בית א-להים (מבי"ט) קפד

לא תשא את שמי, וכן שמעו כל ישראל שתי דברות אלו מפי הגבורה כמו ששמעם משרע"ה, ואם כן הרי זה כמו ששמעו כל רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה מפי הגבורה, כיון ששניהם כוללים כל מצות עשה ומצות לא תעשה כמו שכתבנו, ונסמכו ב' דברות אלו מצות האלהות והרחקת הע"א, כי גם שיאמין האדם באלהותו לא ישתף עמו דבר אחר בלתי לה' לבדו, וכמו כן יעשה בפועל כל מה שהוא רצונו יתברך והוא רמ"ח מצות עשה ולא יספיק זה אלא שיזהר מעשות שום דבר נגד רצונו שהוא שס"ה אזהרות, ומפני שהן מכוונות לעבודות הזרות ונרצות אליהן, וכאילו תאמר כי מצות, עשה הן מדותיו יתב' ודרכיו, ומצות לא תעשה הן מדות ודרכי עבודות הזרות, ולכן נצטוינו בעשיית המצות והוזהרנו מעשיית העבירות, והרי שתרי"ג מצות נכללות בשתי דברות אלו אנכי ולא יהיה לך, ולכן שמענום מפי הגבורה ביחד וקדמו לכל שאר הדברות, והם הוראה כי המצוה עליהם הוא האל ית' כי לו נתכנו עלילות, והם מעשה המצות והאזהרות, ואין לו פה לחולק על התורה לומר כי משה בדא מלבו כל זה, או הראה לפניהם ואחז עיניהם שישמעו או יראו מה שלא היה לו מציאות בפועל, כי זה לא יקרה בהמון פתאים כל שכן בהמון עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה, בהיותם רואים כלם כל המופתים שנעשו להם ביציאת מצרים, כי אפילו החולקים על משה הודו שלא היו אותם המופתים בהשגת חכמת אדם כי אם אצבע אלהים, ולכן אמר כאן אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים וגו', ולא אמר אשר בראתי העולם, כי יציאתך מארץ מצרים היא ראיה למעמד הקדוש הזה, וכמו שאני הוא שהוצאתי אותך אני הוא המדבר אליכם, וע"כ הוצאתיך שתקבל מלכותי ומצותי, וכמו שאמר הכתוב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה

וכן כל שאר הדברות הם גדולים וחמורים יותר מכל שאר מצות התורה, ולכן נאמר במעמד הקדוש הזה משה ידבר והאלהים יעננו בקול, מפני כל ישראל שראו קולו של משה כולם שהיה הקב"ה מסייעו בקולו, ובנעימה שהיה משה שומע בה היה משמיע את ישראל כמו שדרשו במכילתא, מה שלא היה כן בשאר מצות התורה, וזהו לסבת חומר וגודל דברות אלו, כי לא תשא נזדעזע כל העולם כולו כשיצא מפיו ית', והרי הנשבע לשוא כאלו מכחיש מציאותו ית' והוא דבור ראשון שנשמע מפיו, שמי שנשבע בה' שיעשה כך או לא יעשה, הכוונה היא כי כמו שמציאותו ית' אמתי כך הדבר ההוא שנשבע עליו הוא אמתי, ואם הוא עובר על זה הרי הוא כאילו מכחיש מציאותו ח"ו, ולכן נזדעזע כל העולם כי כל העולם מודים במציאותו יתב', ונצטוו בשבע מצות וראשיתם הוא מציאותו ית', ושלא יעבדו ע"א, והנשבע לשוא הוא כמכחיש מציאותו ח"ו, והרי כל העולם שברא אין לו קיום בלתו ומזדעזע ועומד ליחרב, ואם כן כל העולם מודים בזה שהוא בכלל מציאותו יתברך, ולכך כשנגלה הקב"ה על האומות לתובעם שיקבלו התור' ולא קבלוה אמרו מה כתוב בה וכו', ובמציאותו לא היה שום אומה בהם שהכחישו בו, כי גם שברציחה וניאוף וגזל הוזהרו ג"כ שהן בכלל שבע מצות בני נח, אחר כך חזרו בהן והחזיקו בירושת אבותם, בני עשו ועל חרבך תחיה, בני עמון ותהרין שתי בנות לוט מאביהן, בני ישמעאל והוא יהיה פרא אדם, אבל ממציאותו יתב' לא חזרו מירושת אבותם, ועל זה נזדעזע כל העולם כולו כמו שכתבתי

וכן מצות השבת היא מורה על מציאותו יתברך ושברא העולם בששת ימים וביום השביעי שבת, ועל כן נכלל בעשרת הדברות, וכן כבוד אב ואם שהקישן לכבודו וג' שותפין באדם הקב"ה ואביו ואמו וכו', ואמרו חכמים בשעה שאמר הקב"ה אנכי ה' אלהיך וגו', ולא יהיה לך וגו' אמרו האומות לכבוד עצמו הוא דורש, כיון שאמר כבד את הודו וכו', נראה שאפי' האומות הודו בעשרת הדברות, ולמי נאמין כי אם לחכמינו ז"ל שירשו האמת והורישוהו לבניהם ותלמידיהם ושאר הדברות לא תרצח לא תנאף לא תגנוב לא תענה לא תחמוד הם יישוב וקיום כל העולם כולו, והן כנגד ה' דברות ראשונות כמו שדרשו במכילתא ולכך נאמרו במעמד הקדוש ההוא, מה שלא היה כן בשאר מצות התורה, וא"כ הוא מתבאר ג"כ משאר עשרת הדברות ששמעו מפי משה רבינו אמיתות כל התורה כולה מצד מהותם וגודלם על שאר המצות ושקיום העולם תלוי בהם, וכמו ששתי הדברות שמענום מפי הגבורה כן שאר הדברות ידעו כולם שהיו מפי הגבורה, שהרי ראו שאם היה יכולת בהם היו שומעים את כולם מפי הגבורה, והם מעצמם אמרו לאחר השתי דברות דבר אתה עמנו ונשמעה ואל ידבר עמנו אלהים פן נמות, ושמעו קולו של משה שהיה מסייעו האל ית' בקול שהיה שומע היה משמיע, והם הרגישו כי הקול ששמעו בשתי הדברות הראשונות מפי הגבורה היה מסייע למשה והרי הוא כאילו שמעו כל עשרת הדברות מפי הגבורה, ויהיו כולם להם ראיה לכל שאר התורה כולה שנצטוו מפי משה רבינו שהיתה מפי הגבורה

עוד אני מביא ראיה לאמיתות תורה מן השמים ממיתת מרע"ה שנאמר בפרשת פינחס עלה אל הר העברים הזה וראה וגו' ונאספת אל עמיך וגו', ואחר כך בפרשת מטות נאמר לו נקם נקמת בני ישראל מאת המדינים אחר תאסף אל עמיך, וכתב בסוף התורה ויעל משה מערבות מואב אל הר נבו ראש הפסגה וגו', ויראהו ה' את כל הארץ וגו', וימת שם משה וגו', ויקבר אותו וגו', ולא ידע איש את קבורתו וגו', כי