בית שערים אורח חיים קלא

הם דאפי' אם כונתו להניח הכלי להשתמש בו כמות שהוא נמי כי אינו מכוין לצרף עתה פטור לר"י משום דאינו מלאכה כלל א"כ ללישנא בתרא בפסחים דכ"ה בסוגי' דאפשר ולא קמכוין דמוקי פלוגתא דאביי ורבא בלא אפשר וקמכוין ואליבא דר"ש דאזיל בתר כונה דכ"ע דאסור ופליגי אליבא דר"י וס"ל לאביי דלא אזיל ר"י בתר כונס אפי' לחומרא וכמו דאוסר אפשר ולא מכוין מתיר לא אפשר אף דמכוין משום דכונה לאיסור אינו מעלה ואינו מוריד ולפ"ז לדידי' אם פטור לר"י באינו מכוין לצרף. א"כ גם אם מכוין לצרף פטור, שהרי ר"י לא אזיל בתר כונה לחומרא לאביי ובטלה מלאכת צירוף לגמרי לר"י וא"כ מה פריך שם בשבת מ"א לשמואל דאמר אף לצרף נמי מותר ולצרף לכתחילה מי שרי דילמא שמואל נמי ס"ל אליבא דר"י דאפי' לחומרא לא אזלי' בתר כונה. וא"כ אין איסור במצרף כלל וכנ"ל אלא ודאי כדכתיבנא דאם בדעתו שישאר כך כמות שהוא אפי' אינו מכוין עתה לצרף בנתינתו למים צוננים מ"מ כיון שבאמת מצרף. ועושה גמר כלי אסור לר"י. ואינו מותר רק באינו מכוין שישאר כך. ולענין זה שפיר אזיל בתר כונה דזה אין לו ענין לדשא"מ וכמ"ש. אבל במכוין שישאר כך אסור גם באינו מכוין עתה לצרף ומכ"ש במכוין עתה לצרף ולהכי פריך שפיר ולצרף לכתחילה מי שרי הא לר"י אסור גם באין מכוין ולר"ש דשרי באין מכוין מ"מ איהו הא אזיל בתר כונה ואסור במתכוין

אמנם אחר העיון נתיישבתי דהא ליתא לדעת התוס' שפירשו הא דאמרי' ביומא הנ"מ בכה"ת וכו' דבשבת מודה ר"י דדשא"מ מותר וא"כ בשבת אזיל ר"י בתר כונה גם לקולא משום דכתיב בה מלאכת מחשבת וא"כ ה"ה לחומרא. וא"כ שפיר י"ל דמצרף באינו מכוין אינו מלאכה כלל ואם מכוין הוי מלאכה דאזלי' בתר כונה לחומרא רק בעלמא דשא"מ אסור גבי שבת לר"י מדרבנן אטו שאר איסורי' אבל כאן באינו מכוין אינו בגדר מלאכה כלל

ובזה הי' אפשר ליישב קושי' תוס' בכירה ד"ה ומיחם לספרי' דגרסי אמר ר' אדא בר מתנא אמר רב הלא לאוקמתא דר' אדא ע"כ אתי' מתני' כר"ש ורב סובר כר"י בגרירה ולפי האמור שפיר י"ל דגרסי' אמר רב ומוקי מתני' כר"י דדשא"מ אסור ומ"מ לא תקשי והא מצרף דס"ל גם בשבת לר"י דשא"מ אסור מה"ת דלא אזיל בתר כונה וס"ל כאביי אליבא דלישנא בתרא בפסחים הנ"ל דגם לחומרא לא אזיל ר"י בתר כונה. וממילא דנפלה כל מלאכת צירוף בבירא ואינו חייב עלי' אפי' במתכוין וכקו' הנ"ל

אמנם האמת נ"ל כמו"ש לעיל דאם אינו מכוין להניחו כמות שהוא בזה פטור אפי' לר"י ומותר אבל אם מכוין להניחו כך רק שאינו מכוין עתה לצירוף לר"י אסור מדרבנן ככל דשא"מ גבי שבת אבל לר"ש מותר אפי' בפ"ר יען שגם המלאכה אינו ניכר מתוך מעשיו שרוצה להניחו כך

ובהכי ניחא לי מה דהוי קשי' לי לעיל בשבת דל"א דפריך ר' יוסי כמאן ס"ל אי כר"י ס"ל אפי' בהנך נמי ליחייב וכו' דהא לר"י משאצל"ג חייב עלי' ומשני לעולם כר"י ס"ל וקסבר ר"י סותר ע"מ לבנות במקומו הוי סותר ע"מ לבנות שלא במקומו לא הוי סותר. והנה הא דבעי דוקא סותר ע"מ לבנות במקומו היינו משום שכן הי' הצורך במשכן כמבואר בגמ' שם כיון דכתיב עפ"י ד' יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ואינו חייב משום מלאכת שבת אא"כ צריך לאותו צורך שהי' במשכן וזה פשוט לכל מעיין שם בסוגי'. ולפ"ז קשי' לי בשלמא לשיטת רש"י שם דף הנ"ל ודציג דמשאצל"ג מיקרי אם ברצונו לא באה לו ולא הי' בעולם שפיר י"ל דבזה ס"ל לר' יוסי כר' יודא דמחייב אבל בסותר ע"מ שלא לבנות במקומו ס"ל דפטור כיון דאינו לצורך שהי' במשכן אבל לשיטת התוס' שם דמשאצל"ג מיקרי כשעושה מלאכה ואין צריך לה לאותו צורך שהיו צריכין לה במשכן כי הצורך שהיתה המלאכה נעשית בשבילו במשכן הוא גוף איסור המלאכה ושורשו א"כ לר"י דחייב במלאכה שאצל"ג לא בעי' צורך המלאכה לצורך שהי' במשכן וא"כ למה יפטר בסותר ע"מ שלא לבנות במקומו משום דלא דמ' לצורך שהי' במשכן הא לא בעי' כלל דומי' דמשכן [ואפשר לדחוק אף דלא בעי' שיהי' דומה כולו למשכן מ"מ בעי' קצת דומי' דמשכן אבל דוחק הוא]

ולפי האמור א"ש דנ"ל ברור ודאי אם אחד עושה מלאכה ואינה ראוי' לאותו צורך שהיו צריכי' לה במשכן גם לר"י פטור דכל מלאכת שבת ממשכן גמרי' דמשו"ה פטור מתעסק ומקלקל גבי שבת וכן דשא"מ לר"י לשיטת התוס' וכל שאינו ראוי' לצורך שהי' במשכן אינה מלאכה כלל כמו בסותר ואינו ראוי לבנות כלל או שאינו ראוי לבנות במקומו ואפי' למ"ד דלא בעי' סותר ע"מ לבנות במקומו אבל ראו' לבנות במקומו בעי' דבלא"ה אינה כלל אותה מלאכה שהי' במשכן דהי' סותר באופן שראוי לבנות במקומו וזה ברור לפענ"ד אף שלא מצאתי כעת ראי' לזה ויותר מזה כתבו האחרונים דבמלאכה שא"צ כלל גם ר' יודא מודה דפטור עי' בס' ישועות יעקב על או"ח ה' שבת

אמנם לפ"ז תקשי לכאורה למה מחייב ר"י במשאצל"ג לשיטת התוס' בשבת וביומא דגבי שבת מודה ר"י דדשא"מ מותר מה"ת משום דלא הוי מלאכת מחשבת עיי"ש. א"כ כיון דאם באמת לא היתה ראוי' לצורך שהי' במשכן הי' פטור משום דאינה מלאכה א"כ כי נמי ראוי' לצורך שהי' במשכן אלא שאינו צריך לצורך זה ואינו מכוין לו נמי לישתרי משום דשא"מ שאינו מכוין לעשות מלאכה לצורך שהי' במשכן ודשא"מ הא מודה ר"י דפטור ומ"ש משאצל"ג דמחייב

אך זה שיבוש דהא בדשא"מ גופא נמי מודה ר"י בפ"ר דאסור אפי' בשבת דהא אפי' ר"ש דס"ל דשא"מ מותר בכה"ת נמי מודה בפ"ר דחייב וא"כ ה"נ נמי אף דאיהו אינו מכוין שיהי' ראוי לצורך שהי' במשכן מ"מ הא פ"ר הוא שודאי יהי' ראוי לאותו צורך ושפיר חייב גם באין מכוין ועי' בכסף משנה פ"א מה' שבת בשם ר' אברהם החסיד שאמר משום אביו ההפרש שיש בין משאצל"ג ובין שאר דשא"מ בפ"ר ולא ימות הוא רק דבשאר פ"ר אינו מכוין כלל לעשות מלאכה זו אלא שהוא נעשה בהכרח כגון שסגר פתח ביתו והי' שם צבי שהוא לא כיון לשמירת הצבי אלא שהמלאכה נעשית בהכרח אבל משאצל"ג הוא מתכוין לגוף המלאכה אלא שאינו מכוין לתכליתה. מבואר דמשאצל"ג נמי הוי כדשא"מ בפ"ר אלא דשא"מ הוא שאינו מכוין לעצם המעשה ומשאצל"ג הוא שאינו מכוין לתכליתה דהיינו התכלית וצורך שהי' במשכן

ולפ"ז לפמ"ש דפ"ר אינו אסור אלא משום דאין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שאינו מכוין ולהכ' אם גם המלאכה אינו ניכרת מתוך מעשיו שהוא מלאכה כלל מותר דשא"מ אפי' בפ"ר א"ש דבעי' סותר ע"מ לבנות במקומו אף דחייב במשאצל"ג כיון דביארנו דהא דחייב במשאצל"ג הוא משום דהוי כדשא"מ בפ"ר ולפ"ז בסותר דהסתירה גופא הוי קלקול ואינה מלאכה כלל דכל המקלקלי' פטורי' ואינו חייב אלא בעושה ע"מ לבנות דהיינו מקלקל ע"מ לתקן וכן כיבוי הוי קלקול ואינו חייב אלא ע"מ להבעיר כמבואר כל זה ברש"י שם ד"ה לעולם ר"י ולפ"ז אין מחשבתו ניכרת מתוך מעשיו שעושה מלאכה כלל שהרי אם אינו עושה ע"מ לתקן אינו כלום והא אינו ניכר מתוך מעשיו שמקלקל ע"מ לתקן וכיון שגם עצם המלאכה אינו ניכר מתוך מעשיו אינו מזיק הפ"ר ופטור משום דשא"מ לבנות במקומו כנ"ל כיון דאם באמת אינו ראוי לבנות במקומו אינה מלאכה כלל רק שנאמר הא הוי פ"ר דודאי ראוי לבנות במקומו ואינו ניכר מתוך מעשיו שאינו מכוין לבנות במקומו וזה אינו מזיק כאן כיון שגם גוף המלאכה אינו ניכר מתוך מעשיו שמכוין ע"מ לבנות כלל ואינו ניכר שהוא מתקן ומיושב קושי' הנ"ל

ולפי דרכינו יתישב כמין חומר קושי' תוס' בשבת ד"ה אפי' של עץ נמי שהקשו ומאי ס"ד דמקשה וכי משום דסבר שמואל כר"ש בדשא"מ יסבור כמותו במשאצל"ג עיי"ש מה שתי'

ובמה שכתבתי אתי שפיר רק אקדים דלכאורה קשי' לי טובא במה דמשני שם בגמ' דמשו"ה סובר שמואל דמכבין נחלי' של מתכות בר"ה בשביל שלא יזוקו בה רבים משום דכיבוי מתכות הוא רק מדרבנן ובמקום היזק רבים לא גזרו אבל לא גחלת של עץ משום דבשמאצל"ג ס"ל כר"י דחייב ומשום היזק רבים לא שרי' איסור סקילה והלא לפי המבואר בגמ' שבת דל"א הנ"ל אפי' לר"י דמחייב במלאכה שאצל"ג פטור במכבה את הנר כחס על הנר ועל השמן משום דהוי מכבה ע"מ שלא להבעיר במקומו דפטור כמו סותר ע"מ שלא לבנות במקומו ואינו חייב אלא כחס על הפתילה דמכבה ע"מ להדליק במקומו כמו סותר ע"מ לבנות במקומו וא"כ גם במכבה נחלת של עץ בשביל שלא יזיקו בה רבים הוי לי' להתיר דהוי רק כמכבה ע"מ שלא להדליק במקומו ופטור ומותר מדאורייתא ואין כאן רק איסור דרבנן דשרי לדידי' במקום היזק רבים. ויותר קשה לפמ"ש דטעמא דפטור בסותר ע"מ שלא לבנות במקומו הוא מטעם דשא"מ וגם כל משאצל"ג הוי דשא"מ רק דחייב משום פ"ר וכאן אינו מזיק הפ"ר ודאי תקשי כיון דקאמר בדשא"מ ס"ל כר"ש מה יועיל מה דס"ל במשאצל"ג כר"י לענין מכבה ע"מ שלא להבעיר במקומו הא בזה פטור משום דשא"מ בלא פ"ר [ובפרט לשיטת התוס' דגבי שבת גם ר"י מודה דדשא"מ מותר מה"ת. מיהו לזה הי' אפשר לדחות דהתרצין כאן לא ס"ל סברא אלא דלר"י גם בשבת דשא"מ אסור מה"ת אבל קמייתא קשי' דהא אמר דבדשא"מ כר"ש ס"ל]

אמנם י"ל דהתרצן כאן ס"ל אליבא דשמואל דגם סותר ע"מ שלא לבנות במקומו נמי חייב אליבא דר"י דמחייב במצל"ג וכקושי' הגמ' שם בפ' ב"מ דבמשכן סותר ע"מ שלא לבנות במקומו הוי ולא ס"ל כתי' הגמ' כיון דכתי' עפ"י ד' יחנו כסותר ע"מ לבנות במקומו דמי ואפי' למ"ש דבסותר ע"מ שלא לבנות במקומו פטור משום דשא"מ והא השתא ס"ל דשא"מ מ"מ זה שייך רק אי אמרי' דאם באמת אינו ראוי לבנות במקומו פטור דאינה מלאכה א"כ שפיר אמרי' דאפי' אם ראוי לבנות במקומו פטור משום דאינו מכוין וי"ל דהשתא ס"ל למקשן דאפי' בסותר ואינו ראוי לבנות במקומו נמי אינו פטור וממילא דמכ"ש שאין לפטרו אם ראוי לבנות במקומו אלא שאינו מכוין לזה

אבל עדיין לא הונח לי בזה שהרי לפמ"ש בכל משאצל"ג ראו' לפוטרו משום דשא"מ רק דהו' פ"ר ולכן חידשתי דבמקלקל דאינו חייב