בית שערים אורח חיים קמג

וזה תמוה דהא אינו פותח להכניס ולהוציא וכל פתח שאינו עשוי להכניס ולהוציא אינו פתח ואין כאן בונה ובמחה"ש שם כתב דיש בו משום סותר וגם בזה אני נבוך כיון דכל סותר שלא ע"מ לבנות הוי מקלקל ועי' תוס' שבת צ"ד ד"ה ר"ש דבעי' בזה דוקא צריך לגופו ולגופה ע"ש. וגם א"צ לגופה רק למים והוי כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרה דפטור אפי' לר"י כדאמרי' בחגיגה י' ועי' מג"א סי' שי"ד סק"ה ואמאי לא יהי' מותר לכבוד עונג שבת כמו שמותר חופר גומא וא"צ אלא לעפרה בביצה ח' משום שמחת יו"ט ע"ש בתוס'. ועוד כיון דאיכא תרתי משאצל"ג ומקלקל מותר אפי' לכתחילה וכמו"ש תוס' כתובות ה' ע"ב ד"ה את"ל ועי' פנ"י ביצה הנ"ל

וגם מ"ש דנהי דמותר לשבר הקרח מ"מ אסור לטלטלו מדמדמי לי' המרדכי לחביות ושם אסור לטלטל השברי' משום שברי כלים תמוה היא דשאני התם דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי והו"ל נולד כדאמרי' חולי' י"ד ע"ב אבל הכא מעיקרא קרח והשתא קרח שנשבר הוא וכדאמרי' נמי התם הכא מעיקרא אוכלא והשתא אוכלא

וגם מ"ש מדמדמי לי' המרדכי לחביות ש"מ דיש איסור בשבירה ומותר רק משום דהוי מקלקל ועכ"פ אינו מתקן אבל בנהר דמתקן מחיצות אסור ואיסור השבירה במקומו עומד משא"כ התבן מותר ליקח לחריץ אף דמתקן מחיצות לפי שאין מכווין לעשות מחיצה ובנטילת התבן אין שום איסור. לפענ"ד שתי תשו' בדבר חדא כיון שהוא אינו מתקן המחיצה רק מחיצה ממילא אתי' שפיר דמי כמו דאמרי' בשבת קי"ג מ"ש עמודי' דלא אילימא דקעביד גומות גומות ממילא קא הוויין ע"ש ועי' מג"א סי' שי"ד סק"ה. ועוד דבנוטל תבן מחריץ לבהמתו נמי קשי' דא מתקן מחיצה ומה שתי' חת"ס דהוי דשא"מ לעשות מחיצה תמוה הא הוי פ"ר ואפי' בדרבנן אסור כמו"ש מג"א סי' שי"ד סוסק"ה אלא דזה שיבוש כיון דבלא איסור עשיית מחיצה מותר לטלטלו משם א"כ גם בעודו שם אינו מבטל מחיצה וא"כ אינו עושה מחיצה כלל בנטילתו שהרי גם מעיקרא הי' מחיצה זו וא"כ ה"נ בקרח כיון שבלא איסור עשיית מחיצה מותר לשברו א"כ גם קודם שבירה הוי מחיצה ומותר לשברו דהא בשבירה זו אינו מתקן מחיצה

ומ"ש עוד הא אסור לטלטל הקרח משם במקום קרישת הנהר שהוא כקרקף וגם מה שהק' דאם ישבר הקרח ברוחב המבוי באורך כ"כ עד שיהי' מחיצה מתלקט י' מתוך ד' בתוך הנהר יהי' זה משקל כמה ככרות קרח וא"כ אפי' מותר לטלטלו בשבת מ"מ לא עדיף מסולם הצורי בעירובין ע"ז ע"ב ודקלות וסולמות של בבל שם ע"ח דכובדן קובעתן לא הבינותי דהרי א"צ לטלטל הקרח כלל רק לשברו ויפול לתוך המים

ומה שהק' על טו"ז ומג"א דאם קרח מבטל מחיצה א"כ מ"פ בעירובי' כ"ב ע"ב כ"ע נמי מקיף לי' אוקינוס פי' דלהוי רה"י ומאי קושי' דלמא באמת אוקינוס משוי לי' רה"י ולא משכחת רה"ר רק בשעה שהים נקרש והטו"ז כתב דבים ל"ש נקרש והרי כל הים הסמוך לציר הצפוני בעשרי' מעלות וכן לציר הדרומי הוא נקפא ברוב השנה חוץ מב' או ג' חדשים בקיץ וא"כ במדבר דאמר רחמנא לא תפיקו מרה"י לרה"ר זה הי' ממחרת יו"כ ואז כבר נקפו הימים ובטלו מחיצות אבל בלא"ה אה"נ דים עושה העולם רה"י. הנה מה שהק' על טו"ז ודאי לק"מ דנהי דבציר הצפוני ובציר הדרומי הים נקפא אבל בשאר מקומות אינו נקפא בשום פעם ושפיר הוי מחיצה אי לא חיישי' שמא יעלה שרטון. אבל גם מה שהק' מגמ' הנ"ל לפענ"ד לק"מ חדא דאולי יש שם משפת הים עד מקום הקרח גבוה י' באורך ד' וזה שפיר הוי מחיצה כמו"ש טו"ז שם בסי' שס"ג ועוד דבשלמא הנהר נקרש בכל רחבו ואין כאן מחיצה כלל ואפי' אינו נקרש בכל רחבו אם נקרש עשר סמוך למבוי אותו מקום הוי פרוץ וצריך תיקון כמו"ש מג"א סי' שס"ג סקל"א דעכ"פ בעי' שיהי' הנהר סמוך ממש לראש המבוי וכו' אבל בים נהי שנקפא ונקרש במקום ההוא אולי מצד האחר סמוך ממש לקרח אינו נקפא וא"כ שם הוי מחיצה לכ"ע. ועוד שהארץ עגולה ככדור וגם אם הוא נקפא בשני האורים מ"מ עד מקום שנקרש יש כחצי כדור וזת הוי ג' מחיצות ולרוב הפוסקים הוי רה"י וגם לרמב"ם אינו רה"ר רק כרמלית עיין מג"א רסי' שמ"ה וא"כ אם המדבר שהיו ישראל חונים שם לא הי' כנגד אותן הצירי' שפיר פריך הגמ' דלא משכחת רה"ר וא"ש

וגם מה שתמה שם על תוס' יו"ט פ"ד דמקוואות מ"ו שכ' על ב"י ביו"ד סי' ר"א שכתב עמ"ש הטור שם ואם נפלו עפר או צרורות בגומא אינו חשוב סתימה לבטלו מתורת קבלה אא"כ יהי' מהודקי' בתוכה וכתב ב"י שהרמב"ן מפרש שנכבש מאילי' ונתבטל שם והרא"ם בס' יראים פי' שכבשו ברגל ונתבטל קבולו וק"ל מהאי דעירובי' ע"ח מלא עפר וצרורות מערבי' ולא מצרכי' כבושה ותי' דגם חריץ שאני דהכא מבטל לי' מתורת כלי ע"ש וכתב תוסיו"ט ומתישב בזה ג"כ משנה ו' פט"ו דאהלות ותמה חת"ס אטו ביטל אוהל אינו חשוב כמו ביטל כלי והניח בתימא. ותימא על תמיהתו הא אמרי' ב"ק ס"ז וב"ב ס"ו דאע"ג דתלוש ולבסוף חברו הוי כמחובר מ"מ בחקקו ולבסוף קבעו פוסל משום שאובי' משום שהי' עליו תורת כלי בתלוש הרי חזי' דליבטל שם כלי מיני' צריך ביטול טפי ועי' ש"מ ב"ק שם וא"כ שפיר כתב תויו"ט דדוקא לבטל שם כלי צריך כבשו ברגל אבל לא לבטל שם אוהל והרי חזי' דאפי' אין הגומא מחזקת אלא כ"ש ועשה כולה ע"י כלי וכל המים שעוברי' עליו חשובי' שאובי' כמ"ש הטור א"כ גדול כחו של כלי וצריך ביטול יותר

אבל מ"ש תויו"ט שם דאפי' נפרש כבושה מאיליו כרמב"ן נמי קשי' מהאי דחריץ וצריכי' לתי' הרא"ם תמוה בעיני הלא זה לשון המשנה פ"ד דמקוואות החוטט בצנור כדי לקבל צרורות וכו' ופי' תויו"ט כדי שלא ירדו עם המים וכן כתב ב"י שדרכן הי' לעשות שם בית קבול באמצע כדי שיתערבו שם הצרורות וכו' וא"כ בשלמא בצנור אם הצרורות מתחלחלי' בתוכו ולא נכבש לא הוי סתימה שהרי לכך נעשה הכלי והוי כשאר חפצי' המונחי' בכלי עי' תויו"ט פט"ו דאהלות מ"ז ד"ה ובטלו ולהכי בעי' כבישה אבל בהאי דחריץ אין תכלית עשיית החריץ כדי למלאותו עפר וצרורות ולכן לא הוי כחפץ המונח בתוכו ושפיר הוי סתימא. ועל גוף קושי' הרא"ם ק"ל כיון שדרכן לעשות בית קבול כצינור כדי שיעכבו שם צרורות א"כ שפיר יש חילוק כדמשני שם בעירובי' חריץ למיטימי' קאי אבל בית לאו למיטימי' קאי ע"ש וה"נ האי בית קיבול לאו למיטימי' קאי לכן לא הוי סתימה אא"כ נכבש וצ"ע

ומה שהאריך שם בדברי מ"מ פי"ד משבת הכ"ג שכתב וחילוק המים והפירות נראה שה"ה בכל דבר שאדם מסתכל ורואה בתוכו דינו כמים וה"ה הדברים הלחי' הרבה והדברי' היבשי' דינן כפירות ושהטעם בזה לפי שאין המחיצות ניכרות וחת"ס תמה היכי רמיזא חילוק זה. ולפענ"ד נראה פשוט דשם מחיצה מורה שהוא חוצץ ומבדיל הרשיות זה מזה וא"כ במלא מים או שאר דבר לח הרי הם מובדלי' הרשיות וא"י לילך בשווה בשתי הרשיות אבל במלא פירות יכול לעבור בשווה זה לרשות זה בלי עיכוב וא"כ הרשיות אין מובדלי' ועי' בלשון רמב"ם פי"ז משבת ה"ד לא מקרי מחיצה ואפי' מלא זכוכית אף שיכול לעבור בשווה מרשות לרשות מ"מ המחיצות נראות והרי הרשיות מובדלי' שפיר הוי מחיצה

ובהכי מיושב קושי' תוס' שבת ק' אמאי באהלות פט"ו בית שמלאוהו תבן או צרורות בעי' בטלו דוקא והכא פירות מבטלי' מחיצות ולהנ"ל ניחא דוקא מחיצה מבטלי כיון שאין הרשיות מובדלי' אבל שם באהלות לא מבטלי אוירא אא"כ בטלו. ולפי"ז בקרח כיון שאין המחיצות נראות וגם אפשר לעבור בשווה מרשות לרשות ואין הרשיות מובדלי' שפיר מבטלי' מחיצה וכדעת טו"ז ומג"א ודלא כמו"ש בחת"ס שם

הן כל אלה לפלפולא בעלמא ולהתלמד במק"א אבל בנ"ד פשיטא שאין לחוש שמא יעלה שרטון כמוש"ל עפ"י מג"א דבשאר נהרות לא חיישי' שמא יעלה שרטון וגם עפ"י סברא שכתבתי לעיל אבל הרי כתב מג"א דעכ"פ בעי' שיהא הנהר סמוך ממש לראש המבוי אבל אם הוא רחוק מהמבוי י' אמות צריך תיקון דאותו מקום הוי פרוץ וכו' ע"ש וא"כ ה"נ צריך שעמקות המבוי לא יהא רחוק מן החצר י' אמות דאל"כ הוי שם כפרוץ ושוב צריך תיקון. ועוד דבעי' שיהא מתלקט גבוה י' טפחי' מתוך ד"א כמבואר סוסי' שס"ג אבל מתלקט י' מתוך ה' אמות דניחא תשמישי' הרי הוא כשאר רה"ר עי' טו"ז שם וא"כ לפמ"ש שהמבוי עמוקה מן החצר כמו י"ב או י"ג טפחי' ובודאי המבוי רחבה הרבה יותר מד"א וא"כ אין כאן מתלקט י"ט מתוך ד"א ולא מהני להיות מחיצה

ועוד דכבר כתב מג"א סוסי' שס"ג סק"מ דלפמ"ש סכ"ט בשם התוס' צ"ל דלא בקעי בו רבים דאל"כ אתי רבים ומבטלי מחיצה כיון שאינה עשוי' בידי אדם וה"נ כיון דבקעי רבים במבוי מבטלי מחיצה שהוא בי"ש ואף שכתב המג"א שם ואפשר דלא מקרי רבי' פחותים מששים ריבוא וכמו"ש סי' שמ"ה ס"ו מ"מ לא נ"ל לסמוך להקל בזה דבסי' שמ"ה לא כתב רק דלא הוי רה"ר דאורייתא אם אין ששים ריבוא עוברי' בו בכל יום אבל מ"מ מדרבנן הוי רה"ר וגזרו בו אטו רה"ר גמור שאסור לטלטל בו ד"א וא"כ אפשר שמדרבנן אף שאין ס' ריבוא בוקעי' בו כל שרבי' בוקעי' מבטלי מחיצה מדרבנן

ועוד נ"ל דבר חדש דיש לדקדק בלשון הברייתא בשבת ק' דקתני מבוי ששוה לתוכו ונעשה מדרון לרה"ר או שוה לרה"ר ונעשה מדרון לתוכו אותו מבו' א"צ לא לחי ולא קורה וכן הוא לשון הרמב"ם פי"ז משבת ה"ד ולשון השו"ע סוסי' שס"ג והוא חידוש מה בעי בזה ששוה לרה"ר או שווה לתוכו מזה נראה דוקא בשווה לתוכו ונעשה מדרון לרה"ר או שווה לרה"ר ונעשה מדרון לתוכו אז נקרא אותו מדרון מחיצה כיון שהמבוי מופרש ומובדל ע"י מדרון זה מרה"ר הרי הוא חוצץ ומבדיל כשאר מחיצה המבדלת הרשיות אבל אם המדרון מתחיל במבוי ואין המבוי רק משפע דורד לרה"ר או רה"ר אינו שווה ומשפע ויורד למבוי אף שיש סמוך למבוי מדרון מתלקט י' מתוך ד"א לא מקרי מחיצה כלל כיון שאין כאן דבר מבדיל בין רה"ר למבוי והכל שיפוע א' וכן מבואר בלשון הרמב"ם שם שכתב א"צ לא לחי ולא קורה שהרי הוא מובדל מרה"ר. ולפי"ז אם החצר אינו שווה רק