עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryבית א-להים (מבי"ט)

בית א-להים (מבי"ט) יז

Beit Elokim (Mabit) 17 · בית א-להים (מבי"ט) · free full Hebrew text

Open in the reader →

לך אל העם וקדשתם היום ומחר וכבסו שמלותם וגו', כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם וגו', עד עשרת הדברות הכל דבר משה לישראל דברי ה' שלא לנכח. והענין הוא להורות לנו כי ישראל לא היו ראויים לשיצטוו מצות מפי ה' למיעוט הכנתם, ולכן כשרצה לקדשם ולהכינם להורות להם שבהיותם בלתי ראויים להצטוות מפיו היה מקרבם אליו, דבר אליהם ענין זה הקדוש והפרישם ממעשיהם הרעים כמסתיר פנים מהם, כלומר כי מצד היותם בלתי ראויים לא היה ראוי שיצטוו מצותיו, אבל להיותם בית יעקב ובני ישראל היה מקרב אותם ומכינם לזה שיהיו לו סגולה מכל העמים וממלכת כהנים וגוי קדוש לשידבר אליהם לנכח כמדבר איש אל רעהו, ולזאת הכוונה סדרו לנו חז"ל נוסח ברכות המצות בנגלה ונסתר, ברוך אתה לנכח, אשר קדשנו בנסתר, כמו שהיה במעמד הר סיני באלו הפסוקים שאמרנו, שבתחלה דבר אליהם לנכח, ואח"כ בנסתר כמו שאמרנו, להורות לנו כי גם שאנו מברכין לאל ית' לנכח כלומר בלי אמצעי כי חלק ה' עמו וגו', עכ"ז ראוי שנדע ונכיר כי לא היינו ראויים להצטוות במצותיו בהיותנו בלתי ראויים, אלא שהוא ית' חשק בנו, וזהו הנרצה ה' אלהינו מלך העולם אשר קבו"צ, כי גם שהוא מלך כל העולם, הוא אלהינו ביחוד שבחר בנו, וגם בהיותנו בלתי ראויים הוא הכינו וקדשנו לשנהיה ראויים לקיים מצותיו וציונו מצוה פלונית, ומפני שבשעה שקדשנו לא היינו ראויים שידבר אלינו לנכח כנזכר, אמר אשר קדשנו, ולא קדשתנו, כמו שהיה בזמן שקדש אותנו שאמר וקדשתם היום ומחר וגם הכהנים הנגשים אל ה' יתקדשו וגו' כי לא אמר להם בפירוש התקדשו וכבסתם שמלותיכם, להורות לנו מיעוט הכנתם לשידבר אליהם או יצוום במצות חקים ומשפטים, וזהו ענין מיוחד בעשיית המצות, ולכן היה כל נוסח הברכות של עשיית המצות בדרך נסתר ונגלה כנזכר: פרק ששי

כבר נתבאר בפ"ג כי גם שעיקר התפלה הוא הכוונה עכ"ז אינה נשלמת אלא בדיבור דהרהור לאו כדיבור דמי (ברכות כ'.), אבל צריך שתהיה בלחש, וכמו שלמדו (שם ל"א) מקראי דחנה דכתיב וקולה לא ישמע מכאן למתפלל שלא ישמיע קולו בתפלתו, והטעם להראות כי מלא הארץ כבודו, בפרט במקום המיוחד לתפלה כי הוא מוכן יותר, וכשהוא מרים קולו בתפלתו נראה כאילו אין הקב"ה שומע תפלתו בלחש, ושאין קדושת השכינה שופעת בבית הכנסת יותר ממקום אחר, ולא די זה אלא שמראה שאין הקב"ה שומע קולו ממעונתו גם כי יהיה כבודו חונה בשמים, והוא אדם תועה מדרך השכל בזה בשני דברים. הא' שראוי להאמין אמונה שלימה כי שכינתו שופעת יותר במקום זולת מקום כמו שכתבנו למעלה. והשנית כי גם בהיות האדם במקום שאינו מושפע כל כך מאתו ית', מצד היותו מקום טמא, עכ"ז ראוי שידע כי הוא ית' בוחן לבות וכליות בני אדם, כל שכן מה שיבטו בשפתים בלחש, וכמו שאמרו בילמדנו (ובמדרש דברים רבה פרשה ב' ובמדרש תהלים מזמור ס"ה) ומי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו את מוצא כשאדם מתפלל בלחש בינו לבין המקום קרוב אני להם כדכתיב אלהים קרובים אליו, וכמו שאמר דוד בברחו מירושלם מפני אבשלום בנו (תהלים ג') קולי אל ה' אקרא ויענני מהר קדשו סלה, כי הקול הוא הנעת השפתים בהשמעת אזנו, ואמר קולי אל ה' אקרא, כלומר הקול שאינו שומע אותו זולתי אלא ה', אני קורא בקול זה, וגם כי איני במקום מוכן כל כך בהיותי חוץ לירושלים, הוא עונה אותי מהר קדשו סלה, בהיותי רחוק מהר קדשו, וכן אמר במקום אחר (שם ס"ו) אליו פי קראתי ורומם תחת לשוני, כלומר בקול שאינו יוצא אלא בתוך פי קראתי אליו, שהוא שומע קולי בלחש, וגם כשאני מרים קול אינו יוצא מתחת לשוני, ולכן אמרו (ברכות כ"ד.) המגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר דכתיב בהו (מלכים א' י"ח) קראו בקול גדול כי אלהים הוא כי שיח וכי שיג לו וכי דרך לו אולי ישן הוא וייקץ, הנה כלל בכאן ג' או ד' חסרונות שיש למיני הע"א והן הטלסמאות הנשפעות מאת הכוכבים והמזלות כפי שעות העשותם והם הא', כי הנשפעים מאחרים בשעה שהם מקבלים השפע אינם יכולים להשפיע על אחרים, כי אינו יכול להשפיע מה שמשפיעים עליו בזמן השפע, כי אין שופע ונשפע בבת אחת. החסרון השני, כי אינו יכול להשפיע אלא מה שהשפיעו עליו ולא יותר. הג', כי אינו יכול להשפיע המושפע כי אם במקום השפעתו, כיון שיש גבול ידוע להשפעתו, ומקום מיוחד להשגת השפעתו. הד' כי גם במקום השפעתו לפעמים לא יהיה מוכן להשפיע מצד זולתו, כמו שיקרה לפעמים לכוכבים בהיותם במקום שפלותם ובמקום שנאתם כמבואר בספרי בעלי מלאכת משפטי הכוכבים, ועל אלו החסרונות אמר אליהו לנביאי הבעל קראו בקול גדול כי אלהים הוא, כלומר גם כי הוא אלהים שיש לו יכולת להשפיע, כי שיח לו שמשפיעין עליו בזו השעה, ולכן אינו יכול לו להשפיע עד אשר יהיה מושפע, והמשיל ההשפעה לשיחה שהוא הדבור, כי בדבור תושלם ההשפעה לאנשי' השלמים בחכמה. ועל החסרון הב' שאינו יכול להשפיע יותר ממה שהושפע בו, אמר וכי שיג לו, כלומר שהשיג לו ליאות וקיצור מהשפיע, מצד שאין בידו להשפיע מה שאין מושפע בו ועל החסרון הג'