בית שערים אורח חיים קמא

כיון דס"ל דאפי' מחיצות המרוחקות הוויין מחיצה א"כ גם בקיעת רבים רחוק ממחיצה מבטלת מחיצה וא"כ נהי דיש הרים באמצע מ"מ אינן מסוף העולם ועד סופו וא"כ רבים הבוקעי' בפילוש שבין הרים להרים אפי' מרחוק מבטלי' מחיצה ומדינא הוי רה"ר וכשיטת בעה"מ בעירובי' כ"ב דבירושלים כיון דרבים בוקעי' שתי וערב מבטלי' המחיצה אפי' שלא במקום הפילוש רק אפי' במקום המחיצה ודלא כרמב"ן במלחמות שם דאין מבטלי' אלא במקום הפילוש ע"ש. ועי' שאילת יעב"ץ סי' ו' דאע"ג דמעלות ומורדות שבא"י אין חייבי' עליהם משום רה"ר כיון דלא ניחא תשמישי' לא אתו רבים ומבטלי מחיצות מ"מ עירות גדולות ופלטי' שביניהם הוי רה"ר כיון דשם ניחא תשמישי' אתו רבים ומבטלי מחיצות ולפ"ז מוכח דרבים מבטלי' מחיצה אפי' מרחוק כמו דהוי מחיצה מרחוק ודלא כר"ל, והיינו דאמר בירושלמי מתני' פליגא על ר"ל איזהו רה"י שבילי בית גלגל וכיוצא בהן רה"י לשבת משום דלא ניחא תשמישי' לא מבטלי מחיצה ואפ"ה חוץ לשבילי בית גלגל הוי ר"ה וע"כ מוכח דלא כר"ל בחדא או דמחיצות המרוחקות הוי רה"ר ואי מחיצות המרוחקות הוי רה"י ע"כ בקיעת רבים ברחוק ממחיצות נמי מבטלי מחיצה ור"ל ס"ל דמחיצות מרוחקות הוי מחיצה דאין רה"ר אלא במפולש מסוף העולם ועד סופו וס"ל דבקיעת רבים רחוק ממחיצה לא מבטל מחיצה דאמר אין רה"ר בעולם הזה כנ"ל ובחדא מניהו ודאי מתני' פליגא עלי' וא"ש

אבל מה שרצה מעלתו לומר דלענין הוצאה מרה"י לרה"ר ס"ל לר"ל דליכא רה"ר בזה"ז אבל לענין מעביר ד"א ברה"ר אף שהוא תולדה דהוצאה כשיטת רז"ה ור"ן ורמב"ן שבת ע"ג דד"א של אדם הוא רשותו וכשמוציאו חוץ לד"א מוציא מקרי מ"מ הלכתא גמירי וכ"נ מדברי רמב"ם פי"ב משבת ועי' שבת צ"ו בזה מודה ר"ל דיש רה"ר גם בעוה"ז וכמ"ש כפ"ת סוכה מ"ב לחלק כן לענין דלא בעי' בד"א ברה"ר עקירה משעה ראשונה לכך ואף שהוא תולדה דהוצאה מ"מ נם הושטה תולדה דהוצאה ובהוצאה שנים שעשאו פטורים ובמושיט חייב וכן לא אמרי' בד"א ברה"ר מהלך כעומד לב"ע משום דהלכתא גמירי לה כמ"ש תוס' שבת ה'. לא נהירא לי לא מגמרא ולא מסברא דהרי מתני' דריש שבת בהוצאה והכנסה מרה"י לרה"ר הוא וכן מתני' דלא יצא החייט משום גזירה שמא ישכח ויצא מרה"י לרה"ר הוא וכל משניות דמס' שבת דמיירי מהוצאה מרה"י לרה"ר ומתני' דעירובי' צ"ח לא יעמוד אדם ברה"י וישתין ברה"ר ושם צ"ט לא יעמוד ברה"י וישתה ברה"ר וכהנה כמה משניות וכי יחלוק ר"ל על כל הני משניות דיש רה"ר בזה"ז גם לענין הוצאה מרה"י לרה"ר. ועוד דקושי' ק"ע והרי כל מלאכת שבת ממשכן גמרי' וכיון דשם לא הי' רה"ר לענין הוצאה מרה"י לרה"ר איך יהי' לענין זה רה"ר לע"ל. ויותר נראה להיפוך דלענין הוצאה מרה"י לרה"ר מודה ר"ל דיש רה"ר בזה"ז דלגבי רה"י מקרי גם זה ר"ה וממשכן ילפי' דהי' רה"ר לענין זה רק לענין ד"א ברה"ר ס"ל דליכא רה"ר בעוה"ז דהאי לאו ממשכן ילפי' ולפום דהיטא אינני מוצא משנה נגד זה

אבל גם שניהם לא נ"ל מסברא דכיון דמקרי רה"ר לענין דבר א' ממילא הוא רה"ר לענין הכל ואינו דומה לסברת כפ"ת דשם הוצאה מרה"י לרה"ר קבעה התורה מטבע הוצאה בעקירה משעה ראשונה לכך ומטבע מעביר ד"א ברה"ר הוא אפי' באין עקירה משעה ראשונה לכך והא כדאיתא והא כדאיתא וכן בהושטה עיקר מטבע שלה בשנים וזה מקרי א' שעשאה אבל אם מושיטי' שנים אפי' לא' באמת פטורי' משום שנים שעשאו כמו במוציא ולענין מהלך כעומד מילתא אחריתא הוא דלא משכחת ד"א ברה"ר בלא"ה אלא בקופץ ובלאה"נ האי אורחי' בהכי והאי אורחי' בהכי והאי כדאיתא והא כדאיתא אבל לענין רה"ר א"א לחלק דאי מקרי רה"ר להאי מקרי נמי ר"ה להאי

ויהי' איך שיהי' הפי' בירושלמי. מ"מ זה ברור דאין כונס ר"ל דאין חייבי' בעוה"ז על הוצאה והכנסה מרה"י לרה"ר או ד"א ברה"ר אלא ודאי חייבי' אלא דקאמר שאין רה"ר כדינו בעצם הרה"ר בעוה"ז לפי שאינו מפולש מסוף העולם ועד סופו שיש הרים באמצע ומ"מ חייבי' משום רה"ר מטעמא דכתיבנא או מטעמים אחרי' ותדע דלא קאמר אין חייבי' עלי' משום רה"ר בעוה"ז כלישנא דר"י עירובי' כ"ב א"י אין חייבי' עלי' משום רה"ר אלא ודאי אף דאין רה"ר מ"מ חייבי' עלי' משום רה"ר כנ"ל

ומה שתמה בעירובי' כ"ב דקאמר ואפי' כמעלות בין מרון ופירש"י ומהלכי' בה בזאח"ז ולא שנים יחד ע"ש א"כ לשיטת הסוברי' דבעי' דוקא ס"ר בוקעי' בכל יום ומג"א סוסי' שמ"ג דדוקא ס"ר מבטלי מחיצה א"כ איך הו' רה"ר והאריך בזה. אינה קושי' כלל דגם ברוחב ט"ז אמה תקשי על כל ד"ט רוחב איך הוי רה"ר הא בזה אין ס"ר בוקעי' אך הוא שיבוש דהלא כל ד"ט הם חלק מהט"ז אמה שס"ר בוקע' וזהו רה"ר וה"נ בזה אע"ג דלא ניחא תשמישי' ס"ל דהוא חלק מרה"ר כיון דחלק מס"ר שבוקעי' ברה"ר זה בוקעי' גם כאן ועי' בק"ע עירובי' פ"ח ה"ח שגם לע"ל לא יהי' כל הארץ בשווה כאלו נעשית במלקט ורהיטני ע"ש ופשוט

ומה שתמה אמאי גזרי' בזה"ז מעביר פחות פחות מד"א משום דילמא אתי לאתויי ד"א ברה"ר כדאיתא בשו"ע סי' שמ"ט ועי' טו"ז שם לשיטות רוב הפוסקים וטו"ז ומג"א דעכשיו אין לנו רה"ר שיהי' רחב ט"ז אמה וס"ר בוקעי' בו ואינו דומה לדגלי מדבר. וכן קושי' אחרונים אמאי בטלי' עכשיו שופר ולולב בשבת משום שמא יעבירנו כיון דליכא רה"ר דאו' וכן ק' על ע"ח שיתופי מבואות שהוא משום גזירות הוצאה מרה"י לרה"ר. ולפענ"ד לק"מ חדא וכי א"א שיהי' לנו רה"ר דאו' אלא שהם כתבו שאינו מצוי רה"ר עכשיו אבל אפשר היא וגזרי' שמא יחזור הדבר לקלקולו כדאמרי' בגיטי' ה' וה"נ אמרי' בביצה ד' ע"ב זמני' דגזרו המלכות גזירה וכו' וה"נ גזרי' זמני' דיהי' רה"ר דאו', ועוד קאמינא הא קי"ל דכל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אפי' בטל הטעם וכמ"ש רמב"ם פ"ב מה' ממרים ה"ב וא"כ כיון דשופר ולולב בשבת וכן פחות מד"א והוצאה מחצר לחצר או מבית לחצר ומחצר למבוי נאסר בלי ע"ח וש"מ במנין אף שעכשיו בטל הטעם א"א להתירו אלא במנין אחר שגדול ממנו בחכמה ובמנין וליכא כמ"ש רמב"ם שם ודוקא במים מגולי' פסקי' בשו"ע סי' קט"ז דעכשיו שאין נחשי' מצויי' בינינו מותר ול"ש דבר שבמנין משום דגם בשעה שאסרו לא אסרו בכל המקומות רק במקום שהנחשים מצוים כמ"ש תוס' ע"ז ל"ה ע"א ד"ה חדא ושם נ"ז ע"ב ד"ה לאפוקי אבל הני גזירות דלעיל שבשעה שאסרו אסרו בכל המקומות אפי' במקומות דליכא רה"ר דאו' שפיר א"י לבטל אפי' בטל הטעם ולק"מ

אך לכאורה גבי שופר יש לפקפק דלא בכל המקומות אסרו שהרי במקדש היו תיקעי' ומשחרב בהמ"ק התקין ריב"ז שתוקעי' בכל מקום שיש בו ב"ד עי' ר"ה כ"ט. אך גם הא לא תברא דדוקא אם בשעה שאסרו לא אסרו במקום דל"ה שייך הטעם מחמת אותו דבר דל"ש הטעם עכשיו אז מותר אם בטל הטעם אבל בשופר אפי' במקום דשייך רה"ר דאו' אסרו בב"ד ובפני ב"ד ושלא בב"ד אסרו בכל המקומות אפי' היכי דל"ה רה"ר דאו' א"כ עכשיו נהי שאין לנו רה"ר דאו' מ"מ כיון שאינו בב"ד ובפני ב"ד שפיר הוי דבר שבמנין כנ"ל. ועוד דהא לולב ומגילה אסרו מה"ט דשמא יעבירנו ואסרו בכ"מ ורק בשופר לא רצו לבטל לגמרי משום שהוא להעלות זכרוניהן של ישראל לאביהם שבשמים כמ"ש תוס' ר"ה שם ד"ה אבל עיי"ש שפיר שייך שגזירה זו הי' בכל המקומות דצריך מנין אחר להתירו שפיר אסרו גם בזה"ז. ואפשר דהיינו דקאמר רבה והיינו טעמא דלולב והיינו טעמא דמגילה כדי ליתן טעם אמאי אסור גם בזה"ז וכנ"ל. ויען אני טרוד מאוד אסתגר בזה ידידו דושית

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קל"ג

שיל"ת ב' איפאלא יום ה' לסדר חוקת התורה תרנ"ב לפ"ק

שוכ"ט לאהובי תלמידי הרבני המופלג מו"ה אברהם ני' ווייס ביישוב טעלעגד

מכתבך קבלתי בזמנו ואיחרתי להשיב מחמת סיבות שונות שאינה לנחת ונפשך בשאלתך בחצר ביהכ"נ שאתה דר בו שיש לו ג' מחיצות וברביעית נפרץ במילואו לרחוב [ואתה כתבת למבוי ואינינו יודע כוונתך אם הוא מבוי בג' מחיצות ויש לה תיקון מבוי בלחי או צוה"פ או כינת אותה משום דקי"ל כשיטת הפוסקים דאין לנו רה"ר דאורייתא] וקשה לעשות שם גדר מחמת הנהר שהולך אחורי העיר ובכל שנה בשעת הפשרת שלגים שוטף ועובר ברחוב ההוא ופורץ גדר וגם צוה"פ קשה לעשות שהערלי' גונבי' אותו ושאלת אם אין להתיר מחמת שהמבוי עמוקה מן החצר כמו י"ב או י"ג טפחים ומחיצה העומדת מאילי' כשרה ובטוח אתה שהמחיצה לא תתעוטש לפחות מכשיעור כי אדרבה בכל שנה מעמיק יותר וציינת דברי מג"א סי' שס"ג סקל"א ומחה"ש שם וטו"ז שם

תמהני עליך כי פיך שלחת בהוראה חמורה כזו וגם על אשר התבננת כי לא תתמעט המחיצה לפחות מכשיעור כ' מי יודע מה יולד יום ובפרט שאינה עמוקה רק י"ב או י"ג טפחים וגם מי מדד זאת בשעלו בצמצום ומ"מ אכתוב הנלפענ"ד בזה כאשר יחונים החונן לאדם דעת ומפיו דעת ותבונה והוא עזרם שלא אכשל בדבר הלכה חו"ש

באו"ח סי' שס"ג סכ"ט פסק המחבר דלא חיישי' שמא יעלה הים שרטון ורמ"א בהג"ה הביא ויש חולקי' וסוברי' דחיישי' שמא יעלה הים שרטון ע"ש ובס' חמד משה הק' מ"ש מחיצת הים מלחי שאנו סומכי' עליו ומעשי' בכל יום שמתקלקל בשבת עצמו ואין אומר דבר לחוש לזה. וסבור הייתי לומר דהא דחיישי' שמא יעלה הים שרטון היינו שיעלה שרטון אצל שפתו ולא יהי' כאן גובה י' אבל מ"מ יהי' מכוסה במים בשטח העליון ולא יהי' ניכר שהעלה שרטון ויטלטלו כמקדם וזה ל"ש בלחי שאם יתקלקל בשבת יהי' נראה וניכר ולא יטלטלו. ולפי"ז בנידון דידן כיון שאין המים עומדי' שם ברחוב רק יום