בית שערים אורח חיים קכה

שחלקו על רש"י. ולענ"ד נראה לקיים דבריו עפ"י דברי תוס' שם ד"ה מתעסק שכתבו דמתעסק לאו דוקא דמתעסק בחבורה חייב כמו מקלקל בחבוריו דחייב כדאמרי' כריתות די"ט הנח לתינוקת וכו' דבחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת. ומתעסק דהכא היינו דשא"מ כיון דאינו מתכוין למלאכה כלל מותר אפי' בחבורה אע"ג דבחבורה לא בעי' מלאכת מחשבת כנ"ל. מ"מ דשא"מ מותר גם בלא טעמא דמלאכת מחשבת כמו דמותר דשא"מ בכל איסורי' שבתורה כדאמרי' מוכרי כסות מוכרי' כדרכן ובלבד שלא יתכוין בחמה מפני החמה וכו' אע"ג דלא שייך בהו מלאכת מחשבת כלל עי"ש ועי' בתוס' כתובות דף ה' ד"ה את"ל הלכה כר"י בסוף העמוד המתיקו דבריהם יותר ולפ"ז א"ש דכל זה לפי ס"ד דלא ידע עדיין מפ"ר אבל לפי המסקנא דלא שרי רק משום דהוי פ"ר דלא ניחא לי' ס"ל לרש"י דלא שרי רק גבי שבת משום דלא הוי מלאכת מחשבת ולא בשאר איסורי' וכשיטת הרא"ש בפ' ח' שרצים הנ"ל וא"כ בחבורה דלא בעי' מלאכת מחשבת כנ"ל אכתי תקשי קושי' הגמ' וליחייב נמי משום נטילת נשמה לכן צריך רש"י לחדש דכאן הוי פ"ר דקשה לו שיעשה המלאכה וזה מותר בכל איסורי' בלא טעמא דמלאכת מחשבת אבל לקמן במזרד זרדי' דמיירי ממלאכת שבת דמקלקל פטור בהו משום דבעי מלאכת מחשבת שפיר פוטר ר"ש גם פ"ר דלא אכפת לי' משום דלא הוי מלאכת מחשבת ומבואר מזה ג"כ דלרש"י לא הוי טעמא בפ"ר דלא ניחא לי' משום משאצל"ג כשיטת תוס' דא"כ הי' פטור מטעם זה גם בחבורה דאע"ג דלא בעי בחבורה מלאכת מחשבת מ"מ צריכה לגופה בעי' כדמוכח בסנהדרי' דפ"ד ובכריתות ד"ך ועי' תוס' שבת דק"ו ד"ה בחובל וצריך לכלבו ודע"ה הנ"ל בד"ה טפי ניחא לי' ומש"ל בזה ותיהדר קושי' תוס' איך כתב רש"י דמודה ר"ש בלא איכפת לי' אי איתרמי ואלא מאי מוכח בשיטת רש"י דפ"ר דלא ניחא לא הוי מטעם אצל"ג ומ"מ אינו מותר רק גבי שבת משום מלאכת מחשבת ולא בשאר איסורי'

ובמה שכתבתי מיושב קושי' תוס' בשבת דמ"א ד"ה ומיחם שפינה שהקשו לפי מה שהעלו שם דבשבת גם ר"י מודה דשא"מ מותר א"כ מה משני ר' אשי בכריתות כגון שנתכוין לכבות העליונות והובערו התחתונות מאליהם ת"ק ס"ל כר"י דאמר דשא"מ אסור ולכך קאמר דחייב חטאת גם על הבערה והא בשבת מודה ר"י דשא"מ מותר ועי' תוס' יומא ד"ה הני מילי ובכריתות הנ"ל ד"ה ס"ל

ולפמ"ש לק"מ דלכאורה ק' לר' אשי שם דקאמר דפליגי בדשא"מ אי מותר או לא ודכ"ע ס"ל מקלקל בהבערה חייב כדמוכח מסוגי' דשם דמעיקרא בעי לאוקמי פלוגתייהו במקלקל בהבערה ומאן דפוטר ס"ל מקלקל בהבערה פטור. ור"א מוקי לה דמאן דפוט' הוא משום דשא"מ וע"כ ס"ל דמשום מקלקל לא מיפטר דמקלקל בהבערה חייב. וא"כ מה מהני דהוי דשא"מ וס"ל דשא"מ מותר הא אמרי' שם די"ט הנח לתינוקת הואיל ומקלקל בחבורה חייב מתעסק בחבירה נמי חייב דלא בעי מלאכת מחשבת וה"נ בהבערה כיון דמקלקל חייב ולא בע' מלאכת מחשבת דשא"מ נמי חייב. אך זה שיבוש דמאן דס"ל דשא"מ מותר כר"ש בכל איסורי' אף דלא שייך בהו מלאכת מחשבת א"כ גבי הבערה נמי מותר אף דמקלקל חייב דלא בעי' מלאכת מחשבת. אבל הא תינח לר"ש אבל לר"י דדשא"מ אסור בכל התורה רק גבי שבת מותר משום מלאכת מחשבת א"כ בהבערה כיון דס"ל מקלקל בהבערה חייב ולא בעי' מלאכת מחשבת ועיי' בתוס' כריתות שם ד"ה כגון א"כ גם דשא"מ אסור בשבת כמו בשאר איסורי'

והנה הרא"ש פ' ח' שרצים הביא ראי' דפ"ר דלא ניחא לי' אפי' לדעת הערוך לא שרי אלא גבי שבת משום מלאכת מחשבת ולא בשאר איסורי' מדפריך בזבחי' דצ"א גב' מתנדב יין מזלפו ע"ג האנשים והא קמכבה עי"ש והגאון בעל ברכת הזבח בשם מהר"ל מפראג תמה עליו דמה מייתי ראי' מהמקשן הא מסקי' דלר"ש באמת שרי. ועוד בפ' הבונה מייתי הרא"ש ראי' מזה לדברי הערוך דפ"ר דלא ניחא לי' שרי אפי' לכתחילה ועי' במג"א סי' ש"ך סק"כ ומחה"ש שם

ולענ"ד נראה ליישב בעזה"י דעיי' רש"י שם בזבחי' בד"ה הא ר"ש שמואל כר"ש דכיון דאינו מכוין לכבות אין לא תכבה ראי' עליו לאסור למיעקר משמעותא דאשה משום קושי' דלא תכבה וא"ת פ"ר ולא ימות הוא אפשר דמזלף לי' בטפי' דקות מאוד הלכך אי נמי מכבה בטיפין דקות דשא"מ הוא עי"ש ועי' באחרוני' שכתבו דרש"י כיוון לסברת ריא"ז שסביב הרי"ף בשבת סוף פ' האורג ועי' מה שאכתוב לקמן בזה אך עדיין אינו מיושב מי הכריח לרש"י לחדש כאן סברא זו ולא ניחא לרש"י ז"ל דבאמת מזלף להו רק בטיפי' דקות באופן דלא הוי פ"ר וכמ"ש תוס' בשבת דק"ג ובכמה דוכתי

אבל הנ"ל בזה דרוח אחרת עם רש"י ז"ל דהנה שם בזבחי' משני מעיקרא איב"א כיבוי דמצוה שאני ונוראות נפלאתי בזה מהו הפי' כיבוי דמצוה שאני דאין לומר הפי' דגלי קרא דלזלף היין שרי. דא"כ לא תלי' במה שהוא כיבוי דמצוה דאפי' גלי רחמנא בכיבוי רשות אופן דשרי נמי מותר משום דגלי קרא וה"ל למימר שאני הכא דגלי קרא. וע"כ דהא ליתא דכאן אם ק' לנו קושי' הגמ' והא קמכבה עקרי' לקרא ממשמעותי' דאשה למדרשי' נחת הוא לפני כאישי' ועי' רש"י שם ד"ה הא ר"י וע"ז סובב והולך קושי' הגמ' והא קמכבה וא"כ נעקור לקרא מן משמעותי' כנ"ל וע"ז לא משני מידי. וגם אין לומר דהכי קמשני כיון שאמרה תורה שמצוה לזלף ע"ג האישים א"כ ל"ק מלא תכבה דעשה דוחה לא תעשה. דא"כ תקשי קושי' הגמ' שם אח"כ מברייתא ואי כתי' הגמ' דברייתא ר"י היא הא לר"י דדשא"מ אסור נמי י"ל דקרא הוא כפשטי' ומשום עשה דוחה ל"ת ואפ"ה לא דריש לי' כפשטי' ומנ"ל לשמואל דלר"ש לא מפקי' לי' מפשטי' אלא ע"כ דלא שייך בזה כלל עשה דוחה ל"ת. דדוקא במקום שאפשר בשום פעם לקיים העשה בלא עבירת לאו. רק עתה איתרמי שאינו לקיים העשה בלא עבירת הלאו אז שייך עשה דוחה ל"ת. אבל כאן שא"א לקיים העשה בשום פעם אלא בעבירת הלאו. קשה עלינו לומר שהתורה צותה כלל בעשה זו שצריך לעבור על ידה בלאו ואיך שייך בזה לומר עשה דוחה ל"ת וא"ת שאפשר לקיים העשה בלא עבירת הלאו בטיפי' דקות לר"ש דדשא"מ מותר דאז לא הוי פ"ר לכן שייך גם בטיפי' גסות עשה דוחה ל"ת. זה שיבוש דאם מקיים המצוה בטיפי' דקות ודאי אסור בגסות משום עשה דוחה ל"ת שהרי אפשר לקיים שניהם כידוע ועוד דבלא"ה ל"ש כאן כלל עשה דוחה ל"ת שהרי הא דדוחה הוא דוקא אם בעידנא דמיעקר לאו מקיים העשה כידוע וכאן לא הוי בעידנא. שהרי העשה אינו מקיים אם הקרא כפשטי' לאישים שיהי' כליל על האש עד שנבער היין מהאש. והלאו עובר מיד כשמזלף שהוא מכבה מיד כי תחלתו הוא מכבה וסופו מבעיר ועי' בחידושי חתם סופר בסוגי' דצירוף

לכן נ"ל לחדש דבר דכבר הוכחתי לעיל בשיטת רש"י דטעמא דפ"ר דלא ניחא לי' דשרי לאו מטעם משאצל"ג הוא אלא מטעם אחר ואפ"ה לא שרי אלא גבי שבת משום מלאכת מחשבת ולא בשאר איסורי' ומ"מ בפ"ר דקשה לו מותר גם בשאר איסורי' רק פ"ר דלא אכפת לי' זה אסור בשאר איסורי' ואסברא טעמא דמילתא דאף דדשא"מ מותר מ"מ בפ"ר אסור דאז נראה ודאי שהוא מכוין. אך כ"ז אם ניחא לי'. אבל בלא ניחא לי' אינו ברור שהוא מכוין אבל מ"מ כיון דלא קשה לו אפשר שהוא מכוין כיון דהוא פ"ר ולכן גבי שבת מותר כיון דאינו ברור שהוא מכוין לא מיקרי מלאכת מחשבת ובשאר איסורי' אסור כיון דאינו ברור שאינו מכוין. אבל פ"ר דקשה לו דהוא ברור שאינו מכוין מותר גם בשאר איסורי' כמו דשא"מ בלא פ"ר כן משמע לי מלשון תוס' וראשוני' בסוגי' זו ועי' סברא מתוקה בחתם סופר אה"ע ח"ב סי' ל"ח ליישב שיטת ר"ת שבתוס' גיטי' דף ל"ד ע"ב ד"ה והוא דאיתחזק שכתב חלילה להזכיר שם נכרי בתורת משה וישראל והוא פלא וכ' גט קדושה יש בו וכיון ששמו כך וע"י שם זה יהי' מוכח מי הוא המגרש מה לי שם מומר או שם יהדות והסביר הנ"ל יען דרוב מומרי' אינם מגרשי' לרצונם ממש אלא בע"כ שאומרי' רוצה אני והסביר הרמב"ם ספ"ב מה' גירושי' דאנו תולי' מחמת יסורי' והכרח נכפף יצרו וחוזר למקורו שרוצה בדת יהדות ועל סמך זה אנו מסדרי' גט מעושה כדין וא"כ גם גבי מומר צ"ל הכי דעכ"פ ברגע הגירושי' הוא חוזר לתמותו לפי שעה עכ"פ וא"כ באותה שעה הוא אינו חפץ באותו שם שנתנכר בו ואם כותבי' אותו שם בגט אנו סותרי' עצמנו עי"ש ועי' יותר סברא זו בטורי זהב ריש ה' סוכה בשם לבוש וכן אני אומר אם אחד הולך לעשות מצוה כגון לזלף יין ע"ג המזבח. והוא עושה בזה גם עבירה בלא מתכוין לכבות גחלת אף דהוי פ"ר מ"מ אין לומר דהוי רק פ"ר דלא אכפת לי' אלא הוי כמו פ"ר דקשה לו דבשעה שעושה מצוה והולך לעשות רצון קונו והתגבר שכלו על יצרו ודאי אינו מתכוין לעשות מעשה שהוא עבירה למרות עיני כבודו ומעשה עברה קשה לו כיון דהוא תרתי דסתרי וכעין סברת חתם סופר הנ"ל וכיון דפ"ר דקשה מותר גם בשאר איסורי' גם זה מותר ולפ"ז אין לנו הכרח מכח קושי' והא קמכבה להוציא קרא דלאישי' ממשמעותי' כיון דאם הוא כפשטי' דמצוה לזלפו על האש אין אנו צריכי' לומר דהתורה התירה כאן מה שהוא אסור בעלמא אלא כיון שהוא מצוה הי' מותר גם בעלמא דהוי דשא"מ ואי דהוי פ"ר הא במקום מצוה הוי כמו קשה לו ומותר בכל האיסורי' ועי' כעין סברא זו דאם אחר שנעשה יהי' כדין עושי' כן לכתחילה ברא"ש ור"ן בכתובות דפ"ו גבי' האי מאן דאיכא עלה כתובת אשה וב"ח וכו'

ולפ"ז י"ל דגם המקשן דפריך והא קמכבה ידע דהוי דשא"מ ומותר לר"ש אלא דק"ל משום דהוי פ"ר ועי' במחה"ש סי' ש"ך סק"ך ואי דלא ניחא לי' הא בשאר איסורי' גם פ"ר דלא ניחא לי' נמי אסור כסברת הרא"ש בפ' ח' שרצים. וע"ז משני איב"א כיבוי דמצוה שאני ולא אסור בשאר איסור' אלא פ"ר דלא אכפת לי' אבל כיבוי דמצוה הוי כמו קשה לו וכנ"ל וע"ז פריך מברייתא יין כדברי ר"ע וכו' ועוד תני' יין נסך לספלי' או אינו אלא לאישי' אמרת לא יכבה. הרי הוכיח בברייתא מכח קושי' והא קמכבה להוציא קרא מפשטי' ולא אמרי' כסברתך כיבוי דמצוה שאני וע"ז משני הא ר' דדשא"מ אסור מוכח מכח קושי' דהא קמכבה להוציא קרא מפשטי'. הא ר"ש ולדידי'