בית שערים אורח חיים קמו

הקושי' כיון דאיכא עקירה והנחה הוי מלאכה רק דהוא ח"ש וכונתו נעלמה ממנו

לכן נ"ל לחלק כמו שאמרתי לו בע"פ ואבאר דברי דאמרי' בשבת ח' המעביר חפץ מתחלת ד' לסוף ד' אעפ"י שהעבירו דרך עליו חייב ופרש"י שהעבירו למעלה מי' דלא שליט בי' אויר ר"ה והוי מקום פטור ומבואר שם ד"ה דמוציא מחנות לפלטי' דרך סטיו חייב אף דהוי מקום פטור ועיי"ש בתוס' ד"ה לימא מבואר דאיסור הוצאה וד"א ברה"ר א"צ רק שיהי' עקירה ממקום חיוב והנחה במקום חיוב אבל הוצאה והעברה שבין עקירה והנחה אפי' במקום פטור כי זה אין שייך להמלאכה. וכן לענין תחומין מבואר בריטב"א מ"ג הביאו ב"י או"ח סי' ת"ד דאפי' אי אין תחומין למעלה מי' מ"מ אם קנה שביתה למטה מי' ואח"כ הלך חוץ לתחום למעלה מי' וירד למטה מי' אסור לזוז ממקומו וז"ל הריטב"א שם ד"ה בעי ר' חנינא וכו' ונ"מ שאם לא קנה שביתה ביה"ש אלא למעלה מי' דאי אמרי' אין תחומי' למעלה מי' שיכול לילך בקפיצה או בספינה כמו שירצה וכשיעמוד בשום מקום לקנות שביתה יש לו אלפים לכל רוח וה"ה שאפי' קנה שביתה ביה"ש או לאח"כ למטה מי' אם בא לצאת ממקומו כשהוא בתוכו וללכת בקפיצה כמו שירצה הרשות בידו ומיהו כל שחזר ונח למטה מעשרה לא יזוז ממקומו ממקום שביתתו אלפים אמה כשיעור תחומו עיי"ש נגלה לעין כל דאיסור תחומין הוא רק דאסור לילך אחר אלפים אמה ממקום שביתתו למטה מי' אפי' הלך כל אלפים במקום פטור והאיסור מתחיל רק אחר אלפים. אמנם באכילת איסור אם יאכל כ"ש איסור ואח"כ היתר ובתוך כא"פ יאכל עוד כ"ש איסור להשלים לכשיעור הרי הוא פטור משום דכל השיעור שייך לחיוב מלקות ולפי"ז יש סברא ישרה לחלק דבאכילת אי' שפיר קאמר ר"י דח"ש אסור מה"ת הואיל וחזי לאצטרופי דאי ח"ש היתר הוא איך אפשר לצריף הא בעי' כל השיעור בהיתר אבל ב' אמות בר"ה או אלף אמות לענין תחומין לעולם מותר מה"ת ול"ק איך חזי לאצטרופי דהרי כל הד"א ברה"ר וכל אלפים אמה בתחומין אינם שייכין לחיוב דאפי' הם במקום פטור יש חיוב ואין האיסור מתחיל רק חוץ לד"א ממקום עקירה וחוץ לאלפים ממקום שביתה ובזה לא נאמר שיעור אלא אפי' משהו חוץ לד"א וחוץ לתחום אסור ושפיר ל"ש בזה ח"ש אסור מה"ת וזה אמת ברור כשמש לפענ"ד

ואמנם לענין ד"א בר"ה שעמד עליו הפמ"ג נ"ל דבלא"ה לק"מ דהרי אם עשה הנחה תוך ד"א אף שהעבירו אח"כ לסוף ד"א ממקום עקירה ראשונה פטור כדאמרי' שבת דף ו' וא"כ ממנ"פ במעביר ב' אמות איך יהי' אסור מה"ת אם לא עשה הנחה אין כאן אפי' ח"ש דאינו בגדר מלאכות מעביר ד"א בר"ה בלי עקירה והנחה ואי עשה הנחה לסוף ב"א א"כ תו לא חזי לאצטרופי לחייב כנ"ל וח"ש אינו אסור אלא משום דחזי לאצטרופי ואי דיעבורו אח"כ ד"א ממקום עקירה שני' א"צ לצירוף ב' אמות ראשונות ועי' בזבחי' ל"א

ועוד נ"ל דאמרי' בשבת ה' המפנה חפצים מזויות לזויות ונמלך עליהם להוציאם פטור שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ועיי' תוס' שבת ג' ד"ה חי' מבואר כיון דבשבת מלאכה מחשבת אסרה תורה צריך מחשבה מתחילת המלאכה ולפ"ז ממנ"פ במעביר ב' אמות בר"ה אם הי' מחשבתו משעה הראשונה להעביר ד"א ולא העביר רק ב' אין כאן מלאכה משום דלא נתקיימה מחשבתו ועי' בשבת ד' ודף ע"ג ודף ק' ואם הי' מחשבתו מתחילה להעביר רק ב' אמות א"כ אפי' ד' אמות פטור לפי שלא הי' עקירה משעה הראשונה לכך וא"כ ב"א אינם חזל"א ושפיר מותר מה"ת

ופשוט דלדעת חבל נביאי' שהביא מל"מ פ"א מחמץ ה"ו דסתם אכילה בכ"ש ואתי הל"מ ואמרה בכזית ור"י נתן טעם דלהכי ל"א דהל"מ אפיקתי' לכ"ש גם לאיסורא משום חזל"א עיי"ש ודאי ל"ש ה"ט לענין ד"א בר"ה ותחומין

ומה שנ"ל עוד בזה עפי"מ שחדשתי במק"א דאפי' לר"י אין ח"ש אסור מה"ת אלא בח"ש הבא משיעור שלם אבל בח"ש שאין חציו השני בעולם אינו אסור מה"ת והוא מדברי תוס' יומא פ"א ד"ה כל הקשו ל"ל קרא לר"ע לרביעי' דם הבא משני מתי' שמטמא באוהל ה"ל דטומאתו ושיערו שוה. ותי' דמיירי ברביעית דם הבא משני נפלי' שאין בא' מהם רביעית מתחילה. אבל ביש רביעית בכ"א לד"ה מצטרפי' מבואר דוקא התם דאיכא קרא מצטרף בליכא שיעור מתחילה אבל בעלמא דוקא בא' מכשיעור אבל אם מתחילה אין בו כשיעור אינו חל עליו שם איסור וכן מבואר להדי' בדברי רש"י חולין ק"ח ד"ה בבא מיורה גדולה עיי"ש. ולפ"ז נ"ל דוקא באכילת איסור שיש כשיעור בעולם שייך ח"ש אסור מה"ת משום חזל"א ואפי' גבי יוה"כ דהוא אי' גברא מ"מ כאן שיש חפץ בעולם שאסור על הגברא מאכל או משקה כשיעור גם ח"ש אסור מה"ת אבל בתחומין וד"א בר"ה שאין כאן חפץ שיהי' האי' דבוק ונקשר בו דאם האיסור להעביר ד"א קרקע או אלפים קרקע רק ההילוך יתר מאלפים נאסר או ההעברה יתר מד"א אפי' באויר למטה מי' והוא דבר שאין בו ממש ואין כאן שיעור איסור בעולם ואין הח"ש בא משיעור שלם ל"ש בי' ח"ש אסור מה"ת ועיי' ר"ן נדרים ט"ז ע"ב ד"ה אמר בשם התוס'

ובתחומי' נ"ל עוד דבר חדש דל"ש ח"ש אסור מה"ת אלא במקום שנאמר השיעור על האיסור כמו בשיעורו אכילה שכל כזית וכזית הוא שיעור איסור וכן ד"א בר"ה כל ד"א הם שיעור איסור אבל בתחומין מיד שיצא לחוץ לא לאלפיים אמה יש איסור על כל פסיעה ופסיעה וא"כ אין לומר שכל אלפיים הם שיעור אי' דא"כ לא יאסר רק בהולך אלפיים חוץ לתחום אע"כ נאמר השיעור על ההיתר דעד אלפיים מותר לילך ומשם ואילך יש איסור על כל פסיעה וא"כ איך נאמר שאסור לילך אלף אמה יען שהוא ח"ש מן שיעור האי' אדרבה היא ח"ש מן שיעור ההיתר ולק"מ וא"ש

ומ"ש בשם הגאב"ד ממארגרעטין דר"י לשיטתו באכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו חייב משום הנאת גרונו וזה פי' חזל"א שח"ש גופא חזי להתחייב עליו וסברא זו ל"ש לענין תחומין והעברת ד"א ומשו"ה ח"ש מותר מה"ת

הנה אם סברא זו נכונה צדק פר"מ בדברו וכבר הלכו נימושות בסברא זו באחרוני' וראיתי בבחרותי בס' שיבת ציון למהר"ש לאנדא אבל לא נ"ל כן לא מגמ' ולא מסברא חדא מדאמרינן יומא פ"א זר שבלע שזפי' של תרומה והקיאן ואכלן אחר ראשון משלם קרן וחומש ושני אינו משלם אלא דמי עצים לראשון והק' תו"י מחולין ק"ג דלר"י אוכל חצי זית והקיאו וחזר ובלעו דחייב שהרי נהנה גרונו בכזית ותי רח"כ דבתרומה נתחללה באכילת הראשון ונפקי' לי' מתורת תרומה כדאמרי' כריתות ז' כהן שסך שמן של תרומה בן בתו ישראל מתעגל בו ואינו חושש דכתי' ומתו בו כי יחללוהו פרט לזו שמחוללת ועומדת, להכי פטור השני אבל בחולין מיירי בחלב עיי"ש ועי' תו"י וש"מ כתובות ד' ל' ע"ב. ומה שהקשו שם בתו"י יומא דאכתי למה אינו משלם רק דמי עצים לראשון הי' לו לשלם דמי פירות עיי"ש. נ"ל דהרי אמרינן בחולין ע"ג דבפניו לא חזי' רק שלא בפניו מחזי חזי ועי' תוס' כתובות ל"ד ד"ה סבר דממון שאינו ראוי' לכל העולם י"ל דלא מקרי ממון וא"כ י"ל כיון דלמי שהקיאו בפניהם לא הוי דמי' דמי פירות רק דמי עצים א"צ לשלם רק דמי עצים כיון דדמי פירות לא הוי ממון לכל העולם אף שיש לחלק מהא דכתובות משא"כ לענין תרומה דלא תלי' בממון ועי' בתוס' כתובות ל' ד"ה זר ותוס' פסחים כ"ט ד"ה מאן צריך לתרץ משום מחוללת ועומדת וא"ש

ולפי"ז גבי תרומה דל"ש סברא הנ"ל דהא בהקיאו ואכלו פטור דמחוללת ועומדת לא יהי' ח"ש אסור מה"ת לר"י והרי בפירוש אמרו בירושלמי פ"ב דביכורי' ה"א דח"ש אסור מה"ת לר"י בתרומה וביכורי' והביאו הר"ש פ"א דחלה מ"ט ותוס' ב"מ נ"ג ד"ה ואיסורי' לזרי' עיי"ש

וכן מוכח מגמ' דילן פסחים ל"ב דפריך באוכל תרומה פחות מכזית ואי דאית בי' ש"פ חומש נמי משלם. ומאי קושי' והלא תשלומי תרומה לכפרה וכמ"ש תוס' פסחים כ"ט וכתובות ל' וכיון דהוא פחות מכזית וח"ש מותר מה"ת בתרומה ולא עביד איסורא וא"צ כפרה ומשו"ה אינו משלם חומש אע"כ דגם בתרומה ח"ש אסור מה"ת וליתא לסברא הנ"ל

וראי' עוד דהנה מסברא נראה דאף לר"י דמחייב בהנאת גרונו מ"מ ביוה"כ דתלי' ביתובי דעתי' אינו חייב עד דאיכא אכילה במיעיו דבהנאת גרונו ליכא יתובי דעתי' וכמדומה שכבר דברו במזה האחרוני' ויש לי ראי' ברורה לזה מהא דכתב האשר"י בברכות די"ד מיהו נראה דברכה לא צריך כיון שאינו נהנה בתוך מיעיו עיי"ש מבואר דלענין בהמ"ז אכילה במיעיו בעי' ועי' תשו' פ"מ ח"ב סי' כ"ז וחת"ס או"ח קכ"ז ולפ"ז אי נימא דביו"כ סגי' בהנאת גרונו מאי פריך ביומא ע"ט אי כותבת הגסה יתירה מכביצה השתא כביצה שבועי משבעי דעתא לא מיתבא דילמא לענין בהמ"ז דאיכא אכילה במיעיו משבעי אבל לענין יו"כ דחייב בהנאת גרונו בלי אכילה במיעיו לא מיתני דעתי' אלא בככותבות אלא ודאי דלענין יו"כ נמי בעי' אכילה במיעיו. וכן בתחילת הסוגי' שם דבעי ככותבות שאמרו בגרעינתה או שלא בגרעינתה ועי' שם ברש"י ותוס' שדחקו בפי' כמוה וכגרעינתה ואמאי לא פי' דאי איכא גם אכילה במיעיו סגי בכמוה ואי ליכא רק הנאת גרונו לחוד לא מיתבי' דעתי' אלא בשיעור כמוה וכגרעינתה אלא ודאי דביו"כ גם ר"י מודה דעכ"פ בעי אכילה במיעיו וא"כ לפי סברא הנ"ל יודה ר"י ביו"כ דח"ש מותר מה"ת והרי מבואר להדי' ביומא ע"ג דגם ביו"כ לר"י ח"ש אסור מה"ת ואדרבה מבואר בירושלמי פ"ו דתרומות דביו"כ מודה ר"ל דח"ש אסור מה"ת וזה נגד תלמודא דידן ביומא הנ"ל אבל עכ"פ לר"י ח"ש אסור מה"ת ביו"כ ומוכח דלא כסברא הנ"ל

ואולי יש לדחות ראי' זו די"ל דבכל האי' ח"ש מה"ת לר"י מכח סברא הנ"ל אבל ביו"כ דל"ש סברא הנ"ל ג"כ ח"ש אסור דאמור בירושלמי דמודה ר"ל ביו"כ אלא דס"ל לש"ס דילן דלר"ל כיון דבכה"ת ח"ש מותר גם ביו"כ מותר אף דאיתא סברא לאסור אבל