בית א-להים (מבי"ט) פח

נפשו בו וצדיק באמונתו יחיה, כי האמונה אשר היא נשגבה למעלה מן השכל אשר כל המופתים לא יוכלו לאמתה ולא תתישר נפש המעיין במה שיאמת בה הדרך המופת והחקירה, הנה מי שהוא צדיק באמונתו מצד הקבלה לבד יחיה את נפשו

ואם ניטיב העיון בכל האמונות והעיקרים נמצאם נכונים וישרים מדרך השכל, כי העיון השכלי ישיג המופת בדברים שטבעם לבוא עליהם המופת, ואם אין בטבעם לדעתם במופת, יושגו ויתאמתו מצד העיון המשובח והחקירה הנכבדת, בין אותם שהם מן הצד הראשון, בין אותם שהם מן הצד השלישי שבפרק ראשון, כי גם שאמרנו שיש איסור בחקירה עליהם יובן מדרך המופת כמו שנראה מלשון מה למעלה מה למטה כו' שרוצה לידע דרך מופת מה שאין בחק השכל לדעתו, אבל דרך עיון משובח בהביא ראיה קרובה לשכל שיתכן אמתת האמונה בדבר ההוא המקובל לא נאמר על זה רתוי כאילו וכו', וכבר נשתמש בדרך ראי' זו גדול הפילוסופים (אריסט"ו) בחקירה הגדולה שבחקירות והיא חדוש העולם, שהביא ראיה להכחיש שרש זה ולהכריח הקדמות, ואין אצלו מופת על זה אלא ראיות שתטה נפשו אליהן לפי דעתו, וכמו שכתב הרב ז"ל פרק ט"ו מחלק שני, כ"ש אנו עדת המאמינים שנסתפק בראיות קרוב לשכל, אשר תטה הנפש לאמת העיקר או האמונה המקובלת, בהיות הקבלה אמתית מקובלת מחכמים לחכמים, ובכל מה שהאמין אברהם ראש האבות שכתוב בו והאמין בה', האמין בו משה רבינו, ובכל התורה ועקריה ושרשיה שהאמינו משה רבינו ודור שכלו דעת, האמינו כל הזקנים והנביאים והחכמים הבאים אחריו, ושלמה המלך גדול החכמים כי בכל חכמי הגוים ובכל מלכותם מאין כמוהו בחכמה אפילו לפי דעתם, בחן וצרף תורת משה ולא נטה ממנה לא משרשיה ועקריה כי אם במעט, שנכתב עליו (מלכים א' י"א) ויהי לעת זקנת שלמה נשיו הטו את לבבו וגו', (שבת נ"ו) וכל האומר שלמה חטא אינו אלא טועה, וחתם כל מאמרו לעת זקנתו במה שאמר (קהלת י"ב) סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. אשר כל זה יורה שחקר ועיין בהפלגת חכמתו הגדולה בתורה ובעקריה, ומצאה אמתית במופתים נשגבים, אשר ילאה שכל החכמים הגדולים שבפילוסופים להשיגם, ומה האדם שיבא אחר המלך לחקור ולהשיג על אשר כבר עשהו, ואחריו כל אדם ימשוך להחזיק בתורת משה ועיקריה ושרשיה, וכמו שראינו כל הנביאים והחכמים הבאים אחריו, כולם חזקו ואמתו תורת משה ושרשיה, מלאכי חותם הנביאים צוה עליה ואמר (מלאכי ג') זכרו תורת משה עבדי וגו', וכל אנשי כנסת הגדולה עשו גדר וסייג לתורת משה ע"ה, וכן כל החכמים הבאים אחריהם ע"ה דור אחר דור חכמים רבים קבלו מחכמים רבים, וכמו שכתוב בספרים שחוברו על זה לדעת סדר הקבלה ממשה רבינו עד דורותינו אלה האחרונים, וכלם עשו גדרים וסייגים והאמינו בכל תורת משה עקריה ושרשיה, ועל מה אנחנו יושבים לחקור על עיקר התורה, ואנחנו מולידים רפיון בלב כלל האנשים המאמינים בדרך קבלה אמתית, כי בחקרנו עליהם נראה שאין אנחנו מחזיקים אמונתם אלא אם יסכים המופת והראיה בהם. האמת כי חרפה הוא לנו, ואין אנו מתירים עצמנו לכך, כי אם לדעת מה שנשיב לאפיקורסים ולחולקים על שרשי תורתנו בכל דור ודור, שידעו ג"כ כי עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה שקבלו תורת משה רבינו מפי הגבורה בהר סיני, כי בזה יתגדל ויתקדש שמו יתברך בפי כל העולם, כדכתיב (יחזקאל ל"ח) והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה', כי זה הכתוב נראה שרומז על העיקרים, בפרט העיקרים הכוללים שהם, מציאות השם, תורה מן השמים, שכר ועונש, כי לשון והתגדלתי רומז לגדולת מציאותו ית' אשר אין לה דמיון בכל הדברים הנמצאים שברא בעולמו, ולשון והתקדשתי רומז לקדושת תורתינו שהיא נגדרת בקדושה ונכתבה בל' קדוש, ולשון ונודעתי רומז לשכר ועונש והשגחה כדכתיב (תהלים ט') נודע ה' משפט עשה וגו', ובעיקרים האלו ידעו כל העולם כי הוא מהוה כל ההויות ולזה כתב וידעו כי אני ה'

פרק שלישי

הר"מ ז"ל הביא במורה תחלת ח"ב כ"ה הקדמות אשר צריך אליהן בקיום מציאות האל ית', ובמופתים על היותו לא גוף ולא כח בגוף, ושהוא יתברך אחד, והוליד מהן ארבע עיונים הראשון הוא בנוי על תנועה נצחית תדירה, והשני על דבר מורכב משני דברים וימצא האחד מהם בפני עצמו, שהוא מחייב שימצא הדבר השני ג"כ בפני עצמו, והשלישי כי הנמצאות לא ימנעו מחלוקם, אם שיהיו כולן הוות נפסדות, או בהיפך, או סוות נפסדות, וקצתן היפך, וסמך על מופת זה ואמר שאין בו דחיה ולא מחלוקת, וגם מזה יתחייב שהוא ית' אינו גוף ולא כח בגוף. וגם שהוא יתברך שמו הוא אחד, ואינו נופל תחת הזמן ושיאמר בו שינוי, והרביעי מיציאת הדברים מן הכח אל הפועל, וכמו שהאריך שם בביאורם ובינם המבין בדרכי המופת

אמנם מה שאביא אני באלו העיקרים והשרשים הוא ראיות מדרך הסברא הנכונה מן השכל מבלי מופת חותך, ומן המוחש ומן הקבלה מספר התורה ונביאים וכתובים ומאמרי חז"ל הבנויים על החכמה ועל קבלת הדת

ואומר כי הראיה מדרך הסברא הנכונה תהיה פרטית לכל העולם, וזה כי כל דבר