בית א-להים (מבי"ט) עט

אשר אנכי דובר אליך ויקם יונה וילך אל נינוה וגו' ויקרא ויאמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, וכבר אמרו ז"ל (תנחומא פ' ויקרא) שהיה נשמט יונה שלא לחייב את ישראל מפני שהגוים קרובים לתשובה, ולכן כשאמר לו וקרא עליה כי עלתה רעתם לפני ברח, כי ראה כי גם שרעתם היתה רבה שעלתה מאליה לפני האל ית', ולא הוצרך שישגיח האל ית' במעשיהם, לראות אם עשו רעה אם לאו, אלא שהרעה עצמה עלתה בצעקת המעונים, וכמו שאמר (ב"ר ל"א) על החמס קם למטה רשע, מלמד שזקף עצמו כמקל לפני הקב"ה, ועם כל זה כיון שהוא חנון ורחום ארך אפים וגו' ינחם על הרעה כשישובו, בראותם שהיתה הרעה קרובה לבא עליהם כיון שעלתה רעתם לפניו ית' וית', ולכן כשחזר אח"כ האל ית' לשלחו שנית אמר לו וקרא אליה את הקריאה אשר אנכי דובר אליך, לא רצה לגלות לו מיד אופן הקריאה וגם שנה בה ג"כ שלא יקרא כי עלתה רעתם שישובו מיד אלא עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת, כי אולי לא ישובו כל כך מהרה בהיות להם שהות ארבעים יום ויתרצה יונה לקרוא זאת הקריאה, ועם כל זה שבו בתשובה שלימה, וגם כי היה הרעה לימים האמינו באלהים כמו שכתוב ויאמינו אנשי נינוה וגו', ומפני כי עיקר התשובה לישראל, אמרו בתשובתם מי יודע ישוב ונחם האלהים ושב מחרון אפו, כי אחר שעשו התשובה הנזכרת ודאי שישוב מחרון אפו, אלא להיותם משאר האומות אמרו אחר שהרבו בתשובה כפי יכלתם מי יודע אם ישוב מחרון אפו גם לנו כמו לישראל

פרק ארבעה עשר

ואחר שנתבאר דרך כלל כי עיקר התשובה לישראל, אומר דרך פרט כמה הבדלים שיש בין תשובת ישראל לתשובת האומות ע"א שהיו בשנים קדמוניות, ההבדל הראשון והעיקרי כי תשובת ישראל מועילה להם בעולם הזה ובעוה"ב ותשובת האומות הנזכר כשאין שבים עד ה' בכל נפשם ובכל מאודם אינה מועילה להם כ"א בזה העולם שלא יענשו על מה שחטאו, לא בעוה"ב, ומבואר הוא כי לישראל מועילה התשובה בעוה"ז להצילם מרעת החטא וכמו שנאמר בפסוקי התשובה (דברים ל') ושבת עד ה' אלהיך ושמעת בקולו וגו' ושב ה' אלהיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים וגו' אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו' והביאך וגו' ומל ה' את לבבך וגו' ונתן ה' אלהיך וגו'. כל יעודי פסוקים אלו בגלל התשובה הם בעולם הזה, ומזה הכתוב נלמוד ג"כ תועלתה לחיי העוה"ב דכתיב ושבת עד ה' אלהיך כמו שכתוב שובה ישראל עד ה' אלהיך, ודרשו חכמים (יומא פ"ו) שמגעת עד כסא הכבוד, כלומר שחוזרת הנשמה לכסא הכבוד במקום אשר ממנו חוצבה גם כי חטאה כיון ששבה בתשובה, וכן נאמר בעון החמור בע"א (במדבר ט"ו) הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו בספרי יכול אפילו עשה תשובה תלמוד לומר עונה בה בזמן שעונה בה, וכן הוא אומר שחת לו לא בניו מומם כשמומם בם אינם בניו הא כשאין מומם בה בניו הם, וכן אמר המשורר ע"ה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם וגו' עד דכא עד דכדוכה של מות, ותשובה זו אינה מועילה לו אלא לעוה"ב כי כבר עבר ובטל מן העוה"ז בהיותו בדכדוכה של מות, וכן (סנהדרין מ"ג) כל המומתים בב"ד מתודים ומיתתם ותשובתם בודויים כפרה להם לעוה"ב, וכמו שאמר (שם) על עכן היום הזה אתה עכור ולא לעוה"ב, וכמו שאמרו במדרש רבה זובח תודה יכבדנני זה עכן שזבח את יצרו בתודה ושם דרך שהראה דרך לשבים זהו לישראל

אמנם לאומות ע"א הנזכרים כשאינם שבים לה' כנזכר אינה מועילה התשובה אלא בזה העולם, ולא לעוה"ב, כי אנשי נינוה כששבו מדרכם הרעה אחרי כי לא שבו אל ה' בכל לבבם לדעת אותו, אלא מצד היראה מדברי יונה הנביא, תשובתם לא הועילה להם כי אם שלא תבא עליהם הרעה אשר יעד הנביא, וכמ"ש הכתוב וינחם האלהים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה, כי נראה שלא הועילה תשובתם כ"א שלא תהפך העיר עליהם לא שנאמר שאם מת אחד מהם אח"כ שיהיה לו חלק לעוה"ב, כיון ששב, כחסידי אומות העולם שלא חטאו אלא שנזהרו בשבע מצות בני נח שיש להם חלק לעוה"ב, שאינו כך כי די להם שתועילם התשובה בעוה"ז, שישראל שהעמיסם האל יתברך במצות ואזהרות ואין איש בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא הם הצריכים למדת התשובה, אבל האומות שאין להם עול על צוארם כא שבע מצות בני נח לבד, שאין בקיומם קושי צריכים להיות זהירים בם ואם יעברו לא תועיל תשובתם אלא שלא יענשו בזה העולם כנזכר, כי התשובה היא מצוה נמנית בכלל רמ"ח מצות עשה שהיא לישראל לבד שהם נצטוו לשוב בתשובה ולהתודות לפני האל ית', וגדול המצווה ועושה כי לישראל המצווים בה מועילה תועלת נפלא בעוה"ז ובעולם הבא, ולאומות העולם שלא נצטוו בה אינה מועילה אלא בזה העולם, ואין זה עול בחקו ית', כיון שהם לא קבלו התורה אינם נכשלים כל כך בחטא כי הכל היתר להם, לבד שבע מצות שנצטוו, מה שאין כן בישראל שהם אסורים בכבלי ברזל והם תרי"ג מצות ואזהרות, ואינם יכולים לפסוע ב' פסיעות מבלי שיהיו זהירים שלא יארע חטא על ידם מהכשל בעבירה או מהשתדל מעשות המצות, ולזאת הכוונה יאמר הכתוב שובה ישראל עד ה'