באר יצחק יורה דעה קמג

(דף צ"ו) בד"ה ואם טש כל הפת כולה אסורה, דלפמש"כ ר"י חתנו דרש"י בשם רש"י דנתבשלו אסור א"כ הא התם הוי ע"י בישול כו', ועוד תירצו התוס' (שם) דשומן שעל החרס אינו יכול לקנח יפה, אבל בתי' קמא ס"ל דלכן אל מועיל קונות משום דנו"ט בר נו"ט אסור ע"י בישול, אש ניחא הא דאם טש כל הפת כולה אסורה עד שיסיק התנור, ואי נימא דאף שומן שנבלע בכלי אינו אוסר יותר מכדי קליפה. א"כ קשה אמאי אמרו דכל הפת כולה אסורה עד שיסיק את התנור אבל קינוח אינו מועיל כמש"כ התוס' וש"פ, הא אין בלוע מכלי פולט בלי רוטב אם נתקנח התנור אף בבלוע שומן, ואף ברטיבות קצת ג"כ לא אסרו אלא בכדי נטילה ולא כולו, ועוד אי נימא דדוקא ברטיבות קצת כל הפת אסורה, אבל ביבש לא נאסר כולו, א"כ אכתי תקשה אמאי קתני עד שיוסק התנור דמשמע דאין לו תקנה אחרת והא יכול לנגבו ולקנחו ולא תהי' בו רטיבות כלל. דאז לא יאסר כל הפת אלא כדי קליפה, וזה ודאי אין סברא לומר דהפת גופי' מקרי רטיבות קצת, דהא המ"א (שם ס"ק ל"ז) כתב להקל במצות הנאפות בתנור שהונחו על הרחת של חמץ, אם הודחה משום דבלוע בכלי סגי בקליפה, אלמא דעיסה לא מקרי' רטיבות קצת, א"כ א על המג"א אמאי כל הפת כולה אסורה הא סגי בקליפה. ובודאי אין סברא לומר דהא דאמרו כל הפת מה אסורה דקאי רק על כדי קליפה מכל הפת, דהא אמרו בפירוש כל הפת כולה אסורה, חלמא דכפלי לומר (כל מח) כדי שלא נטעה לומר דלא נאסר אלא כדי קליפה

וג"כ תקשה בהא דאמרו בפסחים וזבחים (שם) דההוא תנורא דטחו בו טחיא אסרה רבא בר אהילאי למיכלי' ביפתא אפילו במילחא דלמא אתי למיכלי' בכותחא, ואף שהוסק התנור אסרה כמבואר שם, ולפי דברי המג"א הנ"ל אמאי אסר כל הפת הא סגי בקליפה, ואין לומר דבאמת קאי הכא האיסור רק על כדי קליפה, א"כ תקשה ש מבואר לקמן בפסחים (דף ל"ו) דכעין תורא שרי לפי' רש"י שם דמעט כעין של שור מותר ללוש בחלב דלא גזרו שמא יבוא לאוכלה עם בשר, וכן קיי"ל דמה שנאכל ביום השבת נחשב לדבר מועט, א"כ תקשה איך כתבו התוס' לתרץ אליבא דשיטת רש"י דס"ל נתבשלו אסור, דלכן אינו מועיל קינוח והיסק, דהא אכתי תקשה לשיטת רש"י גופא דפי' להא דכעין תורא דדבר מועט צא גזרו א"כ הא בודאי בקליפת כל הפת דלא הוי אלא דבר מועט. אמאי אסר רבא בר אהלאי לאוכלה אפילו במילחא, והא לא נמצא שום חולק בפסחים (שם) על הא דכעין תורא שרי, ע"כ מוכח דרבא בר אהילאי אסר לכל הפת, א"כ תקשה קא בלוע מכלי אינו אוסר אלא בכדי קליפה אף בשומן, אלא ע"כ מוכח מזה דדבר שמן שנבלע בכלי אוסר להמאכל בכולו

וגם יש להוכיח כן מתשובת מיימוני (סוף ה' מאכלות אסורות ה' ה') שכתב דאם אפה על הכירה פשטידא וכפו עליה מחבת של ברזל או של הרס, ושוב אפו תחתיו פלאדין בלי ליבון דהתיר רק שלא יגע ממש הפלאדין במחבת, שאז יש לחוש שבלע הכלי מה שפלט הפשטידא, וכח האור מוציא השמנונית דרך עובי העיסה, ויאסור אן בכל העיסה כו', ובקליפה לא נתיר דחלב צלי מפעפע ל עכ"ל, הרי להדיא דס"ל דבלוע מדבר שמן אוסר לכל המאכל

ועיין ברא"ש חולין (דף קי"ב) וברשב"א (שם) ובר"נ (שם) ובפסחים (פ' כל שעה) שכתבו כולם דאי ע"י בישול אסור נ"ט בר נ"ט ניחא הא דלא מהני קינוח להתנור, הרי דמוכח מכל הראשונים והתוס' הנ"ל דבלוע שמן אוסר בכולו, ותמיהני על כל האחרונים שפסקו להיפך

ובבלוע כחוש שכתבו כולם דאינו יוצא מכלי להמאכל אלא לאסור כדי קליפה ומחלקים דברטיבות קצת אוסר בכדי נטילה, ודעת הב"י (בסי' צ"ד) דאף ברטיבות קצת אינו אוסר אלא כדי קליפה וכן סתם המחבר (בסי' הנ"ל סעיף ח') והש"ך (שם ס"ק ל"ג ובסי' ק"ה) מחלק דרטיבות קצת שאני וכ"כ הפר"ח שם

ולענד"נ להוכיח כהב"י בזה, דהא כתב הרא"ש בחולין (פ' כל הבשר סימן ל') בשם בעה"ת דהתיר הירקות שנתבשלו בכלי חולבת לאוכלן בבשר דאף אם נאמר עלו אין נצלו לא עכ"ז בנתבשלו שרי משום דיש ג' נ"ט דהטעם מתפשט במים ועוד דהא הירק אינו בולע מדופני הקדירה אלא ע"י רתיחת המים עכ"ל, וקשה הא קיי"ל ביו"ד לסימן ק"ה סעיף ט') דכלי אוסרת היתר אף באיסור כחוש, וכן מוכח בסוגיא הנ"ל דדגים שעלו בקערה דכתבו התוס' והרא"ש שם דבלעו הדגים מהקדירה אף בחד מנייהו צונן, וע"כ מוכח דבלוע מכלי יוצא אף בלא רוטב דאל"כ אינו משכחת האיסור של הדגים שעלו בקערה, אי ניחא עלו אין נתבשלו לא, וכל הסוגיא לא מיירי בבישול, וכחו שנסתפק הבעה"ת הנ"ל

אכן לפמש"כ לעיל להוכיח דבלוע אף בכלי אוסר לכל המאכל י"ל דהא דדגים שעלו בקערה של בשר מיירי בבשר שמן דאז נאסרו כל הדגים ולא מהני אף קליפה, וכן נראה לי להוכיח מהא דמבואר בחולין (שם) דר"א הוי קאי קמי' דמר שמואל ואייתי' לקמי' דגים שעלו בקערה בכותח ולא אכל, משום דס"ל נ"ט בר נ"ט אסור, וקשה הא הוי מצי לקלוף את הדגים ומבואר ביו"ד (סי' א סעיף ד') דהקליפה אינה אוסרת להלך בכולו ולכן אם לא קלפוהו ובשלו מותר בדיעבד, ואפשר דהא דאמרו דלא אכל קאי רק על הקליפה, ועכ"פ יש לומר דהדגים שעלו בקערה של בשר מיירי בבשר שמן, משא"כ בכלי חולבת שכתב הבעה"ת דאין הבלוע הולך בלא רוטב הא כבר העלה הש"ך ובסי' צ"ב סק"ג) דחלב הוי כחוש ובכחוש שפיר כתב הבעה"ת דאינו יוצא מכלי בלא רוטב

ועכ"ז עדיין קשה דהא מבואר ביו"ד דכדי קליפה נאסרה ולא הובאה שם פלוגתא כלל בזה, א"כ קשה על האחרונים שלא הביאו כלל דעת הבעה"ת והרא"ש הנ"ל, דמוכח מהם דבלוע מכלי אינו אוסר אף הקליפה, דאל"כ איך התיר הירקות לגמרי לטעם הב' הנ"ל

ואפשר לומר לפמש"כ הש"ך ביו"ד (סי' צ"א ס"ק ח') דהיכא דצריך קליפה ואין הקליפה ניכרת דמותר בדיעבד, והמג"א (בסימן תס"ז ס"ק ל"ז) כתב דדוקא היכא דהקליפה אינה ניכרת, אכן הכרו"פ שם השיג על המג"א והוכיח דאף היכא דהקליפה היא מדינא כמו לר"ת דס"ל ערוי מבשל כדי קליפה אפ"ה כתב להקל היכא שא"א לקולפו ואינו ניכר, ולכן שפיר כתב הבעה"ת להתיר הירקות משום דהא חלב הוי איסור כחוש ולא בלעו הירקות רק כדי קליפה וכיון דאינו ניכר אזהו מן הירקות קבלע בקליפתו מהקדירה ואינו ניכר מקום הקליפה לכן כתב להקל, ואין לחוש שמא אח"כ בבישול הירקות בבשר תתן הקליפה טעם חלב בבשר, דהא כבר כתבו האחרונים (ביו"ד סימן צ"א) דטעם הנבלע בקליפה אין לו כת להטעים להלן משום דדבר מועט הוא, משא"כ בדגים שעלו בקערה דניכר מקום הקליפה לכן צריך לקלוף

ועפ"ז ניחא מה שיש להקשות על הר"ן בסוגיא דדגים שעלו בקערה, שתי' דברי בעה"ת דאסר לכלי בשר שהודח בכ"ר חולב' ואף דהרמב"ן הקשה עליו דהא הוי נ"ט בר נ"ט, ותירץ הר"ן משום דהטעמים מתערבים ונכנס הטעם מבו"ח זה לזה בלא המים, וקשה הא הבעה"ת גופא כתב גבי הירקות דבלוע אינו יכול לצאת בלא רוטב כלל מכלי לאוכל וכמש"כ בשתי קדירות כידוע

אכן לפמש"כ אינו קשה כלל, דהא נתבאר דאף דבלוע מכלי לאוכל מבליע כדי קליפה עכ"ז שפיר התיר הבעה"ת להירקות משום דלא ניכר מקום הקליפה, וזה אינו שייך אלא במאכל משא"כ גבי כלי דהעלה הש"ך שם (סי' צ"א סק"ח) דכלי שנאסרת כדי קליפה בעי ששים נגדה משום דקליפת הכלי ניכרת, לכן שפיר כתב הר"ן לתרץ דעת בעה"ת דאסר הכלים שהודחו ביחד, משום דנכנסו הטעמים מזל"ז, משום דבכלי הקליפה ניכרת לכן שפיר אסר, ולא סתרי כלל דברי הר"ן לבעה"ת

וכיון דאתינן להכי יש לתרץ מה שהקשיתי לעיל (חלק יו"ד סי' ז') במה שכתב הר"ן הנ"ל להחמיר דהבלוע נכנס מזה לזה בלא אמצעות המים, וקשה הא הבעה"ת גופא כתב דהטעם מתפשט במים ולכן התיר הירקות,