בית א-להים (מבי"ט) עז

בחמס הידוע ומפורסם להם כדי שיהיו ראוים להשחתה, וזהו שאמר קץ כל בשר וגו' כי מלאה הארץ חמס מפניהם, כלו' בסבת החמס שמלאה הארץ בפרסום ראויים שיבא עתם וקצם, וימיהם לא ימשכו

ונחזור לעניננו, כי העושה שלש עבירות חלוקות ענשו חמור מהעושה עבירה אחת ג"פ, אם מצד מה שעובר על מאמר הש"י, ואם מצד מה שהטיל פגם בתורה בפרוץ גדרה בכמה צדדים

וכדי שיתבאר זה ביאור שלם אומר, כי מן הידוע כי האדם בזה העולם הוא צריך לכמה דברים לצורך מחייתו וקיומו, וצריך ג"כ להיות נשמר מכמה דברים ההווים על האדם ממקרים ופגעים המטרידים ומונעים אותו ממחייתו וקיומו בזה העולם, ואין בידו לקרב תועלתו ולרחק נזקיו כ"א בחמלת ה' עליו, וכמו שאמר דע"ה (תהלים מ') רצה ה' להצילני ה' לעזרתי חושה. על הנזקים ההוים אמר רצה ה' להצילני, כי גם שהוא מעותד למקרים ולפגעים ברצון האל ית' יהיה ניצול מהם, ועל התועליות המוכרחות אליו לצורך מחייתו וקיומו, אמר ה' לעזרתי חושה, כי אין בידו לקרב כל התועליות הצריכים אליו והם לעזרתי מדי יום ביום, כ"א ביכלתו ית', ומפני שהם צריכים אליו תדיר אמר חושה, כי יש מהם שאי אפשר להתקיים בלתם אפילו שעה אחת

והנה מאהבת השי"ת לישראל, לא רצה שיהיה להם תוחלת ממושכה ושיהיו עיניהם תלויות אליו בכל יום שיספיקם במה שצריך להם, ושיצילם ויגן עליהם מהמקרים ההוים מדי יום ביום, אלא נתן להם התורה מצות ואזהרות, כי מלבד מה שיש בהן סודות נעלמים וטעמים נפלאים מה שאי אפשר לאדם להשיגם בהיותו מורכב מד' היסודות, ולכן אין לקוות שכרם בזה העולם, וכמו שאמרו שכר מצות בהאי עלמא ליכא, הנה יש בהן בסגולה שיקרבו תועלת הצריך להזהיר במצות עשה, וירחקו היזק ההווה על הנזהר במצות לא תעשה, כאילו תאמר הזהיר במצות ציצית זוכה לכבוד ומעלה לבד מה שצפון לעוה"ב או א' משאר מיני ההצלחות, והזהיר בתפילין כמו כן זוכה להצלחה פרטית מהצלחות העוה"ז, וכן בשאר המצות, וכמו כן באזהרות הנזהר מעבירה פלונית נצול ממקרה פלוני, והנזהר בעבירה פלונית ניצול ממקרה אחר מיוחס למה שנזהר בו כפי התיחסות יודע תעלומות אשר גלה קצת מחכמתו זו ליראיו ונתן בכח התורה שהיא כולה שמותיו ית', ובכח כל מצוה ומצוה להצליח ולהגין על המקיים אותה וקורא בה, והאותיות המסודרות בכל מצוה ומצוה הן שמותיו של הקב"ה המיוחדים ומסוגלים להצליח לאדם המקיים המצוה ההיא במין ההצלחה המיוחדת למצוה ההיא, וכאילו אותן האותיות הכתובות בתורה באותה מצוה שהוא זהיר בה שהן שמותיו של הקב"ה הן מאירות לפניו לעולם, כאילו מזכירם ופועל בהם פעולה נפלאה להייתו מוצלח במין ההצלחה ההיא המיוחדת ומסוגלת באותה המצוה, וכן הנזהר מעשות העבירה המזדמנת לידו לעשותה, האותיות הכתובות בתורה באזהרה ההיא שהן שמותיו של הקב"ה הן מאירות לפניו ומגינות עליו כאילו מזכירם להנצל מהמקרה והפגע שהיה מעותד לבא עליו, וכשאינו זהיר אלא שנכשל בה יפול בשחת יפעל ואין לו עוזר ותומך, וכמו שמצות עשה הן בפועל להצליח האדם ולהטיב לו בכל מיני ההטבות שהן הנכללות ברמ"ח מצות עשה, והעבירות שקיומן הוא בשב ואל תעשה ואין בהן שום פועל רק היותו נזהר מעשות העבירה בשעה שהיא מזדמנת אליו, בין בסגולות המיוחדות בהן, הן ההעדר וההמנע מבוא עליו המקרים והפגעים שהיה מעותד שיבואו עליו, וכן כל מיני הפגעים שבעולם שהצלת כולם נכלל בשס"ה המצות ל"ת כנזכר, ולזה הוא מבואר כי העובר על ג' עבירות מחולפות ג' מיני פגעים רעים עומדים על ימינו לשטנו והשמות הרמוזים באותיות הכתובות באותן האזהרות בתורה הם הם נצבים לעומתו להכריעו לכף חובה, ולדחותה במקום אשר לא יוכל קום, משא"כ העובר על עבירה אחת ג"פ. ועל ענין זה אמר הכתוב וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל, ואמרו ז"ל (תענית ז') זכה נעשית לו סם חיים לא זכה נעשית לו סם המות, כי סם חיים הוא כולל הקרבת תועלותיו והרחקת נזקיו, וסם המות בהיפך, והרי התורה היא מגינה לפני בנ"י להרחיק נזקיהם, וגם הוא מכינה לפניהם דברים הצריכים להם, ולכן סמך פסוק זה להבדלת הערים לנוס שמה הרוצח, ואמר מיד וזאת התורה וגו', כלומר התורה היא מגינה לכל החוסים בשם יתברך שלא יארע להם שום נזק מרציחה ולא משום דבר אחר, ונתבאר המכוון להתבאר בפרק זה

פרק שנים עשר

ואחר שנתבאר ענין התשובה כי היא החרטה ועזיבת החטא, נאמר כי אינם כשאר המצות שהעושה חלק המצוה אין לו חלק שכר המצוה, כמו שתאמר מצות ציצית הוא בד' הכנפות והעושה ציצית בג' כנפות לבד, אינו מקיים ג' חלקי המצוה שהרי ד' ציציות מעכבין זה את זה והרי הוא כאילו לא עשה שום דבר, ואולם התשובה גם כי אינה שלימה עד שתהיה בחרטה לשעבר ועזיבת החטא לעתיד, עם כל זה החרטה לבד בלי עזיבת החטא מועיל קצת, וכן עזיבת החטא. בלי חרטה, וכמו שמצינו באחאב שנכנע מלפני ה' במה שקרע בגדיו וצם ושכב בשק, שנראה כמתחרט על מה שעשה, ולא עזב כל חטאיו, ועם כל זה הועיל