המעקשות והרעות הם השנאות שבין בנ"א לפי שהם חנם וכו' א"כ גם לחכמים יהי' ביאת אלי' אחר ביאת ב"ד קודם מלחמת גוג. ולפ"ז א"ש דהפשטן דס"ל דמותר בשבת ויו"ט משום דיש תחומין ס"ל דאלי' בא אחר משיח וברייתא אתי' כאינך תנאי או אפי' כחכמים וכפי' הרמב"ם ול"ק בחד בשבתא לישתרי דלא אתי אלי' מאתמול דהא בא אח"כ וגמ' דחי לי' דילמא ברייתא אתי' כחכמים וכפי' הראב"ד וא"כ י"ל דאין תחומין ובשבת ויו"ט שרי משום דלא אתי אלי' מאתמול וע"ז שפיר פריך בחד בשבא לישתרי. וכ"ז לפי סיגי' דשמעתי' דודאי אין תחומין או אפי' תנא מספקא לי' מ"מ ספק נזירות לחומרא. ועכ"ח הא דמותר בשבת ויו"ט משום דברייתא אתי' כחכמים וכפי' הראב"ד ואלי' בא קודם משיח אבל למה דקי"ל ספק נזירות להקל ולמסקנא דשמעתי' דתנא מספקא לי' אי יש תחומין או אין תחומין א"כ שפיר י"ל כפי' הרמב"ם ואלי' בא אחר משיח ואפ"ה בשבת ויו"ט שרי משום ספק אי יש תחומין וס' נזירות להקל וא"כ ל"ק כלל בחד בשבא לישתרי דילמא יש תחומין ולא אתי אלי' מאתמול וספק נזירות להקל דהרי לא אתי אלי' כלל קודם ב"ד וא"ש

ועוד נ"ל פשוט דתוד"ה דלא הק' מאי פריך בחד בשבא לישתרי דלא אתי אלי' בשבת ודילמא אתי אלי' בע"ש ויבשר בשבת ותי' דקרא הנני שולח וגו' משמע ביום שבא יבשר ע"ש ולפ"ז י"ל דהפשטן דיש תחומין לא ס"ל משמעות זה ושפיר לא קשי' לי' בחד בשבת לישתרי כקושי' תוס' וכן הרמב"ם לפי המסקנא דתנא מספקא אי יש תחומין ובשבת מותר משום ס' נזירות לקולא ושפיר אסור בחד בשבת כקושי' תוס' דאלי' בא מע"ש והי' מבשר בשבת אבל בשבת ויו"ט שרי אי יש תחומין דאין לומר שב"ד בא בע"ש ויתגלה בשבת דאם כבר בא מע"ש לא קיבל נזירות כלל וכמ"ש ריטב"א הנ"ל ועי' כת"ס

ובמהרש"א שם הק' עוד אמאי ל"ק להו למה שרי בשבת משום דלא אתי אלי' מאתמול דאין אלי' בא בע"ש ודילמא אתי מאתמול בע"ש ויבשר בשבת ובו ביום יבא משיח [בשלמא לפי תי' א"ש דביום שבא יבשר ואי שמא יבא בשבת ויבשר בשבת ובו ביום יבא משיח ז"א דאלי' בא יום קודם כדכתי' לפני בוא יום הגדול אבל לס"ד בקושי' ק' כנ"ל] ותי' דהא פשיטא להו ממשמעות המקרא דלא יבא משיח ביום שיבשר אלי' אלא שיבשר יום שלפניו עיי"ש ולפ"ז יש להבין מה הק' תוס' לעיל אמאי אסור והלא משיח בן יוסף יש לו לבא תחילה ועדיין לא בא ומה קושי' דילמא היום יבא ובו ביום יבא בן דוד לב"ד הגדול דהכא ליכא משמעותא דקרא שלא יבואו שניהם ביום א'. ונ"ל דתוס' ס"ל דגבי משיח בן יוסף ל"ל דאתי לב"ד הגדול לפי שיתפרסם בואו קודם שיבא משיח ב"ד כמ"ש מהרש"א וא"כ תקשי עכ"פ בערב יום ימות החול שאין שהות עוד שיתפרסם ביאת משב"י ושיבא עוד משיח ב"ד לישתרי ביין דודאי לא אתי ב"ד היום דהא אכתי לא נתפרסם ביאת משב"י ואי שיתפרסם עוד היום הלא שוב לא יהי' שהות לביאת ב"ד והקשו שפיר. ולפ"ז מיושב קו' מהרש"א שהק' אמ"ש תוס' דלפר"ת שפי' ראוי לבא לא קשה ממשב"י דממנ"פ אי גבי משב"י נמי שייך לב"ד הגדול אתי א"כ גם לפי' קמא ל"ק לפי האמת הא עדיין לא בא משב"י דדילמא לב"ד הגדול אתי אלא דקשי' למקשן דפריך א"ה בחול נמי כל יומא ויומא לישתרי דלא אתי' אלי' מאתמול ולא ידע מהאי דלב"ד הגדול אתי א"כ אמאי פריך מאלי' ולא קשי' לי' נמי ממשב"י וזה קשה גם לפר"ת כיון דקושי' הגמ' לפר"ת לא הי' רק דלישתרי בחול ביום שנדר כיון דלא אתי אלי' מאתמול לא מקרי האי יומא ראוי לבא וכמ"ש תוס' שם א"כ תקשי נמי ממשב"י כיון דעדיין לא בא בשעה שנדר לא מקרי האי יומא ראוי לבא ואם גבי משב"י ל"ש כלל לב"ד הגדול אתי וקשי' לפי' קמא גם לפי המסקנא כ"ש דקשי' לפר"ת לפי המסקנא האי יומא דנדר לישתרי גם בחול דהא אינו ראוי לביאת ב"ד כיון דעדיין לא בא משיח ב"י. ולפי מ"ש ניחא דלפר"ת כיון דבעי' רק ראוי לבא א"כ שפיר אסור בימות החול בהאי יומא שנדר דראוי לבא ב"ד היום אף דאכתי לא אתי משב"י דאפשר שיבואו היום ב' משיחי' וגם יתפרסם משב"י כיון שיש שהות לשניהם בשעה שנדר דאפשר שיבואו ביום א' אבל לפי' קמא קשה כנ"ל בכל יומא לישתרי בשעה ששוב אין שהות לשני משיחי' לבא וא"ש

ופליתי סי' ק"י תי' קושי' מהרש"א דדוקא בעתה בא משב"י תחילה אבל באחישנה אפשר שלא בא משב"י תחילה אלא דאפ"ה הק' תוס' שפיר לפי' קמא למאי ניחוש אי לבעתה הא לא אתי משב"י ואי לאחישנה הא אחישנה לא שכיח אבל לפר"ת א"ש דנהי דאחישנה לא שכיח מ"מ ראוי לבא מקרי ושפיר אסור ביום שנדר משום שראוי לביאת ב"ד בלי משיח ב"י באחישנה עיי"ש וכתב עלה חת"ס דלפ"ז גם לפי' קמא מיושב קושי' תוס' לפמ"ש טו"א הנ"ל הא בעתה אינו רק בניסן לר"י ובתשרי לר"א ואמאי אסור בכל השנה ותי' דבכל השנה אסור שמא יהי' אחישנה וא"כ כיון שנככס לספק דאחישנה אף דלא שכיח אסור אף דעדיין לא בא משב"י דבאחישנה אפשר שבא בלי קדימת משב"י עיי"ש ודבריו אינם אלא מן התמוהי' דא"כ כמו דאפשר בלי ביאת משב"י באחישנה אפשר נמי בלי ביאת אלי' קודם וכמ"ש פלתי שם וא"כ אמאי מותר בשבת ויו"ט משום דלא אתי אלי' מאתמול דאינו בא בע"ש ועיו"ט וצ"ע. אע"כ כמש"ל דתרי גווני אחישנה יש יש אחישנה שאין משב"י ולא אלי' בא תחילה וזה לא שכיח כמ"ש פלתי ויש אחישנה שאלי' ומשב"י בא קודם כמ"ש טו"א וזה שכיח כמו בעתה ואין אלי' בא אלא להשוות המחלוקת בין החכמים טו"א ופליתי וכמ"ש

ויותר נ"ל ביישוב קושי' מהרש"א הנ"ל ואקדים לשון הרמב"ם פ"ד מנזירות הי"א האומר הריני נזיר ביום שב"ד בא בו אם בחול נדר ה"ז אסור לעולם ואם בשבת או ביו"ט נדר אותו שבת או אותו יו"ט מותר מכאן ואילך אסור לעולם שהדבר ספק אם יבא בשבת ויו"ט או לא יבא והואיל והוא ספק ביום שנדר לא חלה עליו נזירות שספק נזירות להקל מכאן ואילך חלה עליו נזירות ושבת הבאה שהוא ספק אינו מפקיע נזירות שחלה עליו עיי"ש ופליתי סוסי' ק"י הבין בדעת הרמב"ם דס"ל כפי' ר"ת ביום שב"ד בא היינו ראוי לבא עיי"ש. ואני תמה א"כ אמאי כתב הרמב"ם ה"ז אסור לעולם הא כיון דקיבל עליו נזירות ביום שב"ד ראוי' לבא והיום או למחר ראוי לבא הרי חלה עליו נזירות ודאי ומונה ל' יום ומגלח ופקע נזירתו ודוחק בעיני לומר דפי' הריני נזיר בכל יום שב"ד ראוי לבא וגם אחר שהשלים נזירות א' הוא יום שב"ד ראוי לבא וחל עליו נזירות שכ' וכן לעולם והוי כמו שאמר הרי נזירות עלי כמנין שער ראשי או כמנין עפר ארץ או כמנין חול היום שכ' הרמב"ם פ"ג מנזירות הח"י דמגלח בכל ל' יום ומונה נזירות עוד עד שימות ובכל התגלחות אם שתה יין או נטמא למת אפי' ביום התגלחות לוקה ע"ש. דזה דוחק דהא לא קיבל עליו רק נזירות א'. ועוד דהא עכ"פ מידי ספיקא לא נפקא שמא לא קיבל עליו רק נזירות א' למ"ד יום ולא יותר ולרמב"ם ספק נזירות להקל כר"י בנזיר דף ח' וע"ש גבי מלוא הקופה דאפי' לר"י אמרי' נזירות אריכתא קיבל עליו ועי' רמב"ם הנ"ל הי"ז ומל"מ שם וזה ל"ש כאן. ועוד דא"כ אם שלמו שלשים ימי נזירות בע"ש ועשה תנופה כמ"ש הרמב"ם פ"ח דנזירות ה"ד שאח"כ הותר הנזיר לשתות יין ולטמא למתים סמוך לחשיכה באופן שא"א לב"ד לבא עוד בע"ש וא"כ לא חלה עליו נזירות חדש בע"ש כמ"ש הריטב"א דאם אינו ראוי לבא מחלות נדרו ואילך לא מקרי יום שב"ד בא ואפי' למ"ש לעיל פי' אחר בהריטב"א וגם למ"ש דלפי' ר"ת לא ס"ל לריטב"א האי סברא מ"מ משכחת לה דעביד סמוך לחשיכה כ"כ שאין שהות לנזירות לחול בע"ש רק בשבת ובשבת אין הנזירות חל משום דיש ס' אם ראוי לבא משום תחומין וספק נזירות להקל וא"כ אין הנזירות חדש חל עד א' בשבת ויהא מותר ביין בשבת זה ואיך כתב הרמב"ם דלעולם אסור. וגם מה שסיים מכאן ואילך חלה עליו נזירות ושבת הבאה שהוא ספק אינו מפקיע נזירות שחלה עליו תקשי מה קמ"ל בזה פשיטא כיון שחל עליו בחול נזירות שלשים יום בודאי איך יפקיעו שבת במה שהוא ספק הלא א"צ הנזירות לחול עליו בשבת שכבר הוא מנוזר ועומד. ואפי' פי' הרני נזיר יום א' הר"ה נזיר ל' יום כמבואר בנזיר ז' ועי' ברמב"ם פ"ג מנזירות ה"ב ועי' פלתי שזה הי' קושי' גמ' היכי אתי' שבתא ומפקעא לי'

לכן נ"ל דרמב"ם מפרש כפי' קמא ביום שב"ד בא היינו שבא באמת וא"ש דאסור לעולם כי בכל יום אנו מסופקי' שמא עדיין לא בא והיום יבא ומשו"ה סמך הרמב"ם דין זה לדין הקודם בהלכה שלפ"ז מי שאמר הרי אני נזיר יום א' לפני מיתתו הר"ז אסור לשתות יין ולהטמא למתים לעולם ע"ש משום דחד טעמא אית להו ולפ"ז שפיר הוי ס"ד דגם כי נדר בחול וחייב לנהוג נזירות בכל יום מספרן שמא יבוא היום מ"מ כשהגיע שבת הבא ואיגלאי מילתא שלא בא עדיין ב"ד ונהג נזירות בטעות והי' מותר לשתות יין בשבת כמו אם נדר בשבת עצמו דמותר בהאי משום ספיקא דיש תחומין וספק נזירות להקל קמ"ל דלא אמרי' ספק נזירות להקל אלא בנדר בשבת שהי' בחזקת היתר לשתות יין ומספק אתה בא לאסרו אל תאסרנו מספק אבל בנדר בחול כיון שכל ימות החול הי' אסור ביין נהי דלא מקרי חזקת איסו' כיון שהי' אסור רק מספק וגם איגלאי שהי' בטעות וגם כל יום הוא איסור בפני עצמו ול"ש חזקת איסור דלא הוי לו חזקה שיאסור בשבת ועי' תוס' גיטין ב' בנדה שאינו בחזקת שתהא רואה לעולם מ"מ חזקת היתר נמי לא הי' לה וכמ"ש הקדמוני' בספק טריפות שנולד מחיים דל"ש נשחטה הותרה כיון שלא היתה לה שעת הכושר ועי' ש"ך יו"ד סי' נ' וטו"ז סי' ק"י סקט"ו והו' ס"ס דל"א בזה ספק נזירות להקל ולכן אסור גם בשבת הבא ועי' חת"ס

אלא דלפ"ז תקשי כיון דס"ל לרמב"ם דבעי' בא ב"ד באמת ולא סגי דראוי לבא א"כ אמאי אסור כלל ביין נימא כמו דמותר בנדר בשבת ויו"ט בהאי יומא משום שהדבר ספק אם יבא בשבת ויו"ט או