בית א-להים (מבי"ט) רעז

האבות יותר, ולא מצינו מאז והלאה שנמנו ישראל שנראה שלא היה להם מניין, ומה ששלח רבשקה לחזקיה ועתה התערב נא את אדוני את מלך אשור ואתנה לך אלפים סוסים אם תוכל וגו, היה על שכל ישראל בימי חזקיהו היו בעלי תורה ולא היה נערה שלא היתה יודעת דיני טומאה וטהרה כמו שאמרו חז"ל, לכן לא היה מי שידע לרכוב על סוס, ומ"ש בגלות יהויכין עשרת אלפים גולה הם זולת דלת עם הארץ דלים ועניים אבל רבים היו, וגם העשרת אלפים היו שרים וגבורי חיל, ומצינו בבית שני בסופה בימי אגריפס אחר שמתו כמה אלפים ורבבות מישראל במלחמת היונים ומלחמות אחרות רצה אגריפס לידע מנין ישראל ונמצאו כליות בפסח א' כפלים כיוצאי מצרים, וכוליא א' היה מפסח שנמנו עליו מי' אנשים ולמעלה חוץ מהטמאים לנפש ואותם שהיו בדרך רחוקה וחוץ מי' שבטים שלא היה להם מספר, יוצא מכל זה שבתחיית המתים יצטרך כל העולם להכילם, ואותם שנקברו ח"ל אחר שיתגלגלו ויחיו בא"י יחזרו ללכת לח"ל למקום מושבם או יתרחב א"י שתכיל אותם, והאל ית' יודע האמת

כתב הגאון ז"ל והד' אם יכירום אנשי ביתם וקרוביהם מן החיים, ואומר כי הנביאים והרועים והנסיכים כשמתחייב שיכירום בני אדם יתחייב לעומת זה שיכירו קצתם את קצתם, ושיחובר כל אדם אל שבטו כאשר הוא מבואר בסידור השבטים בס' יחזקאל וזולתו ע"כ. והראיה מס' יחזקאל היא ממה שהוזכרו שם בסוף יחזקאל גבולי כל השבטים העתידים כל גבול יהיה ניכר לשבטו, אשר נראה כי כל בני שבטו אחר שיקומו בתחייה יהיו לכת א' ושבט א' ניכרים זה לזה, וכיון שכל א' יחובר אל שבטו יכירו קצתם את קצתם לאב ולאם ולבן ולבת לאח ולאחות ושאר קרוביהם, וע"י הכרה זו ניכר כי התחייה היא הנפש עצמה שנפרדה מאותו הגוף שתשוב לאותו הגוף ולא נפש חדשה, כי כבר כלו אז כמו שאמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף, ואם התחייה היא לנפשות שנפרדו מגופן שתשובנה לגופן עצמן ולא נפש אחרת לגוף אחר כדמות גלגול, ואם בתחייה היתה הנפש נכנסת בגוף של אחר שלא נוצרה בו היתה היא כמוכרחת להתנהג ע"פ מדותיו שהתנהג עם הנפש הראשונה, אבל כשתשוב הנפש לגוף עצמו ששכנה בו יזכור הגוף ימי עלומיו בראשונה עם נפשו וימשך אחר עצת הנפש לקרוא בשם ה' ולעבדו שכם אחד, ובזה תכיר הנפש גופה שעמדה בו בכמה שנים ויכיר הגוף הנפש אשר שכנה בו, וכמו שהגוף והנפש ניכרים זה לזה כן מכירים את קרוביהם ואת חבריהם שהיו מכירים אותם בחייהם, וכמו כן יזכרו כל מה שעבר עליהם בעוה"ז ומה שעבר עליהם בעולם הנשמות מן השכר שקבלו בג"ע על מעשיהם הטובים, ומה שנענשו קצתם בעונשי גיהנם על עונותיהם וצפצפו ועלו לג"ע על מעשיהם הטובים, ובזה ייטיבו דרכם ויהיו מוכנים לעשות טובה יותר ויותר ממה שיהי' להם הכנה לעשות רע, וכן יזכור כל אחד מה שהיה יודע בעוה"ז בין בחכמת אומנות בין בחכמת השכל והתורה, ובזה יבדלו אז האנשים במעלתם בחכמה, כפי מה שנתחכם בעוה"ז איש א' יותר מחבירו, כן יהיה מוכן וישיג אז כפי ערך מה שהשיג קודם, ומי שלא השיג כלל בעוה"ז לא ישיג בתחייה כ"א כפי ההכנה היתירה שיש לגוף הזה עתה ממה שהיתה לו בתחלה, והוא דבר מועט, וכן לענין המעשה הטוב כפי מה שהרבה יותר גוף זה בעולם הזה מחבירו כן יהיה מוכן בזמן התחייה יותר

כתב הגאון וה"ה מי שימות מהם והוא סומא או מבוטל מאיבריו או בשאר הפגעים או המומים מה יהיה עניינו, ואומר שיחיה תחלה במום ההוא עד שיכירוהו בני אדם שהוא הוא ואח"כ ירפאהו הבורא ותהיה אות גמורה, כמו שאמרו רבותינו עומדים במומם ואח"כ מתרפאין, ועל כן הקדים אני אמית ואחיה למחצתי ואני ארפא, ואמר אז תפקחנה עיני עורים וגו' ע"כ

יש מומין שאינו מתנכר האדם בהם שאינם בגלוי ואפי' הסומא או מבוטל ניכר הוא בצורתו בהסתכלות טוב, אלא מפני שברוב השנים האדם משתנה מנערות לבחרות לזקנה ולשיבה, וכ"ש בשינוי המית' וכליית האיברי' וחזרתם לעלות על העצמות בשר מלמעלה, גם שיהיה מן החומר עצמו אשר היה בו מתחלה והחלקים שנפרדו ממנו לכל ד' היסודות שחזרו עתה אליו ממש כבתחלה, עם כל זה אפשר שיהיה בו איזה שינוי בצורת פניו ומראהו, כ"א יתיך אדם כלי בדיל ויחזור ויעשהו כלי כמו שהיה בתחלה בדפוס עצמו ישחנה באיזה דבר מועט ופנים חדשות באו לכאן, וגם כי באומנתו של האל ית' לא יבצר ממנו מזמה להחיותו בצורתו כבתחלה ממש, כיון שקודם מותו היו בו שינויים הרבה מנער לבחור מזקנה לשיבה מי שראה אותו בזמן היותו בחור לא יכירהו בתחייה אם מת זקן וכן בכל שאר השינויים, ולכן רצה האל ית' להחיות את כל אחד בצורתו ותבניתו שהיה בזמן מיתתו, ואם יתנכר לשום אדם על שראהו קודם מיתה בחור, מומו יוכיח עליו כי הוא הוא ואחר כן ירפאהו הבורא, וכיון שיהיה ניכר קודם שיתרפא אף לאחר כן יהיה ניכר. וכן רוב האנשים שהם בלא מום יהיו ניכרים אף לאותם שלא ראום אלא בבחרותם באמצעות אותם אשר הכירום בשעת מיתתם, וכן האנשים שהם מדור אחד יהיו ניכרים לדורות שלפניהם ושלאחריהם באמצעות בני דורותם שיכירום ויעידו כי הם האנשים הנקובים בשמות כמו שתאמר שבעה