בית שערים אורח חיים קמט

מלאכה מחשבת א"כ כל שמירת שבת צריך להיות כמו הוצאה לשם מצוה ומשו"ה מתחיל ביציאות שבת כנ"ל

ובזה י"ל מקראי קודש אם תשוב משבת רגליך עשות חפציך ביום קדשי. בזה עושה גם חפצו למצוא מנוחה וקראת לשבת עונג בשביתה ממלאכה ומ"מ תהי' לקדוש ד' מכובד הגם. וכבדתו מעשות דרכיך ממצוא חפציך ודבר דבר, חפץ הוא לתועלת דבר הנצמח מן המעשה עי' חוה"י פ' וישלח היינו שהוא מלאכת מחשבת וא"כ מחשבה שהוא שלא לשם מצוה מפסידו לכן בעי'. אז תתענג על ד' וכו'. ובזה י"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפי' שלא לשמה יעסוק פי' טו"ז או"ח סי' מ"ז על עיון ופלפול התור' וכיון שלימוד התור' תלוי במחשב' תלוי מחשב' פסול' מזיק וא"כ מתוך שלא לשמה בא לשמה קצרתי מרוב טרדות ואתה תבין מדעתך. ובזה יבא שלום ינוח על ראשך. ויצליחך ד' בכל אשר תפנה וברכך בכל אשר תעשה. ולא ימוש לימוד התורה מפיך, צלח רכב על דבר אמת ותשקוד על דלתי התורה ויראת ד' יום יום כנפש אביך הנאמן הדושית באהבה: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קמ"ב

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לס' וראשו מגיע השמימה תרמ"ו לפ"ק

ברכות שמים מעל לכבוד מחותני ידינ"פ הרב הגאון הגדול כמו"ה אליעזר זוסמן סופר ני' אבדק"ק האלאש והגלילית וכל מרבית ביתו לשלום יפקדו

ארכו הימים אשר לא כתבתי לו תשובה שלימה כי לא הרשני עתי להשיבו מחמת טרדות רבות בעניני' שונים והיום כי נפניתי מעט באתי להשיב בד"ת ולמידי' ומשיבין. ואשר תמה בש"ס עירובי' מ"ג הריני נזיר ביום שבן דוד בא מותר לשתות יין בשבתות וביו"ט ובעי למיפשט דיש תחומי' למעלה מיו"ד וא"כ משיח ודאי לא יבא בשבת ובי"ט משום איסור תחומי' ומשו"ה מותר וק"ל לפר"מ הא תחומין ביו"ט לרוב הפוסקים הוא רק דרבנן ואיך יתכן לדחות זמן גאולה משום גזירה דרבנן. והנה בגוף הדבר שכתב דלרוב הפוסקים אפי' למ"ד תחומי' מה"ת בשבת מ"מ ביו"ט אינו רק מדרבנן לא ידעתי מני ומני ואדרבה הפר"ח באו"ח סי' תצ"ה אות ג' הביא ראי' מרש"י ותוס' חגיגה י"ז ריש ע"ב דבשבת ויו"ט שווין לענין איסו' תחומי' מה"ת אלא שהפר"ח שם והפמ"ג או"ח סי' רצ"ה הביאו ראי' ממ"ש תוס' פסחים ה' ע"ב ד"ה לחלק וביצה כ"ג ד"ה ע"ג דלמ"ד הבערה ללאו יוצאת מותר ביו"ט משום דאין שם מלאכה עלה ע"ש א"כ ה"נ גבי תחומי' דבשבת ליכא אלא לאו כדאמרי' סופ"ק דעירובין א"כ אינו אסור מה"ת ביו"ט. ולפענ"ד אין זה ראי' דדוקא בהבערה כ' תוס' כן דאי ללאו יצאת מותרת ביו"ט משום דהתם כתי' ביום השבת מיותר למעט יו"ט וכמ"ש המ"מ רפ"א מיו"ט דמה"ט ס"ל לרמב"ם דאמרי' מתוך בהבערה משום דביום השבת מיותר דהרי בשבת מיירי קרא לעיל מיני' ע"ש ועי' פר"ח רסי' תצ"ה ובס' בינה לעתים ריש ה' יו"ט אבל בתחומי' דילפי' מאל יצא איש ממקומו ביום השביעי דאין ביום השביעי מיותר דאי לא כתי' ביום השביעי הו"א דקאי איום השישי שלפניו ולא אשבת שלפני פניו שפיר י"ל אף דהוי רק לאו מ"מ שפיר ילפי' יו"ט משבת דיו"ט נמי איקרי שבת כדאמרי' בכ"ד

ועונ"ל לפמ"ש הרמב"ם בתשו' שהביא ב"י או"ח סי' ת"ה דמשו"ה אין בימים ובנהרות איסו' תחומי' מה"ת לפי שהם כרמלית שהטלטול בהם אינו אסור אלא מדרבנן ולא יתכן שיהא המעביר ע"פ המים אסור רק מדרבנן והמהלך לוקה מה"ת וכו' וביאר חת"ס ח"ו סי' צ"ח משום דהעברת ד"א ברה"ר אף דהלכתא גמירי לה היינו לשיעורה אבל עיקרה נפקא מקרא דאל יצא קרי בי' אל יוציא כמבואר סופ"ק דעירובין ותחומי' נמי מהתם נפקא אלא דבהוצאה והעברה איכא סקילה ותחומי' אינו אלא לאו בעלמא והשתא ומה לענין איסו' סקילה מפרשי' ממקומו דומי' דדגלי מדבר למעוטי מים מכ"ש לענין תחומי' דליכא אלא לאו ע"ש ולפ"ז נ"ל אף דשאר איסורי לאוין דשבת אינן אסורי' ביו"ט מ"מ לאו דתחומי' דילפי' מאל יצא כיון דמהאי קרא ילפי' נמי הוצאה והוצאה מרה"י לרה"ר שייך נמי ביו"ט ואפי' למה שנסתפק בס' בינה לעתים פ"א מיו"ט ה"ו אם איסו' ד"א ברה"ר שייך ביו"ט ע"ש וע' תשו' כת"ס או"ח סי' ס"ח וסי' ע"ז מ"מ היינו רק מעביר ד"א ברה"ר דהלכתא גמירי לה ועי' כפ"ת ר"ה כ"ט אבל הוצאה מרה"י לרה"ר ודאי שייך ביו"ט וא"כ הה"נ תחומי' דילפי' מהאי קרא נמי שייך ביו"ט כמו בשבת ואסו' מה"ת דאין סברא דלענין הוצאה דילפי' מיני' ועי' תוס' בשבת דף ב' ד"ה פשט קאי נמי לענין יו"ט ולענין תחומין דילפי' מהאי קרא גופא והוא רק בשבת ולא ביו"ט. ובלאה"נ לדברי, חת"ס הנ"ל אין מקום לספק של הבל"ע שבנוי' אהא דאין למידי' מהלכה כיון דעיקר העברה בר"ה הוא מקרא דאל יצא רק שיעור ד"א הוא הל"מ שפיר למידי' ממנה דהרי כל השיעורי' נמי הם מהלמ"ס ואפ"ה למידי' באחד מי"ג מידות וא"כ אין ראי' ממ"ש תוס' גבי הבערה לענין תחומי'. ובזה א"ש נמי מ"ש פר"ח שם ממחמר על איסור התומי'. ובזה א"ש מה שעמד בטו"א חגיגה הנ"ל ע"ד תוס' דלרע"ק ניחא הא יו"ט קיל משבת ואיך למידי' איסו' תחומי' מה"ת ביו"ט דקיל משבת דחמור ע"ש. ולפמ"ש ניחא כיון דאיסו' תחומי' ואיסו' הוצאה מחד קרא נפקא בשבת כמו דהוצאה האיסו' הוא גם ביו"ט הה"נ בתחומי'

אלא דלפ"ז קשי' לי מ"ט מותר לשתות יין ביו"ט אי יש תחומי' למעלה עיו"ד ואמאי לא נימא דבי"ט שפיר יכול בן דוד לבא מחוץ לתחום משום מתוך שהותרה לילך חוץ לתחום לצורך אונ"פ לאכול שם או להביא אוכל נפש הותרה נמי שלא לצורך כמו דאמרי' מתוך גבי הוצאה בכה"ג ועי' באו"ח סי' תקח"י ואי משום דבעי' צורך קצת לתוס' מה"ת ולרש"י עכ"פ מדרבנן מ"מ הלא ביאת משיח מקרי צורך היום קצת עכ"פ הן אמת דמסוגי' דביצה דף כ"ה ושו"ע או"ח סי' תקט"ו מוכח דבתחומי' לא אמרי' מתוך אבל לא ידענא טעמא מאי ולמה באמת ל"א בתחומי' מתוך

ועלה בדעתי סברא ישרה דלא הותר לצורך אונ"פ אלא מלאכה הנעשית באונ"פ עצמו כגון בישול ואפי' והוצאה דמשכחת באונ"פ עצמו דהרי אם מוציא אונ"פ אין האיסו' משום שהוא יוציא מרה"י לרה"ר או נכנס או הולך ד"א ברה"ר רק משום שנושא המאכל וכיון דמשכחת מלאכה באונ"פ עצמו והותרה לצורך אונ"פ הותרה נמי אפי' בד"א כגון מפתח תיבתו בסי' תקי"ח ח ושלא לצורך אונ"פ עי' בראשוני' בסוג' דמתוך והרה"מ פ"א מה' יו"ט אבל במוציא אונ"פ חוץ לתחום אין המלאכה והאיסו' באונ"פ עצמו דהרי אפי' יצא בגפו חוץ לתחום נמי יש איסו' תחומי' וא"כ לא הותרה כלל אפי' לצורך אונ"פ וא"ש

ושנית נ"ל דל"א מתוך אלא בדבר שהוא בכלל מלאכה והי' בכלל כל מלאכה לא יעשה בהם הותרה נמי בכלל אך אשר יאכל לכל נפש וגו' אבל תחומי' דאינו אלא לאו בעלמא ואינו בכלל מלאכה כמ"ש פר"ח הנ"ל וא"כ אינו בכלל איסו' של כל מלאכה לא יעשה בהם ממילא לא הותרה נמי בכלל אך אשר יאכל לכל נפש

אך לדברי הרמב"ם הנ"ל קשי' כיון דתחומי' והוצאה מחד קרא נפקי א"כ ומה הוצאה שהיא איסור סקילה בשבת הותרה ביו"ט לצורך אונ"פ מכ"ש תחומי' דהוא רק איסו' לאו דמותר לצורך אונ"פ ואמרי' בי' מתוך והדק"ל דשפיר יכול בן דוד לבא ביו"ט אפי' יש תחומי' למעלה מיו"ד ואמאי מותר ביין ביו"ט

ונ"ל עפמ"ש מג"ש ביצה י"ב לתרץ קושי' תוס' על רש"י מהאופה מיו"ט לחול דל"א מתוך אלא בזמן שהם ראויי' לעשות בהם אונ"פ דהיינו קודם אכילה אבל לאחר אכילה דאין המלאכה ראוי בו ביום לצורך אונ"פ כלל רק למחר בזה לכ"ע ל"א מתוך ע"ש ועי' בתוס' ד"ה האי תנא שפי' בהאי דפסחים י"ג לפי גירסתם שאין אלי' בא בשבת ולא בע"ש כי היכי דאינו בא בע"ש ועיו"ט מפני הטורח של תיקון סעודה ה"נ אינו בא בשבת קודם אכילה מפני טורח סעודה שבת ע"ש ולפ"ז א"ש דמותר לשתות יין ביו"ט דממנ"פ לא אתי' משיח ביו"ט דאי קודם סעודה דשייך מתוך וליכא איסו' משום תחומי' מ"מ אינו בא מפני טורח סעודת יו"ט כמו דאין אלי' בא מטעם זה וכמו דס"ד בגמ' מדאלי' לא אתי משיח נמי לא אתי וכאן ל"ש תי' הגמ' משיח אתי משום דהכל עבדי' הם לישראל דזה שייך רק בע"ש ועיו"ט משום דאיכא דטרח להן וכפירש"י אבל בשבת ויו"ט גופא קודם אכילה ל"ש ה"ט שאחר יאכל בעבורם סעודת שבת ויו"ט. ואי אחר סעודה אין משיח יכול לבוא משום אי' תחומי' ואי דנימא מתוך ז"א דאחר אכילה לא אמרי' מתוך כסברת מג"ש הנ"ל

אלא דלפ"ז תקשי כ' פריך במעלי שבתא לישתרי מדאלי' לא אתי משיח נמי לא אתי ומשני משיח אתי דכיון דאתי משיח הכל עבדים לישראל תינח דל"ש מה"ת טורח הכנת סעודה אבל כיון דאלי' לא בא בשבת קודם סעודה משום טורח ובלבול אכילת הסעודה א"כ גם בע"ש ועיו"ט אין אלי' ולא משיח בא מפני טורח ובלבול אכילת סעודת הלילה ועי' חת"ס ח"ו סי' צ"ח. הן אמת דלפמ"ש תוס' פסחי' ק"א ד"ה ובקידושא דמשו"ה לא הי' מקפיד על סעודת שבת שלא לאכול בלא נר משום שיוכל לעשות למחר ג' סעודות ע"ש יש לחלק דדוקא משום בלבול סעודת היום שא"א לדחותה אין אלי' ומשיח בא אבל בשביל סעודת הלילה שאפשר לדחותה למחר שפיר בא אלי' ומשיח אבל הוא דוחק דכבר העלה מג"א סי' ער"ד דעכ"פ לכתחילה ודאי מצוה לאכלה בלילה דוקא ועי' מחה"ש שם

לכן נ"ל דתוס' לא כתבו כן אלא לרבנן דפליגי בפסחי' שם על ראב"י איש ברתותא שהשיבו לו כן דס"ל אף משום בלבול סעודה אין אלי' בא וה"נ הוי ס"ל להפשטן כאן דהוי ס"ל דהא דמותר בשבת ויו"ט היינו משום דיש אי' תחומי' למעלה מיו"ד וכמש"ל אבל למה דקי"ל שם כראב"י איש ברתותא לית לן האי סברא אלא דמשום טורח הכנת סעודה אין אלי' בא אבל בשביל בלבול אכילת סעודה שפיר בא ולהכי שפיר את' משיח בע"ש ומשו"ה אסור במעלי שבתא. ודברי חת"ס שם סי' הנ"ל תמוהי' שכתב וכ' משני הכל עבדי' לישראל הומ"ל אכתי תתבלבל סעודת הלילה דשבת ויו"ט ובמעלי שבתא תשתרי אלא דעדיפא מינה פריך בחד בשבת תשתרי כיון דבלבול סעודה לא נזכר בהדי' עי"ש והוא פלא הלא במה דמשני הגמ' על חד בשבתא אינו מתורץ