באר יצחק יורה דעה קעז

בהא דקיי"ל לדידן דאין נשאלין בהקדש אלא מדוחק, דבחלה לא אמרינן זה דאינו דומה להקדש כל כך

ולכאורה דהא בנזיר (דף ט') אמרו דמאן דס"ל אין שאלה בהקדש ה"ה אין שאלה בנזירות ומבואר בתוס' (שם) משום דגבי נזיר כתיב קדוש יהי' א"כ קשה אמאי מצי שאיל בחלה לר"א הא חלה הוי כתרומה ובתרומה הא כתיב קודש כמש"כ התוס' בשבת לדף כ"ה) דלכן תרומה טמאה בשריפה משום דכתיב קודש גבי', א"כ נימא ג"כ גבי חלה דמיקרי קודש דלא יהא מצי שאיל לר' אליעזר, וע' בקדושין (דף נ"ז) גבי נזיר דכתיב קדוש יהי'

ואפשר לחלק דשאני נזיר דכתיב קדוש יהי', ואי' בקדושין (דף נ"ג) דשאני מעשר שני דכתיב היא קודש דאמרינן בהווייתו יהא דה"ה בנזיר דכתיב קדוש יהי' דפירושו בהווייתו יהא ולכן לא מהני בשאלה ועדיף מחלה ותרומה, וע' בפסחים (שם) בתוס' ד"ה הואיל אי בעי מיתשל, ותי' ר"י דשאני הנהו דכתיב בהו לה' ולכן איני עובר על בל יראה בהקדש, אלמא דמצינו לחלק עכ"פ בין הקדש לחלה, ולפמש"כ הטו"א (סוף פ"ק דחגיגה) אליבא דר"א דאף דס"ל אין שאלה בהקדש עכ"ז בנזירות ישנו בשאלה מיושב בפשיטות מה שהקשיתי אליבא דר"א כנ"ל, משום דהא ר"א ס"ל דגם בנזירות ישנו בשאלה

ולולא דברי התוס' דנזיר י"ל לכאורה דלכן לבית שמאי אין נשאלין על הקדישות וה"ה בנזיר, משום די"ל דעיקר סברת ב"ש הוא משום דהא אמירה לגבוה כמסירה ובמסירה לגבוה לא מהני שאלה, כמש"כ הש"ך בח"מ (סי' רנ"ה) בשם ר' בצלאל אשכנזי ע"ש טעמו, ולפענ"ד נראה לי כעת לומר דלכן לא מהני' שאלה במטא ליד גיזבר דהא עיקר התרת נדר הוא דאומר טעיתי, ולכן במטא ליד אינו נאמן לומר שטעה דהא קיי"ל בח"מ (סי' פ"א) דבנתינה מידק דייק ואינו נאמן לומר טעיתי וס"ל לב"ש דה"ה מה"ט באמירה להקדש לא מצי לשאול דאמירה לגבוה כמסירה ממש חשוב והוי כמעשה דוודאי מידק דייק. כדמצינו בב"מ (דף ו') בתוס' ד"ה הקדישו כו' שכתבו דכיון דאמירה לגבוה כמסירה כתקפה חשיב לי' דהי' לו לנייח, וה"ה בנ"ד, ומה"ט ס"ל להרמב"ם דלא מהני חזרה תוך כדי דבור בהקדש משום דכמסורה ממש דמי וכמש"כ התוס' במנחות (דף פ"א) בד"ה תודה מחולין כו', ולפי"ז י"ל דלכן בנזירות ג"כ לא מהני' שאלה דהא בכתובות (דף נ"ו) תוס' ד"ה ה"ז מקודשת כו' כתבו דלכן הריני נזיר ע"מ שאשתה יין לא מהני תנאי דלא אתי דיבור ומבטל מעשה, וע' בהפלאה (שם שכתב דלכן נזירות הוי כמעשה ישים דמחויב א"ע בקרבנות ואמירה לגבוה כמסירה דמי ע"ש, וכן מצינו בתמורה (דף ה) דמימר הוי מעשה משום דבדיבורא איתעביד מעשה, א"כ י"ל דלכן לא מהני' שאלה בנזירות לב"ש משום דמחויב א"ע בקרבנות וע"כ הוי כמעשה דמידק דייק ואינו נאמן לומר שטעה, ולכן החילוק מבואר דבחלה מבי לשאול אף לב"ש, משום דהא בחלה לה שייך אמירה לגבוה כמסירה, דהא אינו נותן שום דבר להקדש רק לכהן, ומה"ט אף באומר ליתן לכהן זה יכול לחזור וליתן לכהן אחר אך דהוי מחוסר תמנה כדאיתא בב"מ (דף מ"ט), כן יש לדון לכאורה

אך ביבמות (דף צ"ג) תוס' ד"ה קנוי לך מעכשיו כתבו דלכן באמר אחר שלשים יהא תרומה מהני משום דאמירה לגביה כמסירה להדיוט, הרי דגם בתרומה שייך לומר כן, וע' בפ"י בקידושין (דף נ"ט) שכתב באריכות לבאר סברת התוס' הנ"ל

ויש להוכיח כסברת התוס' הנ"ל מהא דתמורה (דף ד') דמקשה הגמרא שם דמ"ש תמורה דלקי משום דבדיבור איתעביד מעשה מקדים תרומה לביכורים נמי נילקי משום דבדיבור עשה מעשה, וע' ברש"י שם בד"ה מקדים תרומה לביכורים נמי כו' שקורא עלי' שם ומביאה לקדושת תרומה עכ"ל, ולא מחלק הגמ' דשאני תמורה דהוי מעשה משום דאמירה לגבוה כמסירה חשוב כמש"כ ההפלאה הנ"ל, וכדמוכח מתוס' כתובות הנ"ל, אבל תרומה לא היי כמעשה משום דלא אמרינן בי אמירה לגבוה חשובה כמסירה להדיוט, אע"כ מוכח כסברת התוס' הנ"ל דגם בתרומה אמירה לגבוה כמסירה דמי, [ולכאורה י"ל דמיירי התם בביכורים, אך מרש"י הנ"ל לא משמע כן], ולפ"ז נסתר מש"כ לחלק בין חלה להקדש לב"ש

ולכן העיקר הוא דלב"ש מצי שאיל בחלה, משום דהא בנזיר (דף ל"א) איתא דלב"ש דאין שאלה בהקדש משום דיליף מתמורה, א"כ יש לומר דדוקא דומיא דתמורה לא מצי שאיל, משא"כ בחלה דלא מצי למילפה מהקדש, דהא בקדושין (מ"א ע"ב) איתא דתרומה הוי חול לגבי קודש וכמבואר בתוס' שבועות (דף כ"ו) ד"ה משום דהוי תרומה וקדשים וחולין מקדשים לא ילפינן, ובעי הקדש דומיא דתמורה

אך לפ"ז קשה א"כ מנלן לר"א דהקדש בטעות הוי הקדש גם בקדושת בדק הבית דהא בערכין (דף י"ג) מיירי בבדק הבית, הא יש לומר דווקא בתמורה דהוי' קדושת הגוף דהא קדשי בדק הבית אין עושין תמורה כמבואר בתמורה (דף י"ג) לכן שפיר הא דלא מצי שאיל, ומנלן בהקדש בדק הבית, וע' בסנהדרין (דף פ"ד) תוס' ד"ה גמר חט חט מתרומה, וזבחים (דף מ"ה), אבל באמת ניחא, דהא מצינו בתמורה דגרע יותר מקדשי בדק הבית כגון הא דאיתא בבכורות (דף ט"ז) דאמרינן שם דתמורת פסולי המוקדשין מתה דלא אלימא למתפס פדיונה, וזה גרע יותר מקדשי בדק הבית לכן לא אלים למתפס פדיונו, אלמא דמצינו ג"כ בתמורה מה דלא הוי קדוש קדושת הגוף ואפ"ה חלה התמורה אף בטעות ולכן יליף שפיר ב"ש ור' אליעזר דהקדש בטעות הוי הקרש ג"כ בבדק הבית ובתמורה, אבל בחלה דהוי חול לגבי קודש לא מצינו זה ולכן נשאלין לכ"ע על חלה, עכ"פ מוכח דלר"א וב"ש שאני חלה מהקדש בענין שאלה יהי' מאיזה טעם שיהי', א"כ י"ל דה"ה לדידן דאף דבנדרי הקדש אין נשאלין רק מדוחק, אבל בחלה דקילא יותר מהקדש מנלן

אמנם יש לומר דהא עיקר סברת הרמב"ם דאין נשאלין רק מדוחק על הקדש דיליף זה מפסוק נדרי לה' אשלם והובא ביו"ד ריש הלכות נדרים], וה"ה בחלה ותרומה דשייך גבייהו אמירה לגבוה ג"כ כנ"ל בשם התוס', וא"כ עלייהו קאי ג"כ הפסוק דנדרי לה' דמיקרי לה', וכדמוכח בקדושין (דף נ"ג) דמביא פסוק דקודש לה' על תרומה, וכדאיתא בב"ק (דף ק"י) דכהנים מקבלים מתנות ממון גבוה הוי ומשלחן גבוה זכו, וחשיב התם חלה ותרומה אלמא דמקרי מתנה לגבוה, ושפיר כתבו התוס' דגם בתרומה שייך אמירה לגבוה, אך עיקר ראית התוס' שהוכיחו מהא דמהני לומר ה"ז תרומה אחר שלשים יום דבתרומה שייך אמירה לגבוה, אינה ראי' כל כך, דהא גם בנדר וקונם באומר אחר שלשים יום אסור עלי, מהני ג"כ, וכמש"כ הרא"ש בנדרים (דף ל') דלכן חל באומר אחר שלשים יום משום דהא חייב לקיים דבריו משום מוצא שפתיך ע"ש ובנדר וודאי דלא שייך אמירה לגבוה, ולכן אף הרמב"ם דס"ל דמקדיש נכסיו אינו חוזר תוך כדי דיבור משום דהוי כמסירה, ובנדר אף דשייך גבי' לומר מוצא שפתיך, מ"מ הא לכ"ע חוזר תוך כדי דיבור, משום דלא שייך גבי נדר לומר אמירה לגבוה, א"כ אינה ראי' מהא דמהני ה"ז תרומה אחר ל' יום להוכיח דשייך בי' אמירה לגבוה וכמש"כ התוס' הנ"ל, ואף למה דקיי"ל דיש מעילה בקונמות דקדושת הגוף נינהו, עכ"ז מצי לחזור אף תכ"ד אף להרמב"ם, וע' בירושלמי (פ"ז דדמאי) במשנה שהי' לפניו שני כלכלות כו דאמרו שם דהרי זה תרומה אינו חוזר תכ"ד, ואפשר דט"ס שם וצריך להיות הרי זה תמורה דבזה שפיר אינו חוזר תכ"ד כשיטת הרמב"ם הנ"ל ועוד הא תמורה חלה אף בטעות ולכן לא מצי לחזור תוך כדי דיבור לכ"ע, דהא מה דמצי לחזור תכ"ד היינו משום דעושה דבריו הראשונים לטעות ותמורה הא חלה אף בטעות וכמש"כ הקצה"ח והנתיבות (סי' רנ"ה) ע"ש

, ומ"מ כיון דמצינו בתום דס"ל דבתרומה שייך ג"כ א אמירה לגבוה, לכן שפיר כתב הש"ך דבחלה אין נשאלין אלא מדוחק, וכן כתב בנקה"כ (סי' שכ"ג) לתרץ קושית הט"ז דמ"מ לא הוי חלה דשיל"מ משום דאין נשאלין