באר יצחק אורח חיים צה

בקצתו אז קצתו נחסר מיד [כמבואר בזבחים (דף מ"ג ע"ב) גבי פיגול ונותר שמשל האור בהם דפקע האיסור מהם. ומסיק רבינא שם דיצא בשר שאין טומאה פורחת ממנו כשהוא שלם אלא כשהוא חסר, ופי' רש"י שם דמיירי שמשל האור במקצתה, ועע"ש ברש"י ד"ה אבר דמחבר כו'], לכן חיוב זרות אינו אלא מיד שמשל בהם האור, ושוב אח"ז אינו חייב משום הקטרת זרות יותר דהא נחסרו מקצת כבר [ואפ"ה אסור להורידם מעל המזבח משום מכבה אש מהמזבח], וע"כ לא מצי ג"כ לומר דמיירי בזר שהפך בצנורא כנ"ל, משום דהא מיד במשול בהן האור מתחלה נחסר קצתו ע"כ אף אם היפך הזר אח"כ אינו חייב עוד משום הקטרה, ולכן חיוב הקטרת זרות לא משכחת לאבוה דשמואל אליבא דר' יוסי אלא בהקטיר הזר בעוד שלא נחסר כלל, לכן שפיר כתבתי לעיל דאינן באין כאחת משום דמיד במשול האור בהם מתחייב משום הקטרת זרות וחיוב מבשל בשבת אינו אלא בנצלה כרוגרת. א"כ להכי לא מוקמינן ביבמות משום חיוב מבשל כי היכי דלא תקשה לאבוה דשמואל אליבא דר' יוסי וע' לעיל (סי ט"ו ענף א') ד"ה וידוע, דדרך הש"ס להקשות גם אליבא מאן דס"ל אף שלא כהילכתא, וע' בש"א גם בסי' ק"ד. ולפ"ז ניחא שיטת הירושלמי דנקט החיוב משום מבשל אליבא דר' יוסי, די"ל דבאמת לדידן הא קיי"ל דמהדרינן פוקעין אף דפסקינן כר' יוסי במקוטרי פנים שחסרו והעלו בחוץ דפטור משום דאנן לא ילפינן פנים מחוץ. וכמש"כ המל"מ (בפ' י"ט מה' מעה"ק) באריכות לתרץ שיטת הרמב"ם משום דלא קיי"ל כאבוה דשמואל, א"כ שפיר י"ל דאף בחסרו מקצת עכ"ז חיוב זרות לא פקע משום דלא ילפינן פנים מחוץ לגבי זרות כמש"כ המל"מ שם. וחייב משום הקטרת זרות אף שנחסרו, ולכן חייב שתים א' משום זרות וב' משום מבשל משום דלא פקע חיוב זרות בכל הקטרה והקטרה כמ"ש בירושלמי גבי על כל שבולת ושבולת כנ"ל, או באופן שהפך הזר בצינורא כנ"ל, ולפ"ז לדינא אין ש"ס דילן סותר לירושלמי, די"ל דגם ש"ס דילן ס"ל לחייב משום מבשל בהקטרת אימורים וע"פ מש"כ לעיל. דכיון דלשם ששה דברים הזבח נזבח וחד מנייהו לשם ניחוח לכן שייך בזה חיוב מבשל, והא דלא מוקים כן. משום דהש"ס קאי שם אליבא דר' יוסי, וכי היכי דלא תקשה לאבוה דשמואל אליבי' ועפ"ז ניחא מה שמתרץ הש"ס ביבמות שם בשחיטת פרו של כה"ג וכדברי האומר פרו בזר פסולה, עדיין לשיטת רב דס"ל ביומא (דף מ"ב) דשחיטת פרו של כה"ג כשר בזר, אבל לפמש"כ ניחא די"ל דס"ל לרב דלא כאבוה דשמואל הנ"ל וס"ל כדקיי"ל לדינא, אבל אבוה דשמואל יסבור כשמואל ברי' דשחיטת פרו בזר פסולה. וכה"ג כתבו התוס' במנחות (ע"ט ע"ב) בד"ה ומי אית לי' כו' ע"ש, ועיקר קושית הש"ס לא הית' אלא אליבא דאבוה דשמואל. וא"כ סרה קושית גליון הש"ס, והירושלמי לא יסתור לבבלי בעז"ה. ובזה יש לתרץ קושית השאגת ארי' (בסי' ע"א) בהא דשבת ס"פ ואלו קשרים) דעולת שבת בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביוה"כ, ואמרו שם דפליגי ר"י ור"ע אם נו"נ קרבין ביו"ט, והקשה הא י"ל דפליגי בהא אי הבערה ללאו יצתה ולא נאסר ביו"ט כמש"כ התוס' בפסחים (דף ה') דהקטרה לא נאסר אלא משום הבערה כמבואר ביבמות (דף ל"ג) כו' עכ"ל, ולפמש"כ אין כאן קושיא דהא באמת חייב בהקטרת אימורין משום מבשל ג"כ וכמבואר בירושלמי וכמש"כ משום דבעי לשם ניחוח, ואין הכרח שהש"ס דילן דיבמות יפלוג בזה כנ"ל. ולכאורה יש להוכיח זה ממנחות (דף ע"ב), דאמרו דראב"ש בשיטת ר"ע רבו של אביו אמרה כו' סבר לה כאידך דר"ש דאמר ר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כו' וראב"ש לא שמיעה לי'. וקשה הא י"ל דראב"ש ס"ל דליכא למילף מהקטרה, דכמו דבהקטרה מצינו דחביבה מצוה בשעתה ה"ה לקצירת העומר דהא י"ל דרבא"ש ס"ל דהבערה ללאו יצתה, לכן אפשר דדוקא באיסור לאו גילתה התורה דמשום חביבה מצוה בשעתה דוחה שבת, משא"כ בקצירה שהוא אב מלאכה לא מצינו כן וליכא למילף מהקטרה, אע"כ מוכח דבהקטר חלבים יש בו חיוב מבשל ג"כ ודומה לקצירה, אבל יש לדחות דהא כתבו התוס' בשבת (דף ק"ו) בד"ה מה לי לבשל פתילה כו' וביבמות (דף ו') בד"ה טעמא דכתב רחמנא כו' דלר"ש דס"ל מקלקל בהבערה חייב ליכא למדרש ללא תבערו דללאו יצתה כו', א"כ לראב"ש דס"ל מסתמא כוותי' דאבוה היינו ר"ש וכמש"כ התוס' במנחות (ע"ט ע"ב) ד"ה ומי אית לי' לר"ש כו', ליכא למימר דהבערה ללאו יצתה. ובהא דס"ל להירושלמי דבהקטרת זר לאימורים יש בו ג"כ חיוב מבשל אף דמקלקל במבשל לכ"ע פטור, כבר העיר החמדת שלמה (חלק אה"ע סי' ט"ז) להקשות כן בהא דיבמות דאמרו אי בהקטרה כו' הא לר' יוסי מקלקל בהבערה פטור, והחוות דעת תי' דלא מקרי מקלקל משום דזר שהעלה איברים ע"ג מזבח לא ירדו, והחמד"ש חלק עליו וכתב דבהקטרת זר ירדו, והוכיח זה מהרמב"ם (פ"ט מה' ביאת מקדש) שכתב דזר שסידר את המערכה דפורקה וחוזר הכהן וסודרה, אלמא דירדו עכ"ל, ולענ"ד נראה דהעיקר כהחוו"ד דלא ירדו דהא איתא בזבחים (דף ס"ט) זר שמלק לא תרד משום דישנה בבמה, וע"ש בתוס' (ס"ח ע"ב) ד"ה אמר רב דלחד מ"ד דס"ל במליקת זר דירדו היינו משום דאירע פסול קודם שחיטה ואין זה פסולו בקודש כו' ע"ש, א"כ לפ"ז בהקטרת אימורים בזר ודאי דלא ירדו לפי שזר כשר בבמה והוי פסולו בקודש אחר שחיטתו, וכן פסק הרמב"ם (פ"ג מה' פסולי המוקדשין ה' ט"ו) דמליקת זר לא ירד, א"כ כש"כ בהקטרת זר לאימורים שנעשה פסולו בקודש אחר שחיטה דלא ירדו, וכן מורה פשטות לשון המשנה בזבחים (פ"ד ע"א) בקבלו פסולין וזרקו דמו דלא ירדו, ומשמע אף זר בכלל משום דיש לו הכשר בבמה, ואף לפמש"כ התוס' (שם ס"ט ע"א) ד"ה ומליקת זר כו' דלר' יהודא תרד דעבודת דם לא יליף ר"י מבמה ע"ש, עכ"ז י"ל דר' יוסי ביבמות ס"ל כר"ש דלא ירדו ולכן לא הוי מקלקל, ועוד דהקטרת אימורים אינה עבודת דם, ושפיר כתב החוו"ד בזה. ובעיקר הראי' שהוכיח הח"ש דלא כהחוו"ד מהא דהרמב"ם כתב בזר שסידר את המערכה דפורקה כו', לכאורה היא ראי' נכונה, ואין לומר פורקה לבטל סידורו של זר אבל אינו פורקה מע"ג המזבח לארץ, דהא קיי"ל דאויר מזבח כמזבח, א"כ לא נתבטל סידורו של הזר. והעיקר מה שנ"ל בזה דהא מערכה היא עצים, וע' ביומא (כ"ד ע"ב), וי"ל דאף דקיי"ל דמזבח מקדש אף פסולים עכ"ז יש לומר דבעצים פסולים אין המזבח מקדש, דהא חזינן בזבחים (פ"ג ע"ב) דחד תנא ס"ל דבעולת עוף פסול אינו מקדש המזבח משום דכתיב כבשים, וחד מ"ד ס"ל דמנחה פסולה אינו מקדש המזבח משום דיליף מהא דכתיב עולה, ואף דקיי"ל דגם מנחה פסולה מקדש המזבח, ואף דכתיב עולה, עכ"ז י"ל כיון דילפינן זה מהיקש דזאת תורת העולה והמנחה כדאי' (שם צ"ח) ובתוס' (שם כ"ח ע"ב) ומנחות (דף פ"א ובכמה דוכתי, א"כ ליכא למילף מהיקש רק מנחה, אבל לא עצים, דהא קיי"ל במנחות (דף כ') כרבנן דס"ל דעצים לא מקרי קרבן רק מכשירי קרבן, וכמ"ש התוס' בזבחים (מ"ג ע"א) בד"ה והלבונה כו' דלכן אין חייבין על עצים משום פיגול משום דלאו קרבן הם אלא מכשירי קרבן, וכן במנחות (דף פ"ה ע"ב) במה דבעי רבא שם הקדישו לעצים מהו שילקה עליו משום בעל מום כו', כתבו התוס' שם בד"ה בעי רבא כו' דהך בעיא הוא אליבא דרבי דעצים קרבן גמור הוא משום דאי לרבנן דאינן אלא מכשירי קרבן בודאי אינו לוקה עליהם משום בעל מום, כמש"כ המל"מ (בפ' ו' מה' איסורי מזבח ה' ג'), ועל מכשירי קרבן לא מצינו שיקדש המזבח להפסולין, וזה מוכח מהא דזבחים (דף ס"ח) דס"ל לר' יוחנן במלק זר אין מטמא בבית הבליעה דיליף מבמה דאין כיהון בבמה, א"כ לפי זה מוכח דלא ירדו כדמוכח בכל הסוגיא התם, ואפ"ה חזינן דר' יוחנן גופא ס"ל ביומא (דף כ"ז) דזר שסידר את המערכה דפורקה, ע"כ מוכח