בית שערים אורח חיים טו

שבדק וסמך על החזקה כד"ת הרי הוא כאונס והוי כמאן דלא עביד ולא עבר בב"י אבל כאן נהי דהוי כאונס משום דסמוך על החזקה מ"מ אונס כמאן דעביד וקיים מצות ציצית לא אמרי', וגם אם הפי' אונס רחמנא פטרי' אבל לא אונס רחמנא חייבי' כמו"ש הש"ך שם נמי א"ש חילוק הנ"ל דשם אונס רחמנא פטרי' מעונש עבירת לאו אבל אונס רחמנא חייבי' בשכר מ"ע לא אמרי' וא"כ שפיר יש לחוש שלא קיים מצות ציצית, אלא שיש לדון בזה הא אמרינן חישב לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה בשבת ס"ג ע"ש, אבל לפענ"ד נראה סברא ישרה לחלק דהא דנאנס ולא עשאה היינו דוק' באונס גמור שלא הי' יכול לעשותה בשום אופן אבל בנידון דר"ן לאו אונס גמור הוא שהרי הי' יכול לבטל וכן בציצית הא איכא לברורי ולבדוק ואין כאן אונס גמור ועי' צל"ח סוגי' דהבודק צריך שיבטל אלא התם כיון שהתורה סמכה על החזקה ואמרה שאם בודק אינו עובר בב"י א"כ לא אסרה תורה להשהות חמץ ברשותו בכה"ג ואינו עובר בב"י למפרע אבל כאן במ"ע נהי דסמכה תורה על החזקה ולא ציותה לקיים מצות ציצית יותר מ"מ אם עושה מה שלא ציותה התורה ג"כ לא קיים מצוה משא"כ התם אם לא אסרה תורה אינו עושה עבירה אבל אינו מקיים מ"ע אם אין הציצית כשרים אף שלא ציותה תורה לקיים אם סומך על החזקה ולא הוי כאלו קיים משום חישב לעשות כיון שהי' בידו לבדוק, אך איניני יודע למה לך הסבר לזה דלענין ברכה לבטלה שהוא משום לתא דלא תשא שכל העולם מדעזע כדאמרי' ר"פ שבועות הדיינין והוא מן החמורות כריתות ומיתות ב"ד כדאמרי' סוף יומא ועובר בקו"ע חיישי' טפי ולא סמכי' אחזקה אבל לענין ביטול מצות עשה דציצית שהוא בשב וא"ת והוא מן הקלות שאינו זז משם עד שמוחלי' לו לא חיישי' כל כך וסמכינן אחזקה

ומה שנ"ל בזה הוא דכבר תתעורר מג"א שם סקי"א הא לא סמכינן אחזקה היכי דאיכ' לברורי ע"ש, ולפענ"ד עי' נוב"י קמא יו"ד סי' מ"ג וסי' נ"ז דלא אמרינן איכא לברורי מבררי' אלא אם אפשר לברר שני הספיקות ע"ש ואני כתבתי במק"א דא"צ לברר אלא אם אפשר לברר שני צדדי הספק ואח"ז רב מצאתי כן בפ"ת ונ"ץ סוסי' ק"י וידוע שיטת השואל בצ"צ סי' ס"ט דביצת טריפה שנולדה ביו"ט ונתערבה לא מקרי דשיל"מ כיון דגם אחר יו"ט צריך לסמוך על הביטול משום טריפה וכיון שעכ"ח צריך לסמוך אביטול לענין אי' טריפה דאו' סומך נמי אביטול לענין אי' נולד דרבנן וכן העלה בכנפי יונה סי' ק"ב דלא כצ"צ סי' הנ"ל ועי' במג"א הנ"ל שכתב עוד טעם דלא סמכינן אחזקה משום דעשוי' ליפסק כל שעה ע"ש ולפי הנ"ל אני אומר להיפוך דמה"ט א"צ לבדוק דהא יותר סמכינן על חזקה לשעבר מחזקה על להבא כדאמרי' בגיטין כ"ח שמא מת לא חיישי' שמא ימות חיישי' ולפ"ז משום ביטול מצות ציצית א"צ לבדוק דאוקמא אחזקה ואי משום דאיכ' לברורי ז"א דע"כ לא אמרינן איכ' לברורי מבררינן אלא אם מברר תו לא יהא צריך לסמוך על חזקה אבל כאן אפי' יברר שאינן נפסקי' אכתי יש לחוש כיון דעשוי ליפסק כל שעה והיינו ע"כ בלבוש בהם ולא במוכחי' בקופסא א"כ שמא יפסקו וילך בד' כנפות בלי ציצית וע"כ תסמוך על החזקה אפי' להבא וכיון דע"כ אתה סומך על החזקה אפי' להבא כ"ש שאתה סומך על החזקה לשעבר וא"צ לבדוק וכ"ז לענין חשש ביטול מצות ציצית אבל לענין חשש ברכה לבטלה אם החוטי' שלימי' בשעה שלובשי' אף אם יפסקו אח"כ אין כאן ברכה לבטלה וא"כ אם מברר שהם שלימי' תו א"צ אח"כ לסמוך על החזקה כלל לענין זה שפיר אמרינן דצריך לבדוק משום היכי דאיכ' לברורי צריך לברר וא"ש: ובזה תתברך משוכן מעוני' כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת באה"ר

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ז'

שיל"ת ב' אויפאלו ד' לס' נח תרנ"ב לפ"ק

שלום רב למלמד ידו לקרב, חתני אהובי הרב המאוה"ג חרוץ בעל פיפיות כמו"ה גרשון נ"י שטערן אבדק"ק מ' לודאש

קבלתי מכתבך ועתה באתי עד"ת מה שנתקשית על ס' מעין החכמה על תרי"ג מצות דף קל"ג ע"א שכתב ליישב קושי' תוס' יבמות ה' ע"ב ד"ה כולה שהקשו מנלן דאתי למשרי כלאים בציצית דילמא לכדרבא לחוד קאתי למדרש סמוכי' דצמר ופשתים פוטרי' אף שלא במינן ותי' בס' הנ"ל עפ"י שיטת מהר"מ מרוטונבורג שהובא בהגמיי' פ"ג מציצית אות וי"ו דהא דלרבא צמר ופשתים פוטרי' בין במינן בין שלא במינן היינו דוקא יחדיו וכס"ד דש"ס במנחות ט"ל ע"ב ועיי' מחה"ש סי' נו' במג"א סק"ג א"כ גם לרבא נשמע דכלאים בציצית שרי ע"ש והקשית א"כ בנזיר נ"ח ע"א דקאמר ומאן דנפקא לי' מראשו מ"ט נפקא לי' מגדילים א"ל לכדרבא הוא דאתי וכו' והשתא לדעת מהר"מ מרוטונבורג אכתי תיפוק לי' דעדל"ת מגדילי' דהא אליבא דרבא ג"כ אין פוטרי' שלא במינן כ"א צו"פ יחדיו וממילא נשמע דכלאים בציצית שרי, ואנא שותא דידך לא ידענא הרי הגמ' בנזיר משני כקושי' התוס' דיבמות לאמת והרי התוס' ביבמות תי' דהכי משמע דלא תלבש שעטנז צו"פ יחדיו גדילי' תעשה לך מהם ע"ש ואמאי ל"ק לך על תי' תוס' מאי משני בנזיר הא גם לרבא מוכח דעדל"ת דכלאים אבל זה חוכא דתוס' תי' דמאן דמפיק עדל"ת מכלאים בציצית ס"ל כתי' תוס' ומאן דמפיק מראשו משני בנזיר דא"א למילף מכלאים בציצית כקושי' תוס' ותי' התוס' לא ס"ל וה"נ למעין החכמה מאן דיליף עדל"ת ס"ל כמהר"מ הנ"ל ול"ק קושי' תוס' והגמ' בנזיר משני דמאן דיליף מראשו ס"ל כקושי' תוס' ולא ס"ל כמהר"מ הנ"ל. ויותר י"ל דהגמ' משני דאי לאו ראשו הו"א דאין עדל"ת וקרא לכדרבא וצמר לחוד ופשתים לחוד פוטרי' אפי' שלא במינן ודלא כמהר"מ רק כמסקנא דמנחות אבל השתא דכתי' ראשו לעדל"ת שפיר כתב מהר"מ דאפילו לרבא אין צו"פ פוטרי' שלא במינן רק יחדיו וז"ל ש"מ בנזיר שם והשת' אי לאו דאשמעי' מראשו דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה לא הוי מוקמי קרא דגדילי' לכדרבא ממש אלא לכי דיוקי' דרבא צמר לצמר ולמשי ופשתים לפשתים ולמשי אבל צמר ופשתים לא אבל השת' דגלי קרא דעשה דמצורע דחי לאו דהקפה מעתה נאמר דקרא דגדילי' אתא לידחי לאו דכלאים ולומר דצמר ופשתים בשל פשתים וכו' ע"ש והוא סיוע לדברינו

ועוד נ"ל דהרי במנחות ט"ל ע"א אמרי' ש"מ קשר עליון דאוריית' דאס"ד דרבנן מאי איצטריך למשרי סדין בציצית פשיט' התוכף תכיפה אחת אינו חיבור ויש שם שני גירסות ברש"י לחד גי' קשר עליון הוא הל"מ ולחד גי' מהא גופא דאיתר קרא למשרי כלאים בציצית מוכח דקשר עליון דאו' ע"ש ולפי גי' זו השני' שפיר משנ' בנזיר דקרא לכדרבא ואי כיון דבאינו מינו פוטר דוק' צמר ופשתים יחדיו ממילא מוכח דכלאים בציצית שרי ועדל"ת ז"א דדילמא קשר עליון לאו דאו' כיון דליכ' קרא מיותר למשרי כלאים בציצית אבל המעין החכמה שפיר כתב דמאן דיליף מכלאים בציצית דעדל"ת דל"ק קושי' תוס' דילמא כולה לכדרבא דאיהו ס"ל קשר עליון דאו' מהל"מ וא"כ ממילא מוכח דעדל"ת ואף דכתב הרמב"ם בהקדמתו לס' זרעים ובסה"מ שורש ב' דבהלמ"ס לא תפול מחלוקת ע"ש היינו בפרטי הדינים אבל אם הוא הלמ"ס כלל שפיר יש בו מחלוקת שהרי מצינו מחלוקת דחד מ"ד דריש גז"ש וחד לא דריש והרי גז"ש הוא הל"מ ועי' רש"י ותוס' סוכה ל"א אם בכל יב"מ חוץ מק"ו הוא כן וא"כ שפיר י"ל דתנא דראשו לא ס"ל קשר עליון הוא הל"מ ומאן דיליף מסדין בציצית ס"ל דהוא הל"מ וכנ"ל וא"ש

ועוד נ"ל לפמ"ש בנוב"י תנינא יו"ד סי' קפ"ו דאף דמבואר בירושלמי שהביא הרא"ש כלאים סוסי' ה' שאם הי' הבגד גדול מקצתו יש בו כלאים ומונח בארץ ומקצתו אין בו כלאים לא יתכסה בצד השני ע"ש מ"מ בבגד של צער גמלי' ויש בצד א' כלאים שנתחדש שם חוט צמר רחלים בחוט של פשתן י"ל אם צד זה מונח בארץ מותר להתכסות בצד השני דדוק' בהאי דירושלמי שצו"פ אוסרי' זא"ז נעשה כולו כגוף א' של איסו' אבל צמר גמלי' שאינו נאסר אם אינו מתכסה בצד שיש בו כלאים שרי דאין הבגד נאסר ע"ש א"כ בציצית של צמר ופשתים בשאר מיני' כגון משי ג"כ אין הבגד נאסר רק הציצית הם כלאים והרי אינו לבוש בציצית רק בבגד ולבישה אינו אסור אלא בהנאת חימום ובציצית ליכ' הנאת חימום ומכ"ש דאינו מכוין להנאת חימום בציצית דאינו עושה רק לשם מצוה והוי כמו מוכרי כסות דדשא"מ מותר ומכ"ש דמצות ללה"נ ולשיטת הרבה פוסקי' אפי' מתהני בהדי מצוה שרי וא"כ בשאר מיני' אף שהציצית הם צו"פ אין אי' כלאים כלל בזה וא"כ לא מוכח עדל"ת מזה וליתא לתי' מעין חכמה, אלא דנוב"י שם כתב דלדעת הרמב"ם שהביא בשו"ע סי' שי"ן ס"ה שאפי' אין חוט צמר נוגע בשל פשתים רק עור באמצע שמחברו אפ"ה הו' כלאים מה"ת א"כ מסתבר שכל הבגד נעשה גוף א' של איסו' אבל לדעת הרא"ש שהוא דעה ראשונה שבשו"ע שם י"ל כנ"ל ויש לצדד ג"כ לדעת הרא"ש כיון שהצמר מחובר בפשתים כל הבגד נאסר ע"ש א"כ לדעת הרמב"ם ולצד זה גם לדעת הרא"ש שפיר תי' מעין החכמה קושי' תוס', ולפ"ז א"ש דמאן דיליף עדל"ת מכלאים בציצית ס"ל כשיטת הרמב"ם או כצד השני לדעת הרא"ש ושפיר מיושב קושי' התוס' כתי' מעין החכמה אבל בנזיר משני שפיר דמאן דיליף מראשו איצטריך לכדרבא ומרבא לא מוכח עדל"ת אפי' לדעת מהר"מ מרוטנבורג משום דמאן דיליף מראשו ס"ל כצד הראשון הנ"ל לדעת הרא"ש וא"כ אם רק הציצית צו"פ בבגד של שאר מיני' אין בו אי' כלאים כלל ולא מוכח דעדל"ת ומאפס הפנאי קצרתי ובזה יבוא שלו' ינוח על ראשכם כנפש חמיך החפץ בשלותכם

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל.