בית שערים אורח חיים קה

היום ואלה הדברים אשר כתב על דברי הר"ן בע"ז ע"ד ע"ב שכתב והרמב"ן ז"ל הביא עוד ראי' שאפי' כלי הוא בולע מחום שאינו מספיק לבישול דבפ' כל הבשר ד' קי"א אמרי' דקדירה שמלח בה בשר אסור לאכול בו רותח משום דמליח הרי הוא כרותח אעפ"י שאין במלח משום מבשל לגבי שבת ואפי' כדקא בעי לי' לאורחא כדאי' פ' כ"ג דף ע"ה ולא הבינותי זה דשם פ' כ"ג לא אמרו אלא שאין בו משום מעבד ואם התרו בו משום מעבד פטור אבל שלא יהא בו משום בישול לא למדנו ע"ש. ומחותני הרב מו"ה יוסף ליב סופר ני' התפלא ע"ז דמשמע מדברי הר"ן דבמולח בשבת איכא משום מבשל א"כ המג"א בסי' שכ"א סק"ז הניח בצ"ע על הרשב"א בתוה"ב בית ג' שער ג' שכ' דמולח בשר להצניעו לדרך חייב חטאת הא בגמ' משמע דהלכה כרבא דבתרא הוא וכ"פ הרמב"ם פי"א ולהר"ן הנ"ל לק"מ דהא חייב חטאת משום מבשל

וכן תמה על המל"מ פי"א משבת דין ה' שתמה אהא דאמרי' במנחות כ"א תקריב מלח ואפי' בשבת למאי איצטריך קרא הא ליכא איסור תורה במליחות בשר דהא קיי"ל אין עיבוד באוכלי' ולדברי הר"ן מאי קושי' הא איכא במליחות בשר משום מבשל. וכבוד מעלתו האריך ליישב בדברי' הנאמרים בהשכל ודעת וגם בהיות הרב הנ"ל בביתי והרצה הדברי' לפני נשאתי ונתתי בהם ליישבם על אופניו ולא אעלה הדברים בכתב כי כאשר באו דבריו שמתי לבי שנית לעיין בדברי הר"ן ולפענ"ד כיוונתי הפשוט והאמת כאשר אבאר בעזהי"ת ומה"ט לא אכניס עצמי ג"כ בפלפול על דבריו הערבים עלי ויהי' כבודו מחול בזה

והנה מה שתמה על המג"א אין כאן תמוה כלל דה דהרשב"א כ' בהדיא חייב חטאת משום מעבד ולא משום מבשל וזה לשון הרשב"א שם ועוד דאי במליחה בשבת אסור למלוח דהא המולח חייב משום מעבד כדאמרי' פ' כ"ג האי מאן דמלח בישרא חייב משום מעבד ואע"ג דאוקימנא לי במולח דבעי לי' לאורחא מליחה אחריתי מיהו אסור מדרבנן דלא גרע ממלח פוגלא וכו'

אמנם ליישב מה שתמה על המל"מ נ"ל דבאמת דברי הר"ן תמוהי' איך אפשר לומר דמולח בשבת חייב משום מבשל הא אמר ר"ח בשבת מ' ע"ב המבשל בחמי טבריא בשבת פטור וכו' משום שאינו תולדות האש וכן פסק הרמב"ם פ"ט משבת ה"ג ועי' בשבת שם דף ל"ט ורמב"ם פכ"ב משבת ה"ט ובשו"ע או"ח סי' שי"ח ס"ג ומג"א סק"ט ומלח אינו תולדות האור וכבר נפלאתי בזה מאז וגם פ"מ עמד בזה. ועוד דא"כ כי פריך בשבת ע"ה מולח היינו מעבד ואמאי לא פריך נמי היינו מבשל ואף דניחא לי' למיפרך היינו מולח והיינו מעבד ששונה ביחד המולח והמעבד מ"מ כי משני אפיק חד מינייהו ועייל שרטיט אכתי תקשי ומפקת מעבד ותני מולח היינו מולח היינו מבשל ואי דבאמת מפקת מולח הו"ל למימר הכי אפיק מולח ועייל שרטוט ועוד דמשמע דגם למאי דמשני אינו מוחק מולח אלא דמשני דמולח ומעבד חדא הוא ואז ודאי קשה היינו מולח היינו מבשל. ומאז אמרתי דזה באמת ראי' רמב"ן משם דאין במליחה משום בישול ולא קשה עליו קושי' הר"ן אבל הוא תימא על הר"ן דס"ל יש במליחה משום בישול

לכן נ"ל דלא עלה על דעת הר"ן מעולם שיהי' מולח חייב משום מבשל דהא אינו תולדות האור ולא נחלקו הרמב"ן ור"ן אלא אם הוא מבשל כמו חמי טברי' וחמה או לא ואם הוא מבשל אסור מדרבנן משום בישול כמו בחמי טברי' דאמרינן בשבת דף מ' דהא דאמר רבינא התם המבשל בחמי טברי' בשבת חייב מאי חייב נמי דקאמר מכות מרדות וכמו מבשל בתולדות החמה דאסור מדרבנן כמבואר שם ל"ט וברמב"ם פ"ב משבת ה"ט ובאו"ח סי' שי"ח ס"ג

וטעם מחלוקתן הוא כך דרמב"ם פ"ט משבת סוף ה"ו כתב כללו של דבר בין שרפה גוף קשה באש או שהקשה גוף רך ה"ז חייב משום מבשל עיי"ש מבואר דפעולת הבישול הוא לרפות גוף קשה ולהקשות גוף רך ועי' בפיה"מ שבת ע"ג ועי' ברש"י שבת ק"ח ע"ב ד"ה אין מולחי' צנון וביצה ג' וד' חתיכות יחד שהמלח מעבדי' ונעשי' קשים והוי תיקון וטו"ז סי' שכ"א סק"ג הביא דברי רש"י אלו ושם סק"ו כ' אהא דכתב המחבר אין למלוח ביחד הרבה פילי' ועדשים שנתבשלו בקליפתן נראה לי שהם דומים לצנון פי' המלח מרכך הקושי שיש בהם מצד קליפתן ודומה לעיבוד ע"ש מבואר שהעיבוד והבישול פועלי' פעולה אחת מרפי' הקשה ומקשה הרפה. והנה בהא דאמר רבא בשבת ע"ה אין עיבוד באוכלי' יש לפרש שני פירושי' חדא דאין העיבוד מועיל ופועל באוכלי' ואינו מרפה הקשה ומקשה את הרך ועי' מג"א סי' שכ"א סק"ה ולפ"ז כיון שאין המלח פועל עיבוד באוכלי' ה"נ אינו פועל בישול שיהא אסור אפי' מדרבנן משום מבשל ואף דמשום דמחזי' כמעבד אסור מדרבנן היינו משום דמחזי' כמעבד אבל לא מחזי' כמבשל וזה היתה דעת רמב"ן שכ' ואע"פ שאין במלח משום מבשל לגבי שבת ואפי' כדקא בעי לי' לאורחא כדאיתא פרק כלל גדול היינו משום דאמרינן התם אין עיבוד באוכלי' א"כ גם בישול אין בו דפעולתן אחת א"כ חזינן דמלח אינו מבשל כחמי טברי' אפ"ה מבליע בכלי וא"ש

ואמנם י"ל פי' אחר והוא עפ"י שיטה למס' מנחות לראשונים שהביא מל"מ פי"א משבת דין ה' שהק' בהאי דמנחות כ"א איזה מלאכה יש כאן דאיצטרי' קרא לומר דדחי שבת והלא מולח אינו אלא משום מעבד ואין עיבוד באוכלין ותי' כיון דקרבן תמיד דמוסף דשבת הי' כליל ואינו נאכל לאו כעיבוד באוכלין דמי כיון שאינו נאכל עיי"ש והוא בחי' רשב"א דמנחות שנדפס מחדש בווארשוי פי' לדבריו דודאי המליחה מועיל באוכלין להקשות הרפה ולרפות הקשה והא דאין עיבוד באוכלין היינו משום דאין דרך עיבוד בדבר הנאכל ולכן כשאינו אוכלו באמת יש בו משום עיבוד א"כ המליחה שפיר פועל גם בישול באוכלין כמו שפועל עיבוד דהרי פעולה אחת הוא ומ"מ אינו חייב משום מבשל כמו מבשל בחמי טברי' דפטור משום דאינו תולדות האש ועכ"פ כיון דמלח פועל פעולת הבישול אלא דאינו חייב משום שאינו תולדות האור שוב אין ראי' דיש דבר המבליע ומפליט ואינו מבשל מדמלח מבליע בכלי דהא מלח נמי מבשל אלא דפטור בשבת משום שאינו תולדות האור וזה הוא דעת הר"ן שכתב ולא הבינותי זה דשם בפ' כ"ג לא אמרו אלא שאין בו משום מעבד ואם התרו בו משום מעבד פטור פי' משום דאין דרך עיבוד באוכלי' וכנ"ל אבל לא שלא יהא בו משום בישול לא למדנו וא"ש

ולפ"ז מיושבי' דברי מל"מ בכפילא חדא דפי' זה באין עיבוד באוכלי' חידש הרשב"א בתירוצו כדעת הר"ן אבל בקושי' הוי ס"ל כפי' הראשון דאין עיבוד באוכלין הפי' שאינו פועל באוכלי' וא"כ גם משום מבשל אין בו ושנית גם אחרי החידוש הזה צ"ל דוקא משום מעבד ולא משום מבשל דהא משום מבשל אין כאן איסור תורה כיון שאינו תולדות האור וא"ש נמי דעת הרשב"א בתוה"ב הנ"ל אף דפסק כרבה בר ר"ה בשבת דף ע"ה דיש עיבוד באוכלין מ"מ כ' רק דחייב משום מעבד ולא משום מבשל משום דאף כיון דמעבד הוי נמי מבשל מ"מ אינו תולדות האור זה הנלפענ"ד בביאור דבריהם ואף שהארכתי קצת להעמיד הדבר על מכונו מ"מ הוא רק שפה אחת ודברי' אחדים ופשוטו

ונשאר עלינו ליישב עוד דקדוק קלוש בדברי הר"ן ואם התרו בו משום מעבד פטור שהוא שפת יתר וגם מלשון זה משמע שיש עוד בו משום מלאכה אחרת שאם התרו בו משום אותו מלאכה שפיר חייב אלא שאם התרו בו משום מעבד ולא משום מלאכה זו פטור והרי לפמ"ש משום מבשל ודאי לית בי' חיוב משום דאינו תולדות האור. ונ"ל עפמ"ש האשר"י בשבת דף מ"ב ומשמע דבישרא דתורא לא בישלו בכלי ראשון ומותר לתת בשר חי לתוך כלי ראשון שהעבירוהו ומיהו אי מליח ישן הוא אפשר דאסור הוא וממהר להתבשל כדאמר לעיל וכו' ועי' טו"ז סי' שי"ח סקי"ג והרי קי"ל ביצה ל"ד א' מביא את האור וכו' וא' נותן את המים וא' נותן בתוכה תבלין וא' מגיס כולן חייבין ועי' שם ברש"י וכן פסק הרמב"ם פ"ט משבת ה"ד ועי' בכ"מ פ"ג משבת הי"א דמגיס חייב משום מבשל לפי שמקרב הבישול עיי"ש ולפ"ז אפשר דס"ל לר"ן דאם מולח בשר בשבת דקא בעי לה לאורחא ומבשלי' אותו אח"כ חייב משום מבשל דהא ע"י מליחתן ממהר להתבשל וא"כ מקרב הבישול בשבת וחייב משום מבשל ואף דאינו ממהר להתבשל אא"כ שוהה במלח הרבה כמ"ש טו"ז הנ"ל וכדמשמע בדברי האשר"י וא"כ אינו מבשלו מיד אחר מליחתו והוי הת"ס מ"מ למ"ד התראת ספק שמי' התראה חייב אם התרו בו משום מבשל ואפשר אפי' למ"ד ל"ש התראה מ"מ כאן התראת ודאי הוא דאין דרך לאכול בשר חי ודאי יצלנו או יבשלנו ועי' תוס' נדה מ"ו ע"ב ד"ה ר"י ולהכי כ' שאם התרו בו משום מעבד פטור אבל אם התרו בו משום מבשל אפשר שיהא חייב אם מבשלי' אותו אח"כ בבישרא דתורא שאינו ראוי לאכול חי באומצא דל"ה הת"ס. ועי' שבת ס"ח וכריתות ט"ז דימים שבינתים מחלקי' לחטאות וא"כ הוציא חצי גרוגרת בשבת זה וחצי גרוגרת בשבת אחר בהעלם א' פטור ביודע עיקר שבת עכ"פ וא"כ נראה דגם בהתרו בו בכה"ג בשני השבתות פטור דשני חצאי מלאכות משני שבתות אין מצטרפי' משום דימים שבינתים מחלקי' ולפ"ז גם כאן א"א לחייב מולח משום מבשל דימים שבינתים מחלקי'. מ"מ אפשר לומר דכאן אפי' מבשלו בחול חייב על שמלחו בשבת וקירוב הבישול בשבת כיון שקירוב הבישול הי' בשבת הוי כמבשל בשבת וצ"ע בזה ואין הפנאי מסכים לברר. ובזה אומר שלום. וזך שוכן מעונה. יעלנו לציון עירו ברנה. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת באה"ר

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קי"ב

שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' וימלא כבוד ד' את כל הארץ תרמ"ג לפ"ק

שלום וברכה לידידי הרבני המופלג. מלא פלג. חרוץ ושנון כש"ת מו"ה שלום יונג ני' בק"ק טאפאלטשאני חתן הרב הדיין דשם

יקרתו הגיעני בשבוע זו ונפשו בשאלתו בחולה שיש בו סכנה בשבת