בית שערים אורח חיים יא

חלק אורח חיים

תשובה א'

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' ואתחנן תרמז"ל

שוכ"ט לידידי ש"ב הרבני המופלג, מלא פלג, חו"ש כמ"ו צבי הירש העללער כהנא נ"י מ. סיגתו

יקדתו הגיעני בזמנו ומה שהעיר על אבות דר"נ פ' ל' ר"מ אומר כל העובר עבירה אחת בספק מעלה עליו הכתוב כאלו עשאו בודאי וכו' דיש ראי' מזה לשיטת הפוסקים דספיקא דאורייתא מה"ת לחומרא. הנה בגוף הדבר אם למדין הלכה מאבות דר"נ עיין תוס' יו"ט ברכות פ"ה מ"ד ד"ה ואם ונוב"י תנינא יו"ד סי' קס"א וחת"ס או"ח סי' ל"ו וסי' ק"ג. אבל לפענ"ד בלא"ה אין ראי' משם דכבר כתב מהרי"ט ח"ב סי' א' השני דלמ"ד בכריתות י"ז חתיכה א' שנינו מודה הרמב"ם דסד"א מה"ת לחומרא רק דרמב"ם פסק כמ"ד שם שתי חתיכות שנינו ובאיקבע איסורא מודה רמב"ם דמה"ת לחומרא רק בחתיכה א' ספק חלב ס' שומן ס"ל דמה"ת לקולא ע"ש והר' אמרינן בכריתות ח"י דר"מ לא בעי קביעותא לאיסורא וכמ"ד חתיכה א' שנינו וא"כ איהו לשיטתו שפיר קאמר דספק כודאי אבל לדידן דקי"ל כמ"ד שתי חתיכות אין ראיה דסד"א לחומרא היכי דלא איקבע איסורא

ועוד נ"ל לפימ"ש כ"מ פ"ט מטומאת מת הי"ב דבס' כרת דאיכא אשם תלוי מודה הרמב"ם דמה"ת לחומרא ולפ"ז לר"ע דס"ל בכריתות כ"ב ע"ב דעל ספק מעילות חייב אשם תלוי א"כ גם בספק מעילה אף דליכא כרת רק מיתה לרבי ואזהרה לרבנן עי' פסחים ל"ג מ"מ כיון דאיכא א"ת שפיר מה"ת לחומרא גם לרמב"ם ועיין רש"י מגילה ב' ד"ה סתימאה כל הסתומי' תלמידי ר"ע היו כדאמרינן בסנהדרין פ"ו ע"א סתם משנה ר"מ וכו' וא"כ ר"מ כרבי' ס"ל ושפיר קאמר דספק כודאי כיצד וכו' ספק חטא ספק לא חטא מביא מעילה וחומשה ומביא אשם בשתי סלעי' דבמעילה סדא"ו מה"ת לחומרא וא"ש, ויש לעיין מ"ט נקט ספק חטא במעילה ולא בס' אכל חלב ואולי י"ל לפימ"ש ר"י ריש ברכות הובא ברמ"א או"ח סי' תר"ג דעשרה חטאת בדנקא וא"ת בשני סלעים ומ"ט החמירו על הספק יותר מהאי דכשיודע בודאי שחטא עושה תשובה שלימה ומתכפר בפחות אבל על הס' עושה סברות וכו' ולא ישית אל לבו לשוב ולזה החמירו יותר וא"כ מספק אכל חלב אין ראי' דמעלה עליו הכתוב הספק כודאי דאדרבה משום דספק קי"ל צריך כפרה יותר אבל בס' מעילות דמביא על הספק כודאי מזה ראי' דמעלה עליו הכתוב הספק כודאי. אלא דאכתי צ"ע אמאי לא נקט הודאי ג"כ במעילה ועוד אמאי נקט בעולה ויורד חטאת בסלע ועשירית האיפה בפונדיון ולא נקט בחטאת קבוע וגם מה דקאמר חטאת בסלע אינו לפי הלכתא דקי"ל חטאת בדנקא שהוא שתות דינר ואולי משום דבא לומר דאפי' בעבירת לאו שאין בו כרת מעלה עליו הכתוב ספק כודאי להכי נקט בעולה ויורד דמשכחת גם בלאו שאין בו כרת כגון שמיעת קול וביטוי שפתים אבל חטאת קבוע אינו אלא בלאו שיש בו כרת ומשו"ה נקט נמי הספק במעילה שהוא רק לאו בעלמא אבל בשמיעת קול וביטוי שפתים ליכא א"ת על הספק ועי' כריתות כ"ה דליכא א"ת רק אם ודאי בחטאת קבועה ולא בעולה ויורד. ומ"מ אינו מיושב מ"ט לא נקט הודאי ג"כ במעילה וגם האי דקאמר חטאת בסלע וצ"ע

ומה דק"ל איך אפשר דמייתי אשם תלוי על ס' מעילות הלא כתבו תוס' בפסחים כ"ט ד"ה רנבה"ק היא דהיכי דפטור מקרן וחומש משום קלב"מ פטור נמי מקרבן אף דלענין קרבן ל"ש קלב"מ שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש ע"ש וא"כ בס' מעילה כיון דקי"ל ס' ממונא קולא לנתבע ובס' ממון עניים יש מחלוקת ראשונים א"כ א"צ לשלם הקרן מספק וכיון דאין קרן אין חומש ואין מעילה ואי דר"ע מקרא יליף לה מ"מ כיון דלר"ע ע"כ מוכח מקרא דליתא להאי סברא נהי דרבנן פליגי עלי' מ"מ בסברא זו לא מצינו דפליגי עלי' ומנ"ל לתוס' האי סברא כיון דר"ע ע"כ ל"ל האי סברא. ומזה היה נ"ל ראי' למ"ש ש"ש שמעתא וי"ו פ"ד דמעילה בהקדש אינו מצד קנין ממון של הקדש רק מצד קנין אי' של הקדש ושפיר צריך לשלם גם הקרן דספק איסור לחומרא ול"ש כלל ספק ממונא לקולא וא"ש

ועל דרך הנ"ל נ"ל ליישב מה שמקשי' על הרמב"ם מחולין י"א דיליף דאזלינן בת"ר מרישא של עולה ומפסח ומעגלה ערופה ומפרה אדומה ודילמא טריפה ולרמב"ם מה בכך שהוא ספק טריפה הא סדא"ו מה"ת לקולא. ולפימ"ש י"ל דעיין כריתות כ"ה ע"ב איכא למ"ד דאשם תלוי בא על הנבילה ע"ש וא"כ לדידי' ודאי בכל איסורין מה"ת לחומרא דהיכי דאיכ' אשם תלוי מודה רמב"ם דמה"ת לחומרא כנ"ל ועיין תוס' חולין שם שהק' כיון דאזלינן בתר חזקה כ"ש בת"ר ותי' דלראב"י בע' דלא קי"ל חזקה מקרא ע"ש ולפי"ז י"ל דהיינו דמשני דראב"י יליף מהני קראי ודילמא טריפה דס"ל כמ"ד א"ת בא על הנבילה וא"כ סדא"ו לחומרא בכל איסורין אבל למאי דקי"ל דאין א"ת בא על הנבילה שפיר י"ל דסדא"ו לקולא וכשיטת הרמב"ם ובאמת אי אפשר למילף מהני קראי רק ילפינן חזקה מקרא וכ"ש רוב כקושי' תוס' וגם למסקנא שם לא ילפינן רובא דליתא קמן כלל מקראי רק מהל"מ כמ"ש רש"י שם וא"ש

ובתוס' כריתות כ"ה שם הקשו אטו על אכילת ספק נבלה נייתי ולא על ודאי אכילת נבלה ע"ש, ואין זה סותר דברי רבינו יונה הנ"ל דספק איסור צריך כפרה יותר מודאי איסור דרבינו יונה לא כתב אלא היכ' דגם הודאי צריך כפרה בשוגג אז מתכפר בודאי בפחות משום שעושה תשובה שלימה יותר מבספק אבל באי' לאו דאם עבר ודאי בשוגג א"צ כפרה ותשובה כלל ועי' חי' הר"ן סנהדרין פ"ד ע"ב סד"ה רב שפיר הקשו תוס' כ"ש בספק אם עבר בשוגג דא"צ כפרה ותשובה כלל. אמנם לפענ"ד נראה ליישב דר"ש פ"י דתרומות משנה ג' הביא ירושלמי טבלי' נפש אדם חותה בהן וכתב שם דה"ה באכילת תרומה ע"ש וה"ה נמי בכל איסורי תורה כמ"ש סמ"ע בחו"מ סימן רל"ד ועי' ביו"ד סימן קי"ט סי"ג ולפ"ז תקשי הא דאמרינן בכריתות י"ט מתעסק בחלבי' ועריות חייב שכן נהנה ומאי נהנה שייך כיון דאדרבה נפשו חותה וקצה באכילת איסור בשוגג, אך לק"מ דודאי בשעה שאכל בשוגג נהנה אך אח"כ כשנודע לו נפשו קצה וקלקולו יתר על תיקונו והרי כל שוגג הוא כן ומ"מ על הנאה זו חייבי' רחמנא בקרבן לכן גם מתעסק חייב על הנאה זו, ולפ"ז י"ל הא דפטרי' רחמנא מקרבן בשגגת לאו ודאי הוא באמת מה"ט כיון דנפשו של אדם חותה באכילת איסור וכ"ז ביודע בודאי שאכל נבלה אבל אם מסופק אם אכל נבלה או לא אין נפשו חותה ולכן חייב אשם תלוי בספק וא"ש

ועוד נ"ל לפמ"ש חת"ס חו"מ סי' כ"ט דמי שאכל חתיכה ספק חלב ספק שומן אעפ"י שידע בשעה שאכל שהוא ספק אי' תורה והזיד לאכול ספיקא דאו' מ"מ מייתי אשם תלוי ולכשנודע לו שהי' ודאי חלב מייתי חטאת ע"ש. ונ"ל להביא ראי' לדבריו מהא דתנן בנדה י"ד נמצא על שלה לאח"ז טמאי' בספק ופטורי' מן הקרבן ואמרינן עלה תנא וחייבי' אשם תלוי ותנא דידן מ"ט בעי' חתיכה משתי חתיכות ובשבועות י"ז מוקמי' לה בסמוך לווסתה ושגג ביכולני לבעול דבאינו סמוך לווסתה אנוס הוא ע"ש אלמא אע"ג דווסתות דאו' והכניס עצמו בספק אי' כרת ביחיד שתפרוס נדה תחתיו מ"מ אם יש ספק אם פרסה נדה תחתיו מייתי א"ת למ"ד דלא בעי' שתי חתיכות כיון דאפשר שיוכל לבעול קודם שתראה ולא יהי' אי' כרת ה"נ כיון דאם נודע לו אח"כ שלא חטא אין כאן אי' כרת ולא אשם תלוי כדתנן בכריתות כ"ג ע"ב המביא א"ת ונודע לו שלא חטא וכו' אף שבמזיד נכנס לס' כרת שפיר מביא א"ת, ולפי"ז יש לומר דהא דאמרי' דאשם תלוי בא על נבלה היינו דוקא בידע בשעה שאכל שהוא ס' נבילה וא"כ אין הס' חמור מודאי דהא בס' הוא מזיד על הס' ובודאי הוא שוגג על הודאי אבל אם אינו מסופק בשעה שאכל וכסבור שהוא ודאי כשר רק אח"כ נודע לו שהוא ספק נבילה כ"ע מודו דאינו חייב בא"ת דלא יהא ספק חמור מודאי וכקושי' תוס' לאמת, ובזה י"ל מה שהקשה בס' אוהל דוד בשבועות כ"א על תוס' ע"ז ס"ח שהקשו לר"ש דכ"ש למכות ל"ל משרת להמל"א והק' הנ"ל למ"ש ריטב"א במכות בשם הרמ"ה דה"ט דכ"ש למכות משום דאחשבי' לאכילת אי' ולהכי בעי' כזית לקרבן משום דלא שייך אחשבי' א"כ דילמא ר"ש ס"ל כמ"ד דחייב א"ת על ס' לאו ואיצטריך משרת כגון שמסופק אם אכל חצי זית פת וח"ז יין בשוגג וברי לו שלא אכל כזית מיין לחודי' דמשום