בית שערים אורח חיים יד

מותר לנוב"י שם וא"כ אם כבר אפה החלות מסולת שהתליעה הקרבן כשר משום ממשקה ישראל אבל משום תמים פסול, ועוד בתולעי' גדולי' שיוכל להוציא ע"י נפה וכברה מותר לישראל ומ"מ הסולת פסול משום שאינו תמים ועי' מנחות פ"ה ע"ב גבי עץ שנמצא בו תולעת וברמב"ם פ"ו מאי' מזבח ה"ב

ושלישית נ"ל דל"ש בזה ממשקה ישראל כלל דהרי הסולת מותר לישראל אלא שא"י לאכלו משום התולעי' שבו אבל אין בזה חנ"נ דלא מיבעי' לסוברי' דקמח בקמח מקרי יבש ביבש כ"ש זה דמקרי יבש ביבש ואפי' לדעת הסוברי' דקמח בקמח מקרי לח בלח מ"מ אפשר דאפילו נמלים קטנים לא מקרי לח בלח כיון שיש בהם חיות ורוחשים ומתנומעים ממקום למקום אין בילה ואפי' אי הוי לח בלח הלא לח בלח רבו הדעות דלא אמרי' חנ"נ וא"כ הסולת בכ"מ שהוא הוי היתר ושפיר הוא ממשקה ישראל וכשר להקרבה ואי דנמלי' שבו אינם ממשקה ישראל הלא יוכל להקריב לשם עצים ומשו"ה צריך הרמב"ם למיהב טעמא משום שאינו תמים וא"ש

ומה שנתקשה עוד ברמב"ם שם הי"א דהתליעה רוב חטה אחת ה"ז ספק והק' פרו"מ דליבטל ברוב בשאר סולת ומזה הביא ראיה דביטול אינו גורם רק לסלק האי' אבל לא שיהי' נעשה היתר כמ"ש כמה פעמים בספרו לא ראיתי ולא מצאתי כעת בספרו וכאן לשונו מגומגם דכיון שביטל מסלק האי' ממילא הוא היתר וכמדומה שכונתו שביטול אינו רק שהמבטל מסלק מן הבטל שם אי' או פסול שהי' בו בבטל אבל לא שיקנה הבטל שם חדש של המבטל כגון עשה עיסה מן הדגן ומן האורז אפי' רוב דגן אינו יוצא י"ח מצה אא"כ אכל כזית מן הדגן בלי האורז בכא"פ ולא אמרינן דאורז בטל ברוב דגן וקנה שם המבטל להיות מצה של מצוה וכדומה ותל"י אני בר מזלי' בסברא זו אך אינו ענין לכאן דאם מבטל הפסול מן החטה שהוא הבטל ממילא נשארת כשרה בעצמותה ואינה צריכה לקנות שם כשרות חדש מן הרוב המבטל

אבל לפענ"ד נראה דל"ש כאן ביטול כלל דכמו בהתליעה רוב סאה או רוב כל חטה פסול כל הסאה בעצמותו או כל חטה בעצמותה אפי' מה שלא התליע משום דלא הוי תמים כמו בבהמה אם יש מום באבר א' שכולה פסולה כן לרמב"ם אם התליע רק רוב חטה אחת מסאה כל הסאה אף שלא התליע פסול משום שאינו תמים ופסול בעצמותו לא מצד התערובות ואין כאן היתר כלל ול"ש ביטול ודמי למ"ש תוס' חולין ק' ע"ב ד"ה סלק דבהאי דבכורות כ"ב ל"ש סלק דדוקא אם מינו נאסר רק מחמת איסור שנתערב בו וא"א להבדילו ובכ"מ שישנו היתר הוא ומשו"ה שייך לומר סלק אבל התם דמינו עצמו מטמא מחמת מגע מים טמאי' ל"ש לומר סלק ע"ש וה"נ דכוותי' כנ"ל והמעיין בצדק ישפוט שכן הוא: וד' יחנינו ויברכינו בכל עת ובכל שעה, כנפשו ונפש מחותנו ידידו הנאמן הדוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ה'

עוד להגאון הנ"ל נר"ו

מכתבו קבלתי ומה שהשיג עמ"ש בתשו' הקודמת דחטה שהתליעה אם נתבטלה ונסתלק האיסו' ממילא הוא היתר וכשר להקרבה ותמה הלא אם נתערב זית נבלה בשני זיתי פסח דבטיל ונעשה היתר בודאי לא קנה שם פסח מצד ביטול שיהא יוצא יי"ח וכן בעל מום שהתורה פסלה לפסח ג"כ א"א שיתבטל שיהא פסח וכן חטה שהתליע נעשה בע"מ וא"א להתבטל שיהא כשר לקרבן עכ"ד ואני אומר צדק בדבריו שע"י הביטול א"א לקנות שם חדש אבל זה רק אם המבטל כבר קנה שם זה והוא אינו קורא שם חדש זה להבטיל אבל אם נתערב בע"מ חולי' בשני בהמות תמימות של חולי' או של הקדש ונתבטל דשוב אינו פסול משום בע"מ דנהי דאינו קונה שם חדש של הקדש ע"י ביטול אבל כיון שהוא בטל ונעשה היתר שוב יכול להקדיש הבע"מ והוא כשר להקרבה דכיון שנסתלק האי' ממילא הוא היתר ואינו קונה שם חדש ע"י ביטול רק ע"י הקדישו וכן חטה שהתליע ובנתבטלה נעשה היתר ויכול להקדישה וקורא להם שם הקדש וכשרי' להקרבה וא"ש ובזה יבא שלו' ינוח על ראשו כנפשו ונפש מחותנו ידידו הדוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם

תשובה ו'

שיל"ת ב' אויפאלא כאור בוקר יום ב' לס' ופרצת ימה וקדמה לפ"ק

רב שלום, לאוצר בלום, בני יקירי וחביבי, הרב המאוה"ג וכו' כבוד מו"ה יצחק יעקב נ"י בלום ולביתך נאוה קודש החשובה והצנועה מ' שרה ריזל תי' לאויו"א

קבלתי שינוי שורות במעיר טוב ואין טוב אלא תורה ומ"ש בשו"ע או"ח סי' ח' סעי' ט' שכתב המחבר קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרי' כדי שלא יברך ברכה לבטלה וכתב טו"ז סק"ח אע"ג דבלא"ה יש חשש שילבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית מ"מ אוקמי לי' אחזקתו שהי' כשר רק משום חומרא דלא תשא וכו' החמירו דוקא לבודקו ע"ש וכתבת להסביר עפמ"ש הר"ן רפ"ק דפסחים דכל שבדק חמץ יי"ח ואפי' מוצא אח"כ חמץ אינו עובר למפרע שהרי סמכוה תורה על החזקות וכו' ע"ש ולפ"ז גם כאן אם סמך על החזקה אפי' נתברר אח"כ שהיו החוטי' מופסקי' לא עבר על מצות ציצית למפרע משא"כ לענין ברכה לבטלה דומה למ"ש תוס' זבחי' ע"א דלא אזלי' בת"ר לחייב שריפה אותו שהוא ודאי בסקילה ע"ש וכונתם מבוארת כיון שהוא ודאי שקר שהרי האחד ודאי אינו מחויב שריפה והרוב לא יעשה שקר לאמת וה"נ החזקה לא יעשה השקר לאמת והוי ברכה לבטלה למפרע לפי שהוציא שקר מפיו עכ"ד ושכנגדך חולק עליך שאינו דומה להאי דתוס' זבחי' הנ"ל ושאלת לדעת איך עניות דעתי נוטה, אהובי בני האמת אהוב מן הכל ולפענ"ד הדין עם שכנגדך דסברת תוס' שם הוא כך דלא אזלי' בתר רוב אלא בדבר שאפשר להיות אמת כמו שמעיד הרוב למשל שאנו אומרי' רוב בהמות כשרות והיא כשירה הרי אפשר שאמת הוא כמו שמעיד הרוב שבהמה זו כשירה והוא מרוב בהמות כשרות וכדומה אבל אם נתערב בהמה טריפה ודאית ברוב כשרות א"א להתיר כולם מטעם רוב שהרי הוא דבר שא"א להיות שיהיו כולם כשרות שהרי האחת ודאי טריפה ועי' דג"מ יו"ד סי' ט"ו אלא שמטעם ביטול ברוב אתאי' עלה אי לאו דבע"ח חשיבי ולא בטילי אי מה"ת אי מדרבנן כמו שהאריכו פוסקי' אחרוני' ועי' פמג"ד בפתיחה לתערובות שחקר מנ"ל ביטול ברוב ע"ש ולפ"ז בנסקלי' ונשרפי' כיון דאדם באדם ודאי ל"ש ביטול מה"ת כמ"ש הקדומני' רק דניזיל בת"ר כיון דרוב כשרפי' וידונו כולם בשריפה הרי הוא דבר שא"א להיות אמת שא' מהם ודאי אינו חייב שריפה זהו סברת תוס' וכל זה אם בשעה שאנו סומכי' על הרוב אנו עושי' שקר ודאי אבל כאן בשעה שאנו סומכי' על החזקה שהחוטי' אינן נפסקי' אינו שקר ודאי ואפשר להיות אמת שאינן נפסקי' א"כ אפי' נתבררה אח"כ שהיו נפסקי' בשעה שבירך מ"מ לא עשה שום איסור שהוציא ש"ש לבטלה כיון שסמך על החזקה כד"ת וכמו שלא עבר על מצות ציצית מה"ט וכמו שלא עבר על ב"י מה"ט ואף שנתברר שהוציא ש"ש לבטלה מ"מ לא עביד איסורא כיון שבשעה שהוציא סמך על החזקה שאינו לבטלה כיון שד"ת כן ומי שאכל מבהמה וסמך על הרוב שהיא כשרה ואח"כ נתברר שהוא טריפה אין בזה עון אף שאכל טריפה ודאי מ"מ כיון שבשעה שאכל שפיר סמך על הרוב אין כאן עון אשר חטא, ויתר מיכן אני אומר כיון שאתה אומר שקיים בזה מצות ציצית מכח חזקה אין כאן ברכה לבטלה כלל שהרי קיים ודאי המצוה שבירך עליו ול"ד למ"ש מג"א סי' תרפ"ח סק"ו דמצוה שאנו עושי' מספק אין מברכי' עלי' אפי' בסדא"ו ע"ש דהתם בשעת עשיי' מסופק אם עושה מצוה אבל כאן בשעת עשיי' אין ספק שעושה מצוה דמוקמי' אחזקה והרי באמת קיים מצוה אעפ"י שאח"כ נתברר שלא קיים כיון שדין תורה כן הוא וכיון שקיים מצוה שפיר קא מברך, ויש הוכחה לזה שהרי לשיטת רשב"א ביו"ד ק"ט ס"א בתערובות יבש ביבש אסור לאכלם בב"א אלא בזאח"ז משום דבזאח"ז בשעה שסומך על הרוב אינו ודאי שקר דכשאוכל האחת תולה שזו מן הרוב וזה יכול להיות אמת ובאחרונה תולה שזו מרוב היתר והראשונות שנאכלו הי' איסור בהם כמו"ש הש"ך סק"ז ולכן בשעה שסומך על הרוב אפשר להיות אמת אף שאח"כ נתברר שהי' שקר ודאי שאכל גם האי' אבל בב"א בשעה שסומך על הרוב הוא שקר ודאי שאוכל גם האי', וכ"ת גם נסקלי' בנשרפי' ידונו אותם אחד אחד ולא יהי' ודאי בשעה שנסמך על הרוב ז"א דשאני דנ"פ דכתי' והצילו העדה ואין לך ראי' לזכות יותר מזו וכמו"ש רש"י בסנהדרי' ע"ט ע"ב ד"ה דפטירי ע"ש ומה"ט נמי בטלו דבריך שהבאת ראיה מתוס' זבחי' הנ"ל דדנ"פ שאני

וגם מה שדמית חזקה לרוב אינו אמת שהרי כתבו תוס' פסחים י' ד"ה בב"א שאפי' באים לישאל בב"א מה"ת מוקמי' להו אחזקת טהרה אף דבשעה שסומכי' על החזקה הוא ודאי שא' מהם טמא ודאי ועי' תוס' חולי' ט' ע"ב ד"ה התם ומהרש"א שם לכן דבריך בזה אינם מתקבלי' אצלי כלל ואם שכנגדך מטעמי' שכתבתי אתי עלה צדק בדברו, אלא אולי כוונתך דנהי דמשום דסמך אחזקה לא עבד איסורא במה שהוציא ש"ש לבטלה מ"מ כיון שנתברר שהיו החוטי' נפסקי' יהי' ברכה לבטלה איכא בזיון ש"ש שיצא לבטלה ואף דלפמ"ש אינו לבטלה כיון שקיים מצוה מ"מ איכא בזיון וזילותא דש"ש ועיי' כתובות כ"ו ע"ב וב"ב ל"ב ומ"מ אין זה ענין לתוס' דזבחים הנ"ל וכמו"ש

וגם מה שהבאת מדברי ר"ן פסחי' יש לחלק עפ"י ירושלמי שהביא ש"ך חו"מ סי' כ"א סק"ג דאונסא כמאן דלא עביד אמרי' אבל אונסא כמאן דעביד לא אמרי' ע"ש ולפי"ז בשלמא בנידון דר"ן כיון