בית שערים אורח חיים ק

תשובה ק"ז

שיל"ת ב' אויפאלו ג' וישב תרנ"ג לפ"ק

נחמה בכפלים. ואורך ימים ושנות חיים. מאלקי השמים. לכבוד אהובי מחותני הרב הגאון הגדול מו"ה אליעזר זוסמאן סופר ני' אבדק"ק פאקש

ע"ד אשר דחה כ"מ דעת חכ"ץ סי' פ"ו שכתב בכל שאר איסורי תורה חוץ מאיסורי אכילה ח"ש מותר מה"ת כגון התולש שער א' בנזיר או בשבת או מוציא פחות מכשיעור וכו' מתו"כ פ' אחרי פרק ז' מלאכה שאין חייבי' עלי' כרת מנין שלא יכתוב אות א' ושלא יארג חוט א' וכו' ת"ל מלאכה וכל מלאכה ריבה הנה כתב רמב"ן בחומש כמה פעמים שהברייתות שבתו"כ הם אסמכתות מ"מ היכי דאיכא לשנויי משני' ולפענ"ד נראה למה דאמרי' שבת ק"ד ע"ב כתב אות א' סמוך לכתב תטור דלא כר"א דאי ר"א האמר אחת על האריג חייב ע"ש ונ"ל נהי דלא קי"ל כר"א ופטור מ"מ בזה גם לרבנן עכ"פ ח"ש אסור מה"ת גם לחכ"ץ כיון שהשלים בזה מלאכה שלימה דנהי דטעמא דחזי לאיצטרופי לחוד לא מהני לח"ץ לאסור ח"ש מה"ת בלי ריבוי' דכל חלב אבל כאן הרי מצורף ועומד. והרי בכתב אות א' והשלימה לספר או ארג חוט א' והשלימה לבגד אמרי' התם דחייב וכן פסק הרמב"ם א"כ נהי דבהנ"ל פטור מ"מ כיון שהשלים מלאכה שלימה אסור מה"ת ודוקא בכותב אות א' בתחילה או אורג חוט א' בתחילה כתב חכ"ץ שהוא מותר מה"ת משום דלאו מלאכה הוא כלל אבל במשלים מלאכה שלימה מודה חכ"ץ דח"ש אסור מה"ת ועי' רשב"א שבת ק"ה וירושלמי ר"פ האורג. וזה מדויק בלשון תו"כ אין לי אלא מלאכה שחייבי' עלי' כרת דהיינו שעשה כולה מלאכה שאין חייבי' עלי' כרת פי' שיש כאן מלאכה שלימה דהיינו שתי אותיות ושני חוטי' אריג רק שאין חייבי' עלי' כרת לפי שלא עשאה כולה אלא מקצתה ת"ל מלאכה וכל מלאכה ריבה דהיינו שע"י הי' כל מלאכה פי' מלאכה שלימה בכה"ג ח"ש אסור מה"ת גם במלאכת שבת ויש להאריך בזה אבל עת לקצר. וכ"ט ממנו לא יבצר כנפשו ונפש ידידו מחותנו הדוש"ת באהבה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ק"ח

שיל"ת ב' אויפאלו ג' בא תר"ן לפ"ק

ישאו הרים שלום, לאוצר בלום, ידידי הרב המאוה"ג מו"ה יקותיאל ני' שווארטץ אבדק"ק מאנאשטאר והגליל

שלשום קבלתי מכתבו ויען איננ' בקו הבריאות לכן לא יכולתי להשיב על אתר וגם עתה הקיצור יספיק. ומאי דבדק לן לפמ"ש תוס' שבת ק"ו דשוחט ה"ט דחייב משום דבשעת הקלקול בא לו התיקון שמוציאה מידי אבמה"ח א"כ בפסחים ע"ג בשוחט חטאת בשבת בחוץ וכו' דמסיק תיקן להוציא מידי אבמה"ח תקשי הא לפי המבואר ביו"ד סי' כ"ז בשחיטה פסולה מפרכס אסור משום אבמה"ח ואינו יוצא מידי אבמה"ח עד שתמות א"כ אין התיקון בא אלא לאחר הקלקול ואמאי חייב משום שבת ותי' דתוס' לשיטתייהו שם בפסחים דסוגי' קאי לר' אליבא דר"ש ולא בעי תיקון בשעת הקלקול

ישמח לבו כי כיון לדעת הגדול כי בבחרותי שמעתי קושי' זו ומטי בי' משמי' דהגאון מו"ה יצחק משה פערלס זצ"ל. ומה שנר' לפענ"ד ביישוב קו' זו אליבא דכ"ע הוא דהא דבעי' לר"י תיקון בשעת הקלקול היינו דוקא היכי דקלקולו יתר על תיקונו אבל היכי דאין קלקלו יתר על תיקונו לא בעי' כלל תיקון בשעת הקלקול וכה"ג כתבו תוס' שבת צ"ד ד"ה ר"ש דבמקלקלי' לא מקרי צריכה לגופה אלא באם צריכה לגופו ולגופה ע"ש ורש"י חולין ח' פי' דמשו"ה הוי שוחט מקלקל משום דבחיי' עומדת לשלשה דברים לגדל וולדות ולחרישה ולאכילה ע"ש ולפ"ז בחטאת דאינו עומד לחרישה דהא אסור בגיזה ועבודה וגם אינו עומד לגדל וולדות דהא הולד חטאת הוא א' מחמש חטאות המתות כדאמרי' בתמורה כ"א וא"כ אין השוחט מקלקל כלל אלא מפני ששחט בחוץ לע"ז וכיון דתיקון להוציא מידי אבמה"ח לב"נ אין קלקולו יתר על תיקונו ולא בע' תיקון בשעת הקלקול ולק"מ אפי' קא' הסוגי' אליבא דר"י

ויותר נראה לפי מה שלמדתי מדברי רש"י ב"ק ל"ד ע"ב ד"ה בצריך לכלבו שכתב והא דתנן נצרר הדם אעפ"י שלא יצא משום צובע הוא דמחייב והוא פלא הלא מ"מ מקלקל הוא וכל המקלקלי' פטורי' גם במלאכת צביעה אלא דס"ל לרש"י דוקא אם מקלקל בעצם המלאכה הוא דמקלקל פטור כמו מלאכת נטילת נשמה שבעצם המלאכה של נטילת נשמה הוא מקלקל אבל אם חייב משום צובע בעצם מלאכת צביעה אין כאן קלקול אף שמפסיד מצד אחר הא לא מקרי מקלקל כיון שעצם מלאכת צביעה היא תיקון וזה פשוט וא"כ ה"נ כיון שגם בחיי' אינה עומדת לחרישה ולגדל וולדות א"כ בעצם מלאכת נטילת נשמה אינו מקלקל כלל רק מצד אחר ששחט בחוץ לע"ז זה לא מקרי מקלקל וסגי לכ"ע בתיקון כל דהו שהוציא מידי אבמה"ח לב"נ ולא בעי' כלל תיקון בשעת הקלקול משום דאין כאן מקלקל כלל

, ועוד נ"ל לפמ"ש נמ"י ב"ק כ"ב גבי אשו משום חציו איתרבאי דהוי כאלו הבעירו בידיו והק' א"כ איך מדליקין נרות בע"ש והולכות ודולקות בשבת וכן מאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו' ותי' דאין הפי' דהוי כאלו עושה מלאכה אח"כ אלא דהוי כאלו אגמרי' בידים בהתחלתו כשעשה המעשה שנגמר הדבר מחמתה אח"כ ממילא ע"ש באריכות ולפ"ז ה"נ בשוחט בשבת אף שבע"ח מת אחר זמן גדול מחמת שחיטה זו הרי הוא כאלו אגמרי' בידים נטילת נשמה של בהמה זו בשעה ששחט בשבת ואפי' היתה שחיטה יבשתא שלא יצא דם כבחולין ל"ג לענין טומאה מ"מ ודאי חייב משום נטילת נשמה על מיתתה וא"כ בשוחט בשבת בחוץ לע"ז ניהו שפטור על נטילת נשמה שהוא בעודה מפרכסת דהיינו הוצאות דם עי' תוס' כתובות ו' משום דבזה אין התיקון שמוציא מידי אבמה"ח בשעת הקלקול מ"מ חייב על נטילת נשמה שהוא בשעת מיתתה שנחשב כאלו אגמרי' בשבת ובנטילת נשמה זו הרי תיקונה שמוציאה מידי אבמה"ח לב"נ וא"ש

ושוב הקשה לתוס' הנ"ל הא מהרשד"ם הק' אמאי שוחט בשבת שחיטתו כשירה נימא אי עביד ל"מ ותי' מהרי"ט משום דלא יתוקן בזה האיסור וגם אם שחיטתו פסולה ל"ה מקלקל דהא מתקן להוציא מידי אבר מה"ח לב"נ ולתוס' הנ"ל הדק"ל דנימא ל"מ והוי שחיטה פסולה ואינו יוצא מידי אבמה"ח עד לאחר פרכס ואין התיקון בשעת הקלקול ומתוקן האיסור לגמרי והך מתני' דשוחט בשבת מוקמיני' בחולין כר"י. הנה לתי' הב' שכתבתי לעיל גם הא לק"מ ועוד דילמא מתני' באמת בלא פרכסה רק מתה מיד בשעת גמר שחיטה דהא לא בעינן פרכס רק במסוכנת אבל לא בבהמה בריאה ועוד אטו משום דס"ל לתנא דמתני' כר"י דהכנה או כר"י דמבשל ס"ל נמי כר"י דמקלקל בחבורה

אבל קושטא קאמינא דסברת המהרי"ט אינו כמו שהבין מעלתו אבל המעיין בפנים במהרי"ט סי' ט' יראה שסברתו כך הוא דל"ש אעל"מ אלא בדבר שהפעולה הנמשך ממעשה העבירה הוא אסור כגון תמורה אי לאו דגלי קרא והי' הוא ותמורתו יהי' קודש הו"א דל"מ ופעולה שנמשך ממעשה עבירה שהמר שיהי' תמורה הוא בטל וממילא מתוקן האי' מכאן ולהבא שאינו תמורה ונתקיים רצון התורה שלא ימירו ולא יהי' תמורה וכן כל הני דמייתי שם בתמורה קפידות התורה הי' שלא יעשה המעשה כדי שלא יהי' בעולם הפעולה הנמשך מן המעשה כגון אונס שגירש קפידות התורה הי' שלא יגרש כדי שלא תהי' מגורשת ולכן הי' שייך לומר דלא מהני גירושין אי לאו דאיתקש למיתה כמ"ש תוס' שם בתמורה כדי שיתקיים רצון התורה או מקדים תרומה לביכורים רצון התורה שלא יהי' הפעולה הנמשך ממעשיו שיהי' תרומה קודם לביכורים ואם אמרי' לא מהני הרי נתקיים רצון התורה שאין תרומה קודם לביכורי' וכן בפדיון חרמי כהני' שם במהרי"ט שהתורה אמרה לא ימכר ולא יגאל ורצון התורה שלא יהי' נפדה ואמרי' דלא מהני ואינו פדוי שיהי' מקוים רצון התורה אבל בהולך בעש"ג שם במהרי"ט דהפעולה הנמשך מן העבירה אינו נגד רצון התורה שיהי' כדין כמ"ש מהרי"ט שם רק מעשה הליכה הוא העבירה וזה א"א להחזיר ל"ש אעל"מ ע"ש וכן במ"ש רמב"ן ורשב"א יבמות ק"ג גבי חלצה בסנדל של ע"ז וודאי אלו הי' אמרה תורה לא תחלוץ בסנדל של ע"ז ל"ש עביד ל"מ אבל קפידת התורה על הנמשך ממעשה חליצה זו שהיא מותרת לשוק ונהנית מע"ז לכן אמרי' דל"מ שיתקיים רצון התורה שלא יהנה מע"ז ועיי' טו"א ר"ה כ"ח וחת"ס ר"פ לולב הגזול אבל הא לא אמרי' דל"מ כדי להציל העובר עבירה מאיסור דאדרבה אמרי' הלעיטהו לרשע וימות כדאמרי' ב"ק ס"ט

ותדע לך שהרי אמרי' בתמורה שם למ"ד ל"מ והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא וא"כ אפי' אמרי' ל"מ מ"מ כיון דל"מ רק מחמת דאנו אומרי' דל"מ אבל בלא"ה הי' מהני שוב אין העושה ניצול מן העבירה והעונש עלי' וע"כ אין סברת מהרי"ט כהבנתו רק כמ"ש. ולפ"ז בשוחט בשבת דהפעולה הנמשך ממעשה השחיטה שיהי' מותר באכילה אינו נגד רצון התורה רק מעשה השחיטה ונטילת נשמה וזה א"א להחזיר ל"ש בי' כלל עביד ל"מ ועיי' חוות דעת סי' א' ונתיבות סי' ר"ח. וגם אפי' אמרי' עביד ל"מ והוי מקלקל מ"מ כיון דלא הוי מקלקל אלא מחמת שאנו אומרי' ל"מ שוב עבר אמימרא דרחמנא ושפי' מתחייב בנפשו וא"ש

ובהכי ניחא ג"כ מה דק"ל בשבת ק"ה בקורע על מתו בשבת אעפ"י שמתחייב בנפשו יצא ידי קריעה ואמאי נימא דלא יצא והוי מקלקל ופטור דעביד ל"מ ולפמ"ש ז"א דהתם נמי אין קפידת התורה על פעולה הנמשך מהקריעה רק קורע אסרה תורה ומעשה שלו א"א להחזיר ול"ש ל"מ וגם אין אומרי' ל"מ כדי לפוטרו ואפי' אומרי' ל"מ חייב כיון דרק מצד שאנו אומרי' ל"מ הוי מקלקל ממילא חייב משום דעבר אמימרא דרחמנא. מיהו בלא"ה התם לק"מ דאפי' נימא דל"מ מ"מ הוי מתקן כמ"ש הרמב"ם שם בפי' המשנה מפני שדעתו מתישבת