בית שערים אורח חיים קיא

ולא קתני אין פולי' והוי סבר ר"י דבאמת האי גזירה לא היתה רק לר"א בשבת קל"ז דטבד"מ חייב ואנן קי"ל דפטור לכן אמר אני אקרא ולא אטה

אמנם נ"ל לפמ"ש נוב"י קמא ה' נדה דאפי' אי ווסתות דרבנן אי בעל סמוך לווסתה ופרסה נדה תחתיו חייב חטאת דשוב אינו אונס ועיין כעין זה בצל"ח פסחים סוגי' דהבודק צריך שיבטל א"כ ה"נ אפי' אם הגזירה הי' רק למ"ד טבד"מ חייב ולא קי"ל כותי' מ"מ כיון שכבר חשו חכמים לשמא יטה שוב אינו אנוס ברשות מצוה וחייב חטאת באמת אפי' למ"ד טבד"מ פטור. והיינו דקאמר כמה גדולי' דברי חכמי' שהיו אומרי' לא יקרא לאור הנר שעי"ז בא לידי טעות כנ"ל לפי שלא אמרו גם אין פולין ולר"נ שקרא והטה וכו' אביא חטאת שמינה דאפי' למ"ד טבד"מ פטור חייב חטאת כסברא הנ"ל

ומה שהקשה כ"מ הרי פסקי' בסי' ער"ה ס"ט דליל פסח שחל בשבת מותר לקרות הגדה בספר דאין ע"ה שלא תהא שגורה בפיו קצת וא"כ וכי ר"י לא הי' בקי בספרי תנ"ך כע"ה בהגדה. לפענ"ד אין להם דמיון כלל דע"ה בהגדה כיון ששגורה קצת בפיו א"צ עיון כ"כ בספר וגם יכול לומר קצת בע"פ אבל ר"י בתנ"ך א"י לומר בע"פ דדברי' שבכתב אינו רשאי לומר בע"פ כדאמרי' בגיטין ס' וגם צריך עיון רב לדקדק בחסירות ויתירות שפיר אינו רשאי לקרות שמא יטה משא"כ הגדה אינו דברי' שבכתב. ואפי' הוי דברי' שבכתב מ"מ שרי דמיגרס גריסן כמו ק"ש וב"כ ופ' תמיד באו"ח סי' מ"ט משא"כ ר"י אף שהי' שגורה בפיו מ"מ כיון שאינו שגור בפי הכל אסור לאמרם בע"פ כמ"ש מג"א שם בשם ד"מ ואו"ז ע"ש. ועי' במרדכי גיטין שם דף הנ"ל ועי' תוס' תמורה י"ד ד"ה דברי'. ועוד לפמ"ש רבינו יונה ברכות ט' ע"ב דכל דבר שבחובה שאינו דרך לימוד מותר לאמרם בע"פ ואפי' דרך לימוד ע"ש ולכן בהגדה כיון ששגורה בפיו שפיר רשאי לומר בע"פ אבל ר"י דרך לימוד שאינו דבר שבחובה אסור לאמרם בע"פ ולכן אסור לאור הנר כיון דבעי עיוני בפנים הספר שמא יטה אף ששגורה בפיו. ובזה יבא שלו' ינוח על ראשו עוד ינוב בשיבה בנחת ושובה כנפשו ונפש ידידו דוש"ת אבהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קט"ז

שיל"ת ב' אויפאלו יום ד' דעשי"ת ותרם כראם קרנו לפ"ק

יחדש ד' עלינו שנה טובה. בנחת ושיבה. עד זקנה ושיבה. אהובי מחו' הרב הגאון כמו"ה זוסמאן סופר ני' אבדק"ק האלאש יגמור ד' החתימה לטובה בעדו ובעד כל ב"ב ד' עליהם יחי'

יקרתו הגיעני וד' יפקדני בפקודת ישועה ורחמים וישלח לו רפואה שלימה מן השמים רפוה"נ ורפוה"ג בתושח"י ולבנו הרב ימ"א טבא לרבנן בן יכט ני'

ומה דבדק לן בר"ה רפ"ג דהק' הר"ן אמאי לא גזרי' במילה בשבת שמא יעבור התינוק ד"א ברה"ר וק"ל הא קודם המילה חי נושא את עצמו ולאחר המילה שהוא חולה הרי כבר קיים המצוה ואינו טרוד. הנה שם אין קושי' כ"כ דהרי הר"ן כ' שמא יעביר תינוק או איזמל וכו' ובאיזמל ודאי יש אי' הוצאה ותינוק לאו דוקא נקט שיהי' איסור משום זה רק משום דהוצאה אפשר בזה כמו בזה. אבל לא ידענא מ"מ לא קשי' לי' אסוגי' דביצה י"ב דפליגי ב"ש וב"ה אי מוציאי' את הקטן ביו"ט לר"ה והרי אין איסור כלל דחי נושא את עצמו ואין לומר דהתם מיירי בקטן בן יומו דל"ש חי נושא את עצמו וכמ"ש תוס' בשבת ד' צ"ד סוד"ה אבן דהרי ר"ח פי' קטן למולו ע"ש בתוס' סוד"ה דילמא

וגם אין לומר דאף דחי נושא את עצמו מ"מ זה רק דפטור מחטאת אבל עכ"פ מדרבנן אסור ומשו"ה שם בביצה שפיר אסור לב"ש דלית להו מתוך אבל הא ודאי קשי' דליכא למגזר שמא יעבירנו כיון דאפי' יעבור ליכא אי' תורה דהא בירושלמי שם דייק עלה הא גדול אסור ופי' המפרש משום דיכול לילך בעצמו אינו אפי' צורך קצת ר' בון אמר אפי' גדול מותר וכו' ועכ"ח ה"ט משום דחי נושא א"ע מותר אפילו לכתחילה אפי' ליכא צורך היום כלל. ועוד דבהדי' שנינו בשבת ר"פ נוטל אדם את בנו והאבן בידו וכו' ועי' באו"ח רסי' ש"ט ומבואר דאפי' לכתחילה מותר משום דחי נושא את עצמו

אבל הדבר פשוט דגם קודם המילה ל"ש בתינוק בן ח' חי נושא א"ע ועיי' במג"א סי' ש"ח ס"ק ע"א דכ"ע ס"ל קטן כ"כ שצריך לגררו אם נשאו חייב חטאת וציין תוס' שבת צ"ד ונר' דס"ל דמ"ש תוס' דהאי דפרק נוטל מיירי בתינוק בן יומו הוא לאו דוקא ואף דמדברי תוס' ר"פ ראד"מ מבואר דבתינוק בן ח' שייך חי נושא א"ע מ"מ בחי' רשב"א שם מבואר דל"ש בזה חי נושא א"ע וא"כ י"ל דגם הר"ן ס"ל כן ועי' בב"י סי' של"א שהביא מג"א שם סק"ד

ובחי' רשב"א הנ"ל מבואר להדי' דאף דחי נושא א"מ מ"מ איסורא דרבנן איכא דכ' יביא תינוק אצל איזמל דליכא אלא שבות דאדם חי נושא א"ע לכ"ע ע"ש. ולפענ"ד צ"ע קצת מהני ראיות שהבאתי לעיל. שוב מצאתי במאירי מגילה שכ' יש שואלי' למה לא נאמר כן אף במילה שלא תדחה שבת מגזירה זו שמא יעבור התינוק וא"ת מפני שהחי נושא א"ע אין כאן אי' תורה [מלשונו נמי משמע דעכ"פ אי' דרבנן יש אפי' בחי נושא א"ע] והלא בכפות מיהו לא נאמר כן ותינוק בן ח' ככפות דמי ועוד שהרי הזאת טמא מת אין בה אלא שבות ואסרו עלי' משום טעם רבה ועוד ניחוש שמא יעבור את האיזמל וכו' ושמחתי לכוון לדעת ראשונים

ומ"ש ועוד שהרי הזאת טמא מת וכו' איניני יודע פירושו ואולי נתכוון לדחות תי' הר"ן דבשופר ולולב הכל טרודי' משא"כ במילה שרק המוהל טרוד ואחרי' יזכירוהו וע"ז דחה דהזאה נמי אין בה אלא שבות ולא הי' ראוי' לדחות פסח בשביל זה ואסרו עלי' רק משום טעם רבה שמא יעבירנו ועי' פסחים ס"ט וצל"ח שם ס"ה ע"ב ואף דגם שם כ"ע לא טרידי וכמו שהק' הר"ן ותי' הר"ן דכ"ע טרידי בפסח לא ניחא לי' וצ"ע

ועוד נ"ל אפי' לדעת תוס' דבבן ח' שייך נושא א"ע מ"מ בכפות אמרי' שבת צ"ד דאפי' ר"נ מודה דלא אמרי' נושא א"ע וא"כ שפיר יש לגזור שמא יוציאנו כפות כדרך תינוק בן ח' שפיר אתי לידי חיוב חטאת

ואולי י"ל עוד למה דאמרי' ר"פ נוטל דהוציא תינוק חי וכיס תלוי בצוארו חייב משום כיס דכיס לגבי תינוק לא לבטל לי' כיון דאינו צורך תשמישו ועי' חי' רמב"ן ורשב"א שם א"כ שפיר יש לחוש שמא יעבור התינוק ברה"ר ד"א בדברים שאינם צורך תשמישו ויהי' חייב עליהם חטאת

ויותר נ"ל לפמ"ש הר"ן בשבת קל"ד ע"ב שדעת רז"ה דאי אישתפוך חמימא דבתר מילה מקמי מילה תדחה המילה כיון דנצרך אח"כ לחלל שבת משום פ"נ בדבר אסור מה"ת וכן דעת רשב"א שם ועי' ב"י או"ח סי' של"א שכן דעת רי"ף ורמב"ם ועי' בש"ך יו"ד סי' רס"ו סק"ו ומשמע שם אם עבר ומל עביד אי' דאו' ע"ש בר"ן ועי' רשב"א פראד"מ בתי' א' דמשו"ה לא מביאים תינוק אצל איזמל דאיירי שאין שם מניקה אלא אמו ונמצא צריך לאמו אחר המילה ואמו מסוכנת וא"י לבוא אצלו וצריכי' להחזירו לאמו ולאחר המילה הרי הוא חולה וככפות דמי ומודה ר"נ בכפות ע"ש ולפ"ז שפיר גזרי' שמא יעבירנו ד"א ברה"ר קודם מילה מחמת בהילות המצוה ואח"כ יהי' מוכרח להחזירו לאמו משום פ"נ ויעבור אי' תורה דל"ש אחר מילה חי נושא א"ע וא"כ עבר אי' תורה למפרע בהעברתו ד"א והק' הר"ן שפיר. אלא דיש לפקפק ע"ז דהרי בחזרה כיון שאינו בהול יכול לישאו פחות פחות מד"א וליכא אי' תורה כלל ולא גזרי'. ועי' תוס' יו"ט סוכה פ"ד מ"ב פי' שמא יעבור תינוק אחר מילה שהוא חולה וככפות דמי' צ"ל דס"ל כמ"ש

אבל לפענ"ד נראה גם בלא הנ"ל דיש לגזור שמ"י ד"א בר"ה בחזירתו לאמו דיהי' בהול לקיים מצות וחי בהם דאטו וחי בהם לאו מ"ע דאורייתא הוא ובאמת לא יהי' מסוכן ע"ז להעבירו ד"א רק יהי' די להצילו מסכנה בהעברה פחות פחות מד"א ויבא לידי חיוב חטאת אלא דבאמת לפי מסקנת הר"ן דהיכי דכ"ע לא טרידי רק הוא לא גזרי' גם בכה"ג לא גזרי' אבל הר"ן בקושי' דלא ידע מסברא זו שפיר ק' דיעבור התינוק ד"א ברה"ר אחר המילה וא"ש. וד' יראנו מתורתו נפלאות. ויעשה עמנו לטובה אות. כנפש מחותנו וידידו החותם ברוב ברכות

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קי"ז

שיל"ת ב' אויפאלו ג' לס' וישכן באהלי שם

אורך ימים ושנות חיים: וברכות שמים, לידידי מחותני הרב הגדול הותיק, מלא עתיק, כמו"ה משה שמואל שטערן ני' יהי נועם ד' עליו

מכתבו הנעים בברכת השנים קבלתי ותוכו רצוף ד"ת המאירות עינים, והנה צויתי להעתיק לו מ"ש על קושי' אלו יותר מעשרים שנה ועל של עתה באתי להראות חיבת הקודש מקשירת"ו בקשר אהבה כי עברתי בין בתר' דבריו ומה שיש לי לפקפק. והנה כתב ידידי ני' לתרץ קושי' חת"ס וכן הק' בישוע"י או"ח סי' ש"ך איך ילפי' בשבת ק"ו מקלקל בחבורה חייב מדאיצטריך קרא למשרי מילה בשבת דילמא איצטריך קרא למילה בצרעת דהוי מתקן וצריך קרא למשרי בשבת. ותי' כ"מ עפמ"ש מהר"י אסאד אמאי לא ילפי' דמקלקל בחבורה חייב מהא דדרשינן בשבת כ"ד לבדו ולא מילה שלא בזמנה ואי מקלקל בחבורה פטור אין כאן דחיית יו"ט כלל. ולפ"ז חדא מתורץ בירך חברתה דמקרא דלבדו ליכא למילף דמקלקל בחבורה חייב די"ל דלא אסרה תורה אלא במתקן דהיינו מילה בצרעת וממילא ידעי' דבזמנה דוחה שבת ויו"ט אפי'