בית א-להים (מבי"ט) קעז

ומהותן, נראה כי מפי הגבורה נאמר לו, כי עניינם אמתי כפי מה שכתוב בתורה ולא קם אחריו מי שיכזיבו בהם, אדרבה הוא ידוע וניכר לדורות שבאו אח"כ שהן כמו שהם כתובים בתורה, ושמותן הוא מורה על איכות כל אחד מהם, כי גם שיאמרו הסופרים שהוא הלך על כל אותם הנהרות וידע סבתם ומקורן, מה שאינו כן, מאין ידע טבען ומהותן כפי מה שמורה שם כל אחד כמו שכתבו ז"ל, זה אינו נודע אלא לפי רוב השנים בחקירה וקבלת הדורות זה מזה ולא יפול מחלוקת בקבלה, וזה דבר שא"א שלא חקר משה על זה כי לא תייר היה, וגם הקבלה בזה אולי היה בה חילוף, א"כ לא היה זה אלא מפי הגבורה, עם שכולם יוצאים עיקרן ושרשן מעדן מאין ידע כ"א מפי הגבורה

עוד אביא ראיה לאמתת התורה מן השמים ממה שנאמר ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף וגו', ואמר בפרקי רבי אליעזר פרק י"ג כי המלאכים לא יכלו לקרוא שמות לכל הבריות מיד עמד אדם הראשון וקרא שמות לכל הבריות שנא' ויקרא האדם שמות לכל הבהמה וגו', ואם משה כתב זה מלבו כפי דעת הכופרים איך כתב קודם שהאל יתברך ברא את השמים ואת הארץ, ושאמר יהי אור, יהי רקיע, תדשא הארץ דשא עשב, עץ פרי, ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף וגו', התנינים הגדולים וגו', תוצא הארץ נפש חיה למינו וגו', הרי הזכיר כמה שמות הבריות אשר ברא בשמותם קודם שנוצר אדם הראשון ביום הששי, שאם תאמר כי בשעת הבריאה לא קרא להם שמות אלא צוה ואמר שיהיה ענין האור והיתה, ואחר שקראה אדם הראשון אור כתב כי מה שצוה קודם שיהיה אותו ענין היה אור, ומה שכתב שצוה שיהיה בשני היה שמו רקיע, אחר שקראו כך אדם הראשון, וכן כולם, זה אי אפשר, שהרי נראה מדברי רז"ל וכן הסברא נותנת שגזר האל ית' ואמר בפירוש יהי אור כפשט הכתוב שאמר ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, וכן שאר הדברים, כי איך יצוה ויגזור יהי דבר מבלי שם. ומה שנראה מדברי חכמינו ז"ל ענין זה הוא ממה שאמרו בחולין (ס') בשעה שאמרו הקב"ה למינהו באילנות נשאו דשאים ק"ו בעצמן אם אילנות שאין דרכן לצאת בערבוביא אמר הקב"ה למינהו שיצא כל אחד רחוק מחבירו אנו שדרכנו לצאת תכופים עאכ"ו, מיד כל אחד יצא למינו כמו שכתוב ותוצא הארץ דשא עשב מזריע זרע למינהו מה שלא נאמר בהם בצוואה אלא תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע ולא נאמר למינהו, נראה בפירוש שכמו שהוא כתוב בתורה שאמר האל יתברך שיהיה כך היה אומר בשעת צוואה, ואם כן הרי השמות היו מצויים וידועים קודם שהיה נוצר אדם הראשון, ואם נניח שהתורה מן השמים נאמרה למשה נאמר כי דבר פשוט הוא כי כל שמות הבריות היו ידועים לו ית' מקודם בריאת העולם והיו כתובים בתורה אלפים שנה קודם שנברא העולם, ואמר לו האל ית' והודיעו שלא הביא את כל הבריות לפני אדם הראשון שיקרא להם שם אלא להראות חכמת אדם הראשון יותר מן המלאכים, שהיה יודע לכוין שם כל בריה ובריה שברא האל יתברך למה שהיתה שמה קודם לפני האל ית' מה שהמלאכים לא ידעו לכוין, וכמו שמורה הכתוב הקודם לזה שאמר וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו, כלו' הוא שמו שהיה נקרא קודם לפני האל ית', אבל אם יניחו הכופרים כי משה בדא מלבו שאדם הראשון הוא שקרא שמות כל הדברים שנבראו בעולם ולא היו ידועים מקודם כפי מה שמסר הוא בפירוש הכתוב של ויקרא האדם, אם כן איך כתב כי קודם שנוצר אדם הראשון אמר האל ית' יהי אור, יהי רקיע, תוצא הארץ נפש חיה, הרי עדיין לא היו שמות אלו בעולם לדעתו שכתב כי אדם הראשון קרא כל השמות, וא"כ היה מורגש ונראה חלוף וקושי בדבריו מה שלא יעלם ממנו, ובהיות הדברים כולם מפי הגבורה לא יפול שום קושי כמו שכתבתי, כי הוא הודיע למשה רבינו כי השמות כבר היו מלפנים כתובים בתורה אלא שנתן חכמה בלבו של אדם הראשון שיכוין אליהם, מה שלא נוכל לומר כי אם היה משה אומר מלבו כדעת הכופרים, שהרי לדעתם לא היו שמות כתובים לפני הבריאה ולא תורה ברואה אלפים ולא שום דור לפני בריאת עולם ולא אחריו

עוד ראיה לאמתת התורה מן השמים מענין עונש אדם על חטאו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ואמרו ז"ל על מתהלך בגן לרוח היום כי מלאכי השרת שהיו אומרים שיחטא אדם היו אומרים מתהלך לו אותו שבגן כלומר שימות מיד באותו היום כמו שנגזר עליו, אמר להם הקב"ה הרויחו לו את היום וכו' אי אתם יודעים אי זה יום הוא הריני נותן לו יום אחד משלי שהוא אלף שנים תתק"ל שנים לו וע' לדורותיו הה"ד ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ומן התימה בזה הענין כי לא נתקיים זה הייעוד לדורות שלא יחיו אלא שבעים שנה כ"א אחר מתן תורה, כי עד אותו זמן עדיין היו חיים בני אדם חיים ארוכים ולא נזכר בתורה מי שיחיה פחות ממאה ועשר שנים, והיה מן הראוי כפי השכל שיתקיים יעוד זה של שבעים שנה לדורות אדה"ר מיד שלא יחיו בניו ובני בניו כ"א שבעים שנה, עד שתנתן התורה ומשם והלאה בזכות התורה שכתוב בה כי היא חייך ואורך ימיך וגו' יהיו חיים מקבלי התורה חיים ארוכים יותר משבעים, וראינו הענין בהיפך כי עד זמן התורה חיו כולם יותר ממאה ואחר נתינתה מתו דור המדבר בני ששים שנה, גם כי היה ע"י עונש, ומשם והלאה רובם לא היו חיים