בית שערים אורח חיים קטו

בש"ק ובא לעיר לכבד את המוהל שיהי' מוהל אצלו למול את בנו ביום ח' שהוא בש"ק והמוהל קשה עליו לשבות שם מפני ביטול עונג שבת אם המוהל מחויב ליסע שמה. הנה באמת הי' ראוי שלא להשיב כי מה להם לצעירי ימים לפשוט יד בהוראה ובפרט במקום שיש מרא דאתרא וגם אינו ראוי להשיב באתרי' דרב לשואלי' אחרים אבל כמדומה אינו חפץ בהוראה רק רוצה בתשובה לכן הנני כמשיב אבל אינני מורה רק אם יסכים הרב מרא דאתרא ואם לאו דברי בטלי' ומבוטלי' ויען כ' אני טרוד מאוד נקיטנא נפשאי בקוצר אמרי'

תשובה זה פשוט שאעפ"י שמבטל מעונג שבת מצוה ליסע שמה להיות מוהל שהרי מילה דוחה שבת במלאכה גמורה שהוא איסור סקילה וכ"ש שדוחה מצות עונג שבת וכמ"ש רשב"א סוכה מ"ג דמה"ט לא גזרינן במילה בשבת שמא יעבירנו משום דמילה מלאכה גמורה ודחאה תורה לחלל שבת משום מצות מילה ע"ש. וגם אחרי' זולת האב מותרי' לחלל שבת ולמול מכ"ש שמבטלים עונג שבת מפני מצות מילה ואפי' איכא אב ועושי' בשליחותו עי' ד"מ סי' רס"ד וש"ך חו"מ סי' שפ"ב סק"ד והמצוה של אב מ"מ שליח נמי מצוה קעביד דמשו"ה המוהל מברך כמבואר בסי' רס"ה וכמ"ש מג"א סי' תל"ב סק"ו ומה שהשיג דג"מ שם דממילה אין ראי' משום דאם אין האב מל חייבי' ב"ד למולו ולכך כ"א יכול לברך הוא תמוה שהרי כתב הרמב"ם ריש ה' מילה דבאיכא אב ורוצה למולו אין כאן חיוב על הב"ד כלל ע"ש וכן נשון השו"ע רס"י רס"א משמע כן וכן כתב להדי' רשב"א בתשו' סי' תע"ב והביא ראי' מפסחים ז' ע"ש וכן כתב תשב"ץ ח"ג סי' ט' וא"כ ע"כ אינו עושה רק בשליחות האב ואפ"ה מברך משום דגם שליח עושה מצוה

אך נסתפק אם יש חיוב גם על המוהל או רק על הב"ד ואפי' על הב"ד מסופק אם יש חיוב ביום ח' דעדיין החיוב על האב ואת"ל דיש חיוב על הב"ד בח' אם א"י האב למול מ"מ מיבעי' לי' אם יכול האב להשתדל ברצי כסף שיהי' לו מוהל אחר אם יש חוב על הב"ד ופשיט לי' מדברי רמ"א יו"ד סי' רס"א שאם אין האב יודע למול והמוהל אינו רוצה למול בחנם רק בשכר ואין יד האב משגת לתת לו שכרו הוי כמי שאין לו אב שב"ד חייבי' למולו ולכן כופי' את המוהל מאחר שאין אחר שימול ע"ש

ואמנם דין זה נובע מתשוב' רשב"א תע"ב ושם פסק הרשב"א רק דאין האב מחויב לחזור על הפתחים כדי לשלם למוהל שכרו אבל אכתי אם האב עשיר אפשר דבעי למיהב לי' תרקבא דדינרא כדי למול את בנו אבל הדבר מבואר ברמב"ם פי"ב מגזילה גבי השבת אבידה שהוא מחויב לקיים מצותו ולהשיב אבידה ובעל אבידה משלם שכרו כפועל בטל ועי' במ"מ שם וה"נ דכוותי' ב"ד כופי' את המוהל למול כיון שאין האב יכול למול והוא משלם שכרו כפועל בטל. ובזה אין מקום לספק שלו אם האב צריך לבזבז רק כמו בשאר מ"ע באו"ח סי' תרנ"ו או משום דגדולה מצוה זו משאר מ"ע כמ"ש ה המחבר סי' ר"ס צריך לבזבז כל ממונו ולפמ"ש ל"ש כאן בזבוז כלל דא"צ רק לשלם למוהל שכרו כפועל בטל. ועיין ברכי יוסף שם סי' רס"א שכתב אבל אם אם ידו משגת ונדר למוהל חייב לתת ואין כופין למוהל כדין הרופא משמע דוקא נדר אבל לא נדר סגי בשכר כפועל בטל ואף דהוא מצוה דרמי' על כ"ע ועי' תוס' סוכה מ"ב ד"ה מהו דתימא מ"מ גם בדין הרופא מבואר ביו"ד סי' של"ו דדוקא בקצב לו שכר מחויב ליתנו מה"ט אבל בלא קצב סגי בשכר הטורח והבטלה ע"ש ס"ב ובש"ך סק"ו

ומה שתמה על תשב"ץ ח"ג סי' ח' תמיה א' מרמב"ם אינו כלום דלא כן כתב תשב"ץ כמו שהביא בשמו רק כתב באיכא אב ביום ח' ואינו אונס אין חיוב על הב"ד למולו רק לכוף האב שהוא ימולו כמו בכל מ"ע וע"ז הביא ראי' מרמב"ם שכתב אין מלין בנו של אדם שלא מדעתו אא"כ עבר ונמנע למולו שב"ד מלין אותו בע"כ משמע אבל במתעצל אין הם חייבין למולו בזמנו רק לכוף האב ע"ש בפנים אבל אם א"י למול אפשר מודה תשב"ץ שב"ד חייב למול ואפשר ס"ל דכופין האב לעשות שליח לימול ואין מקום לדבריו כלל

וראי' שני' הביא תשב"ץ מרש"י יבמות ע"א ע"ב כגון שהי' אביו ואמו חבושי' בבית אסורים בשעת עשיי' ומצות מילה מוטלת עליהם ולא על אחרים ע"ש וע"ז הק' הא התם ע"כ בהבטיחו להוציאו מבית אסורי' דאל"כ אין שוחטין עליו כמבואר פסחי' צ"א וגם ע"כ מיירי ביצא מבעו"י והי' שהות למול דאל"כ גם בשעת אכילה אנוס הוא דמילה שלא בזמנה אינה דוחה יו"ט וא"כ אינו מעכב אכילת פסח, וגם זה לק"מ דמ"ש דע"כ מיירי בהבטיחו ליתא דאפשר מיירי בלא הבטיח רק שהי' חבוש בב"א לפנים מחומת בית פאגי דשוחטי' עליו אפי' בפ"ע כמבואר שם ואפ"ה אין המצוה מוטלת על אחרי' כל זמן שאפשר שאב יקיים בעצמו שיצא מבית אסורי' מבעו"י ויהי' שהות לימול וכמו שהי' באמת כן דמה"ט הוא מעוכב בשעת אכילה והיינו דרצה תשב"ץ להוכיח אבל בא"א לאב למול מודה תשב"ץ דיש חיוב על הב"ד אפי' ביום ח' וכ"ז פשוט

סוף דבר לפענ"ד מחויב המוהל היותר קרוב לנסוע שמה למול בש"ק מילה בזמנה. ומל ד' אלקינו את לבבינו לאהבה אותו ולעבדו בלב שלם ידידו החותם בברכה: עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קכ"א

שיל"ת ב' אויפאלו ד' בהר תרנ"ג לפ"ק

ברכת שלום לכבוד ידידי הרב המאוה"ג חריף פיפיות. איש חמידות, כש"ת מו"ה אשר גראסבערג ני' אבדק"ק בעלעניעש והגליל

יקרתו הגיעני היום ומה שנתקשה בתו"כ פ' אמור שהביא רש"י בחומש לפרוש להם ע"פ ד' מלמד שלא היו יודעים אם מחויב מיתה אם לאו הא א"כ לא הי' התראה למיתה אפי' לרבנן בסנהדרין דף פ' ע"ב דאין צריך להודיעו באיזה מיתה עכ"פ צריך להודיעו שהוא חייב מיתת ב"ד. הנה כבר עמד בזה בס' פני' יפות על התורה ומה שתי' דלכאורה יש ללמוד שהוא בסקילה מק"ו ממקלל אביו ואי דאין עונשי' מה"ד הא כתב מהרש"א בסנהדרין הטעם דשמא כיון דעבירה חמורה הוא לא סגי לי' לכפר בעונש זה רק בעונש חמור בידי"ש וא"כ מותרה לדבר חמור מותרה לדבר הקל עיי"ש הוא תמוה דבסנהדרין הנ"ל אמרינן בהדי' שצריך להודיעו שחייב מיתת ב"ד ועוד דעונש בידי"ש לא בעי התראה וכדאמרינן מלקות י"ג חייבי כריתות לא בעי התראה וא"כ לא הי' מותרה לחמור. אמנם עוד תי' דקשה למה הוצרך לומר הוציא את המקלל וכו' כיון דכתי' אח"כ איש איש כי יקלל וכו' ה"ז בכלל רק לפי שלא היתה התראה הוצרך לפרש דינו בפ"ע וא"כ היתה הוראת שעה והא דלא פריך ומשני כן כמו גבי מקושש בסנהדרין דף ע"ח היינו משום דכאן משמעותא דקרא כן כנ"ל

ולפענ"ד נראה דהרי אמרינן בסנהדרין נ"ו דגם ב"נ מצווה על ברכת השם וכן פסק הרמב"ם פ"ט ממלכים ועי' בספרי פ' שלח משמע דמקושש קודם מתן תורה הי' וכן משמע בשבת דף קי"ח וכן איתא להדי' בילקוט שלח רמז תש"נ ואיתא בתו"כ דשניהם [היינו המקושש ומגדף] הי' בפרק א' וא"כ גם מגדף הי' קודם מ"ת ויש להם דין ב"נ דאזהרתן זו הוא מיתתן וא"צ התראה ומשה רבינו ע"ה נסתפק אולי יש לו דין ישראל ואינו חייב מיתה ולא התראה

וגם י"ל דעדים התרו בו מיתה סתם כדין ב"נ וכיון שעדיין לא נשנית בסיני הי' הם סבורי' כקושי' גמ' בסנהדרין נ"ט מדלא נשנית בסיני לב"נ נאמרה ולא לישראל אבל משה ידע האמת דאדרבה לישראלי' נאמרה ולא לב"נ וכיון שהי' קודם מ"ת והי' להם דין ב"נ לא ידע שחייב מיתה. ובזה א"ש מה שהעיר הרי כל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני ואיך לא ידע משה דין מקושש ומגדף. ולפמ"ש דקודם מ"ת הוי לק"מ

אך העיר ג"כ מפסח שני ופ' בנות צלפחד. אבל ז"א דהרי אמרינן בגיטין דף ס' תורה מגולה מגילה ניתנו ואפי' למ"ד שם חתימה חתימה ניתנו היינו שלא כתבה עד שנאמרו לו כל הפרשיות שבתורה אבל מ"מ לא נאמרו כל הפרשיות בב"א רק מקצתן בשנה א' ומקצתן בשנה שני' ע"ש ברש"י ותוס' דיש פרשיות שנאמרו לפני אותן שנכתבו לפניהם ועי' רמב"ן בחומש ריש סדר * וריש סדר במדבר ומה שאמרו בתו"כ שכל המצות נאמרו כללותיהן ופרטותיהן מסיני אין הפי' בהר סיני רק במדבר סיני לאפוקי ערבות מואב אבל יש מהן בהר סיני ויש מהן באהל מועד בשנה א' ומהן בשנה שני' וכמ"ש רמב"ן בנימוקי חומש פ' צו בפסוק ואת החלב עשו. ובזה יבא שלום ינוח על ראשו כנפשו ונפש ידידו החותם באהבה ודו"ש

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קכ"ב

שיל"ת ב' אדפאלו א' לס' תרומה תר"ן לפ"ק

שוכ"ט לכבוד ידידי הרב הגדול. מעוז ומגדול. כש"ת מו"ה יקותיאל שווארטץ ני' רב בק"ק מאנאשטאר

גי"ה הגיעני וכו' ועד"ת באתי מ"ש ליישב קושי' תוס' רעק"א על פי רש"י ורע"ב במשנה שבת ק"ג בהכותב שתי אותיות וכו' בי משם א' שתיהם אלפין הא בסוגי' מוכח דא"א ממאאזרך כ"ע לא מיחייב והניח בצ"ע ותי' מעלתו דבשבת מלאכת מחשבת בעי' וצריך שיתקיים מחשבתו שאם נתכוון לכתוב שם דהיינו תיבה א' צריך שיכתוב שם ולכן בנתכוון לכתוב אאזרך וכתב א"א פטור אבל בלא נתכוון לכתוב רק שני אלפי' אז שפיר חייב כן כ' ג"כ בס' בן אורי על שבת אבל אין צורך להסבר שלו שהרי כ' רש"י להדיא הא אתי לאשמעי' ר"י דאע"ג דלא נגמר מלאכתו וכו' וא"כ החילוק פשוט דבנגמר מלאכתו מיחייב בכל ב' אותיות אבל בלא נגמר מלאכתו אינו חייב אא"כ הוא