בית א-להים (מבי"ט) כב

נמוך להורות כי מלא כל הארץ כבודו, וגם שעיקר שכינתו למעלה, הוא שומע לצועקים אליו מלמטה ממקום שפל, ולזה אמר שיר המעלות ממעמקים קראתיך ה', כלומר להיות עיקר מושב שכינתך למעלה מכל המעלות אני קורא אותך ממעמקים, להורות כי גם שתגביה במרום ואיני יכול להתקרב אליך, כל כך אתה קרוב אלי כשאני למטה כמו אם הייתי במקום גבוה, ולכן אני מתפלל אליך וקורא אותך ממעמקים, כי גם שאתה גבוה ונשא עכ"ז אתה אדון העולם ומשגיח על כל דרכי בני אדם, וזהו שאמר אדני שמעה בקולי, כיון שאתה אדון הכל ראוי שתשמע לקולי, גם כי קולי שפל ואתה במקום גבוה, ותהיינה אזניך קשובות לקול תחנוני) כי גם שעיקר שכינתך בשמים, כבודך מלא כל הארץ, ולכן תהיו אזניך קשובות, כיון שאתה קרוב אלי ג"כ בפועל בהיות כל הארץ מלא כבודך, כי לשון אזניך, קשובות הוא למי שקרוב אליו, וכאילו מדבר לאזניו, כי ענין האזנה הוא הטיית האזן לשמוע ממקום קרוב, וא"כ הוא ית' שכינתו בשמים, וגם הארץ מלאה מכבודו, שהוא שומע תפלת וצעקת המתפללים אליו בכל לב, ולזה אמר הנביא ע"ה (ישעיה נ"ז) כה אמר רם ונשא וגו' מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח, כי איני צריך לרדת למטה לשמוע צעקת המדוכאים ושפלי רוח, כי גם שמרום אשכון, אני שומע צעקתם, בהיות הארץ מלאה מכבודי, והוא ענין השגחתו ית' על כל בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו

פרק תשיעי

אופן עמידת האדם בשעת התפלה הוא כמ"ש ביבמות פרק מצות חליצה (ק"ה) המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו ב' מקראות הללו, והיו עיני ולבי שם כל הימים, וכתיב נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, ופירש"י ז"ל עיניו למטה כלפי הארץ משום דשכינה התם קיימא, כדכתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים. וצריך לישב ענין זה במה שאמרו שם למעלה רבי חייא ור"ש ברבי הוו יתבי, פתח חד מינייהו ואמר המתפלל צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים, וחד אמר המתפלל צריך שיכוין לבו למעלה שנאמר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים, אדהכי אתא רבי ישמעאל ברבי יוסי לגבייהו וגו', אמר הכי אמר אבא המתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה כדי שיתקיימו שני מקראות הללו ע"כ, וכיון ששני מקראות אלו אינם סותרים זה את זה, צריך לתת טעם למה רבי חייא ור"ש חולקים בזה הענין כפי הנראה, דחד אמר צריך ליתן עיניו למטה, וחד אמר לבו למעלה, וכל אחד הביא ראיה מן הכתוב, והיה ראוי שיודה כל א' לחבירו ששני הענינים יכולים להתקיים בבת אחת בנתינת עיניו למטה וכוונת הלב למעלה כמו שנראה משני הכתובים, וכמ"ש רבי ישמעאל משם אביו, ואם נאמר כי לא היו חולקים רבי חייא ור"ש אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי, מה שאינו נראה כן מלשון הגמרא, א"כ מה חדש אח"כ רבי ישמעאל משם אביו, שהרי גם אלו מודים שצריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה לקיים שני הכתובים, אלא דמר אמר חדא ומר אמר חדא כמו שאמרנו, וגם כי הוא לא היה יודע מה שאמרו הם בענין זה, שלא השיבו לו על מה ששאל מהם במאי עסקיתו, אלא בתפלה, ולא פירשו לו באי זה ענין תפלה, עכ"ז כיון שהוא אמר על שם אביו ב' הדברים עיניו ולבו. והם לא אמרו כל אחד מהם אלא דבר אחד, נראה שהם חולקים בענין כי בהיות ב' הדברים בשעה אחת בעמדו בתפלה, למה אמרו כ"א דבר א' ולא ב' הדברים, ולשון כדי שיתקיימו ב' כתובים הללו מורה, כי לדעת ר"ח ור"ש ברבי לא היו מקיימים כי אם כתוב אחד מהם, וא"כ ראוי לתת טעם כיון שהם יכולים לקיים ב' הכתובים שאינם סותרין זה את זה למה לא קיימוה, ועוד כי רבי חייא או ר"ש שאמר צריך שיתן עיניו למטה שנאמר והיו עיניו לבי שם כל הימים, היה יכול לומר ג"כ שיתן לבו למטה שנאמר והיו עיני ולבי שם משום דשכינה התם קיימא, ובכתוב אין הוראה לעינים יותר מללב, ועיני ולבי אשכינה קאי: ולכן אני אומר כי רבי חייא ור"ש חולקים על כוונת התפלה, כי מי שאמר צריך שיתן עיניו למטה ה"ה שצריך לכוין ג"כ לבו למטה אשכינה והזכיר עיניו כי על הסתם אין אדם מכוין אלא על מה שמביט בו בעיניו, ואחרי עיניו לבו הולך, וגם מטעם שהעינים גבוהות מהלב להסתכל למטה, וכיון שנותן עיני הגבוהים למטה כ"ש הלב שהוא יותר קרוב, וכיון שהשכינה למטה כדכתיב והיו עיני ולבי שם כל הימים, צריך לתת עיניו וכוונת לבו למטה, ומי שאמר צריך שיכוין לבו למעלה סובר, כי אין ראוי לכוין כי אם למעלה, כי עיקר כבוד השכינה למעלה בשמים היא, וכן עיניו יתן למעלה כיון שהוא מכוין למעלה, והזכיר לבו ולא עיניו שהלב מוזכר בכתוב, כדכתיב נשא לבבנו אל כפים, וכיון שכוונת לבו למעלה, גם עיניו לנכח מעלה יביטו שהם קרובים יותר למעלה מן הלב, ולז"א רבי ישמעאל כי כדי לקיים ב' המקראות צריך שיתן עיניו. למטה לכבוד השכינה שלמטה, וכוונת לבו למעלה, כמו שמבואר בכתוב נשא לבבנו אל כפים, ועיקר הכוונה הוא בלב לא בעין, ולכן יכוין לבו למעלה לעיקר השכינה שבשמים, ולכבוד השכינה שבבית המקדש שלמטה יתן עיניו למטה, ובזה מתקיימים ב' הכתובים, אבל מי שאומר צריך ליתן עיניו למטה וה"ה כוונת לבו כמו שאמרנו, הוא סובר