בית שערים אורח חיים קמב

או יומים לא חיישי' שמא יארע זה בשבת דוקא ויעלה שרטון שלא יהי' המחיצה גבוה י' דהי' מכוסה במים מלעילא ולא יהא נראה שנתקלקל המחיצה ואפי' ניחוש שיארע כן מ"מ אפשר להורות להם שבשעה שהמים עומדי' שם לא יטלטל כי נתחדש דבר שאינו בכל השנה ולא יטעו לטלטל אז מחמת שמטלטלי' כל השנה אבל בים הנ"ל שפיר חיישי' שלא ידעו כלל שנתחדש דבר השרטון ויטלטלו

אמנם מדברי רש"י עירובין ח' שכתב ומתקצר רוחב הים ונעשה קרקע כרוחב פרסה או יותר ע"ש לא משמע כן שהחשש שיהי' מכוסה במים. וכן מוכח יותר להיפוך בריטב"א שם שפי' בהא דמרימר דהי' בסורא מבואות שהיו פתיחות לרחבה שעל שפת הנהר מקום שפורסין שם הרשתות והיו גבוה י' מן הרחבה ההוא י"ט כשיעור מחיצה ואפ"ה הי' נותן שם אותן רשתות למחיצה דחייש שמא יעלה הים שרטון וכו' ע"ש מבואר שהי' רחבה סמוך למבוי בלי מים ואפ"ה חיישי' שמא יעלה הים שרטון ויהי' קרקע הרחבה שווה לקרקע המבוי ויטלטלו שם אף שאין הרחבה מכוסה במים. ועוד שהרי לדעת הרה"מ פי"ז משבת ה"ח שפי' בהא דמרימר מבואות המפולשי' שלה היו כלי' מצד אחד לים ושם אין לחוש לפי שאין הים בת טלטול עם המבוי ואין לחוש שמא יעלה הים שרטון כלומר שיתרחק משם ממקומו וישאר אותו מקום רפש וטיט ויטלטלו מן המבוי בו ע"ש ולפ"ז הרי מבואר להדי' שהחשש הוא שיעלה הים שרטון ולא יכסנו המים ויטלטל מן המבוי בו ע"ש בהדי' ועוד דאי יכסנו המים ולא ידע אכתי לאו בת טלטול עם המבוי הוא ואיך יטלטל מן המבוי לתוכו אלא עכ"ח דלא כנ"ל וא"כ נסתר היתר זה וקושי' חמד משה יבואר בסמוך אי"ה

ואמנם הרי איכא דעת המחבר דפסק דלא חיישי' כלל שמא יעלה הים שרטון וכן הוא דעת הר"ח והרי"ף ורמב"ם ואפי' לדעת רמ"א שפוסק כחבל ראשונים דחיישי' שמא יעלה הים שרטון כבר כתב מג"א סי' שס"ג סקל"א דזה דוקא בים אבל בשאר נהרות לא חיישי' כלל שמא יעלה שרטון והוא מדברי תוס' עירובי' כ"ד ע"ב ד"ה אין עושי' שכתבו ולפי"ז א"ש הא דלא חיישי' שמא יעלה הנהר שרטון ואפי' אם לא נחלק בין ים לשאר נהרות ע"ש ומשמע דלפי האמת יש חילוק בין ים לשאר נהרות דבשאר נהרות לא חיישי' שיעלו שרטון

ובחת"ס או"ח סי' פ"ט חידש עוד דהיכי שהמבוי מוקף ג' מחיצות והים הוא מחיצה רביעית במקום לחי בכה"ג כ"ע מודו דאפי' בים לא חיישי' שיעלה שרטון ע"ש והרי בנ"ד החצר מוקף ג' מחיצות שלימות לא חיישי' כלל לשמא יעלה שרטון ויש לפקפק דחולי לא קאמר החת"ס אלא במבוי שאין הים מתיר רק מה שלחי מתיר אבל בחצר דצריך פס רחב ד' או שני פסין משהויין בשני צידי הפרצה ואם הפרצה יותר מעשר צריך צוה"פ כמבואר רסי' שס"ג בזה שפיר י"ל דאפי' בג' מחיצות חיישי' שמא יעלה הים שרטון אבל אין סברא לחלק בזה

אלא דגוף החילוק של חת"ס איניני מבין כיון דבין כך ובין כך גם אם יעלה הים שרטון ליכא רק איסור דרבנן מ"ט יש לחלק בין אם ישארו ג' מחיצות או שנים כמין ג"ם או שני מחיצות משני צדדי'

אבל ההכרח שאלצהו לחת"ס לחילוק הנ"ל ולפרש פי' חדש בגמר' הוא משום דק"ל לפי' המ"מ בהא דמתיר שעשה רשתות בצד האחר של המבואות במקום שהיו פתוחי' לרה"ר אבל בצד הים לא עשה כלום א"כ לא הי' צריך להזכיר כלל דפסיק לסורא באוזלי מה שעשה לצד רה"ר אלא הו"ל למימר עבד מרימר עובדא בסורא להיתירא ולפענ"ד לק"מ דשפיר אשמועי' אף שתיקן המבוי בצד האחר לטלטל במבוי ואיכא חשש כיון שרגילי' לטלטל במבוי שמא יעלה הים שרטון ויטלטל גם אז מן המבוי לשרטון אפ"ה לא חיישי' לשמא יעלה שרטון משא"כ אי לא הוי אשמועי' דפסיק לסורא באזלי הוי סד"א דדוקא בכה"ג שלא תיקן המבוי כלל הוא דלא חיישי' שמא יעלה הים שרטון ויתקן אז המבוי מצד האחר ויטלטל ממבוי לשרטון ונימא דצריך לתקן דוקא המבוי בצד האחר ובצד הים להא לא חיישי' אבל אם תיקן המבוי בצד האחר חיישי' לשמא יעלה שרטון ואסור לטלטל במבוי רק אם מתקן בצד הים קמ"ל דאפי' בכה"ג לא חיישי'

ועוד נ"ל דהרי לפי' מ"מ תקשי ואמאי לא סגי לי' בפי' רש"י שיטעו ויטלטלו במבוי עצמה וצ"ל שהרי איסור הטלטול במבוי הוא משום דגזרי' שיטעו ויטלטלו גם ברה"ר עי' רש"י ריש עירובי' ולפי"ז אפי' חיישי' שיעלה הים שרטון ויטלטלה במבוי תקשה ומה בכך הלא הם יחשבו שאף שהעלה הים שרטון מ"מ הוא מחיצה וא"כ לא יטעו בין זה לרה"ר וא"כ באמת מותר לטלטל ולהכי חידש חשש אחר שע"י שיחשבו שהוא מחיצה יטלטל מן המבוי לשרטון כי יטעו שעדיין הוא רה"י וכתלי' המקיפי' רה"י ע"ג רה"י כמבואר סי' שמ"ה ס"ג ובאמת דוקא אם תקנו בלחי הוי רה"י כמו"ש מג"א סק"א משום דלחי משום מחיצה כמבואר בעירובין י"ב אבל אם תקנו בקורה שהוא משום היכירא אינו רה"י רק שיש היכר שלא יטלטל ברה"ר נראה שאסור ע"ג הכתלי' דל"ש רה"י כמאן דמלי' דמי ועי' טו"ז סי' שמ"ה סק"ב וסק"ג ולפי"ז אם מרימר הי' מתקן צד השני שהוא לר"ה בקורה גם קודם שהעלה שרטון אסור לטלטל ע"ג מחיצות וא"כ אפי' חיישי' שיעלה הים שרטון אין כאן חשש ולהכי קאמר דפסק באזלי מחיצות שלימות וא"כ אז הי' מותר לטלטל ע"ג מחיצות ואי הוי חיישי' שמא יעלה הים שרטון הי' צריך לעשות מחיצה לצד הים כדי שלא יטלטל מן המבוי לים ולכן צריך טעמא דלא חיישי' שמא יעלה הים שרטון. ובאמת צ"ע קצת אמאי לא פי' כריטב"א דפסק לסורא כי אזלי היינו כמו שהולך וכמות שהוא המבוי גבוה עשרה מן הים

ובהכי ניחא ג"כ מה שהק' לפי גירסא דידן אמאי לא אמר בקיצור הוי עובדא וחש לה מרימר משום דאז הו"א כיון דחיישי' שיעלה הים שרטון חש ותיקן בקורה אבל באוזלי אסור משום חששא דכתב המ"מ וכנ"ל קמ"ל דתיקן לה באוזלי ולא חיישי' שמא יטלטל ממבוי לשרטון כיון דגם בהיות ים לא טלטולו ממבוי לים אף שאז לא הי' בת טלטול עם המבוי ועכשיו הוא בר טלטול מ"מ כיון שאינו רגיל בזה לטלטל שם לא חיישי' או משום דהוי כמו גזירה לגזירה שמא יעלה שרטון ואת"ל יעלה שרטון שמא לא יטלטלו ועיי' תו"י שבת כ"א

וגם מה שהק' למ"מ מ"ט יהי' זה השרטון חמור מרה"ר גמור או כרמלית הסמוכה למבוי דסגי בצוה"פ ולשרטון הים לא יועיל וגם מה שהק' בס' חמד משה מ"ש מחיצת הים מלחי שאנו סומכי' עליו ומעשי' בכל יום שמתקלקל בשבת עצמו ואין אומר דבר לחוש לזה ולפמ"ש לק"מ דכאן יטעו דעדיין הוא מחיצה רחבה פרסה עד מקום המים של ים וממקום המים גבוה השרטון כמו המבוי ויחשבו שכל השרטון הוא מחיצה רק שהוא מחיצה רחבה ויטלטלו ע"ג המחיצה וזה ל"ש במבוי הפתוחה לרה"ר או לכרמלית ולא בלחי המתקלקל ובאמת אין זה מחיצה כיון שהוא רוחב פרסה או יותר ואפי' אי נימא דבנעשה בידי אדם לשם מחיצה ג"ז נקרא מחיצה אבל במחיצה הנעשית מאילי' לא נקרא זה מחיצה ואף דבירושלמי פ"ח דעירובי' ה"ח מבואר דגם מה שהעולם מוקף הרים מקרי מחיצה אף שההרים רחבי' מפרסה היינו נגד כל העולם נקרא זה מחיצה אבל נגד מבוי לא נקרא מחיצה העומדת מאילי' שהוא יותר מפרסה מחיצה וא"ש

ולפי סברא זו ג"כ בנ"ד ל"ש שמא יעלו המים שרטון ולא ישאר מחיצה עשרה דאז מידע ידיע דאסור לטלטל כמו בלחי שמתקלקל בשבת הנ"ל

מיהו קושי' זו מ"ט חמור שרטון זה דלא מהני צוה"פ מרה"ר גמור או כרמלית הסמוך למבוי דמהני צוה"פ בלא"ה לק"מ דשם מיד כשעושה צוה"פ אסרי' לי' לטלטל מן המבוי לרה"ר או לכרמלית הסמוך לה זכור הוא אבל כאן כל זמן שלא העלה שרטון אין הים בר טלטול עם המבוי ואין יודע כלל מן האיסור לטלטלים וגם הי' מותר לטלטל אז רק שא"א וא"כ כשיעלה שרטון לא ידע כלל מן האיסור ויטלטל מן המבוי בו ועי' מחה"ש סי' שס"ג סקל"א בסופו

ואגב אכתוב מה שיש לעורר בתשו' ההוא מ"ש שם מדעת עצמו שהרמב"ם מפרש בהאי דעירובי' ח' דשני צידי המבוי הוי מחיצות גמורות ושני הפילושי' היו הא' כלה לאשפה והא' כלה לים והי' ד' מחיצות גמורות ומותר לטלטל בכולה בלי שום תיקון ע"ש לא ראה דברי הריטב"א שם שפי' כן בפי' השני

ומה שהק' שם על טו"ז ומג"א דתרווייהו ס"ל דעכ"פ בשעה שנקרש הנהר בטלה מחיצה מהא דעירובין ע"ט דמשני ר"א בשלמ' חריץ למיטומי' קאי אלא בית למיטומי' קאי וה"נ אדם יושב ומצפה מתי ימס הקרח והרי הקרח מותר לשוברו בשבת ליטול מים מתחתיו כמבואר בשו"ע סי' ש"ך ס"י וכיון דמותר ליטול בשבת וגם אין דעת אדם לבטלו שם ולא קאי למיטמו א"כ אינו מבטל מחיצה. אשתומא קאמינא התם בעירובין שפיר קאמר דבחריץ סתמא ביטלו ולא יטלנו משם כי סתמא רוצה שיהי' החריץ סתום אבל בית סתמא אינו רוצה למטמי' ומסתמא לא ביטל הסתימה שם ועומד כל שעה ליטול הסתימה משם אם מותר לטלטלו בשבת אפי' בטל לזמן ולא לעולם אפשר שימלך ויטלנו רק בדבר שאסור לטלטל בשבת מבטל ליומי' עכ"פ כמו"ש ריטב"א סוכה ד' אבל בקרח מה בכך דלאו למיטמי' קאי מ"מ כיון דודאי תעמוד הקרישה כל השבת כמו"ש טו"ז ואינו עומד ליטלו משם בשבת הוי כמו דבר שאסור לטלטל בשבת דמבטל מחיצה ואף דמותר לשברו בשבת מ"מ אינו עומד לכך ועוד דאף שיושב ומצפה מתי ימס הקרח היינו שימס בכל הנהר בי"ש אבל כל זמן שאינו נמס בי"ש אדרבה למיטומי מי קאי וניחא לי' שיהי' נקרש בכ"מ גם כנגד המבוי ועוד דנראה דאינו מותר אלא כדי ליטול מים מתחתיו כמו שובר את החביות בשבת קמ"ו דמשם הוציא המרדכי דין זה ומשום דהוי כמו מלאכה שאינה צריכה לגופה כמו חופר גומא וא"צ אלא לעפרא אבל לשברה משום דצריך לשבירה לא והרי אינו עומד לשברה כדי ליטול מים משם וא"כ שפיר למיטומי' קאי

וגם מ"ש לתרץ עפ"י דברי מג"א סי' ש"ך סקט"ו שכ' דבנהר או באר אסור כונתו דוקא בכלים מותר משום דאין בנין וסתירה בכלים אבל במחובר לקרקע דיש בנין וסתירה אסור וכתב חת"ס משום בונה