בית שערים אורח חיים קי

דקריסטיר לא הובא בשום פוסק כמבואר בב"י סוסי' שכ"ח. וכי זוטר לו המג"א שהוא מגדולי פוסקים האחרונים שכ' דכ"ש הוא ובאלי' רבה מביאו ונר' שהסכים עמו וכן הפרמ"ג וס' תוס' שבת ועי' ח"א כס"ט אות י"ז ומאן ספין ומאן חשיב להקל ראש נגדם

ומה שהביא מברכות כ' דאמרי' דגדול כבוד הבריות שדוחה לאו דלא תסור כ"ש בשביל כבוד שמים להתפלל בגוף נקי כדאמרי' ברכות דט"ו ובטוש"ע או"ח סי' ב', ואני אומר דאין זה כ"ש דבאמת כן הוא דנהי דדחי' איסור דרבנן בלאו דל"ת מפני כבוד הבריות אבל מפני כבוד שמים לא דחי' דזהו ג"כ כבוד שמים שלא יעבור איסו' דרבנן דמה לי כבוד שמים זה או כבוד שמים זה ועי' כעין סברא זו בחי' חת"ס סוכה דל"א בד"ה ואם נטל יעיי"ש

ומ"ש שהתירו כמה שבותי' במקום מצוה יעי' מג"א סי' ש"ז סק"ז שאין מדמי' בעניני שבותי' דבר לדבר ואין לך בה להתיר אלא מה שאמרו חכמים והביא ראיות לזה מכריתות יעיי"ש

ומה שהביא משבת פ"א והוא דין המבואר בשו"ע סי' שי"ב ס"ז דפריך שם לסתכן הרי שיש גם חשש סכנה בזה. תמהני עליו הרי רש"י פי' שם לסתכן דאמר מר עמוד החוזר מביא אדם לידי הדרוקן ובתמיד כ"ז ע"ב פי' המפרש עמוד החוזר כשאדם צריך לפנות ומשהה את נקביו ומחזירם בבטנו עיי"ש וזה ל"ש בדידי' שאינו משהה נקביו ואינו מחזירם בבטנו

ומה שהק' הא בקריסטיר ליכא חשש שחיקת סממני' דאינו נעשה אלא במים בלבד. לק"מ לפמ"ש טו"ז סי' שכ"ח סקכ"ח דהיכי דלפעמים עושי' רפואה זו בסממני' אסור אפי' שלא ע"י סממני' אבל בהא דשבת פ"א הנ"ל למשמש בפי הטבעת בשום פעם אין עושי' ע' סממני'. ועוד דהתם שרי משום סכנה אלא כיון דאפשר כלאח"י לא שרי' להדי' לעשות מלאכה דאו'. וא"כ בקריסטיר שעושי' לפעמי' ע"י סממני' וגם ליכא סכנה בדבר שפיר אסור

ומה שהביא מכתובות ד"ס דגונח יונק בשבת משום דהוי מפרק כלאח"י ובמקום צערא לא גזרו רבנן. תמהני עליו א"כ כ"ש משום רפואה דגזרו רבנן אמאי גזרו הא איכא צערא ועכ"ח דלאו כל הצערים שווין ותוס' בכתובות שם כ' דבצער של רעב אסור רק בצער של חולי שהוא קרוב לסכנה שרי ע"ש ועי' סי' שכ"ח הנ"ל סל"ב ובמג"א שם סקמ"א וא"כ משם אין ראי'

ועוד נ"ל סברא ישרה דבהאי גונח יונק ליכא משום שחיקת הסממני' כלל דאין רפואת גונח בשום פעם ע"י סממני' וכטו"ז הנ"ל רק דיש אי' משום מפרק כלאח"י בזה שפיר י"ל דבמקום צערא לא גזרו רבנן וכן במפיס מורסא בסי' שכ"ח הנ"ל סעי' כ"ח ועי' טו"ז שם סקכ"א אבל במקום שאסרו חכמים לעשות משום רפואה גזירה משום שחיקת הסממנים א"כ אדרבה כל הגזירה הי' רק במקום צערא ל"ש להתיר משום צערא ועונג שבת

ולכן אינני יודע שום היתר בזה נגד דעת מג"א וגדולי אחרונים שעמד אלא שמעלתו כתב דהא דגזרו לעשות רפואה משום שחיקת הסממנים היינו דוקא במיחוש בעלמא כמ"ש המחבר ברסי' ונר' מדבריו דאינו אצלו רק מיחוש בעלמא אלא דראשו ואיבריו כבדי' עליו וא"כ הוא הדין שכתב רמ"א שם סט"ז אם יש לו מיחוש שמצטער וחלה ממנו כל גופו שאז אעפ"י שהולך כנפל למשכב דמי וא"כ לית דין צריך בשש דשרי שבות ע"י ישראל אם א"א בעכו"ם ע"י שינוי ובזה גם המג"א סוסי' שכ"ח הנ"ל מודה דשרי

תשובה קי"ד עוד להרב הנ"ל

ואשר דרש ממני להכריע בינו לבין רב גדול א' שמעלתו רוצה להתיר ללמוד בליל ש"ק לאור פמוט דנפט דל"ש בי' שמא יסתפק משום דמאיס ולשמא יטה נמי ליכא למיחש דאורו צלול ומאיר הטיב עד טפה אחרונה ורב גדול הנז' כתב לו דיש לחוש שיגלגל השרויף למעלה דאיכא מבעיר וכ"מ השיב דע"ז לא גזרו חכז"ל ואין לנו לבדות גזירות חדשות דלא שכיח דגבי שמן פירש"י במשנה שלא יאיר היטב וזה שכיח אבל לגלגל השרויף לא שכיח. ועוד י"ל דלא גזרו אלא בזמנם שהי' לומדי' בע"פ וא"צ לבטל מד"ת ומש"ה אמרו לא יקרא ואין קורי' דמשמע תנ"ך אבל בזה"ז שאין בקיאי' בע"פ אפי' פרק א' לא גזרו לבטל ד"ת שהוא דאו' וכמ"ש גבי הגדה של פסח דהוי מה"ת עי' ב"י סי' ער"ה א"ד. ולענ"ד הדין עם הרב שכנגדו דיש לחוש שיגלגל השרויף למעלה והוי מבעיר דיותר שכיח זה בקלות ובמהירות מבלי משים לב מהטות נר שמן וחמיטת וחתיכת ראש הפתילה בנר של שעוה שכ' ב"י ועי' תוס' חולי' י"ד ע"ב ד"ה מודה. ומ"ש מעלתו דאין לנו לבדות גזירות חדשות שלא מצינו שגזרו חכז"ל. תמה אני עליו דמה יענה לגזירה שכ' ב"י בנר של שעוה שמא ימחוט ויחתוך ראש הפתילה שג"כ לא נזכר בש"ס ואף החולקי' הוא מטעם דכיבוי הו' מלאכה שאצל"ג עי' מג"א וטו"ז אעכ"ח דשמא יטה לאו דוקא אלא דגזרו חכז"ל בעושה דבר שצריך עיון ולקרב לנר שמא יעשה מלאכה דאו' מבעיר בדבר שבקל ובמהירות יכול לעשות וה"נ גלגול השרויף למעלה הוא בקל ובמהירות שפיר יש לחוש וחדא גזירה היא ולא גזירה חדשה כמ"ש כ"מ

וגם מ"ש דל"ג רק בזמן הגמ' לפי שלא הי' אצלם ביטול תורה שיכולי' ללמוד בע"פ גם בזה תמהני עליו דהא התירו בשנים והק' מהרי"ל א"כ יהי' שנים מותרי' לרכוב ע"ג בהמה ותי' מג"א סי' ער"ה סק"ה דוקא בקריאה התירו משום דהוי מצוה ע"ש ואי אין בו ביטול תורה אם אינו קורא בספר גם קריאה בספר אינו מצוה אעכ"ח דבא' גזרו אפי' יש בו ביטול תורה וגם בזה"ז יש בקיאי' שיודעי' ללמוד איזה דפי' גמ' או ש"ע בע"פ שילמוד בליל שבת ומעלתו הפריז על המדה בזה לכן גם דעתי העני' אינה מסכמת להתיר ללמוד אצל פמוט דנפט רק בדבר השגור בפיו כמו הגדה לע"ה בסי' ער"ה דא"צ עיין בספר כ"כ

תשובה קט"ו עוד להרב הנ"ל

ומה שהק' בשבת י"ב דאר"י בן אלישע אני אקרא ולא אטה וכו' ותימא בעיניו הכי עבר ר"י על דברי חכמים דמ"ש דגזרו על נטילת לולב ותק"ש בשבת משום שמא יעבירנו הכי יאמר ר"י אני לא אעבירנו. ותי' דב"י בסי' ער"ה כתב דמשום שמא יטה בלבד לא הוי גזרי' רק משום דאיכא חשש נמי שמא יסתפק והרי כיבוי הוי משאצל"ג וליכא חיוב חטאת רק לר"י עי' שבת כ"ט ע"ב והוי ס"ל לר' ישמעאל דהך גזירה הוא רק אליבא דר"י אבל למאי דקי"ל כר"ש דמשאצל"ג פטור ליתא להאי גזירה ומשו"ה אמר אני אקרא ולא אטה ואף דאנן קי"ל כר"ש ומ"מ גזרי' ונדחק בזה. ולפענ"ד ז"א דהרואה בפנים ברמב"ם פ"ה משבת יראה דבהי"ד גבי אין פילי' ואין קורי' לא הזכיר כלל חששא דשמא יסתפק רק בהט"ז גבי שמש הבודק כוסות וקערות והטעם דשלא בשעת סעודה ל"ח כלל שמא יסתפק ממנו מן השמן שבנר גופא רק מכלי אחרת הנוטף לתוך הנר עי' שבת כ"ט ע"ב רק בשעת סעודה גבי שמש חיישי' לזה ועי' בב"י וא"כ באין קורי' ליכא רק משום שמא יטה לחוד וליתא לדבריו

ועוד דלפענ"ד אין הפי' שמא יסתפק ממני ויעבור משום מכבה דהרי כתב הרמב"ם תחילה שמא ישכח ויטה אלא כונתו כמ"ש ב"י דאע"ג דשמן זית לא נפיש נהורי' כדנפטא מ"מ נפיש נהורי' טובא ואין לחוש שמא יטה בבדיקת כוסות וקערות מ"מ חיישי' שמא יסתפק ממנו כיון שהוא בשעת סעודה ולא יהי' נפיש נהורי' ויטה ולפ"ז לא תלי' כלל בדר"י ור"ש גבי משאצל"ג

אבל הדבר פשוט לפמ"ש טו"ז רסי' ער"ה דדוקא בנר לא חילקו חכמים בין נר לנר אבל באדם חילקו בין אדם לאדם דאדם חשוב מותר וכן שנים מותרי' ולא גזרו אדם זה בשביל אדם אחר ע"ש וא"כ ס"ל לר"י דאדם כמוהו שיוכל לקרות ולא יטה שרי משא"כ בשמא יעבירנו לא חילקו בין אדם לאדם וא"ש

ועוד עפ"מ שאמרו בשם הגר"א ז"ל שטעות ר"י הי' יען ששנו בברייתא הטעם לא יקרא שמא יטה ולכן אמר גדולי' דברי חכמי' שאמרו במשנה לא יקרא לאור הנר ולא גילו הטעם שאז לא הי' בא לכלל טעות כמ"ש חכז"ל מפני מה לא נאמרו טעמי המצות וכו' וא"כ ל"ק משמא יעבירנו וכיוצא דשם באמת לא שנה ולא גילו הטעם

ועוד אולי אז לא פשטה עדיין גזירת אין קורי' בכל ישראל ועי' ברמב"ם פ"ב מה' ממרים ושפיר אמר אני אקרא ולא אטה משא"כ גזירת שמא יעבירנו אחר שפשטה בכל ישראל א"י לומר אני לא אעבירנו

ועוד פלפול י"ל דיש להקשות למ"ש תוס' שבת י"א ד"ה שמא ישכח דהיכי דליכא חיוב חטאת לא גזרי' אמאי גזרו כלל דאין קורי' משום שמא יטה מ"ש מהא דתנן סוכה מ"א יו"ט א' של חג שחל בשבת ושכח והוציא את הלולב לר"ה פטור מפני שהוציאו ברשות מצוה והוי טבד"מ ועשה מצוה דפטור מחטאת וה"נ בקורא ומטה הוי טבד"מ ועשה מצוה וליכא חיוב חטאת ואמאי גזרי'. ויש ליישב עפ"ד תוי"ט רפ"ק דשבת דבעי' ניתן שבת לדחות אלא שדבריו שם תמוהי' וביארתים במקו"א ולפי הביאור שייך גם כאן ניתן לדחות שהרי אין פולין אסור אפי' בשנים רק קריאה מותר משום מצוה כמ"ש מג"א בשם מהרי"ל ואכמ"ל. ויש לדחות נמי דתוס' לא כתבו דהיכי דליכא חיוב חטאת לא גזרי' אלא היכי דליכא רק איסו' דרבנן אבל בטבד"מ נהי דליכא חיוב חטאת היינו משום דהוא כמו אונס ולא שוגג אבל מ"מ עבר אי' תורה גזרו

אמנם נ"ל דבלא"ה לק"מ דהרי במשנה שנינו לא יפלה את כליו ולא יקרא לאור הנר והיינו דגזרו חכמים על כל דבר שצריך עיון ובדיקה היטב וצריך לקרב לנר שאסור בשבת לאור הנר שמא יטה ובאלו ל"ש טבד"מ ושפיר גזרו וא"כ גם אין קורי' אף שאין בו חיוב חטאת הי' בכלל הגזירה כיון שיוכל לבוא לידי איסו' והתוס' לא כתבו אלא דעיקר הגזירה לא גזרי' בדבר דליכא חיוב חטאת וא"ש. אך כ"ז במשנה אבל בברייתא לא קתני אלא לא יקרא לאור הנר שמא יטה