בית שערים אורח חיים קד

המפנה חפיציו מבית לבית שאינו בדין שיאסור התורה הוצאה בכגרוגרת ותתיר העמל הגדול הזה ע"ש ועיי' במ"מ פכ"א משבת ועיי' חת"ס חו"מ סי' קצ"ה ומבואר מדבריהם דכל הני עובדא דחול דאסורי' רק מדרבנן היינו בעושה דרך איקראי אבל אם מטריח בזה בכל יום השבת אף דאין בו סקילה וכרת וחטאת משום שאינו מל"ט מלאכות ואינו עובר אלאו דל"ת כל מלאכת מ"מ עובר בעשה דתשבות ושבתון וא"כ ה"נ כשעושה מלאכתו בשבת בעשיית החומץ כדרך שהוא עושה בחול בעמל ויגיעה כל היום עובר באיסור עשה דאורייתא [עיין לעיל סי' פ"ט]

ואמנם בזה הי' נ"ל להתיר ע"י נכרי אם מצווה לו מע"ש לעשות בשבת והוא עפמ"ש בס' בית מאיר אה"ע סי' ה' ס"ד ליישב קושי' פנ"י בתשו' יו"ד סי' ג' שהק' ל"ל אמירה לנכרי שבות ת"ל משום דיש שליחות לנכרי לחומרא ע"ש באורך ותי' ב"מ דדוקא אם המעשה מתועב בעצמו שייך שליחות אבל באיסור שבת דהוא רק שיניח גופו של ישראל ל"ש שליחות דהרי גופו של ישראל נח והוי כמו מצות שעל גופו דל"ש בי' שליחות אך דחה זה מדברי רש"י שבת קנ"ג שפי' בהדי' דשייך בזה שליחות ע"ש וצריך לומר דאין איסור המלאכה משום שיהא גוף הישראל נח ושובת שהרי בכותב שתי אותיות או מוציא כגרוגרת אין בזה עמל ויגיעה וכן בתופר שתי תפירות וכדומה ואפ"ה אסרה רחמנא וע"כ שתורה אסרה מעשה זו והמעשה בעצמו מתועב ושפיר שייך בי' שליחות וא"כ כ"ז באחד מט"ל מלאכות אבל בנידון הנ"ל שאינו מלאכה אלא שהוא טרחא ועמל ואינו שובת שפיר י"ל דמותר ע"י נכרי שהרי גופו של ישראל נח ואי משום ודבר דבר אינו אסור אלא כשאומר לו בשבת אבל בע"ש לא שייך ודבר דבר. עיי' סי' ש"ו וש"ז

אך כבר העלה ב"מ שם דאיסור אמירה לנכרי שבות חמור יותר מהא דלחומרא יש שליחות לנכרי וא"כ כיון דהוא איסור בפ"ע לא מצד שליחות שוב שפיר יש לאסור גם בנ"ד כיון שהוא איסור עשה ועיי"ש בב"מ דאפי' באיסור דרבנן אמירה לנכרי אסור כ"ש בעשה דאורייתא

ועדיין סבור הייתי לומר דבנ"ד ל"ש איסור אמירה לעכו"ם לפמ"ש בס' תוס' שבת רס"י רמ"ג דאיסור אמירה לנכרי סמכו על הא דכתי' כל מלאכה לא יעשה בו ומשמע אפי' ע"י אחרי' לא יוכלו לעשות בשבת ע"ש. ולפ"ז ל"ש איסור אמירה לעכו"ם אלא היכי דאית בי' משום מלאכה אבל כאן דאינו מלאכה רק עשה דתשבות או שבתון לא נפקא מכל מלאכה לא יעשה בו ואין בו איסור דאמירה לעכו"ם. אך זה ליתא דהרי קי"ל בחו"מ סי' של"ח סעי' וי"ו דאמירה לעכו"ם אסור בכל איסורי' וכן הוא ביו"ד סי' רצ"ו סעי' ס"ט ועיי' טו"ז רס"י רצ"ז ועי' אה"ע סי' ה' בח"מ סק"ח וב"ש סקט"ז אף דלא כתי' בהו כל מלאכה לא יעשה בהם וא"כ ה"נ באיסור עשה דשבת אסור ע"י גוי משום אמירה לעכו"ם שבות

ועוד נ"ל דיש בזה משום מלאכה דאורייתא משום בורר דאמרינן בשבת קל"ט ע"ב דבי ר"פ שאפו שיכרא ממנא למנא ופריך האיכא ניצוצות ומשני ניצוצות לבי ר"פ לא חיישי' ופירש"י וכשמגיע לניצוצות משליך הן ופסולתן לחוץ ותחילת שפייתן מן הפסולת ניכר דלאו בורר הוא ועיי' בטור ושו"ע סי' שי"ט סי"ד ובמג"א שם. וז"ל המאירי שם מ"מ מריקי' מכלי אל כלי דרך נחת שעירה את הצלול וישאר הפסולת בשולי הכלי ויזהר כשיגיע לפסולת שלא יוציא מעט מעט טיפה טיפה מן היין הנשאר עם הפסולת שזהו ברירה אלא כיון שיצא הצלול יניחנו מיד וכו'. וכונתם דל"ש בורר אלא במעורב האוכל עם הפסולת כמ"ש מג"א סי' שי"ט סקט"ו וסי' ת"ק סקי"ב וא"כ קודם שמגיע אל הפסולת אין האוכל מעורב עם הפסולת ואין כאן בורר וכשמגיע לפסולת המעורב בשכר אינו בורר אלא משליך הכל לחוץ וכמ"ש מג"א סי' תק"י סקי"ג דמותר לקלוט שומן הצף על פני החלב שקורי' סמעטעני אפי' בשבת וכשיגיע סמוך לחנב יניח קצת עם החלב וכמ"ש סי' שי"ט סי"ד ע"ש. ולפ"ז בנ"ד כשמוציא החומץ בברז' מן הגיגית ושם מעורב החומץ עם הקסמי' ומברר מתוך פסולת שפיר יש בו משום בורר שהוא אב מלאכה כמבואר שי"ט ס"ב. ואפשר דזה הוי כבורר בנפה וכברה כיון דזהו דרך ברירתו עיי' מג"א סק"א. וא"כ ודאי אסור ע"י נכרי משום אמירה לנכרי שבות

ואל ישיבני מדברי המאירי שבת קל"ט שהביא גם מעלתו שכ' שאין כאן ברירה כלל שאין כאן נתינה במסננת כלל ואינו אלא כמזיגת מים ביין דמשמע כל שאינו במסננת ליכא משום בורר דאפשר התם השמרים מעורבי' עם היין לכן אין כאן בורר כמבואר סי' שי"ט סעי' יו"ד ואותן השמרים שהן בשולי הכלי אפשר באמת שכשמגיע סמוך לשמרים מניח שם קצת מן המים כמ"ש מג"א הנ"ל גבי סמעטעני או מטעם שכ' הרע"ב שם מפני הקמחי' לבנים שמתהווי' בו וא"כ עדיין מעורב בפסולת ובורר אוכל ופסולת מעורב מן פסולת אחר אפשר שאין בו משום בורר

ומתוך דברי המאירי שהוסף ואין זה אלא כמזיגת מים ביין נראה דקשי' לי' כיון שהמים קולטי' היין מתוך השמרים הרי בזה הוא בורר היין מתוך השמרים וע"ז תי' דאין זה אלא כמזיגת מים ביין שהיין בא רק בתוך המים מעורב ואין היין מבורר מתוך השמרים בעין לכן לא נקרא בורר

אך יש לעיין קצת למ"ש א"ר סי' שי"ט אות ח' בשם תשו' רי"ט דמותר להסיר גרעין וכו' או פסולת שביין דאין ברירה בלח עיי"ש וכן הסכים בברכי יוסף סי' שי"ט אות ה' אם זה דוקא בבורר יבש מתוך לח ולא בבורר לח מתוך יבש דאז הוי בורר כנ"ד או נימא דגבי בורר לח מתוך יבש ל"ה בורר וצ"ע בזה. ואולי יש לפשוט דהא קשה על סברא הנ"ל הא קי"ל בסי' שי"ט סעי' י"ז דמחבץ הוי בורר אעפ"י שהוא בלח ועי' במ"מ ריש הל' שביתת עשור ונראה לי דטעם מהרי"ט הנ"ל כמ"ש מג"א סי' שי"ט סקט"ו גבי שומן דל"ה בורר משום דלחודא קאי ואין בורר אלא במעורב וס"ל למהרי"ט הנ"ל דביבש בלח לא מקרי מעורב ולחודא קאי לכן ל"ה בורר משא"כ במחבץ שהוא דבר א' לגמרי חלב רק ע"י הקיבה מפריש החמאה היבש לחודא שפיר מקרי בורר ולק"מ ולפ"ז כיון דלח ויבש לא מקרי מעורב גם כשבורר הלח מתוך יבש כנ"ד לא מקרי בורר

אמנם מדברי המחבר סי' שי"ט סעי' ט"ז מבואר דדוקא בשעת אכילה לא הוי בורר אבל לסנן המים שיש בו תולעי' קודם שתי' יש בו משום בורר אעפ"י שהוא בורר לח מיבש וכן פסק טו"ז סקי"ג ובסי' תק"ו סוסק"ג ע"ש. ועוד דכתב הרמב"ם פכ"א משבת הי"ז דמחבץ תולדות בורר הוא לפיכך אעפ"י שנותני' שומשני' ואגוזי' לדבש לא יחבצי' בידו וכ' המ"מ שהוא מתוספתא והמחבר הביא זה בשו"ע סי' שי"ט סעי' י"ז ואגוזי' לא הי' מעורב מתחילתו רק יבש בלח ומ"מ אית בי' משום בורר ומוכח דגם יבש בלח הוי בורר וא"כ נידון דידן שפיר אסור משום בורר

וגם אין להתיר מטעם שכתב ב"י סוס"י שי"ט בשם שבולי לקט גבי נינמולי' דאפילו לסננו מותר בשבת ואין בו משום בורר שהדבש והבשמי' שמערב בו אינו פסולת אלא אדרבה הוא מתכוין לערב היין בהם כדי שיהא לוקט ריחן וטעמן ואינו מסנן אלא כדי שיהא דק וצלול ולא יהי' עב מתערובות הדבש והבשמים וה"נ נימא שהקסמי' אינו פסולת כי הוא מתכוין לערב בהם כדי שיהא לוקט ריחן וטעמן דז"א דהתם הדבש והבשמי' אין פסולת דאדרבה הוא חפץ בדבש ובשמי' לאכול והסיננו הוא רק שלא יהא עב אבל כאן הקסמי' אין לו חפץ בהם רק שיגרמו להחמיץ התערובות ששופך עליהם ומ"מ פסולת הן ואינו ראוי' לאכילה ודאי יש בו משום בורר

ועוד חזינא בי' תיוהא דבחורף בעת הקור גדול צריך להסיק התנור בחדר שהגיגית עומד בו כדי שיחמיץ החומץ והוא אב מלאכה מבעיר ואסור בו אמירה לנכרי

סיומא דפסקא שישראל ודאי אסור לשפוך בגיגית: א' מחמת טעם הטו"ז דהוי ככובש כבשים דמיחזי כמבשל. ב' מטעם מוקצה. ג' מטעם מוליד ריחא. ד' מטעם עשה דתשבות. ה' משום בורר שהוא אב מלאכה. וגם ע"י נכרי אסור משום טעם ד' וה' שהוא מה"ת וממילא אמירה לנכרי שבות. אבל משום ג' טעמי' הראשונים אין לאסור ע"י נכרי דהא המג"א סי' ש"ד סוף סק"ז מתיר שבות ע"י עכו"ם במקום שיש הפסד גדול עיי"ש

לכן לפענ"ד אין היתר אפי' מדינא אלא באופן אם שוכר העכו"ם בקבולות על שבת שאם יעשה לו כך וכך חומץ יתן לו כך וכך כמו במכס סוס"י רמ"ד ויהודי ששכר המלח שם במג"א בשם רש"ל וליכא רק משום מראית העין ושרי משום פסידא כמו התם דהא גם כאן מפסיד מן הקרן שנפסד לגמרי וגם לענין איסור עשה דחשבית יש לצרף דעת הפוסקים דלא איפשטא האיבעי' ובשאר איסורי' אסור אמירה לנכרי וסד"ר לקולא עי' חמ"ח וב"ש סי' ה' ומשום בורר יש לצרף דעת המהרי"ט וא"ר וברכי יוסף דבלח ל"ש בורר ולכן העושי' כן יש להם על מה שיסמוכו להתיר באופן הנ"ל ואין למחות בידם. אבל אני ברצוני אינני נמנה להתיר בדבר אשר לכל מסורה ומי יודע כמה חילול שבת גורם זה אשר גורעי' ומוסיפי' ודורשי' מדעת עצמם ותולי' בוקא סרוקי ברבנן ואומרי' שרי לנו עורבא וכבר היתה מכשלה כזאת תחת יד גדולי' וטובי'. וד' יזמין פרנסתינו בהיתר ולא באיסור. ויחוש לנו ישועות הניבאות. ויעשה עמנו לטובה אות. עדי יבא קץ הפלאות. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה קי"א

שיל"ת ב' אויפאלו ה' פנחס תרנ"ב לפ"ק

בין המצרים. יזרח אור לישרים. ה"ה כבוד ידידי הרב המאור הגדול, ידיו לו רב בפלפולא דאורייתא. כש"ת מו"ה יקותיאל ני' שווארץ רב דק"ק מאנאשטאר

נועם מכתבו הגיעני בש"ק העע"ל ולא הרשני עתי להשיב עד