בית שערים אורח חיים קכג

במזיד כר"מ הא א"כ נעשה מומר בתחילת שחיטה ואיך קתני במתני' דשחיטתו כשרה

נחזור לראשונות במ"ש בפתח דברי על דברי הרמב"ם בפ"ב מעבודת יו"כ ובפי' המשנה יומא דל"ד דלהכי צריך הרמב"ם טעמא דאין שבות במקדש משום דס"ל דצירוף הוי פסיק רישא רק דלא ניחא לי' משום דעששיות אינן של המטיל וא"כ הוי משאצל"ג דפטור אבל אסור ולהכי נמי צריך הרמב"ם בפי' המשנה טעמא דמלאכת מחשבת משום דהא דמלאכה שאצל"ג פטור משום מלאכת מחשבת אהאי' עלה כדאמר בחגינה דף י', ליתא מתרי טעמי חדא דהרמב"ם פסק דמשאל"ג חייב כר"י ושנית דהוכחתי דמשאצל"ג לאו משום מלאכת מחשבת פטור רק משום דלא הוי דומי' דמשכן

אמנם דעת הערוך הובא בתוס' יומא דל"ד ד"ה הני מילי ובתוס' כתובות דף וי"ו ד"ה האי מסוכרייתא וכו', ועוד בכמה מקומות בתוס' ורא"ש דפסיק רישא דלא ניחא לי' מותר אפי' לכתחילה והביא הרבה ראיות לדבר ובתוס' דחו ראיות שלו עי"ש היטב עכ"פ לדעת הערוך מוכח דהא דפטור בפ"ר דלא ניחא לי' לאו מטעם דהוי משאצל"ג אתאי' עלה דא"כ אפי' לר"ש הי' אסור לכתחילה עכ"פ דהא במשאצל"ג אפי' ר"ש דפוטר מודה דפטור אבל אסור כמבואר בכמה דוכתא עי' תוס' שבת דף ק"ז ד"ה וממאי ותוס' כתובו' דף ה' ד"ה את"ל ושם ד"ו בד"ה ואם להוציא ובמהרש"א שם אלא טעמא אחרינא איכא ולקמן יבואר טעם לשבח בזה

ובהכי יובן דבתוס' הנ"ל תמהו על שיטת הערוך מהא דמחט של יד ליטול בה את הקוץ בשבת קכ"ב דלא שרי לכתחילה אלא משום צערא אבל אל"ה הוי אסור ואמאי והלא הוא דשא"מ שאינו מכוין לעשות חבורה רק להוציא הקוץ ואי דהוי פסיק רישא כמו שכתבו תוס' בסנהדרי' דפ"ה בד"ה ור"ש מ"מ הא הוי פ"ר דלא ניחא לי' והי' לו להיות מותר לכתחילה לשיטת הערוך אפי' שלא במקום צערא ולכאורה דברי תוס' תמוהין ולדידהו מי ניחא והלא שם בהנחנקי' קאמר דמותר אליבא דר"ש גבי מחט של יד משום דהוי משאצל"ג ולמה לא אמר דמותר משום דהוי דשא"מ ועי' פנ"י בכתובות דף ה' שעמד בזה, אבל באמת לק"מ דהרי לשיטת התוס' הא דשרי' פ"ר דלא ניחא לי' היינו משום דהוי משאצל"ג כמ"ש בשבת דף ק"ג, ובאמת לא שרי אלא אליבא דר"ש דפוטר במשאצל"ג אבל אליבא דר"י אף דסובר גבי שבת דשא"מ מותר כמ"ש תוס' ביומא דל"ד ובשבת דמ"א ובסנהדרי' דפ"ה ובכמה דוכתא, מ"מ בפ"ר דלא ניחא מחייב כיון דמחייב במשאצל"ג ולפ"ז הא גופא כונת הגמ' שם בהנחנקי' דלר"ש שרי משום דהוי משאצל"ג, היינו שהוא דשא"מ ופ"ר דלא ניחא לי' דזה הוי משאצל"ג לשיטת התוס' אבל לדעת הערוך הקשו שפיר למה צריכי' לטעם דמשאצל"ג דמטעם זה אסור לכתחילה ולא שרי אלא משום צערא והלא אפי' בלא צערא מותר משום דשא"מ כנ"ל ופלא על הפנ"י שיצא שם לדון בדבר החדש מכח קושי' הנ"ל ולא הרגיש בזה דלתוס' לק"מ ולהערוך כבר הק' תוס' קושי' זו

המורם מזה מצינו חבר לדעת הרמב"ם כמו שהוכחתי לעיל דלדעת הרמב"ם דפסק כר"י דחייב במשאצל"ג ע"כ אינו פטור בפ"ר דלא ניחא לי' משום משאצל"ג אלא מטעם אחר והנה כי כן מוכח ג"כ מדברי הערוך הנ"ל. אמת כי בדברי הרמב"ם ז"ל לא מצאתי מבואר דפ"ר דלא ניחא לי' פטור כי הוא לא הביא הא דעביד בארעי' דחברי' ולא הא דאית לי' הושענא אחריתי' ובצד חלזון דשבת דע"ה י"ל דמותר אפי' לר"י מטעם אחר כמ"ש תוס' שם בד"ה ולחייב נמי וגם שאר מקומות שהביא הערוך כבר דחאו בתוס' די"ל דמותר מטעם אחר עי' בתוס' הנ"ל אבל מ"מ כיון דמוכח מהערוך דפ"ר דלא ניחא לי' מותר מטעם אחר בלא טעם דהוי משאצל"ג א"כ י"ל דגם הרמב"ם סובר כן

וראה זה מצאתי ברא"ש בשבת דף קי"א והיכי דשתו סמא לרפואה ומיעקר אסור אפי' לר"ש דמודה ר"ש בפ"ר ולא ימות ולא שייכי כאן דברי בעל הערוך דאמר לא אסר ר"ש פ"ר אלא היכי דניחא לי' דהיינו דוקא לענין שבת דבעי' מלאכת מחשבת אבל בשאר איסורי' לא בעי' דניחא לי' מדפריך הש"ס בפ' כל התדיר גבי המתנדב יין מזלפו על גבי האישים והא קמכבה אע"ג דלא ניחא לי' בכיבוי עי"ש מבואר מדבריו דאפי' אי פ"ר דלא ניחא מותר בלא טעמא דהוי משאצל"ג אלא מטעם אחר מ"מ לא שרי אלא גבי שבת ולא בשאר איסורי' שהרי כתב כן לשיטת הערוך וכבר הוכחתי דלהערוך ע"כ לא הוי טעמא משום משאצל"ג ולפ"ז שפיר י"ל כנ"ל דמשו"ה כתב הרמב"ם בפי' המשנה דיומא והעיקר אצלינו מלאכת מחשבת אסרה תורה משום דס"ל דצירוף הוי פ"ר רק דהעששיות לא היו של המטיל והוי פ"ר דלא ניחא לי' ושרי גבי שבת דוקא משום מלאכת מחשבת

אמנם לפי זה עדיין תקשה למה צריך הרמב"ם ליתן טעם דמותר לכתחילה משום דאין שבות במקדש הא לדעת הערוך כל פסיק רישא דלא ניחא לי' מותר לכתחילה אפי' במדינה וכמ"ש הלח"מ שהבאתי לעיל

ובראשית עיוני הי' נ"ל לומר לפמ"ש הכ"מ פ"א מה' שבת מ"כ ההפרש שיש בין משאצל"ג ובין פסיק רישא ולא ימות הוא דגבי פ"ר אינו מכוין למלאכה כל עיקר אלא שהיא מעשה בהכרח כגון שסגר פתח ביתו והי' שם צבי שהוא לא כיון לשמירת הצבי אלא שהמלאכה נעשה בהכרח אבל משאצל"ג הוא מתכוין לגוף המלאכה אלא שאינו מתכוין לתכליתה עיי"ש ועי' תשו' חות יאיר סי' קפ"ח ועיי' רשב"א שבת דף קל"ג ולפ"ז י"ל כיון דפ"ר דלא ניחא גם לשיטת תוס' שהבאנו לעיל הוי עכ"פ משאצל"ג אלא דלפי סברת כ"מ עדיף בחד דרגא דבשאר משאצל"ג מכוין למלאכה ולא לתכליתה. ובזה אינו מכוין גם לגוף המלאכה. א"כ הא דחידש הערוך דפ"ר דלא ניחא לי' שרי לכתחילה היינו דוקא לר"ש דגם משאצל"ג פטור אבל אסור לכן בפ"ר דלא ניחא דעדיף מיני' שרי לכתחילה. אבל לר"י דמחייב בכל משאצל"ג אף דפוטר בפ"ר דלא ניחא לי' דאינו מכוין למלאכה כלל מ"מ י"ל דלכתחילה אסור ועי' בלשון התוס' ביומא ובכתובות משמע שדברי הערוך המה רק לר"ש. ובפרט לדברי הרא"ש הנ"ל דגם להערוך לא התיר בפ"ר דלא ניחא רק גבי שבת משום מלאכת מחשבת ולא בשאר איסורים ודאי נראה סברא לומר דאסור לכתחילה דגזרי' שבת אטו שאר איסורי' ועי' בתוס' יומא שכתבו מיהו איכא למימר דהכי מייתי ראי' כיון דבשאר איסורי דלא בעי' מלאכת מחשבת מותר מה"ת אין סברא לאסור גבי שבת אפי' מדרבנן ודאי אי בשאר איסורי' אסור מה"ת משום דלא בעי' בהו מלאכת מחשבת אז הי' ראוי לגזור גבי שבת מדרבנן להשוותו לשאר איסורי' אע"ג דמה"ת שרי משום מלאכת מחשבת עכ"ל. אלא דלדעת הערוך כיון דאליבא דר"ש אפי' בשאר משאצל"ג פטור א"כ בפ"ר דלא ניחא לי' דעדיף בחד דרגא שרי לכתחילה כנ"ל אבל לר"י ודאי אסור כמו"ש ולפ"ז א"ש דהרמב"ם דפסק כר"י במשאצל"ג א"כ פ"ר דלא ניחא לי' אסור לכתחילה עכ"פ לכן צריך ליתן טעם משום דאין שבות במקדש

אלא דבזה לא הונח לי שהרי תוס' ביומא וכריתות ד"כ בד"ה ס"ל הקשו לפי מה שחידשו תוס' דאפי' לר"י דס"ל דשא"מ אסור בשאר איסורי' מ"מ מודה גבי שבת דמותר מה"ת משום דגבי שבת מלאכת מחשבת כתיב א"כ מה משני שם ר' אשי בכריתות כגון שנתכוין לכבות העליונות והובערו התחתונות מאליהם ור"א ב"ר צדוק ס"ל כר"י דדשא"מ אסור. והלא גבי שבת מודה ר"י דדשא"מ מותר ותי' דהתם פסיק רישא הוא שאי אפשר בשום ענין כשחותה שלא יובערו התחתונות וכיון דהוי פ"ר כמתכוין דמי ואע"ג דלא צריך להבערתו וה"ל משאצל"ג סבר לה בהא נמי כר"י דאמר משאצל"ג חייב עלי' ועי' מה שהאריכו בזה ביומא ובשבת. וק"ל לשיטת הערוך דפ"ר דלא ניחא לי' מותר אפי' לכתחילה א"כ ע"כ אין הטעם משום משאצל"ג כמש"ל ואכתי תקשי דגם לר"י יהי' מותר משום אין מתכוין ואי דהוי פ"ר הא לא ניחא לי' דהא א"צ להבערתן כמ"ש תוס' דמשו"ה הוי משאצל"ג וא"ל דהא ע"כ אליבא דר"י לא אמרה הערוך שהרי אליבא דר"י כיון דבשאר איסורי' דשא"מ אסור מה"ת וא"כ בשבת אסור מדרבנן דגזרי' אטו שאר איסורי' אפילו בלא פ"ר ומכ"ש בפ"ר שהרי מדר"ש נשמע לר"י כיון דלר"ש מותר לכתחילה ע"כ אין הטעם משום משאצל"ג אלא טעם אחר וא"כ לר"י עכ"פ ליכא חיוב חטאת והא שם בכריתות לענין חיוב חטאת קאי וקשה כנ"ל

לכן הי' נ"ל דגם לדעת הערוך הא דפ"ר דלא ניחא לי' מותר הוא מטעם שכתבו תוס' דהו' משאצל"ג דפטור עלי' רק דהתם אסור לכתחילה יען שמכוין למלאכה רק לא לתכליתה. אבל כאן דאין מכוין למלאכה כלל נחתי' דרגא דמותר אפי' לכתחילה ובאמת בשאר איסורי' דחייב באצל"ג גם פ"ר דלא ניחא לי' חייב ולפ"ז גם לר"י אף דפ"ר דלא ניחא לי' עדיף ממשאצל"ג כמ"ש הכסף משנה הנ"ל מ"מ גם בזה חייב ותי' תוס' שפיר דלר"י חייב משום דהוי פ"ר

אבל לפמ"ש בשיטת הרמב"ם דפסק כר"י במשאצל"ג דחייב עלי' ואפ"ה ס"ל דפ"ר דלא ניחא לי' פטור משום דאינו מכוין למלאכה כלל רק דאסור לכתחילה וא"כ תקשי לדידי' קושי' הנ"ל כמובן

ומה"ט גם דברי תוס' בכריתות ד"ה ס"ל הנ"ל נפלאי' בעיני שאחר שתי' דר"י מחייב משום דהוי פ"ר הקשו א"כ אפי' ר"ש מודה וכו' ותי' דהכא הוי טעמא משום דמשאצל"ג פטור לר"ש והאי דנקט דשא"מ לא נצרכה דהא משאצל"ג הוא ועוד דסבר שאינו מתכוין הוא דאינו חפץ בהבערתו של גחלי' שאינו נהנה מהם וכו' והוא פלא שהרי קאי אי הוי פ"ר וא"כ הוי רק פ"ר דלא ניחא לי' ולשיטת התוס' ולמ"ש גם לדעת הערוך פטור רק משום דהוי משאצל"ג, וא"כ היינו הך שכתבו מקדם דהוי משאצל"ג ומה הוסיפו בהך ועוד כיון דלמ"ד משאצל"ג חייב גם כאן חייב, וא"ל דעכ"פ הרוחני במה דהוי דשא"מ למלאכה כלל דמותר אפי' לכתחילה וכמ"ש בשיטת הערוך עפ"י דברי כ"מ שהרי בהך דינא דהתם אסור לכתחילה וחייב אפי' בדיעבד משום כיבוי התחתונות, וגם אין לומר דס"ל לתוס' דפ"ר דלא ניחא