בית שערים אורח חיים קלז

עבדי' וכ"ע דין ב"ד עליהם ואולי רק גדול הדור או טובי העיר שהמחים ב"ד עליהם ועיי' בחו"מ סי' ב' ובזה סרה תלונתו מעלי

ועמ"ש דאפי' אי ספי לי' בידים מותר מ"מ אין נבילה שוה הרבה להאכילה לקטני' דכמו דסחורה אסור מה"ת משום דילמא אתי למיכל לדעת טו"ז ה"נ אפי' בהזדמן אינו רשאי להשהותה הרבה בביתו ליתנו לקטני' משום דילמא אתי למיכל וכתב פר"מ שלא מצא דין זה דבהזדמן מחויב למכור מיד עכ"ד. אין זה חידוש שלא מצא דין זה דרק מסברא אמרתי כן אבל מ"מ נ"ל דודאי לפי האמת דספי לי בידים אסור ובדילי מיני' ל"ח דילמא אתי למיכל אפי' אינו מוכר מיד אבל אם יהא מותר להאכילו לקטן בידים שפיר יש חשש דילמא אתי למיכל ועי' תה"ד סי' קמ"ז ואו"ח סי' תרי"ב ס"י ובטו"ז שם. אבל מה דק"ל אפי' אסור לשהותה הלא יכול למכור ביום א' לישראלי' אחרי' בשביל קטני' תמהני הלא אחר אינו רשאי לקנות נבילה אפי' לקטנים משום אי' סחורה בדברי' אסורים דלקנות לא מקרי נזדמן

תשובה קכ"ז עוד להגאון הנ"ל נר"ו

ע"ד השגתו עמ"ש דאחר אינו רשאי לקנות איסו' לקטני' משום איסו' סחורה בדברי' אסורי' דש"ך סי' קי"ז ס"ג העלה להלכה דמותר לקנות כדי להאכיל לפועליו עכו"ם ואפי' לרמ"א דאוסר היינו מדרבנן ולא מה"ת וא"כ לקטנים נמי מותר. ולפענ"ד גם הש"ך שהתיר הוא רק לפי האמת דסחורה בדברי' אסורי' הוא רק מדרבנן אבל אם הי' אסור מה"ת גם הש"ך מודה שהי' אסור לקנות לפועליו. ועונ"ל דדוקא לקנות להאכיל לפועליו לא מקרי להרויח אלא מניעת הפסד כמו נזדמן דהא יכול לומר צא ואכול נבילות וטריפות ואני פורע דאפי' בחמץ יש מתירי' באו"ח סי' ת"ן ס"ו ואפי' תאמר דהיינו בחמץ שהוא איה"נ ומ"מ הוא רק משום חומרא דחמץ ועי' ח"י שם סקי"א וביו"ד סי' קל"ג ומשו"ה אי נימא דבביתו מחויב לקנות להם בשר כשר הוא מפסיד מכיסו ולהכי שרי אבל להאכיל לקטני' שדרכו לזונם ומוטלי' עליו ועי' רמב"ן ריש פ' משפטים ותמיד מאכילם כשרות אם קונה דברים אסורים להאכילם ודאי מקרי הרוחה ולא דמי לנזדמן ואסור. ובזה יבא שלו' ינוח על ראשו כנפשו ונפש מחותנו ידידו הדוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם

תשובה קכ"ח

שיל"ת ב' אויפאלו ד' שופטים ב' דר"ח אלול תרמ"ט לפ"ק

שוכ"ט להב' המופלא ומופלג מלא פלג כה' יודא סווארץ ני' הלומד בק"ק פאקש

שני מכתביו הגיעני והגם כי אהבתי להשיב לכל שואל ובפרט לצעירי ימים בזמן הזה להלהיב לבותם לתורה ולתעודה אבל הוא בא בארוכה ובעריכת שפתים וזה אינו עולה במאזנים ואין הזמן מסכים להשיב בדברי' שכבר הלכו בו נימושות רק אם יש איזה חידוש בביהמ"ד קושי' חמורה וכדומה ניתן להשבון אך יען בא בידים שרות הנני להשיב אבל בקצרה

מ"ש ליישב קושי' על הגמיי' פכ"ט משבת אות מ' שכתב דהא דספי לי' בידים אסור הוא דוקא בלאו אבל במ"ע ל"ש ספי לי' בידים מ"ש וקשה מהא דפריך ביבמות מהאי דבן חבר כהן שרגיל לילך אצל אבי אמו ע"ה אין חוששי' שמא יאכילנו ת"ט מצא בידו פירות אין זקוק לו אלמא קא"נ אין ב"ד מצוין להפרישו ולהגמי"י מאי קושי' דילמא ת"ט דהוא אי' עשה אין מצוין להפרישו אבל באו"נ דהוא לאו מצווין להפרישו ותי' עפ"י תוס' פסחי' פ"ח שהקשו איך מאכיל פסח לקטן הא הוי שלא למנויו וספי לי' בידים אסור ותי' משום דילפי' מלא תאכלום ולא אסור אלא דומי' דשרצים ונבלות אבל כה"ג דאיכא חינוך מצוה שרי ע"ש והסביר דא' אין מצוין לא ניתנה תורה לקטני' והי' סברא חיצונה דאפי' ספי לי' בידים שרי אלא דגלי קרא לכן בעי דומי' דהתם ושפי' כתב הגמי"י דבעשה מותר לספות בידים אבל ביבמות פריך שפי' אי מצוין להפרישו דנתנה תורה לקטן א"כ אין לחלק בין מ"ע לל"ת אלו דבריו

גוף התי' אינו כלום דגם אי מצוין להפרישו ילפי' רק מלא תאכלום אבל סברא החיצונה הי' דאין מצוין להפרישו ולו יהיבנא משום דמסברא לא נתנה תורה לקטן וגלי קרא דמצוין להפרישו אבל י"ל דוקא דומי' דהתם בל"ת ולא בעשה כמו סומא לדעת פמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח ח"ג אות כ"ט ועי' נוב"י תנינא או"ח סי' קי"ב ומקנה קידושי' ל"א וכן להיפך אפי' אין מצוין להפרישו אפשר דנתנה תורה לקטן ומ"מ אין מצוין להפרישו דהרי אפי' גדול שעובר במזיד דעת דג"מ ביו"ד קנ"א דאין מצוין להפרישו ובשוגג דרשי' מקרא דלפ"ע אפי' ספי לי' בידים הי' מותר לקטן אף דנתנה לו תורה אי לאו משום לפ"ע. אבל מה שרצה להסביר בזה תוס' פסחי' הוא דרך עיקש והלא תוס' כתבו משום דאיכא חינוך מצוה שרי לספות לי' בידים אי' לאו ואין זה ענין להגמי"י דשרי לבטלו בידים ממ"ע אף שאין עם ביטולו חינוך מצוה

ודברי תוס' אינם צריכי' חיזוק והסבר ואם יש לשים תוך לדבריהם עפ"י מ"ש פסקי מהרא"י סי' ס"ב דה"ט דקפיד רחמנא דלא ליספי לי' בידים שלא ירגיל אותו לעבור עבירה וכיון שגדל יבקש לימודו ע"ש וא"כ בכה"ג שהוא חינוך מצוה אינו מרגילו בעברות אדרבה מרגילו במצות ולכי יגדל יהי' זה מצוה לאכול פסח כי אז יהי' למנויו ולא עבירה ולהכי שרי דמוטב יותר שיורגל בזה. וגוף הקושי' לא מצאתי בתה"ד בשום מקום שמדבר מענין זה וכמדומה עינו הטעתו שראה כן בא' מן האחרונים

ומה שנ"ל בזה הוא עפמ"ש במק"א דאי מצוין להפרישו אז ילפי' מלא תאכלום דיש אי' על הקטן אלא דחס רחמנא עלי' דלא לענשי' וכדאמרי' בסנהדרי' נ"ה לפי שאינן בר דעת שלם ולכן ציותה תורה על הב"ד להפרישו אבל אי אין מצוין להפרישו אז אין על הקטן שום אי' וכדס"ל מעיקרא בסנהדרי' שם דתקלה ליכא אלא דילפי' מלא תאכלום דאסור לספות לקטן בידים והוא אי' שלנו כמו שאסור לנו לאכול כן אסור לנו להאכיל לקטן וכמו דדריש בירושלמי פסחי' בפ' כ"ש גבי חמץ ושרצים לא יאכל לעשות המאכיל כאוכל ופי' המפרש שמאכיל חמץ לאחרי' חייב כאוכל עצמו עיי"ש ועי' רמב"ן בחומש פ' מטות בפסוק ונשא את עונה אלא דהתם אפי' מאכיל לגדול הוי כאוכל עצמו וכאן דחז"ל דוקא במאכיל לקטן הוי כאוכל עצמו ובזה יובן מה שהק' ב"י סי' רס"ט על הגמי"י לשי' הסוברי' דאפי' באיסור דרבנן אסור ספי לי' בידים איך מותר להטעים לקטן ע"ש ודבריו תמוהים הלא אין כאן אי' דרבנן רק שלא לטעום קודם קידוש כמבואר פסחים ק"י ובאו"ח סי' ער"א והיינו במי שמחויב בקידוש אבל בקטן לפי שיטת הגמי"י דמותר לבטלו בידים ממ"ע א"כ אין כאן חיוב קידוש כלל וכמאן דקדיש דמי כדאמרי' ע"ז כ"ז איתתא כמאן דמהילא דמי וא"כ אין כאן איסור דרבנן כלל אבל לפמ"ש א"ש דאי אין מצוין להפרישו א"כ בכל הלאוין אין שום איסור על הקטן ואפ"ה ספי לי' בידים אסור דאם נותן לו נבילה הוי כאלו הוא אכל נבילה וה"נ כיון שהוא אסור לאכול קודם קידוש אם נותן לקטן הוי כאלו שתה בעצמו קודם קידוש דאסור מדרבנן שהרי הוא מחויב בקידוש וא"ש

ומיהו יש לדחות לפמ"ש מג"א סוס"י שמ"ג דאף דמותר לתת לו לשתות קודם קידוש אבל הא פשיטא דמ"מ מחויב לחנכם במ"ע כגון לעשות להם קידוש וכו' וא"כ שפיר לאו כמאן דקדיש דמי ואיכא אי' דרבנן לאכול קודם קידוש ושפיר הק' ב"י הא גם באי' דרבנן אסור ספי לי' בידים

אמנם הגם שאין ראי' זו מכרעת אבל מ"מ מסברא נ"ל כמ"ש ולפ"ז אני אומר דכך הוא סברת הגמי"י בשלמא באי' לאו אפי' אוכל מאה פעמים עובר בכל פעם על הלאו שפיר אמרי' דספי לי' בידים אסור דבשעה שמאכיל לקטן הוא עובר כאלו אכל הוא שעובר אבל במ"ע כיון שקיים פ"א שוב אינו מבטל מצוה זו כמו בקידוש א"כ א"א לומר דאם מבטל הקטן ממ"ע הוי כאלו הוא ביטלו ולא קידש ז"א דגם אם הוא עצמו מבטל אין בכך כלום כיון שכבר קיים מ"ע זו וקידש דהרי אינו יכול לבטלה רק פ"א ומטעם ערבות דאם הקטן לא קידש הוי כאלו הוא לא קידש כמ"ש ר"ן ר"ה כ"ט הא ל"ש בקטן דאינו בכלל ערבות עי' רא"ש ברכות כ' ודג"מ סי' רע"א

ולפ"ז מיושב קושי' הנ"ל בתרתי חדא דבאי' עשה שיכול לעבור מ"פ אם נותן לקטן הוי כאלו הוא אוכל ת"ט ושם ביבמות הוי אי' עשה לא מ"ע ופריך שפי' ושנית דכל הנ"ל שייך רק אי אין מצווין להפרישו אבל אי מצוין להפרישו דיש אי' על הקטן אז יש עליו. גם חיוב מ"ע וכן כ' להדיא ב"י אהע"ז סי' א' בשם מ"כ ע"ש ושם ביבמות איירי אי מצוין להפרישו ומודה הגמי"י דאפי' במ"ע מחויב להפרישו וא"ש, וד' ינחנו בדרך אמת ויחדש עלינו שנה טובה כנפש החותם בברכת שנה טובה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קכ"ט

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' יברכך ד' וכו' תרנה"ל

שוכ"ט לבני יקירי הרבני החו"ב, צח ונקי, כמו"ה יודא צבי ני' בק"ק ש' פאטאק וכאל"ש

אחרי עבר עלינו החג הקדוש זמן מתן תוה"ק וכו' ועל הקושיות אשר ערכת לפני הנני להעמידך על האמת. הפלאת על מאי דאמרינן בשבת ע"ג נתכוין לזרוק ב' וזרק ד' וכו' אביי אמר חייב מהא דאמרי' בשבת ה' ע"ב המפנה חפצי' מזויות לזויות ונמלך עליהם והוציאן פטור משום שלא היתה עקירה משעה ראשונה לכך ואביי משמע שם