בית שערים אורח חיים יג

ידיד נפשי הרב המאוה"ג בתורה וביראה, עושה פרי תבואה, בחריפות ובקיאות, תנא דליטרא קציעות, כמו"ה אליעזר נ"י האבדק"ק האנשאוויץ והגליל

הן הראני בני נ"י מכתבו הערוך אלי ופקידתו שמרה רוחו להראות לי ובאותו פרק נסעתי לסיגוט יע"א וגם עתה ספרי מונחי' בקרן זויות כי בונים בית תורתי ואין לי מנוח כראוי לכן אמלא כפי קוצר. ואחרון חביב דברי הרמב"ם פ"ד מפסולי מוקדשין הכ"ב שכתב אשם תלוי בא מן הקטנים או מן הגדולים והוא נגד מקרא מפורש דאשם תלוי בא מן האיל דוקא וכתב מעלתו שכונת הרמב"ם מן הקטנים פי' וכנס והביא ראי' מר"פ קדשי מזבח ואשמועינן רבותא דאע"ג דבשאר קדשים מצוה שיביא מן המובחר כמו שכתב הרמב"ם ריש הלכות איסורי מזבח מ"מ גבי אשם תלוי שאינו רק להגין עד שיודע לו אין קפידא, ואני תמה על המראה כי לפי מיעוט ידיעתי לא מצאתי בשום מקום בש"ס קטנות וגדלות בבהמה על השנים רק על הקומה רק באדם מצינו בש"ס קטן וגדול בשנים ובודאי הפי' ברמב"ם הקטנים בקומה כמו שכתב מעלתו ואשר כתב מעלתו דהו"א דאינו בא מן הקטן יען דמצוה להביא מן המובחר והביא ממרחק לחמו לא הי' צריך לזה רק כיון דכתי' איל קשה בן שתי שנים הו"א גם כן קשה גדול וחזוק ולא קטן וחלוש אמנם מש"כ דכיון דהיא רק להגין א"צ מן המובחר ודוחק מנא לי' הא, אבל מה שנראה לי בזה לכאורה הוא דיש לחדש דכיון שניתנה תורה קצבה שיהא בשתי שקלים א"כ כמו שאינו יכול להביא בפחות מזה כן אם הביא ביוקר פסול וא"כ אם מביא מן הקטנים עכ"ח הקטן שוה כסף שקלים והגדול ביוקר וא"כ א"א להביא גדול מן המובחר ולהכי בא מן הקטנה והי' ניחא בזה מה שסמך הרמב"ם לדין זה ומפי השמועה למדו שאינו בא אלא מן הכסף שקלים דמה"ט בא מן הקטנה, ומצאתי בת"כ פי"ב סוף פ' כ' והביא איל קשה בן שתי שנים צאן לרבות כל משמע צאן אף השוטה אף הננסות וכו' ושם בפסקי ו' פי' בק"א לרבות כל משמע צאן כלומר כל מה שישאר עליו שם צאן כלומר שאם הי' לו שום מקרה עדיין שם צאן עליו ואין מקרי' מסירות משמעות הצאן ממנו וכו' יעי"ש א"כ מפורש יוצא מפי ת"כ דצריך לרבות כנסת ואין צריך הרמב"ם לא לדידי' ולא לדידי, אבל מה שפלא בעיני דבת"כ דריש כן גבי כל אשמות שבאי' איל בן שתי שנים שבאי' מן הנכסי' ומדוע דייק הרמב"ם דוק' א"ת בא מן הקטני' או מן הגדולי' וצ"ע) ולפימ"ש א"ש דבשאר אשמות ודאי אפשר מצוה שימתין עד שיהי' גדולים בשער הזה וליכא בל תאחר עי' ר"ה דף ו' כדי שיביא מן המובחר אבל בא"ת אינו צריך להמתין דדילמא עד שיהא גדולי' בשער הזה יודע לו שלא חטא ולא יביא קרבן כלל או יודע לו שחטא ויביא חטאת לכן מביא מיד מן הקטנה בכסף שקלים

ומצאתי און לי בתוספתא דכריתות פ"ד אשם גזילה וכו' שהביא פחות מי"ג חדשים ויום א' שלא בכסף שקלים פסולי' הביאו יתר על י"ג חודש ויום א' אפי' הם זקנים כשרים ומדלא נקט גם ביתר מכסף שקלים דכשרים כמו דנקט ביותר מב' שנים משמע דכסף שקלים דוק' לא פחות ולא יותר ולפי דברי התוספתא יש לפרש גם דברי הרמב"ם כן דקטני' וגדולים בשנים קאמר ואין הרבותא בקטנים רק בגדולים דהיינו אפי' זקנים כמה שנים וא"ש דנקט הפשוט דהיינו קטנים תחילה ועיין תוס' ריש פ' במה מדליקין במס' שבת אלא דא"כ תקשי למה דייק הרמב"ם זה באשם תלוי הלא בכל אשמות שבאי' מאיל הדין כן וכנ"ל, ואולם יש לדחוק ולומר דלכתחילה מצוה שלא יהא זקן וזקן זול מבחור ושוב י"ל כמ"ש לעיל כמובן וצ"ע: ויתר הדברים אין הזמן להשיבו. ובזה הנני ידידו הדוש"ת ובמהרה נעל לציון ברנה, והי' כאור החמה וכאור הלבנה, כנפשו ונפש החותם בברכת מנחם ציון ובונה ירושלים

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ג'

שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' את היי לאלפי רבבה תרס"ד לפ"ק

אלפי שלומים, מגבהי מרומים, לבני אהובי הרבני החריף ובקי, זך ונקי, כמו"ה יודא צבי נ"י בלוהם ולביתך ולבתך תי' לאוי"ט

אחרי הודיע משלומינו עתה באתי עד"ת קושי' שהבאת בנזיר כ"ט דקאמר אי מה זכר מביא קרבן ונאכל (על הס' דהיינו אשם תלוי) אף נקיבה מביאה קרבן ונאכל (בחטאת העוף הבא על הס') אמרת לא אם אמרת בזכר שכן אי' א' (חולין שנשחטה בעזרה) תאמר בנקיבה ששני אי' מה שרי אי' לאו אי' נבלה וחולין בעזרה וקשי' הא איכ' ג' אי' וחיוב כרת דאם הוא נבלה מטמאה הכהן האוכל אותה בבית הבליעה וחייב כרת משום ביאת מקדש ומה שדחית דלא פסיקא לי' דאפשר שלא ישהה כשיעור שהיי' אכתי תקשי לשיטת תוס' בשבועות י"ז דבטימא עצמו במזיד ודאי לא בעי' שהיי' רק דמבעי' לי' אם התרו בו אחר שטימא עצמו אי בעי שהיי' למלקות או אם לא ידע בשעה שטימא עצמו שהוא במקדש וא"כ עכ"פ במה שאוכל נבילת עוף טהור ומטמא עצמו בבית הבליעה במקדש עובר אי' כרת, ואפילו לדעת רש"י בשבועות שם דעל שטימא עצמו במזיד בפני' מיבע"ל אי צריך שהיי' מ"מ נראה דהיינו דוק' למלקות מבע"ל אי בעי שהיי' אבל אי' כרת ודאי עובר בלי שהיי' כדמוכח שלהי עירובין דלר"י מוציא שרץ שנמצא במקדש בצבת של עץ שלא לרבות את הטומאה דאם מוציאו בהמיינו מרבה הטומאה שטמא האבנט ותקשי ומה בכך שמטמא במזיד והלא אינו משהה אותו במקדש שיעור שהיי' אע"כ דבמה שמטמא גופא איכא אי' כרת בלי שהיי' ואף דמלשון רש"י שם בגמ' ד"ה שהויי משמע דמשום טומאת האבנט גופא אתאי' עלה שכתב דהא אבנט נמי מידי דקודש הוא ולא משום ביאת מקדש מלבד דדברי רש"י תמוהי' וכי היכן מצינו דאסור לטמאות בגדי כהונה וכהן נמי אינו מוזהר אלא על טומאת מת אלא אפי' לו יהיבנא כך א"כ ק"ו ומה האבנט אסור לטמאות אפילו בלי שהיי' מכ"ש מקדש וא"כ אין זה דיחוי מעיקרא

ומ"ש שהי' יכול לאכול ח"ש ויש בו איסור נבילה וחולין שנשחטה בעזרה דח"ש אסור מה"ת אבל אינו מטמאה בבית הבליעה, אינו נכון דבח"ש ליכא מצות אכילת קדשי' וא"כ ליכא למילף דנאכלת מאשם תלוי דיכול לאכול כזית ויש בו מ"ע דאכילת קדשים ואפילו לדעת תוספות ישנים יומא ט"ל ד"ה כשמגיעו דאפי' בכפול איכ' מצות אכילת קדשים היינו מצוה קצת אבל לא לגמרי כמבואר שם שוב ליכ' למילף מא"ת דיכול לקיים מ"ע דאכילת קדשים לגמרי בכזית

ומ"ש דלענין טומאה מוקמי' הכהן האוכל בחזקת טהרה בזה יש לפלפל הרבה ואינני מכניס עצמי בזה מפני יראת האריכות אבל בלא"ה ז"א דנהי דכי אתי לקמן מטהרי' אותו משום חזקת טהרה אבל מ"מ אפשר דקמי שמי' גלי' שהוא טמא וא"כ ליכא למילף דנאכלת מא"ת משום דכאן אפשר שיפגע באי' ביאת מקדש בטומאה ויהי' גלי' קמי שמי'

אבל מה שי"ל ע"ד זה הוא למה דאמרינן בפסחים י"ט דעזרה ר"ה לענין טומאה וספק טומאה ברה"ר טהור ודאי ואפי' קמי שמי' גלי' שהוא נבלה מ"מ כיון דלדידן הוי ספק טומאה ברה"ר וטהור ודאי א"כ הוא טהור ודאי אפי' קמי שמי' וא"כ אין איסור כלל משום ביאת מקדש

אבל קושי' מעיקרא לק"מ דבזבחי' ס"ט ילפינן דמליקת עולת העוף אינו מטמא בבית הבליעה הואיל והוא מתרת את האיסור ופירש"י שבחיי' לא היתה ראוי לקרב לגבוה והותרה במליקה זו ע"ש ולפי"ז ה"נ בחטאת העוף הבא על הספק כיון דכבר ילפינן שהיא קריבה א"כ מליקתה מתרת את האיסור וממילא דאינו מטמא בבית הבליעה אפילו אינה יולדת ושפיר ליכא איסור משום ביאת מקדש בטומאה: וד' ימלא משאלות לבבנו לטובה, ועת לחננה כי בא מועד, ואשורינו לא ימעד, לעולם ועד, כנפשך ונפש אביך הנאמן דוש"ת באהבה ומיחל לחסדי אבות ובנים משוכן מעונים, החותם בברכת כהנים

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ד'

שיל"ת ב' אויפאלו ה' בשלח תרמה"ל

שוכ"ט ורפואה שלימה למחותני ידינ"פ הרב הגאון המהולל בתשבחות, שת חכמה בטוחות, כקש"ת מו"ה אליעזר זוסמאן סופר נ"י הוא שלום וביתו שלום וכאל"ש

תמול קבלתי יקרת מכתבו ומה שהתעורר מחותני נ"י עמ"ש הרמב"ם פ"ו מאי' מזבח ה"א דסולת שהתליעה פסול משום שאינו תמים ות"ל משום משקה ישראל דאינו מותר לישראל, ולפענ"ד נראה דהרי במנחות פ"ה בעי רבא הקדישו מהו שילקה עליהם משום בעל מום כיון דפסיל כבע"מ דמי או דילמא אין בע"מ אלא בבהמה תיקו וא"כ נהי דנשאר בתיקו ואין לוקי' אם הקדישו מ"מ אסור להקדיש מס' משום תמים שמא הוי כבע"מ משא"כ משום ממשקה ישראל מותר להקדיש ועי' רמב"ם פ"ג מאי' מזבח ה"י ומשו"ה נקט הרמב"ם טעמא דתמים והא ודאי ל"ק נפשוט איבעי' דרבא דאסור להקדיש דאי מותר להקדיש ל"ל תמים ת"ל ממשקה ישראל דתמים לאו קרא יתירא הוא עיי"ש

ועוד נ"ל עי' ביו"ד סי' פ"ד ס"ה וטו"ז ופר"ח שם ובאה"ט ונוב"י קמא יו"ד כ"ז וא"כ נ"מ טובא לפוסקי' שם בס"ד דלא חיישי שמא פי' ל"ש כלל ממשקה ישראל דסולת שהתליעה מותר לישראל ואפי' לפוסקי' דחיישי' שמא פי' מ"מ לדעת פר"ח במונחי' בכלי אין חשש ואפי' לדעת החולקי' עליו מ"מ אינו פסול רק מס' שמא פי' ומשום תמים פסול ודאי ועוד אם לא נודע התולעת עד אחר אפי'